סמי הזיה כתרופות

סמי הזיה כתרופות / רולנד ר’ גריפית’ס וצ’רלס ס’ גרוב

סמים משני תודעה עשויים לחולל בתוך שעות אחדות שינויים פסיכולוגיים עמוקים שדומים להם מצריכים שנים רבות על ספת הטיפולים.

מאת: סיינטיפיק אמריקן ישראל

סנדי לונדאל, בת 50, מחנכת לבריאות הציבור, התייצבה בבוקר אביבי אחד ב-2004 במרכז המחקר לביולוגיה התנהגותית של בית הספר לרפואה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס. היא התנדבה להשתתף באחד המחקרים הראשונים על סמי הזיה שהתקיימו בארצות הברית אחרי יותר משלושים שנה. היא מילאה שאלון, פטפטה עם שני המשגיחים שהתעתדו לשהות לצדה בשמונה השעות הבאות והתמקמה לה בנוחות בחדר הניסוי, שעוצב כחדר מגורים. היא בלעה שתי כמוסות כחולות ונשענה על הספה. אחר כך היא עטתה כיסוי עיניים ואוזניות, שדרכן הושמעו לה קטעי מוזיקה קלסית שנבחרו במיוחד, והחלה להתרגע ולהפנות את תשומת לבה פנימה.

רולנד גריפית' וסנדי לונדאל

רולנד גריפית’ וסנדי לונדאל

בכמוסות היה מינון גבוה של פְּסילוֹציבין, המרכיב העיקרי בפטריות “מג’יק”, שכמו LSD ומסקלין, גורם לשינויים במצב הרוח ובתפיסה, אך רק לעתים נדירות הוא גורם להזיות ממש. בתום הניסוי, לאחר שהתפוגגה השפעת הפסילוציבין, מילאה לונדאל שאלון נוסף. לונדאל, שמעולם לא נטלה סמי הזיה לפני כן, דיווחה על חוויה כמו-מיסטית עמוקה, דומה לחוויות שעליהן דיווחו מחפשים רוחניים בתרבויות רבות לאורך ההיסטוריה – חוויה המאופיינת בתחושה של אחדות עם כל בני האדם ועם כל שאר הדברים, מלווה בהרגשה של חציית גבולות הזמן והמרחב ושל קדושה ושמחה.

בביקור מעקב, אחרי יותר משנה, סיפרה לונדאל שהמשיכה לחשוב על החוויה מדי יום ביומו ושראתה בה את האירוע החשוב ביותר בחייה מן הבחינה האישית והרוחנית. היא הרגישה שהחוויה הביאה לידי שיפור מצב רוחה, התנהגותה וגישתה לחיים ושהיא הרבה יותר שבעת רצון מן החיים. “נראה כאילו החוויה גרמה להאצה של התפתחותי הרוחנית,” כתבה. “אני עדיין חווה אדוות של תובנה… [אני] הרבה יותר אוהבת – מפצה על כאב שגרמתי לאחרים בעבר… יותר ויותר אני יכולה לקלוט בני אדם כמי שהאור האלוהי זורם דרכם.”

לונדאל הייתה אחת מ-36 משתתפים במחקר שערך אחד מאתנו (גריפית’ס) באוניברסיטת ג’ונס הופקינס. המחקר התחיל ב-2001 ופורסם ב-2006. כעבור שנתיים פורסם דוח מעקב. כשהופיע המאמר הראשוני בכתב העת “פסיכופרמקולוגיה” רבים בקהילה המדעית קידמו בברכה את החייאתו של תחום המחקר שהיה רדום שנים רבות. המחקרים על פסילוציבין באוניברסיטת ג’ונס הופקינס מתבצעים בשני מסלולים. מסלול אחד חוקר את האפקט הפסיכו-רוחני של הסם במתנדבים בריאים, והאחר בוחן אם מצבים של שינוי תודעה עקב שימוש בסם הזיה – ובייחוד חוויות כמו-מיסטיות – עשויים להביא מזור למי שלוקים בהפרעות התנהגותיות ופסיכיאטריות שונות, ובכלל זה הפרעות שהטיפולים בהן כיום אינם יעילים דיים. הסם העיקרי שנבדק במחקרים אלה הוא פסילוציבין, הנחשב לסם הזיה קלסי.

פסילוציבין, כמו סמים אחרים בקטגוריה זו – פְּסילוֹצין, מסקלין, DMT ו-LSD – פועל על קולטנים לסרוטונין בתאי המוח. למרבה הבלבול, חומרים מקטגוריות סמים אחרות, שהשפעותיהם הפרמקולוגיות שונות מאלה של סמי ההזיה הקלסיים, נקראים אף הם “סמי הזיה” בתקשורת הפופולרית ובדיווחים אפידמיולוגיים. על החומרים האלה, שלחלקם יש אולי פוטנציאל רפואי, נמנים קֶטַאמין, MDMA (המוכר בשם “אקסטזי”), סַלְווינוֹרין A, איבּוֹגַאין ועוד.

צמחי פלא

העבירו הלאה:
תנו לייק וקבלו את כל העדכונים גם לפייסבוק