מצוות שמיטה בגידול קנאביס: מה זה אומר והאם צריך את זה גם ברפואי
לכבוד שנת השמיטה הנוכחית ביקשנו לבדוק מספר שאלות בסיסיות הנוגעות לדיני שמיטה וגידול קנאביס – מהו מקור המצווה, כיצד מקיימים אותה בגידולים חקלאיים "רגילים" והאם המצווה הזו חלה גם על צמח הקנאביס?
בחודש אפריל השנה (2022) הכריזה חברת שיח מדיקל (Seach Medical) כי היא הפכה לחברת הקנאביס הראשונה בישראל (ולמעשה בעולם – מכיוון שמצוות השמיטה תקפה רק בארץ הקודש) שמקבלת תעודת כשרות ו”אישור שמיטה” עבור מרבית תוצרי הקנאביס שלה.
בעקבות הפרסום נתקבלו במגזין קנאביס פניות מקוראים סקרנים המבקשים להבין מה עניין שמיטה להר סיני, או במילים אחרות – מה הקשר בין מצוות השמיטה לגידול קנאביס?
“היתר מכירה” לעומת “יבול נוכרי”
על פי המסורת, את מצוות השמיטה בני ישראל קיבלו עוד במעמד מתן תורה בהר סיני, כפי שנאמר: ”כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם – וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַ-ה’“ (ויקרא, כ”ה, ב’). מדובר במצווה “התלויה בארץ” – כלומר מצווה שיש לקיימה רק בגבולות ארץ ישראל.
באופן כללי המצווה דורשת מכל חקלאי יהודי בארץ ישראל להימנע כליל מעבודת אדמה בכל שנה שביעית, ולהותיר את כל היבול שגדל באותה השנה בשדה כהפקר עבור כל המעוניין לגשת ולקחת.
בנוסף, על פי האמונה יש לפירות ולירקות שגדלו בשנה זו קדושה מיוחדת המכונה “קדושת שביעית”, ועל כן חל איסור על מסחר בהם, כמו גם על בזבוז או השחתה שלהם (איסור המכונה בחז”ל: “שלא להפסידם”) ויש חובה לעשות בהם שימוש “שגרתי” בלבד (למשל, אסור להחמיץ תפוחי עץ עם קדושת שביעית).
מלבד התועלת החקלאית שבקיום המצווה הזו, שכן מתן מנוחה מסוימת לקרקע תשפר בטווח הארוך את המרקם שלה ואת הרכב המינרלים והמיקרואורגניזמים המצויים בה (למעשה ישנן מספר תרבויות עתיקות בעולם המבצעות פרקטיקות דומות), יש גם היבט חברתי למצווה הזו, בכך שהיא מאפשרת למעוטי יכולת לגשת לשדה ולאסוף את התנובה שכאמור מוגדרת כהפקר.
מבחינה הלכתית המצווה הביאה עימה שפע של פרשנויות, התפלפלויות ומונחים הלכתיים. למעשה, במשנה קיימת מסכת שלמה העוסקת כולה בנושא השמיטה – מסכת שביעית.
מאחר שאין טעם לצלול לעומק הסוגיה הסבוכה הזו, נתרכז רק במספר מושגים בסיסיים אשר יאפשרו לנו להבין את ההיגיון מאחורי פסיקת ההלכה החדשנית בנוגע לצמח הקנאביס:
היתר מכירה
פעולה שמטרתה עקיפת האיסורים על מלאכות חקלאיות בשנת השמיטה באמצעות מכירה מוקדמת של הקרקע לגוי. מדובר בתקנה אשר נותרה שנויה במחלוקת עד עצם היום הזה, ושורשיה נעוצים בתשובות שניפקו חכמי צפת לעובדי אדמה יהודים שהפנו אליהם שאלות בנושא לפני כ-500 שנה. יש לציין שרבנים אשכנזים-חרדים לא מקבלים כלל את ההיתר הזה, ורבנים ספרדים ודתיים לאומיים נוטים לקבל את ההיתר רק במידה שלא נמצא פתרון אחר.
יבול נוכרי
יבול של צמחים שגדלו בשדה של חקלאיים שאינם יהודים. מבחינה הלכתית אין שום בעיה לרכוש פירות וירקות שטופחו בשנת שמיטה בשדה של גוי, ואכן בקרב הציבור החרדי נהוג שבשנת השמיטה רוכשים פירות וירקות מערביי ישראל, מהגדה המערבית, מעזה או מצרים. עם זאת, מעניין לציין שבקרב הציבור הדתי-לאומי פרקטיקה זו נחשבת לפחות מקובלת, בעיקר מסיבות לאומיות (אך יש שמצאו לכך גם הסתייגויות הלכתיות).
גידול חממה
הרבנים הגורסים כי יש מקום לאפשר גידולים חקלאיים בחממות במהלך שנת השמיטה נשענים בעיקר על פוסקים קדומים יותר (כמו “החזון איש”) המתירים (בתנאים מסוימים) טיפוח צמחים בתוך הבית.
כמובן שגם במקרים של גידולי חממה יש לא מעט התניות להיתר מלאכה בשנת שמיטה, כמו למשל:
- סוג המבנה: החממה חייבת להיות יציבה וקבועה, עם דפנות בגובה 80 ס”מ לפחות
- סוג הגג: מחופה בפוליאתילן או רשת שצפיפות החומר שלה יותר מ-50% (רשת 50% צל לא מספיקה)
- חיפוי קרקע: הקרקע חייבת להיות מחופה ביריעה אטומה למים (כגון פלריג או פוליאתילן)
עציץ נקוב או לא נקוב
פרמטר נוסף בעל משמעות בסוגית גידול בשנת שמיטה הוא כלי הגידול. ההלכה עושה הבדל בין עציצים המכילים חורי ניקוז לעומת עציצים שאינם מכילים חורי ניקוז.
באופן כללי ניתן לומר כי עם עציצים לא נקובים (כלומר ללא חורי ניקוז) אין בעיה הלכתית של גידול בשנת שמיטה, אך מאחר שרוב הצמחים, וביניהם גם הקנאביס, גדלים בעציצים עם חורי ניקוז, הרי שההלכות הנוגעות לעציצים נקובים רלבנטית אלינו הרבה יותר.
כעקרון, צמח הגדל בעציץ נקוב חייב במצוות שמיטה. ההגדרה ל”עציץ נקוב” היא רחבה למדי, וכוללת מספר מצבים:
- עציץ “רגיל” בעל חורי ניקוז
- שק שתילה (השורשים מסוגלים לחדור את השק ולהגיע לאדמה)
- עציץ ללא חורי ניקוז אך שעליו וענפיו מתפזרים מעבר לשטח העציץ וגולשים לאדמה
- אדנית קבועה (גם אם איננה נקובה) או עציץ בעל נפח גדול מ-350 ליטר (כפי שניתן למצוא לעתים בכניסות לבניינים או אולמות אירועים)
למרות זאת, ישנם מספר חומרים שניתן להניח מתחת לעציץ הנקוב בכדי שיהיה מותר לגדל בו צמחים גם בשנת שמיטה: עץ, מתכת, זכוכית, משטח פלסטיק קשיח ויריעות פוליאתילן או פי.וי.סי – כל אלו נחשבים חומרים “מפסיקי יניקה” (כלומר חומרים המונעים מהשורשים להגיע לקרקע). לעומת זאת, חומרים כדוגמת אבנים, בטון, לוחות גבס ואפילו מרצפות רגילות (“בלטות”) אינם מוגדרים כמפסיקי יניקה.
נקודה מעניינת נוספת היא העובדה שאוויר לא נחשב כמפסיק יניקה ולכן עציץ המותקן באוויר (בין אם בתלייה או באמצעות רגליות) מוגדר כ”עציץ נקוב” לכל דבר, ויש צורך להניח מתחתיו מגש ניקוז מפלסטיק (או כל חומר רלבנטי אחר) שיתיר את השימוש בו בשנת שמיטה.
“יש התעניינות גוברת לכשרות בענף הקנאביס”
“מירב גידולי השדה בארץ ישראל יש עליהם דיני שמיטה,” אומר בשיחה עם מגזין קנאביס הרב שבתי מרקוביץ, מנהל מערכת הכשרות של הרב יוסף אפרתי ומי שהנפיק את אישור השמיטה לחברת הקנאביס “שיח”. לדבריו, “הנושא של גידולים לצרכים רפואיים (בלשון חז”ל ‘מיני מילוגמה’) קיימת לגביהם מחלוקת בין הפוסקים אם נהוג בהם קדושת שביעית. אנו נוקטים כי במצב הנוכחי בו השימוש בקנאביס הוא נרחב יש לנהוג בו קדושת שביעית כבשאר גידולים”.
יש לציין שמדובר בעמדה מחמירה, ושומרי מסורת המטופלים בקנאביס רפואי החוששים מבעיה הלכתית בצריכת הקנאביס שלהם במהלך שנת השמיטה יכולים להיאחז בפסיקה של הרב (והאגרונום) ד”ר מוטי שומרון, הטוען כי כיוון שהקנאביס אינו מיועד לאכילה אלא לצורך רפואי, אין בו קדושת שביעית.
כשעוסקים בדיני שמיטה ישנה כאמור חשיבות עליונה לאופן הגידול של הצמח, ולמרות שעל-פי החוק במדינה כל חוות קנאביס מחויבת לבצע את הגידול במצע מנותק, כפי שניתן להבין מהטקסט לעיל אמצעים כגון “שקי שתילה” הנפוצים מאוד בגידולים חקלאיים רבים, לא יכולים להיחשב כחוצץ ראוי בין שורשי הצמח לקרקע.
“יש הלכות שלמות על המותר והאסור בגידולים חקלאיים בשנת השמיטה,” מפרט הרב מרקוביץ, ומרחיב מעט אודות דרכי הפיקוח של מערכת הכשרות שלהם. “במקומות שאנו מפקחים עליהם הגידולים הם על גבי מצעים מנותקים ובקירוי הנחשב לפי ההלכה כגידול מותר בתוך בית. ועוד סייגים הלכתיים נוספים שלא כאן המקום לפרטם.”
גם בכל הקשור לגידולים הידרופוניים, שכידוע הפכו לנפוצים יותר במהלך השנים האחרונות, ההלכה נתנה את הדעת, כפי שמסביר הרב מרקוביץ. “ככלל, גידולי הידרופוניקה זוכים להתייחסות נפרדת בשנת השמיטה, אך לא בגלל השינוי בגידול מאדמה למים. הנסיבות השונות ההלכתיות הם: 1. גידול על גבי מצעים מנותקים מהקרקע. 2. גידול בתוך בית (חממה מקורה לפי כללי ההלכה המחשיבים אותם כגידול בבית).”
כשביקשנו להבין האם ישנן חוות קנאביס נוספות שפנו אליהם במטרה לקבל היתר או סוג של תעודת כשרות עבור היבול שלהם, הרב מרקוביץ העדיף שלא להרחיב בפרטים, אך ציין כי “בשנים האחרונות יש התעניינות גוברת לכשרות בענף הקנאביס.”
“70 פנים לתורה”
רבים עשויים להגיב בזלזול בחותמת “אישור השמיטה” של חברת הקנאביס ‘שיח’ ולראות בו כעוד תרגיל יחצ”ני, אולם חשוב להבין שבספקטרום הרחב של שומרי המסורת קיימות אינספור עמדות ופסיקות הנובעות מפרשנויות שונות לטקסט – חז”ל תבעו בהקשר זה את המונח המפורסם “70 פנים לתורה”.
גם במקרה הזה עושה רושם שהפסיקה ההלכתית איננה חד-משמעית, וכפי שראינו לעיל ישנם פוסקים הקובעים כי צמח הקנאביס איננו חייב בשמיטה, בזמן שרבנים אחרים טוענים אחרת.
מעניין יהיה לראות כיצד התקדים שיצרה חברת “שיח” ישפיע על שאר השחקנים בשוק – האם בקרוב נראה חותמת כשרות או “אישור שמיטה” על אריזות הקנאביס הרפואי של חברות נוספות (מלבד “שיח” כאמור) לצד פרטי האצווה והחומרים הפעילים? ימים יגידו.
