יהונתן וינברג, מי שכונה בילדותו, עת היה בן 14 בלבד, ‘הגורו של הקנאביס הרפואי’, נאבק מאז בסטיגמה שמלווה את מטופלי הקנאביס הרפואי ומוכיח לכולם שאפשר לנהל חיים מוצלחים, בריאים ונורמטיביים, בלשון המעטה, גם בצל השימוש בקנאביס.
“בחרתי להתראיין כדי לזעוק את זעקתם של צעירים שמשתמשים בקנאביס רפואי ונאלצים לשלם על כך מחיר כבד בחייהם ובעתידם,” אומר וינברג בשיחה עם מגזין קנאביס כיום, כמעט 8 שנים אחרי שנחשף בטור מיוחד כאן במגזין קנאביס. “משגע אותי שאנשים חושבים שאותו ילד, אותו יהונתן מהכתבה ההיא, הפך לאיזה נרקומן, או סוחר סמים, או שהוא כבר מת בקבר, והרי אני ההוכחה ששימוש בקנאביס רפואי מילדות לא חייב לגרום לנזק ויכול גם לעזור ולרפא”.
וינברג, 22, גר בזכרון יעקב, ומאוד התלבט אם להתראיין לכתבה הזו. מבחינתו, ראיון מצריך התמודדות חוזרת עם העבר, עם הכאב והסטיגמות של השימוש בקנאביס רפואי שפגעו בו ומלוות אותו עד היום, כשהוא כבר בחייו הבוגרים, מאמן אישי מקצועי ומצליח בחדר הכושר ‘אייקון פיטנס’ בחדרה לאחר שסיים בהצטיינות קורס מדריכי כושר והדרכת קטינים בוינגייט. אז מה הטעם לחזור שוב לכותרות ולקשר את שמו לקנאביס רפואי, ואיך והאם זה ישפיע על מעגל חבריו ולקוחותיו כיום.
היה זה דווקא פוסט אחד בפייסבוק בו טען מישהו שילדים שצורכים קנאביס הופכים לנרקומנים, שהחזיר את יהונתן שנות אור אחורה לימי ילדותו. “בחדר הכושר אני מאמן ילדים ומשדר ספורטיביות, פיתוח גוף ובריאות, אז ברור שעלה בי חשש להתראיין. מה יקרה אם ההורים של הילדים יקראו את הכתבה, האם הם יחשבו שאני לא חינוכי או לא מתאים? אולי יחשבו חלילה שאני מגיע מסטול לאימון? הרי יש בארץ סטיגמה ברורה לכל מי שלוקח קנאביס רפואי אז למה לי להתעסק עם זה?”
“אבל אז ראיתי פוסט בו מישהו רשם שילדים שלוקחים קנאביס רפואי הופכים לנרקומנים מכורים ומסוכנים,” מפרט יהונתן, שכל חייו עוסק בספורט, פיתוח גוף, ומצטיין בכל תחום שבחר, כשמשמעת ובריאות הם האורים ותומים שלו, בשילוב עם שימוש יום-יומי בקנאביס הרפואי. “עברה בי צמרמורת בכל הגוף וזה לקח אותי אחורה לילדות והבנתי שלא משנה מה ובאיזה מחיר, אני נאבק בסטיגמה הזו וזועק לעולם ולכל הבורים בעלי הסטריאוטיפים על קנאביס, שקנאביס רפואי מציל את חייהם של הילדים שזקוקים לו ולא הופך אותי ואותם למכורים או מסוכנים, עובדה, יצאתי די בסדר,” הוא צוחק.
עשרות אבחונים, תרופות, טיפולים ואשפוזים: ה”ויה דולורוזה” של יהונתן
יהונתן וינברג עלה כאמור לכותרות בתור ‘הגורו של הקנאביס’, ‘ילד ירוק’, בהיותו בן 14 בלבד. הוא עבר אז ניתוח מוח מורכב ומסוכן, הולעט בעשרות תרופות וטיפולים, והבין שהדבר היחיד שעוזר לו להתמודד עם כאבי התופת זה הקנאביס הרפואי שלדבריו ממש הציל את חייו.
הוא הפך לצרכן הקנאביס הרפואי מהצעירים ביותר ארץ, משתמש מנוסה שמתקלט בין זנים רבים ושופע ידע רב בענייני הקנאביס. “הכל התחיל בזמן הטיסה לטיול משפחתי לפראג, הרגשתי פתאום גל קור, נמלולים וכאב מוזר בראש שלמעשה עד היום לא עוזב אותי. בעקבות האירוע עברתי מסכת שלמה של אבחונים ותרופות עד שהגעתי לחדר המיון של בית חולים הלל יפה בחדרה, עברתי סריקות סי.טי, בדיקות דם, ראייה ונוירולוגיה ולאחר שלושה שבועות חזרתי הביתה. למרות הכל, הכאב לא פסק לרגע ואף החמיר. הגענו למרכז הרפואי לילדים ‘שניידר’ כשאני צורח מכאבים. אושפזתי במחלקת נויורולוגיה ושם נתנו לי סטרואידים ותרופות חזקות במיוחד נגד כאב. בגלל התרופות גם עליתי במשקל כי לא הפסקתי לאכול וכל הזמן דחפו לי חומרים שונים לגוף. זו הייתה השנה הקשה בחיי, שכבתי בבית עם כאבים בלתי פוסקים בלי ביה”ס בלי חברים ובמקביל עשיתי עשרות בדיקות, עד שד”ר צבי ישראל, מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בהדסה עין כרם, מצא ממצא חשוד בסריקות ה-MRI והוחלט לעשות לי ניתוח מוח שסיכויי ההצלחה שלו הם 50%-50%,” מספר יונתן.
הרופאים שטיפלו ביהונתן הגדירו את התסמונת בראשו בשם “טריג’ימנל נורלגיה” ובמשך חמש שעות עמלו כדי “להתיר” את סבך כלי הדם שלחצו על העצב במוחו של יהונתן שגרם לפגיעה במערכת העצבית שלו. המנתח החדיר למוחו של יהונתן כמה חתיכות פלטינה כדי להפריד בין כלי הדם לעצבים, חתיכות שקיימות בראשו עד היום.
“הניתוח אמנם צלח אבל בגלל הפלטינות בראשי סבלתי מתופעות לוואי קשות והגעתי לרמה של 30 כדורים ביום. כל כדור אמור לאזן את ההשפעות של הכדור האחר. אלא שזמן קצר לאחר הניתוח לקיתי בזיהום בגלל סיבוכים כתוצאה מהניתוח, והגענו לבי”ח רמב”ם כשאני מפרפר מחום גבוה. נתנו לי לידוקאין לווריד באינפוזיה, שגרם לי לדום נשימתי שכמעט והוביל לדום לב בגלל מנת יתר של החומר הזה,” הוא מעיד.
“פרפרתי בין חיים למוות, ברמב”ם כבר אמרו עלי תהילים וכבר רצו להספיד אותי, ואני לעולם לא אשכח את דברי הכירורג שאמר לי ‘כואב לך ואין לזה פתרון, אני יכול להציע לך שתלך לדעה נוספת ואני אוותר לך על הניתוח, או שאני אפתח את הראש ואראה מה קורה שם מבלי לדעת למה לצפות, אבל אתה צריך להבין שיש סיכוי גדול שתישאר במיטת חדר הניתוח ולא תצא ממנה בחיים’. הייתי כל כך מיואש מהכאב שפשוט אמרתי לו שיפתח את הראש ומה שיהיה, יהיה”.
פלטינה בראש וקנאביס רפואי שומר ראש
גם הניתוח הזה צלח, אבל פעם נוספת הפלטינה שנשארה בראשו של יהונתן גרמה לכך שהכאבים לא פסקו. יהונתן והוריו, שנואשו מהרפואה הקונבנציונאלית שמלעיטה את בנם בתרופות וחומרים כימיים שלא עזרו לו, חשפה אחת האחיות ברמב”ם אותו ואת משפחתו לעולם הקנאביס הרפואי.
“כשהגעתי למרפאת הכאב של רמב”ם הייתי בן 15 ואותה אחות הייתה המלאך הגואל שלי. היא אחת הדמויות הכי מרשימות בתחום הקנאביס הרפואי בארץ, לקחה אותי יד ביד והכירה לי את הקנאביס על כל צורותיו וסוגיו ונתנה לי להתנסות עם כל סוגי הקנאביס, היא לימדה אותי איך לעשן ובזכות הקנאביס הכאב הפסיק לשלוט בי והצלחתי לנשום לרווחה בין כאב לכאב,” הוא מספר. “אחרי כמה פעמים ונסיונות של מינונים וזנים שונים הגעתי לנקודה בה הפכתי בעצמי ל’סמי מקצועי’ בתחום. אני יודע לרקוח לעצמי את המינונים, יודע מה לקחת, מתי לקחת, ואיך ליצור מסלול חיים נורמטיבי בטוח ויציב בצל הקנאביס שמלווה אותי וילווה אותי כל החיים. עד היום אני שם, משך כל השנים אני עדיין סובל מאותם כאבים שמתבטאים בהתקפים, מחלשים ועד לחזקים, ולפעמים כאבים שמלווים אותך כל היום כי בכל זאת יש לי פאקינג גוף זר, פלטינה, במרכז המערכת העצבית בראש. רק שימוש בקנאביס עוזר לי להתמודד עם הכאב ומפחית אותו”.
בעזרת הטיפול בקנאביס חייו של יהונתן חזרו למסלולם, כך הוא מעיד. הוא קיבל רישיון להחזקה ושימוש בקנאביס רפואי ואף הקים קבוצת תמיכה למטופלי קנאביס רפואי באתר “כמוני” בה הוא ייעץ לאנשים על שימוש בקנאביס, הדריך אותם איך להוציא רישיון קנאביס רפואי ואף סייע למטופלים להילחם במערכת ובבירוקרטיה, וזאת כשהיה בן 15 בלבד. “למרות גילי הצעיר, בגלל הניסיון הרב שצברתי, הייתי אחראי על קהילה שפתחתי באתר. חנכתי אנשים רבים בכל עולם הקנאביס, נתתי עצות למטופלים שהתקשרו אלי, המלצתי על זנים, מה כן ומה לא, ובעיקר עזרתי להם להתגבר על החשש מפני הקנאביס”.
יהונתן מדגיש שזה לא היה פשוט, ושלכל אורך הדרך, כבר בצעירותו, הוא היה מודע לסטיגמה שעלולה ללוות אותו לכל החיים בעקבות חשיפה כזו בה הוא מספר שהוא צורך קנאביס. “למרות הפעילות הענפה שלי בתחום והכתבות שפרסמתי בנושא קנאביס רפואי, המשכתי לחשוש מאוד מהדימוי שיהיה לי. אמרו לי שילד שלוקח קנאביס בגיל צעיר לא יצליח בחיים למרות שאני מכיר את עצמי וידעתי שאני אצליח כי אני אדם פעיל, ספורטיבי וחרוץ. ואני חושב שלקחתי על עצמי ממש כמו משימה להוכיח לעצמי ולאחרים שלמרות העובדה שאני מעשן קנאביס רפואי מגיל 14 ועד היום, לא מעט גרמים בחודש, החיים לא נעצרו לי, אני כל הזמן רק מחפש איך להתקדם וההגדרה והסטיגמה של עצלן ורופס ומכור היא ממני והלאה ואם אנשים חושבים שקנאביס רפואי הופך אותך לכלומניק זה בולשיט, הכל תלוי בסוג האדם ובאישיות שלו”.
ובכל זאת, מה המחיר ששילמת בעקבות הפרסום שלך כ’גורו’ של קנאביס?
“הייתי מספיק שקול כדי לדעת מראש שיהיו תגובות לפרסומים שלי כמשתמש בקנאביס רפואי וידעתי ולמדתי במעלה הדרך איך לסנן אותן. למדתי אז בישיבה תיכונית בזכרון יעקב אז היו אנשים במשפחה שחששו שזה יפגע לי בשידוך, אז עניתי להם שקודם כל יתנו לי לחיות בלי כאב ואז נדבר על שידוך. באתי מבית דתי, אז מובן מאליו שבתחילה כשאמא שמעה שמדובר בסמים היא הייתה בשוק כי זה לא חלק מהחיים שלנו, אבל במשך הזמן היא הבינה במה מדובר וראתה כמה שזה עוזר לי וכמה שהסטיגמות סביב הקנאביס אינן נכונות. ובכלל, אני מאחל לכל ילד הורים כמו שלי. יש לנו קשר חזק ועוצמתי בין היתר בגלל כל מה שעברנו יחד, הם נפרדו ממני מספר פעמים כשהייתי בין חיים ומוות, ורק בנאדם שעבר את זה יכול להבין עד כמה הקשר ביננו חזק. כל מה שמעניין אותם זה שלא יכאב לי. אבא שלי ישן לידי כל לילה, כל הלילה, בבית חולים במשך כל השנתיים האלה של אשפוזים מצטברים”.
“הסטריאוטיפ נגד הקנאביס הרפואי עדיין שולט ופוגע במשתמשים בו”
למרות כל התלאות והמאבקים שעבר, המאבק הקשה ביותר של יהונתן היה, ועדיין, בסטריאוטיפ הקיים בארץ נגד המשתמשים בקנאביס רפואי. הוא רצה להתגייס לצה”ל, ניסה להתקבל למד”א כחובש, כל כשרונותיו ומאמציו עלו בתוהו כשגילו את זהותו כיהונתן “המשתמש”, ופסלו את מועמדותו בתירוצים נלוזים. “זה הורג אותי מבפנים הסטריאוטיפ הזה שהצמידו לי ולשכמותי. משגע אותי שאנשים חושבים שאותו ילד בכתבה מלפני 8 שנים הפך לנרקומן סוחר סמים או מת ממנת יתר. יש כאן בורות גדולה בכל הנושא של קנאביס רפואי שאנחנו, מטופלי הקנאביס ובמיוחד הצעירים שבהם משלמים מחיר כבד בגללה. קנאביס רפואי וכל עניין ההתמכרות אליו תלויה הרי נטו באופיו של האדם ובשליטה העצמית שלו, אבל אין לך עם מי לדבר, יש אטימות מוחלטת בתחום”.
“לפני מספר שנים ניסיתי להתקבל כפראמדיק באחת המכללות בארץ,” מספר יהונתן. “אחרי שנפל להם אסימון שאני מקבל קנאביס הם אמרו לי ‘נקבל אותך ללמוד אבל אין מצב שתוכל להיות פראמדיק בפועל’. מחקו אותי ואת הקיום שלי על כלום והביטו בי בעיניים ביורוקרטיות. אין שום צדק בדבר הזה,” הוא מוסיף בכאב. “אותו סיפור היה גם בצבא. היה לי מאוד חשוב להתגייס אבל צה”ל לא רצה לגייס אותי כשסיבת הדחייה הרשמית ששלחו לי הייתה משהו בנוסח ‘בשל מצבו הרפואי והעובדה שעבר ניתוח בראש שתופעותיו אינן ברורות לא ניתן לגייס אותו’. אחרי שהשלמתי עם רוע הגזרה רציתי להתנדב לצה”ל אבל אפילו בתור מתנדב פסלו אותי כי צריך בשביל זה פרופיל 23 והסעיף עליו פסלו אותי היה לכאורה סעיף שלא מאפשר לי לעלות מעל פרופיל 21. התפוצצתי מבפנים כי רציתי לתרום ולשרת ולדעתי הם פשוט לא ידעו איך לקבל את העובדה שאני משתמש בקנאביס רפואי. יש סיכוי שפסלו אותי בגלל זה ולא בגלל שיש לי פלטינה בראש”.
אתה עדיין “משלם מחיר” על השימוש בקנאביס רפואי?
“תמיד יש את החשש הזה של מה יגידו השכנים ולכן אני לא זועק את זה בראש חוצות בדיוק כפי שמי שלוקח ריטלין לא ירוץ ויספר את זה לכולם. גם בתחום הזוגיות זה לא היה פשוט. אני בזוגיות כבר ארבע שנים כשהדבר הראשון שהיה אישו והפריע לי בתחילת הקשר היה עצם המחשבה על מה ואיך אמא שלה תגיב כשהיא תדע שאני משתמש בקנאביס. במיוחד לאור העובדה שהבנתי שהיא מאוד לא מתחברת לעולם הסמים והאלכוהול ומבחינתה קנאביס וסמים זה אותו דבר. אז באמת בהתחלה היא לא ממש סימפטה את החבר החדש של הבת שלה, ואת כל הרעיון הזה, אבל היום אנחנו במקום אחר ואני לפעמים מדבר איתה יותר מאשר עם החברה”.
ספר לי איך מנהלים סדר יום עמוס ותובעני כשלך בצל הקנאביס
“יש לי כבר שנים של ניסיון ואני יודע בדיוק מה, כמה ומתי לקחת, איזה זנים ובאיזה מינון. יש סיטואציות שקנאביס רפואי לא טוב להן כמו למשל לפני אימון בחדר כושר. כמאמן כושר אישי אם אני יודע שאני לקראת יום אימונים ארוך, אז אני קם מוקדם ומנתב את צריכת הקנאביס לנקודת זמן שאני יודע בוודאות שלא תפגע לי במהלך האימון והאינטראקציה עם המתאמן. למשל אבא שלי שהוא אדם מבוגר ולא חש בטוב לאחרונה, ליוויתי אותו לבדיקות רפואיות וידעתי שאני חייב להיות בשליטה מלאה ולכן תזמנתי מראש את צריכת הקנאביס”.
האם הקנאביס מנהל אותנו או אנחנו אותו?
“הכל זה שאלה של אישיות. צריך להבין שקנאביס רפואי זה בדיוק כמו שיש למישהו אוסף של ליקרים למשל והוא בוחר מתי לשתות את הליקר, הוא יכול להחליט לשתות כל הזמן או לא. כנ”ל אצלנו אנשי הקנאביס, יש לי קנאביס במגירה ואני מחליט האם לעשן וכמה לעשן, וכאן נכנס התסכול שלי מאנשים שלא מבינים שקנאביס זה כמו עישון וכמו אלכוהול, צריך לדעת איך לשלוט בזה, לנהל את זה ולמנן את זה, ולכן אין כאן מקום לכל ההקצנה והקיצוניות שקיימת כאן בארץ סביב לוקחי הקנאביס. קנאביס מאפשר בצורה הכי טובה שיש לשלוט בכאב, למזער אותו ובסופו של יום הוא הרבה יותר גמיש ובר תפעול מכל תרופה קונבנציונאלית שיש שגם מכניסה לך חומרים כימיים מזיקים לגוף ולמוח”.
באילו זנים אתה משתמש בדרך כלל, מה המומלצים שלך?
“הזנים וההרכב שלהם תלוי בזמן ובמצב שלי, אני שומר על רוטינה של שימוש שלא יהיה חזק מדי כדי לא לחרוג מהשגרה ולדאוג לצרוך אותו כתרופה לכל דבר. הזנים שאני אוהב זה זני אינדיקה שיש להם נטייה לתת אפקט מרגיע בגלל ריכוזי חומרים פעילים שנותנים לי את האפקט המרגיע. אם אני חווה התקף או לקראת ההתקף אז זן סאטיבה לא יפיל אותי לגמרי מהרגליים ויעזור לכאב לחלוף, וכמובן שזה משתנה בהתאם לכאב לסיטואציה וגם לבית המרקחת. וכאן מגיע המחדל הגדול – בעקבות מכירת הקנאביס בבתי המרקחת, עד שהתרגלתי לקחת זן מסוים, פתאום הוא נעלם מהמדפים וצריך לעשות את הכל מחדש שזה מצב לא הגיוני בעליל. המטופלים נאלצים לנסות זנים לא מוכרים ולפעמים אני מוצא עצמי זורק חלק מתכולת החבילה כי היא לא שמישה. נמאס לי ולנו המטופלים לפתוח שקית, בכל פעם מחדש כשיש סימני שאלה רבים על מה נקבל בחבילה והאם זה יעזור לנו, כמו למשל זן צונאמי שהוא מעולה נגד כאבים ובעוד כמה שבועות יעלם מהמדפים”.
בעד לגליזציה: “זה יעזור גם למטופלים”
יהונתן מחכה בכליון עיניים שהלגליזציה תנחת כאן במלואה ושהקנאביס הרפואי יהיה זמין יותר, זול יותר ובעיקר מדויק יותר למשתמשים, ומקווה שהמטופלים יוכלו סופסוף לנשום לרווחה, בריאותית וכלכלית. “לגליזציה היא הדבר הכי נכון וטוב שיכול לקרות למדינה ולמטופלים. היא תפחית את השימוש בסמי הפיצוציות המזיקים וסמים זמינים אחרים לבני נוער ובכלל. הרי אם הקנאביס לא זמין אז בני נוער רבים יחפשו תחליף וימצאו אותו בדמותו של ה’נייס גאי’ למשל שהשפעתו הרסנית ונוראית. לגליזציה תעזור למדינה כי שוק הקנאביס יגלגל המון כסף שייכנס ברובו לקופת המדינה, וכמובן שהיא הכי חשובה לנו, המטופלים. כשהקנאביס יהיה חוקי יהיה קל להנגיש אותו לכל המטופלים וליצור להם מגוון רחב ואחיד וקבוע של קנאביס ולא דגם משתנה כל פעם כפי שקורה בבתי המרקחת. כרגע זה מצב של ‘חתול בשק’. אתה קונה ולא יודע מה תקבל ולפעמים זה פגום ולפעמים זה לא מתאים וככה הלכו מכיסך 300 ש”ח למוצר. אני מקווה שבלגליזציה נזכה לסבסוד עבור הקנאביס הרפואי כי אחרת איך נוכל לעמוד בזה? זו תרופה לכל דבר אז למה הגיוני שאני מוציא עליה קרוב ל-2,000 ש”ח בחודש? זה אבסורד אחד גדול”.
אבסורד נוסף שמטריד את יהונתן ורבים אחרים מבין מטופלי הקנאביס הרפואי הוא חוסר היכולת שלהם להוציא את הקנאביס הרפואי מגבולות הארץ כי מדינת ישראל לא מאפשרת זאת, והם מרגישים כלואים בארץ עם הכאב והקנאביס. “היו מקרים שביטלתי טיסות בגלל האילוץ הזה, שמדינת ישראל לא מאפשרת להוציא קנאביס רפואי מהארץ. הרי אני צורך אותו מדי יום ובלעדיו יהיו לי כאבי תופת אז איך אני יכול לטוס לטיול של למעלה מארבעה ימים, גם בהם יכאב לי הראש. זה עוד איכשהו יהיה נסבל עבורי אבל מה עם טיסות לתאילנד למשל? אני יודע שעד שישראל לא תתקן את התקנות שלה אין לי סיכוי לטוס לשם. לפני שנתיים טסתי לוורשה, שלחתי לשגרירות פולין תרגום של הרישיון הרפואי שלי והם אישרו לי להכניס את הקנאביס שלי לפולין. אלא שאז דווקא משרד הבריאות הישראלי סירב שאוציא אות מגבולות הארץ ‘כי אלו הן התקנות’. ככה הם אמרו. סליחה אבל מדובר בטמטום מוחלט. אני מקווה שאולי עם הלגליזציה ישראל תשנה את התקנות שלה אחרת אנחנו, מטופלי הקנאביס, תקועים כאן ויכולים לשכוח מטיול ארוך בחו”ל”.
מסר לצעירים שבמטופלי הקנאביס הרפואי?
“להיות אותנטי לעצמכם ולכאב שלכם, אל תהססו להשתמש בקנאביס רפואי, כמובן לאחר יעוץ והכוונה מדויקים והעיקר להעביר או לכל הפחות להפחית את הכאב. סטריאוטיפים ודעות קדומות על קנאביס עוד יישארו איתנו כאן כמה שנים טובות ולכן צריך להיות חזקים מספיק, ללמוד מה לקחת, מתי, באיזה מינון, ולא לשכוח שבסופו של דבר זה האדם שמחליט האם ואיך להתנהל או לנהל. עצלנות או חריצות, רפיסות או הישגיות, אינם תלויים בקנאביס והשפעותיו אלא נטו במי ובמה שאתם. עם הפלטינה בראש, וצריכת קנאביס קבועה, הצלחתי לרוץ למרחקים ארוכים, תרתי משמע, אני מגשים את עצמי ויש לי תכניות שאני רוצה להגשים ושום דבר לא יעצור אותי בדרך”.
