ממשיכים במגמה – נלחמים בחיפושי הסרק של המשטרה!

צרכני הקנאביס בישראל כבר מזמן הפסיקו להיות שק החבטות של המשטרה –
באילו דרכים נוספות ניתן להאבק בתופעת החיפושים הפולשניים, המשפילים וחסרי הטעם של משטרת ישראל?

המלחמה בסמים מזכירה במובן מסויים מלחמות ארורות אחרות שידעה האנושות במהלך ההיסטוריה – גם כאן חוזר המוטיב לפיו לא ממש ברור על איזה רקע היא התחילה בכלל או מה המטרה שלה ואת מי המטרה הזו אמורה לשרת. והכי עצוב – כשהמלחמה המקוללת הזו תגיע לסיומה – כולנו נביט בתדהמה על הנזקים ונשאל את עצמנו כיצד יכולנו לתת לזה לקרות.

אבל עד שבשורת הלגליזציה תגיע ונוכל לדווח בקול תרועה על תום עידן מדיניות ההפללה – עד אז כנראה שנאלץ להתמודד עם המצב הנוכחי. והמצב הנוכחי לא פשוט מבחינת צרכני הקנאביס בישראל.

לא פשוט? אפילו די חרא…

תנו לחיות בשקט

קשה מאוד לשים את האצבע על נקודה אחת מסוימת שממנה סובלים צרכני הקנאביס בישראל באופן ישיר או עקיף בעקבות המלחמה בסמים – יש כל-כך הרבה.

יותר מחצי מיליון ישראלים צריכים להגיד תודה ליאיר גלר (מנכ”ל הרשות למלחמה בסמים) וחבריו על כך שהם דואגים יום יום:

  • שהמוצר שאנו צורכים לא יהיה זמין באופן קבוע – ושאם נתקע נאלץ לפנות לגורמים לא סימפטים כדי להשיג אותו.
  • שאין ביקורת על איכות המוצר. כך שלמעשה לעיתים קרובות אנו מכניסים לגוף חומרים המזיקים פי כמה מהמוצר המקורי אותו ביקשנו לצרוך.
  • שבמציאות קשת יום מבחינה כלכלית אנו נאלצים לשלם מחיר גבוה בהרבה מהמחיר אותו היינו משלמים במצב מתוקן.
  • יש עוד אינספור דוגמאות הממחישות את האבסורד הנוראי שבמלחמה בסמים לא נזכיר כאן את כולן אבל בהחלט ניתן להבין מהמעט נקודות שצוינו כאן מהו המחיר הכואב שצרכן קנאביס בישראל צריך לשלם, רק בגלל שהוא מעדיף לצרוך X במקום Y.

    יש עליך משהו חוקי?

    כמו שכבר אמרנו – לא חסרות דוגמאות המוכיחות כיצד המדיניות הנוכחית פוגעת בחיי היום-יום של אזרחי המדינה. אבל יש סיטואציה אחת שחוזרת ונשנית באופן קבוע ומפריעה במיוחד לרבים מאיתנו. סיטואציה שברוב המקרים מסתיימת בלי שום דבר, מלבד עוגמת נפש איומה.

    איזה קנאביס אתה?

    החיפושים המשטרתיים הפכו כבר מזמן לשגרה עבור חלקנו. אולי לא על בסיס יומי או שבועי, אבל כל כמה זמן דואגים החברים בכחול להזכיר לנו שהשנה היא אולי שנת 2012, אבל אנחנו עדיין תקועים עם מנטליות של שנות החמישים.

    לא חייבים לשתוק - חיפוש משטרתי
    לא חייבים לשתוק - חיפוש משטרתי

    לכל אחד ואחת מאתנו יצא לשבת בבית עם חברים כשלפתע נשמעות דפיקות בדלת כשאף אחד לא אמור להגיע – ישר דממה. אחד מחביא את הבאנג, השני את הקססה, ורק כשהשטח נקי מראיות על הפשע האיום שהרגע ביצענו – רק אז ניגש לדלת.

    הגענו למצב איום ונורא שבו גם הבית שלנו – שאמור לסמל עבורנו יותר מהכל מקום בטוח ומוגן – כבר הפך להפקר. אני לא פסיכולוג או משהו, אבל לא צריך שנים של השכלה אקדמית כדי להבין את חומרת המצב ואת ההשלכות הנפשיות שיש לבנאדם שנכנסים לו הביתה באמצע החיים ודוחפים לו את האף לכל מה שבא ליד – מחטטים לו במגירת תחתונים, בתרופות שהוא לוקח, בעיתונים שהוא קורא או בפורנו בו הוא צופה.

    זוהי למעשה מין “נקודת אל חזור” – מכייוון שאותו בנאדם שהתפרצו לו לבית, חיטטו ונברו בחפציו האישיים, כבר לעולם לא ירגיש בטוח לשבת בניחותא עם חברים. גם אם מבחינתו הכל בסדר ואין יותר ממה לפחד – עדיין תהיה תחושה של חוסר נוחות.

    יש לי ידידה טובה ששוטרים נכנסו אליה הביתה למטרת “חיפוש סמים”. הם לא מצאו כלום – מלבד הדבר האטרקטיבי היחיד שהם כן מצאו והיה מוחבא במגירת התחתונים – הדילדו שלה.

    כמובן שהשוטר החביב החליט להתעכב על הפריט הפיקנטי הזה והתחיל לתחקר אותה על העניין – זה הרי חשוב מאוד להגיע לשורש האמת נכון? ומי יודע בכמה אנשים חפים מפשע היא פגעה בעזרת הדילדו הזה??

    פגשתי אותה כמה שעות לאחר האירוע כשהיא בוכה ללא הרף, עם רגשות נוראיים של ביזוי והשפלה. אני עד היום לא מצליח להבין איך השוטר מרגיש בנוח להרשות לעצמו להעמיד מישהו בסיטואציה כל-כך לא נעימה. מדוע ההיגיון הבריא של השוטר לא אמר לו פשוט להשאיר את הדילדו במקום ולהניח לבחורה לנפשה??

    באופן לא מפתיע היא עברה דירה מספר שבועות לאחר מכן – מיותר לציין מדוע…

    לא נשארים אדישים – שמים סוף לחיפושים המשטרתיים!

    ובכן נשאלת השאלה – מה כבר ניתן לעשות בסיטואציה שכזאת? האם יש בכלל טעם לדון בנושא הזה או שפשוט צריך להשלים עם המצב המאוס?

    בחודש מרץ האחרון בו יצרה השופטת בדימוס דורית ביניש תקדים משפטי הקובע כי לא ניתן להעמיד לדין אזרח, גם אם מצאו עליו דברים לא חוקיים – במידה והחיפוש לא התבצע כדין. קביעה משפטית זו ללא ספק עודדה את צרכני הקנאביס בישראל שהחלו לפעול להגברת המודעות לנושא חיפושי הסרק של המשטרה בקרב הציבור.

    דורית ביניש - תקדים משפטי
    דורית ביניש - תקדים משפטי

    לפני מספר שבועות פורסם מאמר של עו”ד דקל דוד-עוזר (מראשי ומייסדי “דור האמת”) שכותרתו הייתה: “שוטר אלים? זה טוב ליהודים!”. במאמר דן עו”ד עוזר באפשרויות השונות העומדות לרשותו של האזרח כאשר הוא נתקל בסיטואציה קשה שכזו. בשורה התחתונה ממליץ עוזר לעודד מגמה של תביעות אזרחיות כנגד השוטר המבצע. עו”ד עוזר טוען שבדיוק כמו שעבורנו, האזרחים הפשוטים, פגיעה בכיס היא אחת הפגיעות הכואבות שאנו יכולים לספוג, כך גם השוטר. ובמידה ויהיו הרבה שוטרים שיחטפו תביעות אזרחיות ויאלצו לשלם פיצויים על הזמן היקר שהם גרמו לכם לבזבז על לא עוול בכפכם – אזי המשטרה תיאלץ לשנות מגמה ולשפר את עצמה בתחום הנ”ל.

    דרך נוספת המציעה פתרון או לפחות תשובה הולמת לבריונות המשטרתית היא הגשת תלונה למבקר המדינה. אמנם כאן אנו לא נזכה לשום פיצויים כספיים מאף אחד, אך אין ספק שבתור אזרחים שומרי חוק זהו הדבר הראוי לעשות.

    לאחרונה קם אתר המאפשר לכם להגיש תלונה למבקר המדינה בקלי קלות ובלחיצת כפתור מבלי לצאת מהבית: הזכות לפרטיות. לא מקטרים – מדווחים!

    וזוהי בדיוק מהות האתר – הוא קם במטרה לעודד את כל מי שחווה על בשרו חיפוש משטרתי משפיל – פשוט להגיש תלונה למבקר הציבור. כבר עכשיו אנו מקבלים דיווחים על-כך שמבקר המדינה שם לב לגל התלונות המגיעות אליו בנושא. הוא מבחינתו השתכנע שמדובר בתופעה והורה על שני מהלכים:

    1. להעביר בקשה למחלקת ביקורת המדינה לטפל בעניין כתופעה (ולא רק בתלונות הספציפיות).

    2. לפנות לפיקוד הבכיר של המשטרה ולבקש מהם לבחון מחדש את הנהלים לגבי חיפושי סמים.

    אז כמו שאתם רואים חברים, הדרך אכן עוד ארוכה מאוד אבל כל מסע ארוך מתחיל בצעד קטן – אנו מזמינים אתכם לא להיות אדישים – להיכנס לאתר ולהשקיע 5 דקות מזמנכם במילוי תלונה למבקר המדינה.

    ותזכרו – לשבת עם החברים ולקלל את השוטר שהפך לכם את הרכב זה אולי נחמד אבל זה בטוח לא יגרום למשטרה לחשוב פעמיים לפני החיפוש הבא שהיא תיגש לערוך עליכם….

    המשך קריאה
    Back to top button
    x
    Close

    אופס!

    אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר