טייקון הקזינו והתקשורת הישראלי יריב לרנר קנה 15% מפארמוקן

חברת פארמוקן (Pharmocann) ביצעה השבוע הנפקת מניות ציבורית משמעותית, הראשונה מאז כניסתה לבורסה, והבוקר (ד’) פורסמו תוצאות ההנפקה מהן עולה כי היא הצליחה לגייס כ-6.5 מיליון שקלים לפי שער מניה של כ-100 אגורות. 

למגזין קנאביס נודע כי במסגרת ההנפקה נרכשו כמעט 15% ממניות החברה על ידי הטייקון הישראלי יריב לרנר, שהשקיע סך של כ-2 מיליון שקלים בהנפקה ומחזיק כעת כ-14.2% מהחברה, דבר שהופך אותו לבעל המניות השני בגודלו בחברה אחרי יוני שוקרון.

בעקבות הדיווח על השלמת ההנפקה זינקה מניית פארמוקן בכ-12% נכון למועד כתיבת שורות אלו, ובהנחה שמניות ההנפקה יסחרו לפי השער הנוכחי, יעמוד שווי השוק של החברה על כ-15.9 מיליון שקלים – זאת לעומת כ-7 מיליון ש”ח בלבד לאחר ההכרזה על ההנפקה הצפויה.

יריב לרנר נחשב לאיש עסקים מהמשמעותיים ביותר במדינה, כאשר ההתמחות הספציפית שלו היא בהבראת חברות והעברתן לרווחיות, לעיתים רבות תוך כדי ביצוע של רכישות. בפורטפוליו הנרחב שלו ניתן למצוא חברות כמו רשת בתי הקפה לנדוור, חברת התקשורת 018, חברת We טלקום, החברה הציבורית קווינקו שמחזיקה בתי קזינו ביוון ובקמבודיה, חברת נגב קרמיקה שלאחרונה דווח כי היא מתכננת ביצוע הנפקה בבורסת תל אביב, ענקית הקייטרינג פודהאוס שנרכשה על ידו בכ-10 מיליון שקלים לאחר שנכנסה לקשיים, רשת הרפואה הפרטית Care המגלגלת לפי הערכות לא פחות מ-150 מיליון שקלים בשנה, חברת המוזיקה YCD וחברת הבנייה ליאם הנדסה ששמה עלה לכותרות בשנת 2020 לאחר קריסת רצפה בבניין שבנתה בראשון לציון.

בעבר היה לרנר גם מבעלי חברת נטל”י המנהלת עבור משרד הבריאות את המוקד הטלפוני של היחידה לקנאבי רפואי, וכן הוא היה בעבר מבעלי השלד הבורסאי דיירקט קפיטל, אליו התמזגה לפני כשלוש שנים חברת הקנאביס קנאשור (Cannassure), אך עזב אותה מאז. לרנר נחשב גם כמקורב למשפחת בורוביץ, לשעבר מבעלי השליטה בחברת התעופה אל על, והוא גם מכהן כדח”צ בחברת כנפיים שבבעלות המשפחה.

אחזקותיו של לרנר הן בסדר גודל של קונצרן, אם כי לא ניתן למצוא כמעט דבר המחבר בין כל החברות הללו שבבעלותו, שמגיעות מענפים שונים לחלוטין, למעט העובדה שאת רוב החברות הוא רכש במצב בעייתי וייעל אותן ו/או השביח אותן באמצעות כניסה לתחומים חדשים.

פארמוקן לא דיווחה על כך, אך אפשר להניח שההשקעה של לרנר בוצעה בתיאום מראש עם הנהלת החברה, שכן לרנר נתן הזמנה של כ-2,000,000 מניות של פארמוקן בשער של 100 אגורות (קרי, 2 מיליון שקלים). מדוע ניתן להניח כך? מכיוון שפארמוקן יכלה לגייס בפועל 14.5 מיליון שקלים לאחר שהודיעה מראש שתנפיק בין 2 מיליון ל-12 מיליון מניות, בהתאם לשיקול דעתה, אך בסופו של דבר בחרה להקצות כמות מניות שתתאים בדיוק למחיר שלרנר הציע ולא למחירים שהציעו אחרים לפניו או אחריו, או במילים אחרות: ההנפקה תוכננה על מנת שלרנר יכנס בה.

בתשובה לפניית מגזין קנאביס הסביר לרנר כי הסיבה שבחר להשקיע בחברת פארמוקן היא כי “פארמוקן היא חברה שידועה בזנים איכותיים, יש לה הכנסות ויחסית השווי נמוך ולא משקף לדעתי את שווי הפוטנציאל שלה”. לדברי לרנר, ההשקעה לא תואמה מול הנהלת החברה אם כי הם ידעו על התעניינותו בה. לרנר מבטיח כי יסייע לפארמוקן לנצל את הידע הנצבר ולתפוס נתח שוק גדול יותר ומצהיר כי בכוונתו לשבת עם יתר בעלי העניין ולנסות לשתף פעולה לטובת הצלחת החברה. בתשובה לשאלה מדוע נכנס דווקא כעת כשהחווה של החברה לפני סגירה בגלל בעית היתרי בניה, השיב כי “הידע של פארמוקן והזנים שהיא פיתחה הם בחוזקה והחווה בציפורי גם ככה אמורה היתה להפוך לחוות פיתוח בלבד”.

יש לציין שלצורך הפיכתו בפועל של לרנר לבעל עניין בחברה, כלומר לאחזקה של יותר מ-5% ממניות החברה, על לרנר לקבל אישור יק”ר לכך. לא סביר שהוא לא יקבל אישור יק”ר וככל הנראה מדובר עבורו בהליך טכני בלבד.

אין ספק שמדובר במשקיע אסטרטגי עם ערך מוסף רב מאוד לפארמוקן, כאשר לא מופרך להגיד שכבר בחודשים הקרובים נתחיל לראות מהלכים משמעותיים שהוא יפעל בהם, ביחד עם הנהלת החברה הנוכחית בראשות המנכ”ל לירן חלפון והיו”ר פרופסור זאב רוטשטיין, לצורך קידום החברה. מדובר באדם עם קשרים רבים במשק, במערכת הבנקאית ומן הסתם עם יכולות משמעותיות מאוד שצפויות להיות לעזר רב לחברת פארמוקן.

כספי החברה מיועדים לפי הכתוב בדו”ח הצעת המדף שפרסמה החברה לצורך ביצוע יבוא קנאביס מחו”ל, זאת לצד כמובן גישור על הבור התזרימי שנוצר. מדובר בשינוי מדיניות עבור החברה, שתחת המנכ”ל גיל חובש סירבה לביצוע של יבוא לארץ והיתה כמעט היחידה שלא ייבאה קנאביס מחו”ל מעולם.

בסך הכל בהנפקה אמש התקבלו ביקושים כוללים של כ-14.8 מיליון שקלים אך לבסוף גויסו כאמור 6.5 מיליון שקל כאשר הביקושים העודפים היו במחירים נמוכים יותר ולכן נדחו על ידי החברה. בסופו של דבר ההנפקה התבצעה בהנחה של כ-35.7% ביחס למחיר המניה ביום שקדם לה.

את הכספים גייסה פארמוקן לאחר שההסגר שהטיל היק”ר על חוות החברה כפועל יוצא ממציאת פטריה בחממה בציפורי, הכניס אותה ככל הנראה לבעיה תזרימית משמעותית שכן החברה המשיכה לשלם הוצאות בעוד שבבתי המרקחת הופסקו המכירות.

החברה, שמלכתחילה היתה “בערך” מאוזנת תפעולית בשנה האחרונה, נכנסה לבור תזרימי שמוערך בכמה מיליוני שקלים כאשר מכה נוספת נחתה עליה עת היק”ר הודיעה כי החווה פועלת למעשה ללא היתר בנייה ולכן על החברה לסגור אותה בעוד מספר חודשים.

לאור המצב היו בידי פארמוקן שתי ברירות למעשה: הראשונה – “להרים ידיים”, כמו שעשו למשל החברות יוניבו וקאנומד כאשר הודיעו על מכירת המפעל והחווה שלהן, והשנייה – לגייס כסף משוק ההון ולנסות לגשר על הפער התזרימי הזה. פארמוקן בחרה בברירה השניה, אך כמובן תוך כדי תשלום מחיר כבד, שכן חברה שנסחרת בשווי שוק של כ-13 מיליון שקלים, כמו שנסחרה פארמוקן לפני ההכרזה על ההנפקה, לא יכולה לבוא “יום בהיר אחד” ופשוט לגייס 6 מיליון שקלים מהשוק. כלומר היא יכולה, אבל תוך כדי הנחה משמעותית על מחיר השוק, וגיוס בשווי שהוא דה פקטו נמוך יותר משווי השלד של החברה, מה שהוריד אותה כאמור לשווי של כ-7 מיליון ש”ח בלבד.

הדבר מדגיש את הצורך של חברות ציבוריות בחיזוק הקשר עם שוק ההון, שאמור לשמור על עניין בנייר – ומשקיעים שיהיו מוכנים לשים כסף בהנפקות.  בפארמוקן בתקופתו של גיל חובש כמנכ”ל (עד שעזב לאחרונה) זה לא קרה, והתוצאה הייתה דיסקאונט של עשרות אחוזים בהנפקה, וכן “הכנסת יד לכיס” מצידו של מנכ”ל החברה ובעל מניות מהותי בה (11.28%) שהזמין בהנפקה סך של כמיליון שקלים.