מורים מחוייבים לדווח למשטרה על תלמידים שעישנו קנאביס

על פי נהלי משרד החינוך כיום, ומזה עשרות שנים, מורים ומנהלי בתי ספר שקיבלו דיווח כלשהו על תלמיד שלו מעורבות כלשהי עם חומרים המוגדרים כסמים על פי פקודת הסמים המסוכנים, כולל קנאביס, מחויבים לדווח על כך לקצין המבחן לנוער ולמשטרה – דבר שמוביל בהתאם להתערבות של גורמי משטרה בטיפול.

כעת, שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון מעדכנת כי שינוי צפוי בעניין זה אולי כבר בקרוב. “הנושא מונח על שולחנם של גורמי המקצוע במשרד החינוך ובימים אלו הם מקיימים דיונים בנושא לקראת החלטה שתתקבל בקרוב,” מסרה.

הנהלים הקיימים כיום ומחייבים את המורים והמנהלים להעביר פרטים אודות תלמידיהם למשטרה, מבוססים על חוזר מיוחד של המשרד הנקרא “נוהל טיפול בתלמיד שנמצא מעורב בשימוש בסמים”. 

בחוזר מוגדרים המצבים שבהם חלה על מנהל בית הספר חובת הדיווח על תלמיד או תלמידים, שהובא לידיעתו כי הם משתמשים או סוחרים בסמים. כך, למשל, מוגדר מה על מנהל בית הספר לעשות במצב שבו “הגיע למנהל בית הספר מידע ספציפי מאת גורמים אחדים, בית ספריים או חוץ בית ספריים על תלמידיו המעורבים בסמים”.

במצב כזה, כך מפורט בחוזר, “המנהל ימסור את המידע שבידו למשטרה: לקצין או עובד הנוער בתחום אזור בית הספר או לקצין הנוער המרחבי”. בנוסף נכתב כי על המנהל כאמור “ליידע את התלמיד ואת הוריו כי נמסרה הודעה למשטרה”.

עם זאת, המורים והמנהלים בבתי הספר לא תמיד ששים לבצע את הנהלים המדוברים. כבר ב-8 במאי 1977, ביקש משרד החינוך בעצמו לשחרר את המורים מחובת הדיווח על שימוש בסמים בבתי הספר. על פי ידיעה שפורסמה אז בעיתון “דבר”, “אנשי משרד החינוך מבקשים לשחרר את המחנכים מהחובה לדווח על כל מקרה של עישון סמים על ידי תלמידים, ומבקשים שהמשטרה תעניק למחנכים מעמד הניתן גם לעובדים סוציאליים”. 

באותה ידיעה נכתב עוד כי “חובת הדיווח למשטרה משבשת את ההידברות בין המורים ובין הנערים. תלמידים רבים מעשנים חשיש בגלל הלחץ החברתי ויש לשכנעם לעמוד על דעתם לסרב גם אם הסביבה תלעג להם. דיווח למשטרה בכל מקרה עלול להפריע למאבק נגד עישון הסמים”.

יותר מ-44 שנים חלפו מאז אותה ידיעה, וגם כיום יש אנשי חינוך שמעדיפים לא ליישר קו עם הנוהל ולא לדווח למשטרה על כל שימוש בקנאביס המגיע לידיעתם. אחת כזו היא א’, אשת חינוך ותיקה, העושה הפרדה בין סוגי המקרים שבהם היא נתקלת.

“אפשר למצוא פתרונות יצירתיים”

“קודם כל, וכך נהגתי בכל שנותיי במערכת החינוך, על כל מקרה של שימוש בסמים שמגיע לידיעתי אני מייד מדווחת להורים. זה הדבר הראשון שאני מאמינה שיש לעשות, ואז אפשר לקבל החלטה ביחד איתם.

“שנית, יש להפריד בין סוגי הסמים ובין סוגי המקרים. עישון חשיש אינו שימוש בקוקאין או באקסטזי, שלצערי גם על תלמידים שהשתמשו בהם יצא לי לטפל, וכמובן שסחר בסמים אינו דומה לעישון חד פעמי או אפילו לעישון באופן קבוע”.

אפשר להניח שקנאביס הוא הנפוץ יותר בקרב תלמידים. איך את מתמודדת עם כל מה שקשור בזה? 

“רוב המקרים שבהם יצא לי לטפל, שלשמחתי לא היו רבים מדי, היו באמת של חשיש ומריחואנה. במקרה אחד של סחר בהם, שהתקיים בתוך כותלי בית הספר, דיווחתי להורים והודעתי להם שאני פונה למשטרה, והם גיבו את ההחלטה. חשוב לי לומר שהייתי פונה למשטרה בכל מקרה, כי מדובר היה בסחר בתוך בית הספר, מקרה שפשוט לא מותיר בידיי ברירות.

“עם זאת, במקרים של עישון מריחואנה וחשיש, אני מדווחת להורים ואנחנו מחליטים יחד מה לעשות. לפני כמה שנים היה אצלנו מקרה שבו תפסנו כמה נערים ונערות מעשנים באנג, ולאחר שיחה עם ההורים הוחלט שהם יעבירו פעילות חינוכית בנושא הסכנות שבעישון קנאביס לשאר בני הכיתה. בקיצור, אפשר למצוא פתרונות יצירתיים בהתאם לחומרת המקרה”.   

אולי גם במשרד החינוך ימצאו כעת פתרונות יצירתיים יותר, לאחר שכאמור, בעקבות פניית המגזין למשרד החינוך, מסרה שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון כי החלטה בנושא תתקבל בקרוב.

כזכור, רק לפני שלושה שבועות פורסם מחקר שקבע כי בניגוד לאזהרות של המתנגדים להקלה בחוקי הקנאביס, בני הנוער בארה”ב דווקא צורכים פחות קנאביס במדינות שבהן אושרה לגליזציה.

המחקר, שפורסם בכתב העת המכובד JAMA ומומן בחלקו על ידי המכון הלאומי לבריאות של ארה”ב (NIH), מצא ירידה של כ-15% בשימוש בקנאביס בקרב תלמידי תיכון במדינות שאישרו לגליזציה, לצד ירידה של כ-7% במדינות שאישרו קנאביס רפואי.

זאת ועוד, בדו”ח שפרסם משרד החינוך האמריקני בסוף חודש מאי השנה, נמצא כי בין השנים 2009 ל-2019 לא נרשמה עלייה באחוזי השימוש בקנאביס בקרב בני נוער במדינות שאישרו לגליזציה.