פסטיבל אינדיגו 2013 – סופשבוע של שפיות / שמוליק סביליה

שלושה ימים של סדנאות, הופעות, רביצה באוהל וקרחנות ברחבה, הביאו את שמוליק סביליה לתובנה חשובה: יש אנשים טובים שעושים סמים, אפילו לא מעט…

יש משהו מאוד נעים בהרגשה שמלווה אותך כשמארגנים ציוד לפני פסטיבל. כשהגוף שלך מרגיש שהוא עומד לקראת משהו טוב, הרבה יותר נחמד לעשות כל פעולה. מילאנו צידנית במזון ושתיה, לקחנו אוהל, ציליה, עזרים שימושיים לשהייה בטבע וכמות נדיבה של Northern Lights משוגע שחבר טוב דאג לארגן ויצאנו לכיוון טבריה.

את הלילה לפני העברנו אצל חבר ברמת-הגולן, כך שהנסיעה למקום הייתה קצרה בזמן ועשירה בנוף מקסים של ים כחול ומרחבים ירוקים.

פחות מארבעים דקות נסיעה ואנחנו בחניה בחוף. אבל לפני שנפרק את הציוד מהרכב ונתחיל לצעוד לכיוון הכניסה החלטנו לתת את הסיפתח על הים. אין כמו שאכטה על הים.

בחלוף רבע שעה כבר העמסנו את הציוד על הגב ויצאנו מעושנים אך מרוצים לעבר המתחם.

בודהה מקבל את פני הבאים למתחם
בודהה מקבל את פני הבאים למתחם

ראו עוד: מה לעשות נגד חיפוש לא חוקי או שוטר אלים?

בבדיקה הביטחונית בכניסה חיכה לנו שומר חביב שהבטיח לעשות לנו “חיפוש מהסרטים”, אבל החיוך המרוח על פניו הסגיר את כוונותיו הטובות ולאחר בדיקה סמלית ביותר נכנסנו פנימה.

פרוצדורת קבלת הצמידים הייתה זריזה ויעילה, עם תור שתיקתק ברגע וצוות אדיב ומחויך שהמליצו לי בחום “לשמור על הכרטיס – בשביל הקססה”.

מי שנולד הרוויח

מיד לאחר קבלת הצמיד ורגע לפני ההתמקמות נעמדתי על סלע בכניסה ונתתי מבט ארוך במקום – במהלך הימים הקרובים האזור כולו יהפוך למושבה של אוהלים עם אלפי אנשים טובים שבאו להתענג על הדברים היפים שהחיים מזמנים לנו…איזה כיף.

מצאנו פינה נחמדה ועל רקע השמש השוקעת בכינרת התחלנו בהתמקמות זריזה במהלכה השכנים הנחמדים קפצו להגיד שלום ולברר אם אנחנו זקוקים לעזרה. עכשיו שהקנטה מוכנה ורגע לפני שמחשיך זהו זמן מצוין לעשות סיבוב ולהתרשם מההפקה המושקעת.

"מי שנגזר הרוויח..."
“מי שנגזר הרוויח…”

ספרתי ארבע במות שונות – הבמה המרכזית, האלטרנטיבית, ה-Bubble Stage ועוד במה קטנה להופעות וג’ימג’ומים. את כולן (למעט האחרונה) עיטרו מייצגים מהממים וציורים פסיכודאלים משהו שבהחלט הוסיפו המון לאווירה.

ראו עוד: צפו – שוטרים עושים חיפוש ברכב בניגוד לחוק

מתחם הדוכנים כלל מגוון רחב של אופציות מעניינות לסתום את הרעב – אוכל הודי (עם טאלי מעולה), המבורגר צמחוני, פיתה דרוזית, נקניקיות, שניצל בבאגט, מלוואח, פירות טריים ואפילו קרפ צרפתי משוגע עם נוטלה ושברי “עוגיות אוראו” שעלו לי פאקיג 27 שקל. אבל אם יום לפני כן שילמתי לשופרסל 26 שקל על חפיסת נובלס אז כנראה שאין לי על מה להתלונן…

כל הכבוד לצה”ל

בערב הראשון קפצתי לאוהל של חברים, לצידי התיישבה בחורה בשם נוגה. במהלך שיחה קולחת על רקע שירת “ה’ הוא מלך” של אריאל זילבר מהבמה האלטרנטיבית הגיע אלי ג’וינט ירוק שעשה סיבוב, ינקתי ממנו מספר פעמים והעברתי לנוגה – אך היא סירבה. הפייסל המשיך לרוץ הלאה כשבינתיים אני מבחין בה פותחת דף A4, מפוררת עליו מעט טבק, שולחת יד לכיס ושולפת שקית כתומה ועליזה של לא אחר ממיסטר נייס גאי בכבודו ובעצמו.

הבמה המרכזית
הבמה המרכזית

ראו עוד: ראיון עם בארי קופר – השוטר לשעבר שיעזור לך להשאר אדם חופשי

זה היה נראה לי תמוה, אבל מאחר ואני לא אוהב לשפוט אף-אחד העדפתי פשוט לשתוק ולהביט בנעשה. כשנוגה קלטה את המבט המתוסבך שלי היא הרימה יד אחת למעלה ובחצי התנצלות אמרה: “חיילת”…

איזה באסה, הרגשתי כל-כך רע בשבילה על זה שהיא נאלצת בלית ברירה להכניס את החרא הזה לגוף שלה. כל הזין בצה”ל.

אנשים צבעוניים ושוטרים בכחול

ההופעות המוסיקלית היו מעולות ולמרות שנתקלתי בחברים שהתלוננו על הסאונד אני הרגשתי מצוין איתו – סטים משובחים של:
Darwish, Loud, Man With No Name, Merkaba, Perfect Stranger ועוד רבים וטובים הקפיצו את האלפים יחד עם הופעות חיות של ברי סחרוף, Yemen Blues, אריאל זילבר, Prem Joshua ואמנים נוספים.

ראו עוד: קנאביס – ויאגרה טבעית לשיפור חיי המין

תוך כדי שאני משוטט לתומי בין הדוכנים ומנשנש לי חתיכת אבטיח קר חלפו על פני שתי שוטרים במדים שמיד העלו בי את השאלה – בשביל מה הם פה?

אם הם כאן בשביל לשמור על הסדר הציבורי אז ממש אין צורך – בפסטיבלים שכאלה נדירים המקרים שמגיעים לאלימות ולרוב כל קונפליקט נפתר בחיוך וטפיחה על הגב.

קרלי ויוסי בהופעה
קרלי ויוסי בהופעה

בימים בהם כל יציאה לפאב או מועדון עשויה להסתיים בדקירה בישבן, בימים בהם הורים פוחדים לקחת את ילדיהם לאירועי תרבות וספורט מחשש לשלומם של הקטנים – ראוי שנעריך את מעט המקומות השפויים שעוד נותרו.

השוטרים שהיו שם (מעטים במספר יש לציין) לא באו לעזור לאף-אחד. הם חיפשו סמים לא חוקיים. ופה מסתתר האבסורד הגדול – דווקא באוכלוסיה בה לפחות 80% צורך “חומרים אסורים” על-פי חוק, דווקא במקום שכזה כמעט ואין צורך בהתערבות משטרתית:

העניינים מתנהלים על מי מנוחות, ילדים עם צחוק מתגלגל מתרוצצים בביטחון על מרחבי הדשא, אין כמעט מקרי אלימות ואפילו תופעת הגניבות אמנם קיימת אך לא שכיחה. בחורה יכול לפזז במרכז הרחבה כשלגופה בגד ים קטנטן וכשהיא מוקפת גברים בלבד אבל היא עדיין תרגיש הכי בנוח בעולם. ובגדול יש אווירה כללית של פרגון ועזרה הדדית.

ראו עוד: רוחות של גאנג’ה – על הכפר מלאנה שבהימלאיה ההודית

איפה היינו מעדיפים לחיות?

אולי כדאי שנעצור ונחשוב מדוע דווקא במקום בו ניחוחות הגראס והחשיש עולים מכל עבר, מקום בו “אסיד” ו-MDMA הם לא מילה גסה – דווקא במקום כזה, שעל-פי תפיסת הממסד אמור להוביל לאנרכיה ולכאוס מוחלט – דווקא במקום כזה אלפי בני-אדם מרגישים הכי בטוחים ושלמים עם עצמם, ועם הסובבים אותם.

עכשיו נגמר האינדיגו, לפחות יש שמש בחוץ…איזה כיף!

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר