מנחם בן: “מחאת המריחואנה חשובה יותר ממחאת הקוטג'”
מנחם בן כותב בטור מיוחד כי מחאת המריחואנה חשובה יותר ממחאת הקוטג’, כי עישון החשיש פוגע רק בחברות התרופות והאלכוהול וכי ‘ליל הבאנגים’ היה המחאה היעילה מכולן. “צדק חברתי דורש את הורדת יוקר המחייה, אבל גם את החופש הבסיסי להחליט החלטות שלא פוגעות באף אחד,” הוא כותב.
מנחם בן, משורר וכתב שזכור לרוב מהופעתו ב’האח הגדול’ לפני מספר שנים, מספר בטור באתר ‘וואלה‘ על הטריפים שחווה יחד עם המשורר דוד אבידן, וכן מסביר את עמדתו בנוגע למאבק ללגליזציה של קנאביס בישראל.
“המחאה ללגליזציה חשובה יותר מ’מחאת הקוטג'”
“באותו שבוע בו נרצחו שני ישראלים בגלל אלכוהול ובאותו שבוע בו הודה שר החינוך כי הוא לוקח ריטלין, באותו שבוע התקיים מה שזכה לכינוי ‘ליל הבאנגים הגדול’, שבו יצאו אלף מעשני חשיש ומריחואנה להפגנת עישון מול השוטרים בגן הוורדים בירושלים,” כותב בן ומסביר מדוע המחאה ללגליזציה של קנאביס חשובה יותר מ’מחאת הקוטג’ במסגרתה יצאו חצי מיליון ישראלים לרחובות.
“צדק חברתי אמיתי דורש את הורדת יוקר המחייה, שלא ממש קרתה, אבל גם את החופש הבסיסי של אדם בישראל להחליט לגבי עצמו החלטות ריבוניות שלא פוגעות באף אחד, כמו החופש להירגע או לרחף או להתעדן או לתפוס השראה באמצעות עישון חשיש ולא באמצעות תרופות נגד דיכאון או באמצעות אלכוהול. כי במי בעצם פוגע עישון החשיש והמריחואנה פרט לפגיעה בחברות האלכוהול או בחברות התרופות? מעולם לא שמעתי על מישהו שרצח בהשפעת חשיש, למרות האגדה העתיקה, המכוערת והכוזבת על כת איסלאמית, שחבריה רצחו כביכול בהשפעת חשיש. אין דבר כזה. חשיש מרבה שלום, לא רצח.”
בן ממשיך: “המלחמה בחשיש היא מלחמת הבל שלילית ומסוכנת. היא עומדת בניגוד לאינטרס הציבורי הבסיסי ביותר. דוחפת אנשים לאלכוהול רע, לתרופות רעות, לסמי פיצוציות רעים, לחיכוך עם המשטרה, למגע עם יסודות פליליים, והיא מכפישה אנשים לשווא (האחרונים שבהם קרן מור ויהודה לוי ומוטי רייף), העלולים עקב כך להיפגע בקריירה שלהם ובפרנסתם. והיא מבזבזת משאבים משטרתיים, שצריכים היו ללכת למקומות אחרים לגמרי (למשל, לפיקוח על מקומות בילוי מותרי אלכוהול).”
“הפוליטיקאים לא מבינים”
על אף ביקורות שנשמעו כלפי אירוע ‘ליל הבאנגים‘ ואופיו המתריס מעט, לדבריו של בן אירועים בסגנון זה הם דווקא הפתרון היעיל ביותר. “רק אם הפוליטיקאים יבינו כי יפסידו את קולות הצעירים (ולא רק הצעירים, אלא גם ותיקי המעשנים), יש סיכוי שישנו את החקיקה באופן שיתאים לרוח הדור,” הוא כותב. “ומהי רוח הדור? הולנד וקולורדו.”
“אבל בפוליטיקה שלנו ובציבוריות הישראלית הבורגנית עישון חשיש עדיין נתפס כחטא,” ממשיך בן ומבקר את התנהלותם של שר האוצר יאיר לפיד, שממשיך לסרב להודות שעישן מריחואנה על אף עדויות רבות כל כך, ושל שלי יחימוביץ’, שאמנם הודתה בעישון מריחואנה, אבל רק לאחר ששיקרה בנושא לפני כן.
“יאיר לפיד, האמור לכאורה לייצג את הצעירים והחופשיים בחברה הישראלית, מצהיר בגאווה שלא לקח, ואילו שלי יחימוביץ’ הישרה באמת מודה ששיקרה כשטענה שלא לקחה,” כותב בן. “כן, היא לקחה, אבל לא עוד. הודאה בעישון חשיש עדיין מזיקה. לכן יש חשיבות גדולה להצהרה של מוטי רייף שהוא מעשן והוא גאה בזה. יש גם חשיבות (פחותה אמנם) להודאה של יהונתן גפן שהוא מעשן מריחואנה רפואית בהיתר.”
בן ממשיך ומסביר כי הוא עצמו אינו מעשן מריחואנה עוד וכי ברור הוא שאסור לנהוג בעת שימוש במריחואנה או במסגרת הצבא, אבל אין זה אומר שקנאביס לא צריך להיות חוקי. “לכן, ברוחי, אשתתף בכל ליל באנגים. גדול או קטן. מדובר על חירות הרוח שלנו ועל ריבונותנו על עצמנו,” סיכם.
בהמשך הטור מספר בן על חוויות הטריפים עם המשורר דוד אבידן. לטור המלא לחצו כאן.
בן יצורף בקרוב מאוד ל”נורמטיביים” – הפרוייקט החדש המרכז את שמות הישראלים המפורסמים התומכים בקנאביס.
ראו גם: אייל גפן נגד לגליזציה: “קנאביס יכול להיות מסוכן”
ראו גם: פרופ’ יהודה שנהב: “ברור שעישנתי גראס, מה אני יאיר לפיד?”
