תביעה: “לא קיבלו אותי למושב כי אני מטופל בקנאביס רפואי”
מטופל בקנאביס רפואי טוען כי נכשל בוועדת קבלה למושב בצפון בגלל שחשף בפניה כי הוא מטופל בקנאביס רפואי ברישיון. לדבריו הועדה, שכלל לא היתה מוסמכת לקבוע את זכאותו לרכוש נכס במושב, אף הפיצה בין חברי המושב כי הוא ואשתו "משתמשים בסמים"
פ’ (61), יהלומן במקצועו ומטופל ברישיון בקנאביס רפואי, רצה להעתיק את מקום מגוריו למושב מנות שבצפון הארץ, אך נדחה על ידי ועדת הקבלה של המושב, לדבריו לאחר שהתגלה לחברי הועדה שהוא צורך קנאביס ולמרות שמדובר עבורו בתרופה.
כעת, יחד עם אשתו (40), הוא תובע את המועצה האזורית מעלה יוסף יחד עם מכון אדם-מילא המספק שירותי “אבחון אישיות” ליישובים קהילתיים וצוות הועדה בו חברים גם שניים מתושבי מנות, לפיצויים בסך 600,000 ש”ח בין השאר גם בגין לשון הרע.
פ’ קיבל את הרישיון לשימוש בקנאביס רפואי בעקבות פוסט טראומה ממנה הוא סובל לאחר שנפצע קשה באסון הצונאמי בתאילנד בשנת 2004, שם גם איבד את אשתו הראשונה. לדבריו הוא משתמש בקנאביס בדיוק כפי שחולה אחר משתמש בכל תרופה אחרת.
בשנת 2019 ביקש פ’ לרכוש נכס למגורים בישוב מנות ולצורך כך התקשר עם בעל הנכס שהבהיר לו כי על מנת לסכם את הרכישה הוא יהיה צריך לעבור מבחני קבלה ליישוב בטרם סיכום סופי.
לטענת פ’ הוא ואשתו אולצו לעבור בועדה בדיקות נרחבות יותר מאלו שעברו יתר 41 המשפחות בישוב ובמהלך פגישה פרונטלית עם הועדה הם נשאלו לגבי אורחות חייהם באופן חודרני יותר מאחרים.
פ’ הבהיר בועדה בין השאר כי הוא עושה שימוש בקנאביס רפואי ולדבריו, עוד בטרם הספיקו להגיע אל ביתם בחזרה מהועדה, כבר קיבלו שיחת טלפון מבעל הבית שהבהיר להם כי הועדה מתכוונת להתנגד לקבלתם לישוב ולכן לא ניתן יהיה להשלים את המכירה.
על פי כתב התביעה, בעל הבית אמר לפ’ ואשתו כי הסתבר לו מחברי ועדת האבחון כי הם “נכשלו בכל פרמטר אפשרי”. הוא אף סיפר להם כי מי מחברי הועדה טען שמדובר ב”זוג של אנשים שמשתמשים בסמים”.
עו”ד אהב כהן, המייצג את פ’ בתביעה, מסביר בכתב התביעה כי “לצורך הדוגמה, מי שעושה שימוש עצמי ללא מרשם בחומר מתילפנידאט המוכר בשם MDMA הרי שהוא משתמש בסמים, ואולם מי שקיבל מרשם לשימוש בתרופת ‘ריטלין’ המכילה את החומר הזה בדיוק הרי שזהו אדם הצורך תרופת מרשם”.
“למה הפיצו חברי הועדה את הדיבה הכל כך מיותרת, מתנשאת, עלובה ורעה מצידם? מה עשה להם התובע?” הוא כותב. “תוך ימים בודדים לא נשארה אוזן בישוב שלא שמעה עליהם, כאילו באו לשדוד את הישוב או לקלקל את תושביו. כך הפכו פ’ ואשתו ללא פחות מאשר נרקומנים עלובים”.
יתרה מכך, הסתבר לעו”ד כהן כי היישוב מנות כלל לא מוגדר כישוב קהילתי ועל כן הוא אינו רשאי לקיים ועדות קבלה. כלומר, לטענת התביעה, לא רק שחברי הועדה דרשו ונחשפו לפרטים אישיים ומידע רפואי שלא היו מוסמכים להיחשף אליהם, ושעל בסיסם אף דחו את בני הזוג מהזכות לרכוש את הנכס בישוב, אלא שהם אף עשו זאת ללא כל סמכות.
בגין כל אלה תובע כאמור פ’ 600,000 ש”ח פיצוי מהמועצה האזורית, ממכון אדם-מילא ומחברי הועדה שהפיצו לכאורה את דבר השימוש של פ’ בקנאביס רפואי בפרהסיה. “הנתבעים הציגו מצג שווא זדוני לפיו עליהם לעמוד במבחני קבלה לצורך קבלתם לישוב למרות שלא כך הדבר,” כתב. “חברי הועדה פרסמו בקרב חברי הישוב כי פ’ הוא נרקומן, גנב ומשתמש באופן תדיר בסמים, ועשו זאת בזדון ובמטרה לסכל את עסקת המכר”.
בכתב ההגנה שהוגש מטעם המועצה האזורית וחברי הועדה הבודקת, נכתב כי א’ ואשתו הסכימו מראש לעבור מבחני קבלה ובכך לכאורה ויתרו על טענותיהם. לטענת הנתבעים העובדה שהתביעה הוגשה רק לאחר שההחלטה בעניינם כבר ניתנה, מראה כי מדובר בתביעה שהוגשה בחוסר תום לב. כמו כן הם מכחישים כי הפיצו טענות כלשהן הנוגעות ללשון הרע על כך שהמועמדים “משתמשים בסמים” וכיוצ”ב.
בכתב ההגנה מטעם מכון אדם-מילא, נטען כי המכון לא היה יכול לדעת האם למושב או למועצה האזורית יש או אין סמכות להפנות את המועמדים להצטרף לישוב לאבחון אצלם, או שהיה עליהם לבדוק זאת. לטענתם התביעה, אם בכלל היתה צריכה להיות מוגשת, היתה צריכה להתמקד בחברי הועדה ובמועצה האזורית ולא במכון שביצע את משימתו כפי שנתבקש.
