רימונבאנט – ה”אנטי קנאביס”

מדוע מעדיפים חוקרים להתעסק דווקא בקנבינואידים סינתטיים – וכמה הייתם משלמים על התרופה שמבטיחה להעניק השפעה הפוכה מהשפעת הקנאביס?

למרות ההתנגדות של חברות התרופות לקנאביס רפואי, הרבה מהן ביצעו בשקט לאורך השנים מחקרים רבים על התועלת הרפואית של קנאביס. עבור חברת התרופות, המכשול העיקרי בדרך להרוויח כסף מתרופות מבוססות קנאביס הוא שאי אפשר לרשום פטנט על קנאביס – או על כל צמח אחר לצורך העניין.

כדי לרשום פטנט על תרופה מבוססת קנאביס, התרופה חייבת לכלול איזהשהו מנגנון להעברת החומר הפעיל לגוף שייחשב מספיק ייחודי, כך שיהיה “ראוי” לרישום פטנט. הדוגמא הנפוצה ביותר לכך היא “סאטיבקס“, תרסיס שעשוי מפרחי קנאביס המהולים באלכוהול. למרות שלא מדובר ברעיון מהפכני במיוחד, מנגנון הספריי של סאטיבקס נחשב מספיק ייחודי כדי לרשום עליו פטנט – מה שהביא לחברת התרופות שמייצרת אותו, GW Pharmaceuticals, הון רב.

אך למעט דוגמאות יוצאות דופן כמו “סאטיבקס” – כמעט בלתי אפשרי לרשום פטנט על תרופה שמבוססת על קנאביס, ולכן גם לא ניתן להרוויח כסף על תרופה כזו. מסיבה זו, חברות התרופות החלו לסנטז קנבינואידים סינתטיים, שעליהם כן אפשר לרשום פטנט, בתקווה שמאחד מהם יהיה אפשר לפתח תרופה מקורית שתחקה את ההשפעה של קנאביס – אבל עם פטנט. עד היום היו מעט הצלחות בניסיונות הללו – קשה להשיג את היעילות והבטיחות של קנאביס עם קנבינואידים סינתטיים, ורובם מתגלגלים בסופו של דבר מתרופה פוטנציאלית חדשה למרכיב פעיל בתערובות “נייס גאי”.

אכן, רוב הקנבינואידים הסינתטיים שכיום מעורבבים עם עשבים ונמכרים בתור “נייס גאי” התחילו את דרכם בכלל במעבדות של חברות התרופות, כניסיון כושל ליצור חיקוי סינתטי עם הסגולות הרפואיות של קנאביס. בתור סטודנט אני הולך לפעמים להרצאות באוניברסיטה של פרופסורים מחו”ל שמציגים מחקרים חדשים על המערכת האנדוקנבינואידית – רוב המחקרים האלו נעשים על קנבינואידים סינתטיים ולא על קנאביס, עקב שיקולי הפטנט שזה עתה ציינתי.

תחשבו על זה מנקודת המבט של החוקר – הוא יכול לבצע מחקר שיראה, לדוגמא, שקנאביס עוזר לטיפול בפרקינסון – אבל מה ייצא לו מזה? שום חברת תרופות לא תתעניין במחקר כזה, והוא יזכה במקרה הטוב להערכה מצד הקהילה המדעית, וכמובן גם מתומכי הקנאביס. לעומת זאת, אם הוא יבצע מחקר שיראה ש-AM-2201, קנבינואיד סינתטי שעליו ניתן לרשום פטנט, עוזר בטיפול בפרקינסון – המחקר הזה עשוי להיות הבסיס לפיתוח תרופה חדשה לפרקינסון, ולזכות את החוקר בחוזה של מיליונים עם חברת תרופות כלשהיא. לכן, ניתן למצוא הרבה יותר מחקרים על קנבינואידים סינתטיים מאשר על קנאביס – מה שמאפשר לממסד הבריאותי להמשיך לטעון ש“אין מספיק מחקרים על קנאביס”. זה מעין טיעון מעגלי שסותר את עצמו.

רימונבאנט – ה”אנטי קנאביס”

בסוף שנות ה-90, חוקרים שונים החלו להשתעשע עם רעיון מקורי חדש להרוויח כסף מסגולות הקנאביס, בצורה שגם תאפשר רישום פטנט. קודם כל, נגדיר בקצרה שני מושגים בסיסיים בפארמאקולוגיה – אגוניסט ואנטגוניסט. בפישוט, אגוניסט הוא כל חומר שנקשר לרצפטור מסויים ומפעיל אותו, ואנטגוניסט הוא כל חומר שנקשר לרצפטור מסויים וחוסם אותו. THC (וגם הקנבינואידים הסינתטיים שמחקים אותו) הוא אגוניסט לרצפטורים הקנבינואידיים, משמע שהוא מעורר את המערכת האנדוקנבינואידית.

הרעיון על פניו נשמע פשוט וגאוני: אם אגוניסטים כמו THC שמעוררים את המערכת האנדוקנבינואידית מגבירים תיאבון (“מאנצ’יז”) – אזי אם נצליח לסנטז חומר שפועל הפוך, כלומר אנטגוניסט לרצפטורים הקנבינואידיים שיעכב את המערכת האנדוקנבינואידית – הוא יהיה תרופת הדיאטה המושלמת שהאנושות מחכה לה מאות שנים!

אם הרעיון הזה נשמע פשוט מדי – זה בגלל שהוא באמת פשוט מדי. למערכת האנדוקנבינואידית יש כל כך הרבה תפקידים חשובים במערכת העצבים המרכזית מעבר לוויסות תיאבון – מי יודע מה יקרה אם “נכבה” אותה? אכן, היו חוקרים שהזהירו בדיוק מפני הסכנה הזאת, אך הפנטזיה על תרופת הדיאטה המושלמת הצעידה את תהליך הפיתוח קדימה מבלי לבדוק כראוי את הסכנות האפשריות, וב-2002 חברת התרופות Sanofi הייתה הראשונה שהצליחה לרשום פטנט על האנטגוניסט הקנבינואידי הראשון, SR141716, שקיבל אח”כ את השם המסחרי היותר קליט “רימונבאנט” (במדינות מסויימות נמכר תחת השם “Acomplia”). לאחר קבלת הפטנט, התרופה החלה לעבור את תהליך קבלת האישור שעוברת כל תרופה חדשה.

היעילות של התרופה בטיפול בהשמנה לא הייתה מוטלת בספק – כל המחקרים הראו ירידה דרסטית במשקל שהושגה ללא מאמץ. אך מכיוון שמדובר בתרופה ראשונה מסוגה, לממסד הרפואי לא היו את הכלים להעריך כראוי האם היא בטוחה לשימוש.

ב-2006 האיחוד האירופי החליט לקחת סיכון ולאשר את התרופה לטיפול בהשמנת יתר. באותה שנה התרופה החלה להימכר בבריטניה, דנמרק, אירלנד, גרמניה, פינלנד, ונורווגיה. ה-FDA בארה”ב החליט דווקא לא לאשר את התרופה – בטענה שהחברה המפתחת Sanofi לא הצליחה להוכיח כי היא בטוחה לשימוש.

זמן קצר לאחר שיחרור התרופה לשוק האירופאי, התקשורת, שבהתחלה היללה את הרימונבאנט כתרופת פלא, החלה לדווח על תופעות לוואי פסיכיאטריות קשות אצל המשתמשים: דיכאון, נטיות אובדניות, פגיעה עצמית, חרדה, וגם כמה עשרות מקרי התאבדות. לא רק זה – באופן אירוני, Sanofi, שהודיעה ל-FDA שהיא תבצע מחקרים נוספים כדי להוכיח את הבטיחות של התרופה – נאלצה לעצור את המחקר החדש שלה באמצע לאחר ש-4 מהנבדקים בו התאבדו. מחקר שפורסם ב-2007 בירחון הרפואי הצרפתי Prescrire מצא כי השימוש ברימונבאנט מכפיל פי 2(!) את הסיכון להתאבדות, בהשוואה לקבוצת הביקורת שקיבלה פלייסיבו.

ב-2008 האיחוד האירופי הסיר את אישורו לתרופה, בטענה שהיא קושרה עם תופעות לוואי פסיכיאטריות חמורות, בין היתר התאבדות, ושהתועלת בשימוש בה אינה שווה את הסיכון. בבריטניה לבדה דווחו 2,500 תקריות של מחשבות או ניסיונות אובדניים בפחות משנתיים שבהן נמכרה התרופה. היום כבר ניתן למצוא המון מחקרים על הנזקים של התרופה.

לסיכום – הסאגה של רימונבאנט היא טרגדיה שפגעה בהרבה אנשים שבסך הכל רצו להרזות. עם זאת, הטרגדיה הזו תרמה המון לידע המדעי על המערכת האנדוקנבינואידית והובילה לאין ספור מחקרי המשך מאוד משמעותיים. יותר מהכל, כל הסיפור של רימונבאנט הוכיח את החשיבות של פעילות תקינה של המערכת האנדוקנבינואידית לבריאות הנפשית שלנו וההשלכות הקשות כש”מכבים” אותה. מכאן ניתן ללמוד, באופן עקיף, על הפוטנציאל הרפואי של חומרים שדווקא מעוררים את המערכת האנדוקנבינואידית – כמו קנאביס.

ראו עוד:
7 תרופות שנמכרו למיליונים לפני שהוצאו מהחוק בגלל תופעות לוואי מסוכנות
מחקר: 25% פחות מתים מתרופות במדינות עם קנאביס רפואי
קנדה: עשרות התאבדויות מתרופה לגמילה מעישון