קנאביס או קורונה – מה יותר מסוכן?

מגפה היא מצב בריאותי מדבק, הגורם נזק ליחיד, עד כדי מוות. כתוצאה מהפאניקה הציבורית ורמת ההדבקה הגבוהה, האנשים מפחדים אחד מהשני ולפיכך נמנעים מאינטרקציה. התוצאה משתקת ויוצרת אסון כלכלי-חברתי לצד אסון בריאותי, בצלו מוסכם כי מדובר במצב שמצדיק שימוש באמצעים דראסטיים מטעם השלטון – למשל מעצרים, קנסות, בידוד וכיוצ”ב.

אדם שנדבק בוודאות – מבודד עד לתום המגפה על מנת שלא ידביק נוספים. אדם שנדבק וצריך טיפול – מטופל. אדם שלא ממלא אחר ההוראות – ייעצר בכח, יואשם בהפצת מגפה וייענש לתקופה קצרה, עד 3 שנות מאסר. אדם שאשכרה מייצר או מפיץ מרצון את המגפה עצמה – ייכלא לתקופה ארוכה יותר, עד 7 שנים. מי שכתוצאה ממעשיו יגרום למוות – עשוי להיכנס לכלא לתקופות של עד 20 שנה ויותר. 

מזכיר לכם משהו? ובכן, זו בדיוק מדיניות ההפללה הקבועה בפקודת הסמים נגד קנאביס. ההתייחסות לקנאביס וצרכניו היא התייחסות הדומה למגפה ומי שנדבק בה. משמעותה שיש לרדוף כל אדם על מנת לאתר את נשאי “המגפה” ולמנוע את התפשטותה ככל שאפשר.

קנאביס כמגפה תרבותית

שימו לרגע בצד את העובדות בגללן החלה מדיניות ההפללה נגד צרכני קנאביס. הנה אפשרות נוספת, סבירה מאוד: הסיבה למדיניות ההפללה היא שהאליטה בשלטון מתייחסת לקנאביס כמחולל מגפה תרבותית. גם אם מבחינה בריאותית אין להפללה שום הצדקה, הרי שהתוצאות שלה זהות לאלו של מגפה מתפשטת. 

בסוף שנות ה-60, בזמן שהאליטה השלטת בארה”ב, שהאמינה בהפרדה גזעית, ניהלה מלחמה בויאטנם וראתה את המלחמה כחלק מרכזי בהגנה על העתיד, קמה תרבות נגד שראשיה עודדו צריכת חומרים משני תודעה, קנאביס ביניהם. הם קראו להפסקת המלחמה ולשוויון גזעי, כל זאת תוך שהם מובילים שביתות ומחאות המוניות. תרבות הנגד, נקרא לה כאן כמו שקראו לה אז ראשי השלטון בארה”ב,: “ההיפים והכושים”, הייתה הצלחה חברתית אדירה וצברה תמיכה עממית עצומה, לצד עליה משמעותית בצריכת אותם חומרים משני תודעה.

היה קל לטעון ולהניח שכל תרבות הנגד של אותם “יפי הנפש המתנגדים למלחמה שוברי המסורת ואוהבי הכושים” בבוטות, נגרמת ממחלת נפש שמתעוררת עקב צריכת חומרים משני התודעה, “הסמים המרושעים”, המעוררים מגפה חברתית. המגפה הזאת אמנם לא גורמת מוות פיזי אבל כן גורמת על פי עמדה זו למוות תרבותי-כלכלי ותוביל לאנרכיה וכאוס. לכן ראוי להילחם ב”סמים” כמו שנלחמים במגפה נכון? ואכן, מדיניות ה”מלחמה בסמים” החלה בתחילת שנות ה-70, כתגובה ממשלתית לתופעת ה”היפים והכושים”.

קנאביס = קורונה?

אלא שבשנים האחרונות אנחנו מגלים שצריכה המונית של קנאביס גורמת ל… שום דבר. היא לא מולידה שום שינוי גדול כנראה. בישראל יש צריכה המונית של קנאביס, 27% מאזרחי המדינה צורכים קנאביס באופן כזה או אחר, הכי הרבה בין מדינות המערב.

האם ישראל היא אי של שלום ואחווה? האם היא אי של עצלות וטימטום? של ליברליות מתפרצת ואובדן המסגרות המשפחתיות? אנרכיה בלתי נשלטת? נדמה כי לא צריך לתת דוגמאות לשאלות הללו – התשובה לכולן היא לא. כולנו יודעים זאת ותוצאות הבחירות מוכיחות זאת.  

קורונה גורמת למוות, לאסון כלכלי, למשבר אמיתי. החשש מהידבקות גורם לאנשים להפסיק לשתף פעולה ומוביל להתרסקות המערכות החברתיות-כלכליות. כתוצאה מהטיפול בהמוני נדבקים מערכת הבריאות קורסת. אפשר להבין למה מתייחסים אל הוירוס כמגפה.  

קנאביס לעומת זאת איננו מגפה. קנאביס הוא צמח שההתייחסות הציבורית אליו מוגזמת ומטורפת, הא ותו לא. נוכח הראיות החד משמעיות, כלומר המציאות עצמה בישראל, כולם צריכים פשוט להפנים שהסיווג שלו כסם שגוי, להוציא אותו מפקודת הסמים ולהסדיר את הגידול, ההפצה והשימוש בו באופן הרחב והחופשי ביותר.