סנופ נוסע לג’מייקה ומשחרר את האריה שבו

בקיץ שעבר, כינס האמן שהיה מוכר בעבר בשם “סנופ דוג” מסיבת עיתונאים במסעדה קריבית בניו יורק. הכוכב הגמלוני, שיהיה בן 41 מספר חודשים מאוחר יותר, הציג את עצמו מחדש בתור “סנופ ליון” (Snoop Lion) והכריז: “תמיד אמרתי שאני גלגול של בוב מארלי”.

אם אמן אחר היה יוצא בהצהרה כזו, משפחת מארלי אולי הייתה מתעצבנת, אבל זה לא כך עם בניו של סמל הרגאיי. רוהאן מארלי הופיע במסיבת העיתונאים כדי לתמוך, ודמיאן מופיע בסרט התיעודי על שינויו של סנופ. גם בנו הבכור, זיגי, אמר לאחרונה שהשינוי מ”דוג” ל”ליון” “יכול להיות טוב” על השטיח האדום של טקס הגראמי.

“אני מרגיש שתמיד הייתי ראסטאפארי”, המשיך סנופ. “העין השלישית שלי פשוט לא הייתה פתוחה, אבל כרגע היא פתוחה לרווחה”.

מסיבת העיתונאים בה הודיע סנופ על השם החדש:

הסרט הדוקומנטרי הגיע לבתי הקולנוע בחודש שעבר במהדורה מוגבלת, והאלבום “גלגול נשמות” Reincarnated)) יוצא לאור ב-23 באפריל, יש האומרים שלושה ימים מאוחר יותר ממה שהיה צריך. פרויקט הרגאיי הוא פנייה יצירתית שמאלה עבור האמן המפורסם, וזה מעלה כמה שאלות שעליהם ענה סנופ עבור CULTURE בתחילת החודש שעבר במהלך מסיבת האזנה בלעדית לאלבום, הקרנת הסרט התיעודי ומפגשי ראיונות.

“מוכן לחזור הביתה”

סנופ ליון מגיע באיחור אופנתי לאולפן הקלטות במערב הוליווד, לא רחוק ממרפאת המריחואנה הרפואית שהוא הפך למפורסמת רק לאחרונה (עוד על כך בהמשך). ממבט אישי, האדם שנולד בשם קלווין ברודוס (Calvin Broadus) מגלם את כל מה שמעריציו היו מצפים ממנו. יש לו אנרגיה ידידותית ואווירה נינוחה, והוא מעשן חשיש מהר יותר מאשר בוקובסקי שתה ויסקי. בעוד ענני עשן ממלאים את האולפן כמו מכונת ערפל מקולקלת, סנופ לוקח אותנו בחזרה לראשיתו של המסע ולסיבה בגללה פנה למצלמות.

“זה משום שהמעריצים שלי תמיד היו לצדי ותמיד היו איתי בטוב, ברע ובמכוער,” מסביר סנופ, שעל פי הדיווחים, השקיע 200,000 דולרים כדי לתעד את חוויותיו ב”Reincarnated” (גלגול נשמות), סרט תיעודי העוקב אחר מסעו. “מה שרציתי לעשות היה, מצאתי נקודה נהדרת בחיי שבה הייתי ורציתי לקחת אותם יחד איתי. רציתי שהם יהיו חלק מהמסע הזה איתי כדי שלא ירגישו כאילו נשארו מאחור כשהכול מתחיל להשתנות.”

Reincarnated – הטריילר לסרט:

בשנת 1972, מארלי נסע ללונדון וביקש עזרה ממייסד ‘איילנד רקורדס’ כריס בלקוול. ארבעים שנה מאוחר יותר סנופ נסע לג’מייקה כדי להקליט את האלבום “גלגול נשמות” באולפן שנמצא בבעלות בלקוול, שגם נכח בהקלטות. צוות דיפלו’ס מייג’ור לייזר (Diplo’s Major Lazer) הפיק את האלבום, וסנופ אומר שהמורה לשעבר מפילדלפיה פגע בול.

“דיפלו הביא פאנק”, האריה שואג. “הוא הביא קצב מגניב. הוא הביא כותבים, מארגנים, נשמה. הוא הביא רוח שיכולה להתאים לשלי. אני יכול לזרוק לו רעיונות שיעבדו בסופו של דבר. הוא הביא תחושת דחיפות כדי ליצור משהו שאני מחפש, ולא כדי להתעמת אלא כדי להשלים. הרבה פעמים כשאתה מביא מישהו לפרויקט ואתה אומר לו לעשות את כל הפרויקט מלמעלה עד למטה, ומתחיל להוסיף את ההשפעות שלך ומה שאתה מרגיש, זה הופך לעימות. אף פעם לא היו לנו עימותים. תמיד ראינו עין בעין. אני מרגיש שבגלל זה הוצאנו מהפרויקט את המיטב”.

ברוכים הבאים לג’ונגל

הסרט התיעודי “גלגול נשמות” מסתכל על תהליך עשיית המוזיקה, אך נושאים עמוקים יותר מתגלים בזמן שסנופ בוחן את אידיאולוגיות הראסטאפארי, מבקר בטרנצ’טאון (Trenchtown) המשמעותית מבחינה מוסיקלית ומצטרף לטקס קדוש במקדש ניאבינגי (Nyabinghi). הוא קיבל את השם האתיופי ברהן (Berhane), שפירושו “אור”, אבל זה לא השם שסנופ אימץ בסופו של דבר. באני וויילר, חבר גרעין בן 65 ב’וויילרס’ (יחד עם בוב מארלי ופיטר טוש), אישר את השם “סנופ ליון”, מה שגרם לו לאמץ אותו סופית.

“זה סנופ ליון. תגיד את זה פעמיים ותעביר הלאה”, אומר סנופ. “אהבה היא אהבה”.

סנופ ליון

סנופ נעשה רציני יותר ומוסיף, “אני מרגיש כאילו זו צמיחה, הפיכה לאמן / אדם / יזם במלוא גודלו. הדוג קיבל את שלו במשך 20 שנים. במונחי חיים של כלב, סביר להניח שהייתי בן 140 עכשיו… הייתה לי תקופה ארוכה עם הדוג והגעתי למקום שבו הליון הוא בהחלט הכרחי כרגע למה שעובר עלינו. אני מרגיש כאילו שאנחנו חיים בג’ונגל, והדרך היחידה להתמודד עם הג’ונגל היא להוציא את מלך הג’ונגל, שהיא האריה שמוכן לטפל בכל מצב, ועדיין לשמור על המסיבה זורמת. אבל באותו הזמן, צריך לטפל בכמה בעיות אמיתיות, שבאמת נמצאות מתחת לאף שלנו, ואנחנו לא שמים לב אליהן. אנחנו בתור ראפרים שיש להם הרבה כוח צריכים להשתמש בכוח שלנו בדרך הנכונה כדי ליצור מודעות; להביא קצת תשומת לב לכמה דברים שצריך לתקן”.

להישאר יצירתי

בראיון נפרד, במאי הסרט “גלגול נשמות” אנדי קאפר מספר: “הדברים המשכנעים ביותר בנושא השינוי היו מה שהניע אותו. אנשים שוכחים כמה סנופ עבר בחייו. היה הרבה כאב, דרמה ומאבק, ואני חושב שב”גלגול נשמות” הוא מפגין תנודות חיוביות אל העולם ולא את סגנון הגנגסטה הישן שלו, שבדרך כלל נתפס כשלילי למדי. דוג תמיד יהיה שם, אבל הליון הוא דרך לקידום שלום, אהבה ואחדות בעולם מלא שנאה. זה מה שהסרט מתאר – סיפור חייו של סנופ משורבב עם יצירת אלבום חדש”.

סנופ צופה חזרה להיפ הופ, אבל הזמנים הקשים של היום קוראים למשהו אחר. כל אמן מוציא להיט מסיבות, הוא מסביר, אבל העולם כיום בכלל לא נראה כמו מסיבה, ולכן הוא רוצה לעצור את המסיבה למספיק זמן כדי לטפל בסבל. כמו כן, החלפת הסגנון המוזיקלי היא דרך אידיאלית להדגשת השינוי הכולל שלו מעבריין מלונג ביץ’ לאיש משפחה שמאמן קבוצת נוער בפוטבול ומתגורר בשכונה בדרום קליפורניה.

סנופ ליון

“התחלתי לשמוע את עצמי חוזר על אותם דברים. שוב ושוב. אף פעם לא עשיתי את זה”, אומר סנופ. “תמיד עשיתי הכול פעם אחת כדי להישאר יצירתי. אני תמיד בא עם משהו חדש, שונה, מקורי ואותנטי. זה הרגיש כאילו הגעתי לנקודה שבה זה לא שלא יכולתי, אבל זה לא היה רלוונטי. כבר לא הייתי בחור ששר ראפ על עמידה בפינת רחוב ומכירת סמים, שיש לו אקדח בכיס, שמעורב בפעילות כנופיות, כי לא חייתי את החיים האלה יותר. בגוף שלישי זה נשמע מדהים, אבל באותו הזמן אני לא חייתי ככה יותר. ואז נולדו לי ילדים. יש לי את ליגת הפוטבול. יש לי חיים שאני אחראי עליהם. אני מסתכל על החיים. אני מסתכל על הסבא והסבתא שלי, ואימא שלי ואיך שהם גאים בי על כל מה שעשיתי, ועדיין לא הייתה להם הזדמנות לראות אותי מופיע בלי לקלל”.

החומר הכי חזק

אמנם הסרט התיעודי עוקב אחר השינוי האמנותי של סנופ, אבל יש בסרט צד נוסף, שניתן לתאר רק כקולנוע קנאביס. בכמה מצבים, המשתתפים הציגו ג’וינטים כל כך גדולים שהם נראו כמו פריטי תפאורה מסרט של ג’קסון פיטר, וסנופ אפילו צעד אל ההרים כדי לקטוף קנאביס טרי כמו מכרסם גרנולה שלובש בירקנשטוק. המקומיים התייצבו כדי לחלוק טובין תוצרת בית, בעוד שהאריה חילק עשב קליפורני כמו שגריר החוף המערבי שהוא תמיד היה.

“הבעיה העיקרית עם השימוש בקנאביס הייתה לנסות לתפקד כמו בן אדם לאחר עישון העשב של סנופ”, אומר קאפר על אתגריו בתור מפיק. “זה החומר הכי חזק שיש”. ובכל זאת, קאפר מאמין שהסרט מראה את הצד הרוחני והפורה של הטיפול התרופתי.

סנופ בהופעה

“לא מזמן הצגנו את הסרט במקסיקו סיטי, והרבה הילדים בקהל אמרו לי שהם חשבו שזו הייתה אמירה פוליטית נהדרת בנושא הלגליזציה של מריחואנה”, קאפר ממשיך. “הנושא בהחלט מקבל יותר תשומת לב”.

סנופ, שטוען כי יש לו כרטיס “פלטינה” למריחואנה רפואית, הוא חסיד מריחואנה רפואית פעיל במעגל התקשורת. בהופעה בתוכנית האירוח “לופז הלילה” (Lopez Tonight) מתחילת שנת 2010, הוא אמר, “אני מרגיש שלגליזציה של מריחואנה רפואית היא מצב נהדר. אני מרגיש שכל העולם יהיה מקום טוב יותר אם כל העולם פשוט היה נפתח ועושה את זה”.

סנופ הצטרף לג’ורג’ לופז מאוחר יותר באותה שנה, ואמר, “אני באמת מאמין שזה ייקח את קליפורניה לרמה אחרת… זו היצירה הטובה ביותר של הרפואה אי פעם. נהגתי ללכת לחנות ולקנות אנצין ובופרין ובאייר, אבל זה בכלל לא דומה למריחואנה רפואית, בן אדם”.

הראפר הופיע גם בצ’לסי לייטלי (Chelsea Lately) והסביר את הצרכים הרפואיים שלו : “היו לי מיגרנות וראייתי נהייתה מטושטשת”. בתחילת 2012, הוא אפילו נתן לחבר הקונגרס רון פול מעין אישור בפייסבוק, שברור שהתקשר יותר לעמדה הרפובליקנית התומכת בלגליזציה מאשר דעתו כי גניבת מכוניות היא “תוצאה של ההיפ-הופ”.

מסעו של סנופ ממשיך

תמיכתו הגדולה ביותר של סנופ באימוץ המריחואנה הרפואית, לעומת זאת, הגיעה בתחילת השנה, כאשר כותב מגזין GQ הצטרף אליו בקולקטיב מקומי במערב הוליווד. “ד”ר דינה”, חלוצת המריחואנה הרפואית ששימשה השראה לדמות ננסי בוטווין (Nancy Botwin) בסדרה “העשב של השכן”, מפעילה את המרפאה ומתאימה אישית את זן הסטיבה במיוחד עבור הראפר. לאחר שהכירו זה את זו עוד מימי דוגיסטייל (Doggystyle), סנופ נתן לה את הכינוי “ד”ר דינה”, והיא נתנה לו את מכתב ההמלצה הראשון שלו למריחואנה רפואית בשנת 2005 (ושוב בכל שנה מאז).

סנופ בג'מייקה

בעוד הסרט התיעודי מחזק את מעמדו של סנופ כחסיד קנאביס מוביל, בסרט חסרה הגנה מילולית פני כך שהשינוי שלו הוא לא סתם גימיק שיווקי. סנופ לא מתגונן בשום צורה, אבל ההתנגדות הגיעה מלא אחר מאשר באני וויילר. במכתב הדרישה האחרון, וויילר כינה את השינוי בתור הונאה, בעוד שמועצת המילניום ראסטאפארי כתבה את העוקץ, “עישון גראס וחיבוב בוב מארלי ומוזיקת רגאיי זה לא מה שמגדיר את תרבות הראסטאפארי המקומית”.

להגנתו של סנופ, וויילר והמועצה גם אומרים שהם נפגעו קשה מכך שרק אמריקאים יכולים להקל על הכאב שלהם. בשילוב עם החיבוק הגדול והמלבב של וויילר, זעם הצדקנים הזה הוא חשוד במקרה הטוב. בינואר שעבר שקל רוהאן מארלי לתבוע את רדיו Eagle 106.3, “אני יותר משמח על גלגולו של סנופ… אנחנו תומכים ונמשיך לתמוך בו במסעו”.

אדם טוב יותר, מוזיקאי טוב יותר

הסרט מאפשר לאנשים לחשוב בעצמם, אך כשזה מגיע לדיון על באני וויילר, סנופ שומר על הדוג קשור ובוחר בדרכו של האריה.

“הרגשתי שברכתו הייתה הכרחית משום שהוא היה הוויילר האחרון שנותר”, אומר סנופ. “בשבילי, הווילרס הייתה הקבוצה שהייתה דומה ביותר לקבוצת ההיפ-הופ הישנה שלי, 213, שכללה גם את וורן ג’י ונייט דוג המנוח. במקביל לכך, זה מסע. אתה מרגיש שמדובר בשתי קבוצות שונות, אבל הן מרגישות והולכות ומדברות באותה צורה. הן פשוט מדברות בשפה שונה. ברגע שהן עולות על אותו גל תקשורת, הכול זה אהבה. על זה היה מדובר. זה היה על פגישה מאוחרת או מערכת יחסים שהתקיימה באיחור. הוא עוקב אחריי כמו שהייתי עוקב אחריו ואחרי הוויילרס. היינו צריכים סוף סוף להיפגש ולברך אחד את השני עם נוכחות, אהבה ומילים נחמדות בכל הנוגע לכיוון בו אנו צריכים ללכת ולאן אנחנו רוצים לקחת את הדבר הזה”.

כפי שהודגם על ידי תגובתו החיובית, נראה שסנופ מעריך את הפרספקטיבה החדשה שלו כמו שהוא מעריך את אלבומו החדש.

“על זה מדובר”, האריה מסכם. “זה מה שזה עד עצם היום הזה, לנסות לחיות וללמוד ולנסות להיות אדם טוב יותר ומוזיקאי טוב יותר. לכן, כאשר אני עושה את המוזיקה שלי, אני גאה במוזיקה שעשיתי בעבר. אבל אני רוצה לעשות מוזיקה שיכולה להביא אותי לבמה בטקס פרס אסנס, בטקס האוסקר ואולי גם לבית הלבן”.

סנופ אף פירסם לאחרונה ספר בשם “מילים מתגלגלות” אשר עשוי כולו מנייר המפ וניתן להשתמש בדפים בתור ניירות גלגול ועל משטח כריכת הספר אפשר להדליק גפרור.

בנוסף השתתף סנופ בסרט קומדיה חדש עם שותפו וויז קאליפה – “מאק ודווין הולכים לבית הספר

הראיון נערך על ידי צוות מגזין CULTURE ותורגם לעברית עבור הקהל הישראלי. תודה גדולה לעורך המגזין רוברטו הרננדז שאישר את פרסום הראיון, לכתב דייוויד ג’ייניסון, ולג’יימי סוליס שעזר בהכנת הכתבה.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר