14 שנים של אי הפללה בפורטוגל – ואלו התוצאות
כיצד נראית המדינה בעלת מדיניות הסמים הליברלית ביותר בעולם לאחר 14 שנים של אי הפללה גורפת? בשנת 2001, לאחר שנים רבות של מלחמה כושלת בסמים, החליט הממשל הפורטוגלי לשנות אסטרטגיה ולבטל את חוקי ההפללה לכל סוגי הסמים. מה שהיתה בשנת 1997 הבעיה החברתית מס’ 1, ירדה למקום ה-13.?
בשנת 1997 הגיעה בעיית ההתמכרות לסמים בפורטוגל לשיאים חדשים כשבסדר היום הציבורי והפוליטי היא דורגה במקום הראשון. 14 שנים לאחר מכן הנושא נמצא במקום ה-13 בדירוג השיח הציבורי ואחוזי השימוש והמוות מכל סוגי הסמים בשפל חסר תקדים ובמספרים נמוכים בהרבה מבשאר מדינות אירופה והעולם.
על פי החוקים החדשים שלאח כניסת חוקי אי ההפללה לתוקפם, אדם שנתפס עם כמות קטנה של כל חומר (מקנאביס ועד הרואין), נאלץ להגיע לוועדה מצומצמת של שלושה אנשים (המורכבת לרוב מעו”ד, רופא ועובדת סוציאלית) בכדי לדון על הרגלי צריכת הסמים שלו. במקרים מסוימים הוועדה ממליצה על המשך טיפול במוסד גמילה או על תשלום של קנס מינימלי – ובמקרים רבים אחרים פשוט משחררים את האזרח ללא ענישה כלל.
הרקע: בשנת 1974 תם עידן השלטון הדיקטטורי אשר בודד את פורטוגל במשך עשרות שנים משאר העולם. “מהפכת הציפורניים” הייתה הפיכה בלתי אלימה אותה הובילו מספר קציני צבא צעירים (שמה נגזר מכך שהחיילים במהפכה נשאו פרחי ציפורן בקני רוביהם, כאות לאי אלימות). ההפיכה סללה את הדרך לקינון שלטון דמוקרטי במדינה והביאה עימה אתגרים לאומיים וחברתיים חדשים.
תחושת החופש שהייתה באוויר הובילה את החברה הפורטוגלית לפתיחות ולהתנסות ראשונית בתחומים שונים כגון פוליטיקה, כלכלה, וכפי שמסתבר – גם בתחום הסמים.
המשטר הדיקטטורי ששלט עשרות שנים בפורטוגל הצליח לבודד אותה מתרבות הסמים ששטפה באותם ימים את העולם המערבי, אך ההפיכה שינתה הכל: עם השלמת המהפכה, ויתרה פורטוגל על רוב המאחזים הקולוניאלים שלה – וכך קרה שאלפי חיילים פורטוגלים חזרו לארץ מולדתם כשהם נושאים עימם מבחר עצום של סמים שונים ומגוונים.
בנוסף לכך נפתחו הגבולות והעברה של סחורות נעשתה לפשוטה וקלה הרבה יותר: פורטוגל ממוקמת בקצה המערבי של יבשת אירופה, כך שבאופן טבעי היא הפכה לנקודת מסחר אסטרטגית. השימוש בסמים הפך להיות חלק מתרבות החופש, והשימוש בחומרים נרקוטים “קשים” הפך לנפוץ ביותר – בסופו של דבר התופעה יצאה מכלל שליטה והשימוש של החברה הפורטוגלית בסמים הפך למשבר לאומי של ממש.
בתחילה, הגיבה הממשלה הפורטוגלית באותה הצורה בה דגלה ממשלת ארה”ב: התנגשות קונסרבטיבית תרבותית אשר הגדירה באופן גורף את השימוש בסמים כמעשה פסול, ומדיניות של ענישה חריפה הונהגה באותם ימים במערכת המשפט . לכל אורך שנות ה-80′ ניסתה פורטוגל את הגישה המחמירה הזו אך ללא תועלת – עד שנת 1999, קרוב ל-1% מאוכלוסיית המדינה סבלו מהתמכרות להרואין, ומוות כתוצאה ממחלות HIV הקשורות לשימוש בסמים היו לגבוהים ביותר בכל אירופה!
אבל ב-2001, יצאה פורטוגל במהלך נועז ראשון מסוגו והחליטה לעשות דה קרימינזליציה לכל סוגי הסמים – התוצאות היו מדהימות.
אז מה השתפר? במונחים של אחוזי שימוש ובריאות, הנתונים מראים כי פורטוגל לא התדרדרה בשום אופן: אחוז השימוש בסמים בקרב צעירים בגילאי 15-24 ירד בעשרות אחוזים, ובנוסף ירד באופן דרסטי גם כמות מקרי המוות כתוצאה ישירה מסמים כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:
אחוז ההדבקות במחלות HIV בקרב מזריקי סמים הצביעה על ירידה יציבה ומשמעותית, כפי שניתן לראות בנתונים הבאים משנת 2014 המשווים את המצב בפורטוגל למדינות נוספות באירופה:
מחקר מקיף אשר פורסם בכתב העת הבריטי לקרימינולוגיה מצא כי לאחר הדה קרימינזליציה, פורטוגל חוותה ירידה חדה בכמות עונשי הכליאה הקשורים לשימוש בסמים, לצד עליה חדה בקרב אזרחים הפוקדים את מרכזי הבריאות במדינה לצורך טיפול בהתמכרות.
תומכים רבים המצדדים במדיניות הדה קרמינליזציה או בלגליזציה מלאה לכל סוגי הסמים, נוהגים תמיד לציין את מדיניות הסמים הפורטוגלית כסימן ברור להצלחת השיטה. אולם ישנם מספר מדענים המתנגדים לקישור של כל הנתונים המעודדים בהכרח למהלך הדה קרימינזליציה עצמו, וטוענים כי ישנם גורמים נוספים המשפיעים על הירידה בשימוש בסמים, בהדבקות במחלות ובמקרים של מנות יתר.
עם הכניסה למילניום החדש פורטוגל החליפה באופן רשמי את הטיפול בנושא הסמים מתחום של מערכת האכיפה והמשפט לתחום הכמעט בלעדי של מערכות הבריאות תוך השקת מודל בריאות ציבורי לטיפול בבעיות הקשורות לשימוש בסמים קשים.
פרופסור אלכס סטיבנס, מאוניברסיטת קנט שבדרום אנגליה, חושב שהקהילה הבינלאומית צריכה להפיק לקחים רבים ממה שמתרחש בפורטוגל: “השיעור המרכזי הוא שדה קרמינליזציה של סמים איננה בהכרח מובילה לאסון, ומצד שני זה כן משחרר משאבים רבים לטיפול אפקטיבי יותר בבעיות הקשורות לסמים”.
מה צופן העתיד: בימים אלו פורטוגל מתמודדת עם חוסר יציבות כלכלית, וישנה סכנה מוחשית לכך שרשויות המדינה יחזרו בהם מההשקעה הרבה במערכות הבריאות הנוכחיות אשר היו חיוניות כל כך עבור ציבור המכורים במדינה. סיטואציה שכזו עלולה להיות טראגית עבור מדינה שהדגימה בצורה כל כך יעילה כי הטיפול בבעיית הסמים במישור הפלילי הוא פתרון המוביל למבוי סתום – ושבהחלט קיימות אלטרנטיבות הגיוניות יותר.
בשנת 2011, פורסמה כתבה בעיתון ה-“New Yorker” שסיקרה את המתרחש בפורטוגל מאז כניסת הדה קרמינליזציה לתוקף. אחד הכתבים שוחח עם רופא מקומי ושאל אותו לפשר “רכב הסיור” שמפעיל משרד הבריאות המשוטט ברחובות הערים הגדולות ומחלק למכורים חומרים כימיים כתחליף לסמים הקשים מהם הם מנסים להיגמל. הרופא הגן על מדיניות הסמים של פורטוגל ואמר: “יכול להיות שיהיו אנשים שיגדירו זאת ככישלון לאומי, אבל אני מעדיף תקווה מתונה וסיכוי להצלחה מסוימת – מאשר להמשיך ולחלום על חברה מושלמת, דבר שיוביל לכישלון מובטח”.
ראו גם:
מחלום למציאות: 12 שנים של לגליזציה בפורטוגל
סמים בפורטוגל – האם לגליזציה עובדת?
מחקר בריטי רשמי: ענישה אינה מפחיתה את השימוש בסמים
