“חשיש לקשיש” – ראיון עם סילביה שינבוים

אנשים רבים שעברו את גיל המעבר צורכים תרופות מרשם על בסיס קבוע. יש כאלו שחושבים שג’וינט ירוק יכול לעשות את העבודה הרבה יותר טוב

אף-אחד מאיתנו לא נעשה צעיר יותר. עם הזמן, הגוף שלנו יראה את סימני השנים שעברו עליו. גיל המעבר (סביבות גיל ה-50), הוא שלב כלל לא פשוט בחיים – שינויים במצבי הרוח, גלי חום, חולשה, עייפות והפסקת המחזור החודשי אצל נשים הינן רק חלק מהתופעות מהן סובלים אנשים בגיל הבלות.

על מנת להתמודד עם כל אותן בעיות שהזכרנו, רבים נוהגים לקחת תרופות מרשם עליהן נוהגים להמליץ הרופאים. העניין הוא שצריכת התרופות הללו מובילה לעיתים לתופעות לוואי קשות, אשר גם בשבילן צריך לקחת תרופות נוספות. כך נכנסים החולים ל”לופ” בלתי נגמר של נטילת תרופות כנגד תופעות לוואי של תרופות – וחוזר חלילה.

סילביה שינבוים בפינת ה"חשיש לקשיש"
סילביה שינבוים בפינת ה”חשיש לקשיש”

סילביה שינבוים (65) פועלת מזה כמה שנים טובות להפצת המידע החשוב בנוגע לסגולות צמח הקנאביס עבור מבוגרים וקשישים. גם אם התרופה מלווה בקצת “סוטול”, זה לא מטריד אותה: “להיפך, מצב רוח טוב זה דבר מאוד בריא לגוף,” היא אומרת. “במיוחד במדינה כמו שלנו, כאן מאוד אוהבים להיות בלחץ”.

כבר כמה שנים שסילביה מופיעה בהזדמנויות שונות בהפגנות וכנסים יחד עם הדוכן שלה ומסבירה לכל מי שמראה טיפת עניין כיצד הקנאביס עשוי להקל על התסמינים השונים שמגיעים כמעט אל כולנו עם הזמן. היא אפילו החתימה למעלה מ-1000 חתימות בדרישה לאפשר נגישות רפואית נוחה לכל בן 50 פלוס המבקש לצרוך קנאביס.

גם היום סילביה לא נחה. היא ממשיכה לעזור לרבים בקבלת אישור לקנאביס רפואי וממשיכה לתרום מזמנה ולשתף פעולה עם גורמים שונים במטרה לקדם את הרעיון של הנגשת צמח הקנאביס לכל אדם הזקוק לו.

כיצד נחשפת לראשונה לקנאביס?

תראה, אני גדלתי בארה”ב של שנות השישים, כך שנחשפתי לקנאביס עוד בתיכון. זה היה מאוד פופולארי בקרב התלמידים, אז ההיכרות שלי עם הצמח עוד הייתה מאז. אבל הרבה שנים מאוחר יותר עברתי תאונת דרכים קשה, היה לי קשה לתפקד, במקביל גם עברתי ניתוח בעין. זו הייתה שנה לא פשוטה. אחרי אירוע שהיה לי בריאות החלטתי להוציא אישור לקנאביס רפואי. זה היה ב-2008.

את מחזיקה באישור גם היום?

כן

ואת מרגישה שזה משפר את איכות החיים שלך?

מאוד. אחרי תאונה או אחרי כל אירוע שיוצר פוסט טראומה, החשק לחיות נעלם, התשוקה לחיים נעלמת, הצבעים נעלמים, אתה לא רואה אדום ירוק אתה רואה הרבה אפורים. גם הביטחון העצמי של “אני יכול לשרוד בכל מצב” יורד, אתה במצב מאוד פגיע. מה שקנאביס עושה בשבילי זה שהוא מחזיר לי צבע לחיים, מחזיר לי תשוקה לחיים, השימוש בו נותן לי תחושה שיש אפשרות לחיות יותר טוב.

ראו עוד: האישה והג’וינט – ראין אישי עם סופיה טרוטוש ארגמן

איך התחיל הרעיון של “חשיש לקשיש”?

לפני כמה שנים טובות נסעתי לדודה שלי בארה”ב שהייתה גרה בבית אבות. בית אבות מפואר מאוד, ברמה גבוהה, אבל מה – הזקנים זקנים. מקבלים תרופות, כולם בדיכאון, כולם מדברים על איך שהם לא יכלו לזוז בבוקר או כן יכלו לזוז בבוקר, השיחות הן מאוד קשות. הייתי איתה (עם הבת-דודה) יחד כמה ימים, הכרתי את האנשים שם, וחשבתי בליבי: במקום שיתנו להם תרופות אנטי-דיכאוניות למה שלא יתנו להם קצת גראס שירומם להם את מצב הרוח? הצחוק מרפא. עצם זה שיהיה להם קצת צחוק בחיים יהיה להם כיף – ולמה שלא יהיה להם כיף בגיל הזה?

ואז חזרתי ארצה, התחלתי לחקור את העניין וגיליתי שקנאביס, במיוחד בגיל המעבר עם כל הבעיות שלו, מסוגל להתמודד עם חלק לא קטן מהבעיות הללו. כך זה גם גורם לך לקחת פחות תרופות ולסבול מפחות תופעות לוואי שגם עבורן צריך לקחת תרופות – אני היום בגיל 65, חוץ מתרופת מרשם אחת לטיפול בבעיית ריאות חמורה ממנה אני סובלת הפסקתי לצרוך את כל שאר התרופות, רק קנאביס.

סילביה שינבוים - חשיש לקשיש
סילביה שינבוים – חשיש לקשיש

כשעזרתי לעלה ירוק לפני כמה שנים, באיזה בית אבות ליד כפר-סבא ערכו “בחירות דמה”. הגיעו נציגים מכל המפלגות ובועז וכטל (מייסד מפלגת “עלה ירוק”) ביקש ממני שאייצג את המפלגה. היו שם כל מיני דוכנים ואני חשבתי על הסלוגן “חשיש לקשיש”. רשמנו בכתב יד יפה כזה, שמנו על שלט “חשיש לקשיש” וזה הביא תגובות, והתגובות האלה יצרו דו-שיח. אנשים פנו אלי ושאלו אותי. אמנם זה משעשע, אבל זה גם יוצר שיח על הצמח, ובאותם ימים זה עוד לא היה מוכר כמו היום.

מאז בכל מיני הזדמנויות הופעתי עם דוכן של “חשיש לקשיש”, בכל מקום זה הביא תגובות. לאחר מכן חשבתי למה לא לנסות להחתים אנשים ולראות לאן זה לוקח אותנו. החתמתי למעלה מאלף אנשים על מתן נגישות רפואית נוחה לקנאביס לכל אזרח מעל גיל 50.

ראו עוד: מחקר ישראלי חדש: קנאביס מקל על הסובלים מפרקינסון

למה לדעתך, למרות כל התוצאות החיוביות, עדיין הקנאביס לא ניתן כתרופה בסיסית לכל קשיש המבקש בכך?

זקנה זה לא מחלה, לפחות היא לא מוגדרת בתור מחלה. יש אינטרסים, יש חברות תרופות שמרוויחות על זה הון עתק ויש להם לובי גדול מאוד בכנסת. איך שמתנהל כל הנושא הזה, אין שום סיבה שהבלאגן שיש היום בארץ עם הקנאביס הרפואי קורה בגלל עובדות, זה קורה בגלל שלמישהו יש אינטרס. לא יכול להיות שיש מישהו שיש לו טורט וקיבל אישור ויש מישהו שיש לו טורט ולא קיבל אישור, יש כאלה שיש להם פיברומיאלגיה והם מקבלים אישור ויש כאלה שיש להם פיברומיאלגיה והם לא מקבלים אישור. יש חוסר צדק היסטרי. יצא לי לעזור בכמה וכמה מקומות בהם השתמשו בקנאביס רפואי, ראיתי עד כמה הקנאביס עוזר. אבל מה לעשות שלפני כמה עשרות שנים מישהו החליט שלא נראה לו העניין, הוציא על הצמח קמפיין נוראי והיום אנחנו נלחמים על כל בנאדם שיקבל מענה לכאב שלו. זה פשוט אבסורד.

מי לא היה רוצה להזדקן בכיף?
מי לא היה רוצה להזדקן בכיף?

בתור אחת עם אזרחות אמריקאית – מה דעתך על תהליך הלגליזציה שעוברת ארה”ב במהלך השנים האחרונות?

אין מה להגיד, הלוואי שהייתי גרה שם.

את חושבת שמודל של לגליזציה כמו שהעבירו שנה שעברה בוושינגטון וקולרדו יכול לעבוד גם פה בישראל?

אני לא חושבת, אני בטוחה, השאלה אם זה יגיע עוד בימיי. אני בעד שכל מי שרוצה לשבת לעשן שיעשן. אגיד לך עוד משהו, אני חושבת שברגע שאתה אוסר על בנאדם לעשות משהו הנטיה הטבעית זה למרוד בזה. זה לא הגיוני שצעירים היום יכולים לקנות ולצרוך אלכוהול ולעומת זאת בשביל קנאביס הם צריכים לפנות לשוק השחור.

“מסורבי אישור רפואי” וחולים המעוניינים להתחיל טיפול בקנאביס וזקוקים לעזרה בתהליך מוזמנים לפנות לסילביה דרך דף הפייסבוק שלה.

צילום תמונה ראשית: אלסין דוידי

ראו גם: “אל תקראו לי נרקומנית!” / נוית שטראוס סלמן

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר