חשיש מדולל: המיתוסים, העובדות, ושיטה פשוטה לטיהור

כמה פעמים שמעתם שהחשיש בארץ מכיל אדולן? חינה? צואה? הגיע הזמן לעשות סדר בבלגן ולהפריד בין מיתוסים לעובדות – מה באמת מכיל החשיש והאם אפשר לעשות משהו בנידון?

כמו כל סמי הרחוב, מרבית החשיש שנמכר ברחוב בישראל, וגם במדינות אחרות באירופה – הוא מדולל. הטווח של איכות החשיש בארץ כל כך רחב, שעל פי מחקר שפורסם לאחרונה הוא עשוי לנוע בין 0.53% ל-16.45% THC. הפער הזה באיכות הוא תוצאה ישירה של דילול.

לאורך השנים, להרבה אנשים היו השערות שונות לגבי זהות החומרים שאיתם מדולל החשיש: חינה, סבון, שרף אורן, אדולן, אסבסט, צואה, אספירין. אך לרוב מדובר בספקולציות ללא כל ביסוס עובדתי. אחת הספקולציות האלו הפכה למיתוס ארוך שנים, והכניסה מילה חדשה ללקסיקון הקנאביס בישראל: “אדולן”.

אדולן

מדובר באגדה אורבנית שמקורה בישראל של שנות ה-90, ולפיה החשיש בארץ מדולל עם אופייאטים, וספציפית אדולן (מת’אדון נוזלי), על מנת לגרום למשתמשים להתמכר לסמים קשים. ניתן למצוא גרסאות מעט שונות של מיתוס ה”סמים קלים שמדוללים עם סמים קשים” גם במדינות אחרות. כמו לכל אגדה אורבנית, גם למיתוס הזה יש המון גרסאות שונות. בוריאציה אחת, החשיש לא מדולל עם אדולן, אלא עם תוצרי לוואי אורגניים של תהליך ייצור האופיום (“הזבל של האופיום”).

מדי פעם ניתן למצוא ביטוי לאגדה האורבנית הזאת בתקשורת. בשנת 2005 נשלחה לשר הבריאות דני נווה בקשה לבדוק האם החשיש שמגיע לישראל מכיל אדולן. הבקשה, שהוגשה על ידי עוזרו של ח”כ רומן ברונפמן, דן גולדנבלט, הועלתה בעקבות כתבה קצרה והזויה שהופיעה באתר NRG, שבה התראיין “סטלן” שטען כי מסתובב בשוק “חומר אפגני חזק במיוחד”, שגרם לכמה צעירים להתעלף ולסבול מתופעות לוואי קשות, רעידות בגוף ו”אובדן שליטה מלא”. לתופעות אלו יש, כמובן, סיבה: “לפי השמועות”, אמר המרואיין, “החשיש הזה מעורבב עם אדולן כדי לגרום למעשנים התמכרות לסמים קשים”.

נכון להיום אין אפילו ראיה מוצקת אחת שמאמתת את המיתוס הנ”ל – מעט מאוד בדיקות מעבדה משטרתיות של חשיש התפרסמו בארץ, אך אף אחת מהן מעולם לא מצאה בו אדולן או אופייאטים אחרים. למעשה, מעולם לא נמצאו בחשיש בארץ סמים פסיכואקטיביים אחרים. בנוסף, ישנה העובדה הקטנה שאי אפשר בכלל לעשן מת’אדון. הזמינות הביולוגית (Bioavailabillity) שלו בצריכה דרך הריאות היא נמוכה מדי. בכל זאת, העובדות לא מנעו מהמיתוס הזה לתפוס, והיום “אדולן” היא מילת סלנג יחסית פופולארית לחשיש (בדרך כלל מרוקאי) מדולל באיכות גרועה.

באירופה ובעיקר בבריטניה, הסלנג המקביל לאדולן הוא “Soapbar” – חשיש זול במיוחד שמזכיר סבון מוצק במרקם הקשה שלו. לפי המיתוס המקובל, חשיש “Soapbar” עשוי להיות מדולל עם מגוון רחב של חומרים – סבון, דבק, צבע, טולואן, בנזין, קטאמין, ברביטוראטים, חינה, שרף אורנים, פלסטיק, שעווה, אבקת חלב דחוסה, חול וצואה. בעוד שניתן למצוא הרבה ספקולציות כאלו באינטרנט – כמעט בלתי אפשרי למצוא תוצאות של בדיקות מעבדה שאימתו אותן, למעט שרף של צמחים אחרים וחינה.

בוף נייס גאי

קונספירציה קצת יותר מודרנית, שפורסמה גם כאן בעבר – טוענת שישנו חומר דמוי חשיש שנמכר בישראל בתור חשיש – אך בעצם מדובר בשרף של צמחים אחרים שמעורבב עם קנבינואידים סינתטיים. לקונספירציה הזאת כן יש אחיזה במציאות – ה”חשיש נייס גאי” המדובר כן נמכר באינטרנט כבר הרבה שנים, וגם נמכר בארץ בעבר בקיוסקים, תחת השם “סבבה חום”. אך לגבי הטענה שהוא גם נמכר ברחוב למעשנים תמימים שחושבים שמדובר בחשיש אין ראיות חד משמעיות עד היום. לפעמים בתקופות יובש בארץ החשיש המרוקאי (חום) מוחלף זמנית בחשיש הודי (שחור, ג’ראס). גם החשיש ההודי מדולל – לא מדובר בג’ראס האיכותי שישנו בהודו. אך מכיוון שזכור לי היטב שההיסטריה של “בוף נייס גאי” פרצה בדיוק בתקופת יובש כזו שבה הארץ התמלאה בחשיש הודי גרוע – ההשערה שלי היא שזו הייתה בסך הכל טעות בזיהוי, של מעשנים שהופתעו למצוא את החשיש השחור המוזר במקום החום הרגיל שלהם, ומשם הפראנויה עשתה את השאר.

יש לציין שהנוהל של מכירת כימיקלים מחקריים זולים בתור סמים בלתי חוקיים בהחלט קיים – גם בישראל. ישנן ראיות אמינות לכך שחלק גדול מהחומרים שנמכרים בתור LSD, MDMA, קוקאין, וסמים אחרים בארץ ובחו”ל הם למעשה כימיקלים מחקריים. למרות זאת, למיטב ידיעתי אין שום ראיות לכך שהדבר נפוץ בארץ או בעולם עם חשיש, והרי הרבה יותר קל לזהות חשיש מזוייף על פי ריח, טעם, מרקם, ועוד, לעומת סמים אחרים.

ראו עוד: כימיקלים מחקריים: עקב האכילס של המלחמה בסמים

אז עם מה באמת מדולל החשיש?

אי אפשר לדעת בוודאות. כמעט ולא פורסמו ניתוחי מעבדה של חשיש בישראל, ואלו שכן פורסמו עסקו ברמות הקנבינואידים, ולא בזהות הדילול. המחקר הרציני היחיד שנערך בנושא בארץ מצא שהחשיש הישראלי מדולל עם חינה, ושרף אורנים (עמוד 20 במחקר המצורף). נכון להיום – זו היא הראיה המדעית הטובה ביותר שיש לנו. בנוסף מצויין במחקר כי נתפס בארץ גם לא מעט חשיש מזוייף – כזה שכלל לא מכיל קנאביס, אלא רק שרף אורנים וחינה.

איך מטהרים חשיש מדולל?

האינטרנט מלא בשיטות מפוקפקות לטיהור חשיש מדולל (“Soapbar”). רובן מסובכות ומסורבלות, אבל יש אחת מאוד פשוטה שעשויה לעזור. השיטה הזאת מתבססת על עיקרון כימי פשוט מאוד: חשיש והקנבינואידים שהוא מכיל אינם מסיסים במים, אך חלק מהדילול בוודאי כן. לכן, אם נמיס את החשיש במים רותחים ולאחר מכן נסנן אותו – חלק מהדילול יתמוסס במים, ואנחנו נישאר עם חשיש נקי יותר.

אני לא חותם ב-100% על השיטה הזאת – קודם כל כי כימיה זה לא התחום שלי, ויכול להיות שיש פגם בתאוריה שאני לא מודע אליו. החיסרון המרכזי שלה ידוע לי: הדילול לא בהכרח מסיס במים. אם נצא מנקודת הנחה שהמחקר צודק וחומרי הדילול היחידים שיש בחשיש בישראל היום הם חינה ושרף אורנים – אז חינה מכילה בין 25-33% חומרים מסיסים במים. לגבי שרף אורנים לא הצלחתי למצוא מידע, אבל ממה שאני יודע באופן כללי שרף הוא לא ממש מסיס במים. עם זאת, ניסיתי את השיטה כמה פעמים מאז שנתקלתי בה באינטרנט לפני כמה שנים טובות, ואני משוכנע שהיא עובדת לפחות חלקית. בכל מקרה, שום THC לא אמור ללכת לאיבוד בדרך, אז במקרה הכי גרוע תקבלו את אותו חשיש שהיה לכם בהתחלה. אל תדאגו מהמים הרותחים – THC מתאדה בטמפרטורה של 157c מעלות ומים רותחים ב-100c, ככה שזאת לא בעיה.

המרכיבים שתצטרכו הם:
– חשיש מדולל
– מים רותחים
– פילטר לקפה \ חתיכת בד כלשהיא שתשמש כפילטר
– מזלג

קודם כל, ניקח את החשיש שלנו ונפורר אותו לחתיכות כמה שיותר קטנות, ואותן נכניס לכוס. לאחר מכן, נשפוך מים רותחים לכוס, ונמלא אותה כמעט עד הסוף. כעת נערבב בעזרת המזלג באינטנסיביות, כדי לגרום לחשיש שלנו להתמוסס הכי טוב שאפשר במים הרותחים. המים מאוד מהר ישנו את הצבע שלהם לגוון צהוב-חום – זה הדילול שיצא מהחשיש שלכם, זה מעולה. ככל שהגוון של המים יותר כהה, זה אומר שיותר דילול התמוסס בהם. מיד תריחו שלמים יש ריח של משהו שאינו קנאביס. השלב הזה יכול להימשך כמה זמן שאתם רוצים – בגדול כמה דקות זה מספיק אבל יותר זמן עשוי להביא תוצאות יותר טובות.

השלב הבא הוא לסנן את המים כדי לקבל את החשיש שלנו בחזרה. נשים פילטר של קפה (או לחילופין: גרב, או חתיכת בד כלשהיא) על כוס חדשה ונשפוך אליה את התוכן של הכוס הראשונה. נסחט את הפילטר כמה שיותר, ונשים את אבקת החשיש לייבוש. זה אמור להיראות משהו כזה:

אם תשקלו את החשיש לפני תחילת התהליך ותשקלו אותו שוב בשלב הזה, אתם תופתעו לגלות שהוא בקושי איבד מהמשקל שלו, ואולי אפילו עלה במשקל. אבל זה לא נכון: הוא כן איבד מהמשקל שלו, הוא פשוט ספח המון מים שהעלו את המשקל שלו חזרה. רק אחרי שסיימנו לייבש אותו נוכל לשקול שוב ולראות כמה משקל (דילול) איבדנו.

עכשיו כל מה שנשאר לנו לעשות זה לייבש – אני יודע שהכי מפתה לייבש באמצעות מצית, אבל מאוד מומלץ שלא – הייבוש בעזרת מצית אמנם יהיה הכי מהיר, אבל הוא יאדה חלק מה-THC. השיטה הכי טובה היא לייבש בעזרת אוויר חם – מזגן, פן, וכו’. אפשר גם לשים בתנור על טמפרטורה מאוד נמוכה, נגיד 50 מעלות. מומלץ מאוד לפורר את החשיש כמה שיותר ולפזר אותו כמה שיותר כמו בתמונה, כדי שיהיה מקסימום שטח פנים – זה מזרז את הייבוש בצורה משמעותית. גם אחרי שאתם בטוחים שסיימתם לייבש, סביר להניח שלא סיימתם – זה תהליך שלוקח יותר זמן ממה שנדמה, וחשוב לחכות עד שהוא יסתיים. החשיש יהיה מאוד רך בהתחלה – אל תתנו לזה להטעות אתכם, הוא לא נהיה משובח פתאום, הוא פשוט עדיין רטוב. כשהוא יסיים להתייבש, הוא יהיה מעט יותר רך משהוא היה בהתחלה, מעט יותר דביק – ומעט יותר איכותי.

אם הכל עבר בהצלחה – אתם אמורים להחזיק בסופו של דבר חשיש פחות מדולל ממה שהיה לכם בהתחלה. כמה פחות מדולל? את זה ניתן לחשב על ידי השוואה בין המשקל של החשיש לפני, ואחרי התהליך. כפי שאמרתי בהתחלה – השיטה הזאת מסירה אך ורק דילול שמסיס במים. לכן, נראה שבעתיד הקרוב לעין היתרון הכלכלי בעישון חשיש על פני מריחואנה ילווה בהכרח בתוספים בלתי רצויים, שהורסים את חווית העישון ופוגעים לנו בבריאות.

ראו עוד:
בדיקות מעבדה מגלות: מה מסתתר בתוך החשיש, החגיגת, הקוקאין והאקסטזי
מחקר ישראלי בדק: כמה THC יש בחשיש שלכם?
בוף נייס גאי – חשיש מזויף מציף את ישראל