היהודי-אמריקאי הצעיר מייק גורנשטיין הוא רק בן 35 וכבר חולש על פעילות בינלאומית של קנאביס ומנהל את אחת החברות המצליחות בענף התחרותי הזה. בתוך 7 שנים הוא הפך חדר גידול קטן בעיירה שכוחת-אל באונטריו, קנדה, לאחד ממתקני הגידול המרשימים בעולם, הקים “על הדרך” גם מתקן גידול ומפעל מרהיבים כאן בישראל בקיבוץ גן שמואל, ומחזיק היום במה שנראה כמו אחד העסקים המצליחים בשוק הקנאביס העולמי ולא פחות חשוב – מהיציבים והמבוססים שבהם.
כצעיר יהודי, שאביו אריה היה הילד הישראלי הראשון שנולד בחיפה של שנת 1948 עם ההכרזה על הקמת המדינה, גורנשטיין ביקר כאן לא מעט פעמים ומרגיש בישראל כמו בבית לדבריו. בשבוע שעבר, לאחר יותר משנתיים של מגפת קורונה במהלכן נמנע מלהגיע, הוא קפץ לכאן שוב לביקור קצר של כמה ימים, לראות מה השתנה בעקבות הרפורמה בענף ואיך משפיע המעבר לשיווק בבתי מרקחת על התעשיה ועל העתיד אליו הוא מצפה להגיע.
בשיחה מרתקת עם מגזין קנאביס מספר גורנשטיין על הרקע שהוביל אותו להיכנס לפעילות בתחום הקנאביס, מה הוא חושב על השוק הישראלי שעבר מהפכה ומתנהל כיום במודל שוק פתוח, איך הפך את קרונוס לחברה משמעותית תוך זמן קצר, איזה זנים חדשים אמורים להגיע לשוק בקרוב ואיך הוא מתכוון להפוך לענק באמת בתחום. לצד אופטימיות מההצלחה, גם הוא לא יכול להתעלם ממה שקורה בימים אלה לחברות הגדולות בענף שמתרסקות לאחר כמה שנים של חלומות בבועה. הוא גם מספק אזהרה סטייל משחקי הכס: “זה לא הסוף… ווינטר איז קאמינג”, אך מצד שני, אופטימי לגבי העתיד של החברה.
“כששמעו שאני הולך לגדל קנאביס חשבו שהשתגעתי”
לדבריו, כששמעו אותו קרוביו מספר לראשונה על תכניותיו להיכנס לעסקי הקנאביס, בעשור שעבר, חשבו שהוא השתגע, אבל בשבילו זה הרגיש טבעי. אולי בגלל שהוא כל כך צעיר ביחס למתחרים שלו, ובטח שזה גם בגלל שהוא בעצמו צרכן קנאביס מגיל צעיר, אבל מה שברור הוא שבניגוד לכמה מנהלי חברות אחרים בתעשייה שברובם הגיעו מרקע עסקי בחברות גדולות, מורגש שגורנשטיין מאוד “מחובר” לפעילות ובהתאם – מתנהל מתוך תחושת שליחות, מאמין בלגליזציה ובונה על הטווח הארוך.
אז מה מביא אותך לישראל כעת?
“לא הייתי כאן למעשה מאז הקורונה. קודם נהגתי לבוא הרבה יותר. באתי לזמן קצר, רק להיפגש עם הצוות, הייתי בעיקר בגן שמואל, הלכנו לראות את בתי המרקחת, רציתי לוודא שאני מבין את השוק. היו לנו שיחות וידאו ואנחנו עובדים מרחוק, אבל תמיד טוב לראות את הדברים בעיניים… לפגוש אנשים, להבין מה הם חושבים, לשמוע. אני חושב שיש דברים שאם אתה לא ‘שם’, אתה פשוט לא מקבל את אותה התחושה.”
ואיך זה נראה לך בינתיים?
“זה עדיין מוקדם מאוד לקבוע, אני חושב שזה עדיין מתפתח, אבל לעומת הפעם האחרונה שהייתי כאן, זו צמיחה מדהימה. בפעם הקודמת שביקרתי כאן זה עדיין היה במודל מנויים (האסדרה הישנה, מ”ק).”
זה שוק אחר לגמרי היום…
“זה מצחיק… בתחילת הדרך כאן, כשהגענו לבחון מקומות מתאימים לפעילות, היה כאן רק שדה של עפר וחלום. כולם דיברו על איך ‘זה יהיה ככה’ ו’זה יהיה ככה’. כולם בתעשייה היו כל כך נרגשים, תכננו ‘מה זה יכול להיות’ ו’איך את זה אפשר לעשות’. ועכשיו התעשייה גדלה, ומנקודת המבט שלי, זו התקדמות אדירה וראויה לציון. אבל עכשיו אנשים כאן אומרים: ‘יש המון בעיות!’.”
הוא גדל בקולומבוס, אוהיו, ארה”ב, וכילד היה מגיע עם אביו לביקורים בישראל. לפני כעשור, לאחר שסיים לימודי משפטים, הוא התחיל לעבוד כעורך דין תאגידי, עסק במשך 3-4 שנים בעיקר במיזוגים ורכישות של חברות אלכוהול ופארמה ובסופו של דבר הצטרף לקרן השקעות בה הפך לשותף והמנהל של זרוע המיזמים.
“מאותו הרגע הדבר הראשון שהבנתי מכל מה שראיתי, זה שאני רוצה ללכת להשקיע בקנאביס,” הוא אומר. “מדובר בתחילת שנת 2015 בערך, התחלתי לנסוע ברחבי ארה”ב וללמוד את השוק. באותה תקופה הכל היה מאוד ממוקד לטווח קצר. הגישה היתה שאתה יכול להיסגר בכל יום, כולם רק רצו לגדל כל מה שהם יכולים, בזול ככל שאפשר, כמה שיותר מהר, רק כדי שאפשר יהיה למכור את זה וכמה שיותר. וזה הכל. אנשים היו עסוקים באיך להעביר מזומנים מכאן לשם, איך לוודא שפועלים לפי הכללים ושלא יסגרו אותם, אבל אף אחד לא חשב על איך מייצרים מוצר טוב יותר. איך בונים מותג. איך מתכוננים לעתיד. כי בסופו של דבר היה לי ברור שזה יגיע לשם. שחנויות קמעונאיות יהיו בכל מקום. וכך, לא הצלחתי למצוא במי להשקיע, וכל הבעיות הללו מנעו ממני את היכולת לעשות זאת.”
זה 2015? 2016? כבר היו ארבע או חמש מדינות בארה”ב עם תעשייה חוקית, נכון?
“כן.”
ולא מצאת כלום?
“לא, זאת אומרת, זה היה שוק מורכב ולא ודאי. “
גורנשטיין מתכוון כמובן לכך שלמרות שיש כבר 19 מדינות בארה”ב שאישרו לגליזציה מלאה של קנאביס, כולל שוק מוסדר של ייצור חוקי ומכירה בחנויות, החוק הפדרלי בארצות הברית עדיין מתייחס לקנאביס כאל סם מסוכן מדרגה ראשונה. אמנם “מזכר קול” שנחתם על ידי הנשיא ברק אובמה לפני כעשור מגן על עסקי הקנאביס מפני החוק הפדרלי במדינות שאישרו לגליזציה, אבל החשש עדיין ישנו ובעיקר – ישנם קשיים רגולטוריים בכל מה שנוגע להתעסקות מול הרשויות הפדרליות, למשל הבנקים, וכמובן העברת סחורה ממדינה למדינה בתוך ארה”ב שאסורה בתכלית האיסור, גם אם בשתי המדינות זה חוקי.
שומעים הרבה על הבעיות האלה, על כך שאי אפשר להעביר מוצר בין מדינות בתוך ארצות הברית, שאי אפשר לפתוח חשבון בנק לעסקי קנאביס, שנאגרים מזומנים ושזה מוביל לניסיונות פריצה לחנויות וכד’.
“בגדול זה נכון, אי אפשר להעביר סחורה מנקודה א’ לנקודה ב’. אבל לגבי חשבונות בנק, תשמע, האמת היא שיש חשבונות בנק. זה איגודי אשראי. אז אמנם אין לך את הבנקים הכי גדולים, אבל יש חשבונות בנק. אני חושב שהם אומרים את זה כי זה מעין תירוץ טוב לקידום המטרה (לגליזציה פדרלית, מ”ק). אבל כן, זה חשבונות בנק קטנים יותר ויש בעיות שאתה נתקל בהן, אתה לא יכול לקבל כרטיסי אשראי עבור החברה אולי, אתה לא יכול לקבל את אותו סוג של הלוואות, אבל אתה כן יכול לקבל תשלום מכרטיסי חיוב (Debit Card). יש דרכים לעשות את זה. בסוף מדובר בחברות של מיליארדי דולרים. ברור שיש להן חשבונות בנק. זה לא רק שקיות של מזומנים שיושבות בכספות. מצד שני, עבור מה שהתעשייה הזאת שווה, זה בהחלט צריך להיות הרבה יותר מסודר. כרגע זה לא איפה שזה צריך להיות.”
“קנדה היתה מקום טוב יותר להתחיל בו”
“בכל מקרה,” הוא ממשיך בסיפור הקמת קרונוס, “המשכתי לנסות למצוא משהו שיתאים, ואז הסתכלתי על קנדה. ובקנדה מה שהיה מעניין זה שזה היה חוקי ברמה הפדרלית. אמנם זה היה רק רפואי באותו זמן, אבל זה היה מבוסס על החלטה בתיק של בית המשפט העליון שנתנה זכות חוקתית ממשית להיות מסוגל לקבל קנאביס רפואי כמטופל. אמרתי לעצמי ‘בסדר, זה די חזק. זה אמיתי’. מה גם שבאותו זמן טרודו (ג’סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה דהיום, שהבטיח בקמפיין הבחירות שלו לאשר לגליזציה לאחר שייבחר ואכן עמד בהתחייבות, מ”ק) התמודד לתפקיד, והתחלתי לחשוב שזה יכול להיות מקום טוב להתחיל בו. יכולנו לעשות שם את כל הדברים שרציתי לעשות, שחיפשתי, לפתח מוצרים שונים. אז קניתי רישיון משלושה חבר’ה שעדיין אפילו לא התחילו לגדל, רשמתי אותו על שם קרן השקעות בשם פארמהקאן (PharmaCann) ואחר כך הפכנו את זה אני והשותף שלי לחברת קרונוס (Cronos). במקביל הקמנו קרן השקעות נוספת בשם גות’האם גרין (Gotham Green). זו, לדעתי, קרן ההשקעות בקנאביס הגדולה ביותר בארה”ב כיום. אני ניהלתי את קרונוס, הוא ניהל את Gotham, אבל הן די קשורות. אנחנו לומדים הרבה מהחברות השונות ואני חושב שבענף הזה אתה צריך חברים קרובים. זה מעין ‘אנחנו נגד העולם’ כזה.”
אז בשבילך הקמת קרונוס היתה יותר כמו הזדמנות עסקית להשקעה טובה, או משהו רגשי שהרגשת שאתה מתחבר אליו? נגיד, השתמשת בקנאביס בעצמך לפני כן או שזה היה נטו ביזנס?
“אני משתמש בקנאביס מאז שהייתי בחטיבת הביניים, מאז שהייתי צעיר מאוד. ברור שהיתה מעורבות רגשית. הייתי מאוד נלהב. כלומר, עד כדי כך שהיו אנשים שחשבו שהשתגעתי. לאחר שקיבלתי את הרישיון עזבתי את ניו יורק, שם הייתי שותף בקרן הזו, אז עזבתי את הקרן, ולמעשה הבחור שהקים את הקרן הוא השותף שלי. הוא גם אוהב את זה. הוא סגר את הקרן ואמר: ‘אוקיי, בוא נשקיע רק בקנאביס עכשיו’. אז עליתי לאמצע שום-מקום בקנדה, איזו עיירה שנמצאת שעתיים נסיעה צפונית לטורונטו ושכרנו בית בו יחד עם העובדים הראשונים כולנו גרנו ביחד במשך השנתיים הראשונות. היינו שמונה אנשים בבית, חמישה חדרי שינה ורק למדנו איך לעשות הכל… אתה זוכר אז בתעשייה איך זה היה. המתקן הראשון שלנו היה למעשה אסם סוסים ישן. חיפינו את הקירות, התקנו אורות וניסינו כל מיני דברים.”
בשלב הזה בריאיון מייק מראה לנו סרטון של מה שנראה כמו דירת גידול קטנה באיזה בניין ברמת גן, רק באיכות קצת יותר גבוהה, ומיד לאחר מכן סרטון נוסף של כמה שניות מהמתקן הנוכחי של קרונוס (להלן), שהוא מתקן הקנאביס הגדול ביותר בקנדה לדבריו וכנראה אחד הגדולים ביותר בעולם: כר ירוק המתפרש על פני 112 דונם. התקדמות בהחלט מרשימה.
“היה לנו כיף לעשות את זה, הבנו איך לעשות מונוקרופ, ניסינו סוגי תאורה שונים, ניסינו גנטיקה שונה. הרעיון המרכזי היה איך אנחנו ממפים את הגנום. אבל הסיבה שכל כך התעניינתי בזה, ומה שניסיתי לפתור בעיקר, היה זה שאתה נכנס לחנות ומקבל זן, אתה לא יודע מה זה יעשה לך. ואף אחד לא יודע. המוכר אומר לך ‘זה ווייט ווידו, זה נורת’רן לייטס’, אבל אתה מסתכל על חמש ווייט ווידו’ז כאלה וכולן שונות לגמרי. ואתה חושב ‘למה זה ווייט ווידו, מי החליט?’. רצינו להבין גם מה עושים הקנבינואידים השונים בכל זן. באותם ימים אפילו לא ידענו מה זה CBD באמת. היום אנשים טוענים שהכל זה בכלל טרפנים, אבל אני חושב שזה יותר מזה… מה CBD עושה, מה עושה THC, מה עושה CBC, איך הם עובדים ביחד…”
זה עדיין לא מובן לגמרי, אפילו היום.
“כן, אנחנו עדיין מפענחים את זה. אבל בכל אופן, ככה זה התחיל. פשוט נהייתי ממש סקרן. התחלתי לשאול שאלות. לא היה חשוב לי להיות החווה הכי גדולה. מה שהיה חשוב לי זה הגנטיקה, המוצרים. זה היה תהליך למידה. להבין מה זה איכות ואיך מגיעים אליה. כי זה מבחינתי מה שקובע מה יהיה העתיד.”
אז היום יש לכם מתקן אחד?
“יש לנו מתקן אחד בקנדה, בקינגסוויל אונטריו, קנדה, שעה צפונית לדטרויט מעבר לגבול, זה אזור חקלאי גדול, ויש לנו מתקן מיצוי בוויניפג וכמובן את המתקן בישראל.”
מה קורה במתקן המיצוי בוויניפג?
“בין היתר יש לנו שם פעילות של גידול קנבינואידים על שמרים (שיטה חדשה יחסית לגידול קנבינואידים ללא צורך בקנאביס, על גבי שמרים, מ”ק). אנחנו עושים את זה בהצלחה ולמעשה יש לנו כבר מוצרים בשוק עכשיו שמבוססים על קנבינואידים שנוצרו על גבי שמרים. וייפים, סוכריות גומי. הם מיוצרים עם תוספת קנבינואידים שנוצרו חלקם מפרחים וחלקם משמרים – בעיקר הנדירים שבהם כמו CBG ו-CBC. ויצא לנו THCV. יהיו לנו בקרוב שמונה קנבינואידים שונים שמיוצרים על גבי שמרים ואז נוכל לחבר אותם יחד. וכך, אם אתה חושב למשל על הזן האהוב עליך, אתה לוקח את ה’מתכון’ שממנו הוא מורכב באופן טבעי ובונה אותו בעצמך.”
אבל תמיד אומרים שזה בלתי אפשרי כי עדיין יש כמה עשרות קנבינואידים ועוד כמה מרכיבים שאתה אפילו לא יודע מה הם. אז, אתה לא באמת יכול לעשות את אותו הדבר. זה מה שאומרים…
“אפשר להגיע מספיק קרוב לזה.”
ואיך התגובות?
“טובות מאוד. המוצר הראשון שהשקנו, והשקנו רק אחד בינתיים למרות שאתה יודע, בסוכריות גומי אתה יכול לעשות גם 10 טעמים שונים, אבל בינתיים עשינו רק אחד, וכבר זה תופס 2.5% מהשוק כולו בתוך כמה שבועות.”
מה שם המותג?
“זה נקרא סאוורס (Sours) ושייך למותג שלנו שנקרא ספינאץ’ (Spinach, תרד באנגלית, מ”ק). זה בעל טעם כפול – תות בצד אחד ואבטיח בצד השני, כך שאתה יכול לשים את ה-THC וה-CBG בכמויות שונות בכל צד, ואז אם אתה כצרכן רוצה לשנות את היחסים ביניהם אתה נוגס בחלק היחסי שאתה רוצה יותר ממנו…”
אז אם אפשר לייצר ככה קנבינואידים על גבי שמרים, לאן זה הולך? למקום שבו לא תזדקק יותר למתקן הגידול הענק הזה?
“זה דברים שונים. אנשים עדיין אוהבים פרחים. תמיד יהיו מי שמעדיפים לעשן ג’וינטים אבל זה פותח אפשרויות נוספות. אני תמיד אוהב את הפרחים. אני אוהב פרה-רולים (Pre-Roles – ג’וינטים, גליליות, מ”ק). אגב, זה מצחיק, כי הבנתי שכאן בישראל אף אחד לא רוצה פרה-רולים. רוצים רק פרחים.”
נכון. פשוט יצא לזה שם רע, בעיקר כי במהלך חצי שנה או שנה כשזה היה בשוק, היו כמה חברות ששמו שם את כל השאריות וזה יצר סטיגמה שלילית כלפי המוצר. הייתי בארה”ב, נסעתי לקולורדו וקליפורניה ודווקא נהניתי מאוד מהפרה-רולים.
“כן בדיוק. הופתעתי מאוד. חשבתי שזה הולך להיות דבר גדול כאן אבל לא קנו את זה. צריך שיבינו שזה חומר אמיתי, לא רק שאריות. חבל שנוצר לזה שם רע. בכל אופן אני חושב שבסופו של דבר זה ייכנס גם לכאן כי אם אתה רוצה שזה ישפיע באופן מדויק בכל פעם, צריך תערובת אחידה… נניח קח את הקנבינואיד THCV, זה וריאנט של THC, אבל הוא ממריץ. רוב הקנבינואידים הם ‘מדכאים’, אבל THCV זה למעשה ממריץ.”
אומרים גם שזה מפחית את התיאבון. כמו לעשות דיאטה.
“בדיוק. אז, אנשים מסיבות בריאותיות, הם חושבים הרבה על קלוריות, אבל אם אתה מעשן, אחר כך אתה רוצה לאכול, אז, אם אתה שם THCV, וזה עובד, אתה יכול לקבל זן עם הטעמים וההשפעות שאתה אוהב, אבל נניח שאתה רוצה לאזן את זה עם קצת THCV, אז בעזרת הוספת קנבינואידים שאנחנו מייצרים משמרים, אתה יכול לעשות את זה. קח לדוגמה את הנושא של סאטיבה-אינדיקה. אנשים חושבים שסאטיבה זה ממריץ. מאיפה זה בא? היה זן שנקרא רד קונגוליז, זה היה זן סאטיבה מפורסם מהימים ההם, שהיה לו הרבה THCV. אז כולם חשבו שזה ממריץ כי זה סאטיבה, אבל זה היה THCV. אז אם אתה רוצה לוודא שזה יישאר אותו הדבר בכל פעם, מה שאנחנו יכולים לעשות זה להשתמש בקנבינואידים מתוך השמרים, מוסיפים את זה לתערובת ומגלגלים את זה. כך התוכן תמיד יהיה נניח 20% THC. אותו דבר בכל פעם. את הקנבינואידים מהשמרים אתה יכול להוסיף וככה אפשר לעשות מה שרוצים. לא מבחינים בהבדל, אין דרך לדעת אם זה בא מפרח או משמרים. זה אותו הדבר. זה לא כמו סינתזה כימית. זה למעשה מייצר את אותו החומר שיוצא מהפרח. היום אנחנו מוסיפים את זה רק למאכלים ולמיצויים, עדיין לא לג’וינטים, אבל אנחנו נעשה את זה. נתחיל להוסיף.”
אוקיי, אז בוא נדבר קצת על התעשייה בקנדה, מה החלק של פרחים בהשוואה נניח לפרה-רולים או למוצרים אחרים?
“זה היה פעם 60%-65% פרחים. עכשיו, בכל חודש זה עובר מפרחים לפרה-רולים ומוצרים אחרים, כי אתה יכול לייצר דברים מעניינים ומגוונים. כל חודש זה משתנה. מה שקרה זה שבמהלך הקורונה היה יותר שימוש בפרחים, כי כשאנשים ישבו בבית, אתה לא הולך לשום מקום, אתה מגלגל את זה, אתה מכניס את זה לוייפ, שם בבאנג. אבל ברגע שכולם יכלו לצאת החוצה שוב, אתה נכנס לחנות, וזה לא כמו בית מרקחת כאן שצריך רישיון, אתה עובר בדרך ברחוב ורואה חנות, זה כמו לקנות קוקה קולה. אתה פשוט נכנס פנימה וקונה. וכך, אם אתה הולך לפארק או אתה הולך לסרט, אתה פשוט תופס פרה־רול, אתה חוטף אדיבל (Edible – מוצר מזון מועשר בקנאביס, מ”ק). יתרון נוסף של הפרה-רולים ושל השימוש בקנבינואידים המופקים משמרים זה שזה יותר זול. תראה, זה נהיה יקר עם האינפלציה והכלכלה, ואנשים רוצים משהו שמשתלם. אז לאט לאט הפרה-רולס לוקחים יותר ויותר נתח מקטגוריית הפרחים.”
מעניין. בישראל זה שונה לגמרי עכשיו. בעיקר בגלל שאי אפשר למכור שום דבר מלבד פרחים ושמן. זה משהו כמו 85% פרחים כאן. הסיבה היא שמשרד הבריאות לא מאשר שימוש אחר בטענה שכדי לאשר שימוש למשל של וייפים (עטי אידוי) או אדיבלס, צריך לבצע מחקר שיוכיח בטיחות. הבעיה שאף אחד לא עושה מחקר, אולי אתם תממנו מחקר כזה שיאפשר למטופלים לקבל מוצרים נוספים פרט לפרחים ושמן?
“אממ.. בהחלט נחשוב על זה. הייתי רוצה להיות מסוגל להביא מוצרים נוספים. אם היום זה בעיקר פרחים, אני חושב שמה שייקח את התעשייה כאן לשלב הבא, מה שגם ישמח את המטופלים יותר, זה שיהיה יותר מגוון של מוצרים – עטי אידוי, אדיבלס, כל מה שיש בקנדה. אני מקווה שנוכל לגרום לזה לקרות. אכפת לי ממוצרים יותר מכל דבר. אני תמיד אומר לאנשים פה, אני חושב שזה מצחיק שבישראל הרשויות אומרות ‘לא, אנחנו שוק רפואי’, ולא מאשרות שימוש בעטי אידוי למשל כך שהמטופלים צריכים לעשן. אתה מדליק את זה ושואף את זה. לא מאפשרים אדים. אין מאכלים.”
אז, נוכל לסמוך עליך שתממן מחקר שאולי יביא את המוצרים הנוספים האלה לאישור ושיווק כאן? כי הבעיה היא המימון של מחקר כזה, זה כל הסיפור. כסף.
“אני לא יכול להתחייב לכך, רק אגיד שנעשה כל שביכולתנו. זה מאוד חשוב לי. אני מתאר לעצמי שנעשה זאת. אם אני יודע שיש מוצר שמישהו אוהב בכל שוק אחר, אז בכל שוק שאני נמצא בו, אני רוצה את המוצר הזה שם. אז, אם יש מוצר בישראל שאין לנו בקנדה, אני אנסה להשיג את המוצר בקנדה, ולהפך. זה היתרון עבורי שיש לנו פעילות במספר מדינות, מכיוון שאנו יכולים ללמוד מכל אחת, לקחת את הדברים הטובים ביותר ולנוע בכל מקום.”
אז, אנחנו יכולים לקוות? גם בסדר.
“אנחנו יכולים לקוות. ולפעמים חלומות מתגשמים.”
“אם נתמקד בלהיות הטובים ביותר, בסופו של דבר נהיה מהגדולים ביותר, אבל אם נתמקד בלהיות הגדולים ביותר, לעולם לא נהיה הטובים ביותר”
איך נוצר הקשר בינך וקרונוס, לבין הקיבוץ הישראלי גן שמואל ורני גורליק, מנהל הפעילות הישראלית של קרונוס?
“כולנו יהודים… אתה יודע, זה מצחיק. הרבה פעמים בצפון אמריקה אנשים מפחדים מישראל… אבל בגלל שאבי הוא ישראלי, זה תמיד היה מאוד פשוט בשבילי, אני בא לכאן בכל מקרה. לאורך שנים ישראל היתה המקום היחיד שבו היה מחקר בקנאביס. אין כמעט מחקרים בקנאביס בארה”ב או בקנדה. אז אם נחזור חמש שנים אחורה, אנשים שוכחים, פעם רק כאן היה אפשר לדבר על זה, או אולי באוניברסיטת מיסיסיפי בארה”ב. זהו. אז כשהייתי מגיע לכאן, תמיד היינו רוצים לגלות מה קורה. עשיתי הרבה עבודה עם סטארט-אפים ישראלים בעבר בקרן. אבל כמה מהמשקיעים המוקדמים שלנו היו בחורים ישראלים, ואחד במקרה היה חבר ממש קרוב של רני, אז כך נוצר הקשר. הציעו לנו לראות את המגרש ולהיפגש עם האנשים. חשבתי שזה יהיה ממש מגניב להתחיל כאן. במקור הרעיון היה להקים כאן פעילות לצורך יצוא לאירופה. הסתדרנו ממש טוב עם הקיבוץ וכך התחלנו לעבוד, זה היה ב-2018.”
עוד לפני כן, פרסמנו בשנת 2017 כאן במגזין קנאביס שאתם עומדים להחיל בפעילות כאן.
“כן, כשנה לפני כן, אבל רשמית זה היה פומבי ב-2018, עוד לפני שהתחילה כאן הרפורמה. באנו לכנסים כאן, זה היה נראה כמו רעיון טוב אבל רק התחלנו לבנות ולא ידעתי שהשוק הישראלי יהפוך לדבר כזה נהדר. אני מאוד שמח על מה שנוצר כאן כי מבחינתי מה שרצינו זה מקום טוב לבצע מחקרים, אולי קצת אספקה ובעתיד יצוא לאירופה. יצא שנוצר כאן שוק של ממש.”
יש רבים שאומרים שזה כבר שוק פנאי למחצה מה שיש לנו כאן היום, אבל תשמע, רציתי לשאול אותך, אנחנו עורכים סקר שנתי במגזין קנאביס. קרונוס, במותג שלה כאן פיס נטורלס (Peace Naturals), זוכה שנה שנייה ברציפות כחברה הפופולרית ביותר. למה אתה חושב שזה קורה?
“אנחנו כנראה חושבים כמו הצרכנים, המטופלים. כלומר, ככה זה התחיל. אני חושב שאנשים לא אוהבים את החברות הגדולות ביותר אלא את מי שיש לו את האיכות הטובה ביותר. כשדיברתי עם הצוות לפני כמה ימים והם שאלו אותי לגבי תכניות לגידול בפעילות, אמרתי להם: ‘אם נתמקד בלהיות הטובים ביותר, בסופו של דבר נהיה מהגדולים ביותר, אבל אם נתמקד בלהיות הגדולים ביותר, לעולם לא נהיה הטובים ביותר’. כבר מהימים הראשונים, אנחנו לעומת שאר החברות הגדולות בקנדה או בארה”ב, אתה לא רואה אותנו קונים הכל ועושים את כל העסקאות האלה, זה פשוט, אנחנו מתמקדים במוצר. אם אנשים אוהבים את זה, בסופו של דבר הם יספרו לאנשים אחרים וזה יגיע לשם.”
אתה מעורה בפעילות הישראלית שלכם, איזה זנים נמכרים, מה פחות הולך?
“כמובן. כן. רפאל הוא אחד הפופולריים ביותר כאן, גם OGC (אוריג’ינל ג’י סי, מ”ק). בקנדה דווקא GMO הוא מהכי פופולריים שלנו אבל בישראל פחות מאשר רפאל ו-OGC. יש לנו זן חדש, קוקואה בומבה, שיגיע בקרוב לישראל. אני חושב על המוצרים הרבה. נכנסתי לזה כי אני אוהב את זה.”
חברות אחרות משיקות כאן מוצרים מדי שבוע, אצלכם זה קורה פחות מהר.
“יהיו מוצרים נוספים. אולי אפילו נשיק מהר יותר. במקור, הסיבה שאנחנו כנראה איטיים יותר עם זה היא שאני חושב שהדרך הטובה ביותר לגלות מה אנשים רוצים היא פשוט לשאול אותם. פעם המטופלים אמרו שהם רוצים את אותו הדבר, שיהיה עקבי בכל פעם. זה התחיל להשתנות לאחרונה ככה שהיום הם רוצים לנסות מוצרים שונים.”
חדש וחזק. זה מה שנראה שאנשים רוצים כיום.
“אם היינו יכולים לעשות T28, היה לנו T28 כאן.”
ממה שאני שומע יש מי שפועל היום כדי לקדם את זה שיהיה אפשר להרחיב את המגבלה הנוכחית ממקסימום T20 למקסימום T24 או אפילו T28.
“ובכן, יש לנו את זה בקנדה, ונוכל לשלוח את זה לכאן. נוכל להתחיל לגדל גם. אנחנו יכולים לשלוח את הגנטיקה. אנחנו עושים תרבית רקמות, אז זה נקי לגמרי.”
יש לכם זנים עם 28% THC?
“כן, הגבוה ביותר שיש לנו הוא 32%, זה כנראה הגבוה ביותר שלדעתי היה לנו, אבל THC לבדו לא קובע בהכרח מה הכי חזק או טוב. לוקח זמן לשוק להתבגר ולהבין מה טוב ומה לא. CBC למשל זה גם טוב, אבל זה הכל עובד ביחד. הטרפנים גם יכולים להיות חשובים. כשאנשים שואלים אותי אני תמיד אומר: אתה לא נכנס למסעדה ומזמין בקבוק של היין הכי אלכוהולי. רוב האנשים שאומרים שהם לא אוהבים קנאביס זה כי ‘אני לא יכול לזוז מהספה’ או ‘זה יותר מדי חזק’.”
איך אתם מרבים, מאיפה מגיעה הגנטיקה?
“כשהתחלנו, היו לנו 20,000 זרעים בבנק זרעים.”
20,000? מאיפה?
“אני לא יודע אם אתה זוכר, אבל כשניתנו הרישיונות הראשונים בקנדה, הממשלה הודיעה שמי שרוצה ‘להכשיר’ את הגנטיקה שלו שישלח את הזרעים לחברות עם הרישיון ומשם זה יחולק לאחר מכן בחזרה למי שיקבל רישיון. אז כל מי שהגיש בקשה לרישיון שלח זרעים והכל נאסף אצלנו. שמרנו את זה בנפרד. החזקנו את זה בבנק זרעים ואז החליטו שיורדים מזה כי בקנדה אין בזה כסף. לא יכולנו לשלוח את זה בחזרה כי זה לא היה חוקי וכך הגנטיקה נאספה. אפילו לא הספקנו לעבור על כל הגנטיקה.”
אז מה עשיתם עם הזרעים?
“בדקנו אותם, זה לקח המון זמן, זה לוקח שנים. אבל אתה גדל, אתה בודק, אתה מבין, אתה חוקר את ה-DNA וה-RNA, מה הגנטיקה עושה, מה הפרופיל של הרכיבים, בוחן את השושלת. הרבה מהאנשים ששלחו את הזרעים אמרו שזה זן מסוים ואז אנחנו מסתכלים על הגנטיקה ורואים שזה בכלל לא פינק קוש (Pink Kush – זן קנאביס פופולרי בקנדה, מ”ק) כמו שאמרו, זה היה מצחיק. ואז התחלנו להצליב בין זנים. גידלנו הרבה גנטיקה שהיא שלנו. היום אנחנו יכולים להגיד לך איך נראית השושלת, ממה היא באה.”
פיס נטורלס, המותג שלכם בישראל, הוא רק אחד המותגים של קרונוס בקנדה. למה החלטתם להשתמש רק בו כאן והאם נראה בישראל מותגים נוספים?
“פיס נטורלס הוא המותג הרפואי שלנו, ומכיוון שכאן זו תכנית רפואית אז זה המותג המתאים. המותג שלנו ספינאץ’ (Spinach) הוא לשוק הפנאי, אז אנחנו משתדלים להיות אותנטיים ונכונים לגבי מותגים. אבל המותגים זה לא העניין כאן, זה הכל במוצר. זה מה שחשוב. אם אוהבים מוצר מסויים נביא אותו, זה לא קשור למותג. האמת היא שזה די מצחיק אותי לראות שיש כאן חברות שיש להן איזה 20 מותגים, שכולם בפנים אגב זה אותו הזן. הם שמים זן זהה ומשנים לו את השם תחת מותג אחר. אני מעדיף להביא זן חדש אמיתי מאשר עוד מותג ולהגיד לאנשים שזה משהו שונה. זה לא אמיתי ולא כן, ואנשים יודעים את זה.”
“אמרו לי ‘אל תתעסק עם הישראלים, יש שם רקטות, זה כמו איראן’, אבל אני גדלתי עם אבא ישראלי, לא פחדתי”
אז כפי שסיפרת – קיבלת את ההחלטה להתחיל פעילות גידול וייצור בישראל, אבל איכשהו אתה היחיד שעשית את זה מבין החברות הקנדיות… כל שאר החברות פשוט מייצאות מקנדה לישראל. בתחילת הדרך זו נראתה החלטה מוזרה, אולי אפילו מסוכנת. היא ספגה הרבה ביקורת בענף מהמתחרים שלך. אבל היום זה נראה אולי כמו החלטה טובה. למה החלטת לעשות את זה ולמה אתה חושב שאחרים לא עושים את זה?
“אני יכול להגיד לך מה היו הדברים שאנשים אמרו לי כשהתחלתי את זה. תמיד אמרו לי: ‘אל תתעסקו עם ישראלים, אתם לא יודעים איך הם…’. אבל תראה, אני גדלתי עם אבא ישראלי, אז לא פחדתי מלהתמודד עם ישראלים. היו אומרים לי דברים כמו: ‘כשהכרזנו שאנחנו פועלים בישראל, המניה שלנו ירדה’. הזהירו אותי ‘זה הולך להתפוצץ’ או ‘יש שם כל הזמן הפגזות ורקטות’. רוב האנשים פשוט לא יודעים איך נראית ישראל.”
הם חושבים שיש כאן רק מדבר עם גמלים וצבא בכל מקום אה?
“כן, אני חושב שבקנדה אנשים לא יודעים איך ישראל נראית ולכן פשוט לא הבינו את זה. דיברו על זה כאילו זה איראן. ואני באתי לכאן, הרגשתי יותר נוח להגיע לישראל. ידעתי שזה יותר טוב מאשר לנסוע לגרמניה. אז בשבילי זה היה מובן מאליו. והתחלנו בקטן. אמרתי לעצמי ‘אם השוק יגדל, אנחנו נצמח יחד איתו’. זה היה המקום האחר היחיד מחוץ לקנדה שהרגשנו בנוח להתחיל בו, לגדול. כי הרגשתי שזה כמו בית. המשפחה שלי מכאן ואני חושב שאנשים אחרים לא לגמרי מבינים את ישראל. אם אתה לא יודע את זה, זה מקום מבלבל. יש לך כאן בחירות 10 פעמים בשנה… אף אחד לא מבין למה יש אצלכם בחירות כל הזמן, ומישהו פתאום עוזב ולא מצביע עם המפלגה שלו או… זה מבלבל. אני לא יודע. בכל מקרה אנשים לא ציפו אז שזה יהיה השוק שיש היום. ועכשיו, כולם רוצים למצוא דרך להיכנס, אבל הם לא רוצים להתחייב. אני חושב שאתה צריך לקבל החלטה בזמן הנכון ולעמוד בה.”
לפי דוחות הרבעון שפרסמתם לאחרונה, מכרתם, תקן אותי אם אני טועה, קנאביס בשווי 24 מיליון שקל בשוק הישראלי. כמה זה גדול? מה החלק של השוק הישראלי הזה מתוך כל השווקים שלכם?
“הרבעון הזה היה האחוז הגדול ביותר, ללא ספק הגדול ביותר, הוא הוכפל מהרבעון הקודם. המכירות בישראל הן קצת יותר משליש מסך המכירות שלנו, לא בטוח שמבחינת כמות אבל כן מבחינת מחיר, כי במקומות אחרים המדינה לוקחת המון אליה. מבחינת הוצאות אמנם יש לנו מרכז מו”פ כאן בישראל ויש לנו כאן בערך 100 עובדים, אבל הרוב זה בארה”ב וקנדה. הבורסה זה שם, הביטוחים זה הרוב שם, אז זה ודאי יותר מבישראל.”
“רק בקנאביס חושבים משום מה שאתה חייב להחזיק גם בחנות קמעונאית. לקוקה-קולה או מרלבורו אין חנויות”
בוא נדבר קצת על בתי המרקחת. אמרת שביקרת בכמה מהם השבוע. מדובר במהפכה של ממש בשוק הישראלי. ממודל של חלוקה במרכז אחד במודל הישן, יש היום יותר מ-240 בתי מרקחת שמוכרים קנאביס בכל פינה בארץ. הרבה מהחברות הגדולות, אלה שעסקו בגידול וייצור, הכניסו גם פעילות של בתי מרקחת, קנו בתי מרקחת בעשרות מיליוני שקלים, לחלק מהן יש כבר עשרות בתי מרקחת בבעלותן. בתי המרקחת גם מהווים חלק נכבד משורת ההכנסות של החברות הללו. יש לך תכניות ללכת בכיוון הזה גם כן?
“ביקרתי בבתי המרקחת כאן יותר כדי להבין איך זה עובד. גם בקנדה אין לנו פעילות קמעונאית ואנחנו לא מחזיקים חנויות. לא בקנדה ולא בארה”ב. אני לא יכול להגיד שנעשה את זה, אני לא יודע לגבי זה. אני עדיין בוחן את ההתקדמות ואנחנו חושבים על זה. אבל מה שמצחיק הוא שרק בקנאביס אנשים חושבים שאתה צריך להיות הבעלים של החנות הקמעונאית… לקוקה קולה אין חנויות קוקה קולה, לבאדווייזר אין חנויות, או למרלבורו, אין חנויות. אז אני לא חושב שזה נחוץ. אבל זה תלוי, אם יסתבר לנו שזו הדרך היחידה להגיע לדברים, אולי.”
האמת היא שיש שאומרים שמי שעושה את המהלך הזה אלו בעיקר חברות ציבוריות, בשביל השורה התחתונה בדוחות הכספיים. כי גם אם אתה שולט ב-51% מבית המרקחת, אתה כותב בדוחות 100% מההכנסות על שמך.
“אז בדיוק בזה אנחנו שונים. אנחנו לא צריכים לגייס כסף. אני חושב שאנחנו נסחרים כנראה ברמת המזומנים שיש לנו. כרגע, בסוג כזה של כלכלה, בסוג כזה של שוק, אתה לא יכול לחשוב מה טוב למחיר המניה. ועברנו את זה בעבר. כשהתחלנו, כולם רצו שנקים את החממות הגדולות האלה. ואני התעקשתי ואמרתי להם לא.”
תראה מה קורה עכשיו לאלה הגדולים – חברות הקנאביס הגדולות מפטרות מאות, אולי אלפי עובדים, סוגרות מתקני גידול ענקיים ובזבזניים.
“נכון. אני אעשה מה שלדעתי הכי טוב עבור החברה, עבור הצרכנים והמטופלים, עבור העובדים. מחיר המניה ילך בעקבותיו. זה תמיד ככה, המניה תמיד עוקבת באיחור. אז, אני לא כל כך מודאג מה יהיה טוב עבור המניה. ואני לא יודע אם היה לנו בית מרקחת או לא היה בית מרקחת זה היה משנה כל כך. השאלה לגבי הקמת בית מרקחת היא האם יש לזה ערך מוסף – האם אנחנו לומדים מזה יותר, האם נוכל לקבל משוב טוב יותר מהמטופלים… זה אולי יהיה פקטור גדול, זה אולי יהיה טוב, אבל בסוף אני לא מחפש להיות הכי גדול. אנחנו חברה של מוצרים.”
בוא נדבר קצת על הייבוא. זו סוגיה שעומדת במרכז השיח בענף. ישראל הפכה ליבואנית מספר אחת בעולם בשנת 2020, כיום אולי במקום השני אחרי גרמניה. הדבר הזה פגע כמובן ברווחי המגדלים המקומיים שטוענים שהמוצרים המיובאים לישראל מקנדה הם מוצרים מדרג ב’, פשוט בגלל המחיר. הם אומרים שאם זה היה מוצר טוב מדרג א’, היצרנים היו מעדיפים למכור את זה בקנדה או בגרמניה עבור יותר כסף. אתה מכיר את הסוגיה?
“אני מניח שאצלנו זה שונה, כי מבחינתי ההבדל בינינו לבין חברות אחרות הוא שיש לנו כאן פעילות ומותג בפני עצמם. אנחנו לא הולכים לשום מקום. כלומר, לא הייתי מפיץ כאן שום מוצר שהוא לא מוצר מוביל.”
אז אתה יכול להבטיח שהמוצרים שלכם בישראל הם באותה איכות כמו בקנדה?
“כן. כלומר, כי זה אותו דבר… אנחנו מגדלים את זה באותו אופן, את אותם זנים… נשלח לכאן את מה שמוכר הכי טוב בקנדה. הזן המוביל שלנו בקנדה הוא ג’י אם או קוקיז (GMO Cookies), הוא מספר אחת בכל אונטריו. אז אמרתי לרני (גורליק, מ”ק) – ‘שלח את זה לישראל’, אבל כאן זה לא הטופ שלנו, אז זה משתנה. הדבר היחיד שמגביל אותנו בישראל זה הגבול של 24% THC. אם הזן מכיל יותר מ-24 אחוז THC לא נוכל לשלוח אותו לכאן, אבל אם היינו יכולים, היינו עושים זאת. בקנדה הדברים התפתחו הפוך. במקום להתחיל במה שאנשים רוצים, החברות האלה בנו את המתקנים הגדולים האלה, ואז הם צריכים ללכת לנסות לדחוף את זה לכאן או לשם.”
אז חלק מהדברים האלה ‘נדחפים’ גם לישראל?
“כן, לצערי אני חושב שזה כנראה נכון. בטוח יש גם מוצרים טובים אבל בביקור בבתי המרקחת ראיתי מוצרים ושאלתי את עצמי ‘איך הם השיגו את זה, איך זה הגיע לכאן’. זה מצחיק, כי יש כאן דברים שבקנדה אף אחד לא קונה אותם.”
תן דוגמה…
“עזוב, אני לא אתן שמות. אבל אתה יכול להבין את זה די בקלות. הכל פומבי. אבל מאוד הופתעתי. אני לא רוצה להגיד.”
אבל אתה חושב שזה נכון?
“הרבה מזה כנראה נכון. זה הגיוני. מכיוון שהחברות הן ששולחות… יש הרבה חברות קטנות יותר בקנדה שהן גם מותגים מובילים. לחברות הציבוריות הגדולות יש להן בערך 30 מותגים, אתה רואה הרבה מהן על המדף. אני כן מאמין שאנחנו חריגים, כי תמיד מההתחלה, כשאזל מוצר שלנו, אז הוא אזל. כשהמוצר שלנו נמכר… אם לא היה לנו משהו מספיק טוב, לא היינו מציעים אותו. כן, זה מצער, אבל אם אתה מוכר את זה בכמויות גדולות וזה לא המותג שלך, לא אכפת להם.”
אולי זה פשוט יותר רווחי.
“תראה, אולי תרוויח יותר כסף מלעשות מה שהאחרים עושים עכשיו, אבל בעוד שנה, בעוד חמש שנים מהיום, 10 שנים מהיום, זה לא יעבוד. בכנות, מה שמצחיק זה שגם בקנדה נשמעות אותן טענות. זה שוק כל כך גדול, ענק, ויש הרבה תלונות דומות. אותן תלונות על החברות הגדולות שם, על כך שההכנסות ירדו, ובאופן קסום בדיוק אותן תלונות על המוצר המיובא כאן. אבל אני לא חושב שזה מותגי הפרימיום המובילים. מבחינתנו, אנחנו לדעתי מספר שלוש או ארבע בקנדה, וזה אותו מתקן כמו כאן, אותם סוגי גנטיקה שיש כאן.”
בכל מקרה, לפי הסקרים שלנו 72% מהמטופלים הישראלים אומרים שהם אוהבים את המוצר המיובא. המגדלים המקומיים לא יכולים להתמודד עם זה, הם רוצים להפסיק את היבוא או לצמצם אותו, כדי להציל את המגדלים המקומיים.
“כנראה שיש לי דעות שנויות במחלוקת על זה, אבל אני חושב שאם אתה מנסה להילחם… אם מטופלים אומרים את זה, אז אתה צריך לפעמים להקשיב להם. או שאתה צריך לשנות משהו.”
“רוב חברות הקנאביס הולכות להתרסק – גם בישראל”
אם כבר מדברים על זה, יש סוגיה מאוד מעניינת בנושא היבוא: ממשלת קנדה חוסמת יבוא של קנאביס רפואי מחו”ל לגמרי, אגב אנחנו במגזין קנאביס חשפנו את זה לראשונה עוד בשנת 2018, כשהחברות דיווחו לבורסה על הסכמים ליצוא טונות של קנאביס לקנדה. היום זה מעורר כעס בישראל אבל גם בעוד מדינות, אפילו בג’מייקה מוחים על זה. אתה שומע משהו על זה? היית רוצה לייבא לקנדה?
“הייתי רוצה להיות מסוגל לייבא לקנדה, כי אני חושב שעבורנו, המגדלים שלנו, אנחנו מתמקדים בגנטיקה, אבל אנחנו לא צריכים להחזיק הכל ואם יש לנו מישהו שנמצא באקלים טוב יותר איפשהו, ואנחנו יכולים לתת אותו לצרכן בזול יותר, עדיף להיות מסוגל לעשות את זה.”
יש לך איזה דיון על זה עם הממשלה?
“זה אף פעם לא קרה. לא יודע אם זה יקרה. אולי מה שיקרה זה שארה”ב תעשה לגליזציה, כי קנדה מסתמכת על ארה”ב, ואז יהיה אפשר, אבל זה לא משנה, בכל מקרה לא תציל את המגדלים המקומיים בקנדה.”
למה לא?
“רובם הולכים להתרסק. כלומר, אני שונא להגיד את זה, אבל זה נכון. אם מסתכלים על המספרים, קשה מאוד לשרוד שם. זה אותו דבר מה שקרה באורגון, בקולורדו, בקליפורניה. והאמת היא שזה יקרה גם כאן בישראל. קח לדוגמה עגבניות, אין לך מיליוני מגדלי עגבניות נכון? אתה לא צריך את זה. אנשים חושבים לעצמם, ‘אני הולך לעשות את זה ולהיות הכי גדול’, אבל זה עסק קשה. זה הולך להיות מאוד תחרותי.”
חלקם הולכים לפשוט רגל, כן?
“חלק יצליחו, חלק לא. זה קשה. זה הולך להיות מאוד תחרותי. וגם, ייבוא או ייצוא לא ממש ישנו את זה. כי כשאתה אומר לעצמך ‘ברגע שנוכל לייצא זה יפתור את הכל’, אתה לא מבין שגם בשווקים האחרים אתה תתחרה עם אותם אנשים. אם גרמניה מייבאת, אתה צריך להילחם על השוק הזה נגד קנדה, פורטוגל, קולומביה…”
גם אין יותר מדי מקומות לייצא אליהם בימים אלה.
“כן. לפעמים אתה רוצה להתחיל אבל דברים מתעכבים בדרך. לפעמים זה יותר גרוע אפילו כי אתה צריך ללמוד קודם את השוק היטב. יש מונח שאנחנו תמיד משתמשים בו בעולם הסטארט-אפים, ‘להיכשל מהר’ (Failing Fast) – אם זה לא הולך לעבוד, עדיף לדעת את זה מוקדם. אני מקווה עבור מגדלים מקומיים בכל מקום שזה יעבוד להם, שיצליחו בייצוא, אבל זה לא קל יותר מגידול. אנשים חושבים שבגלל שזה קנאביס וזה שוק גדול אז זה הולך להיות קל יותר. אבל יש לך כל כך הרבה רגולציה. יש לך כל כך הרבה עלויות אריזה. יש לך אבטחה. וככל שהשוק גדל, אז השאלה היא כבר לא רק מי מגדל ומה הוא מגדל ובאיזו איכות. יש לך שאלה מי מכין את האדיבלס, מי מכין את המאפים, מי מגלגל את הפרה-רולים… אז זה לא רק גידול וקמעונאות.”
האם קרונוס מייצאת למדינות אחרות מלבד לישראל?
“לגרמניה, אבל כמות קטנה בהרבה. ייצאנו בעבר לאוסטרליה אבל זה היה כמויות קטנות של שמן בלבד.”
למה אתם לא מייצאים מישראל כפי שתכננתם בתחילה?
“יש כאן יותר מדי ביקוש מקומי ודרישות. דיברתי עם כמה אנשים על זה היום… כולם פה מדברים על ‘יבוא, יבוא, יבוא’, אבל אז גם ‘אנחנו צריכים לייצא’. מבחינתי, או שאתה מייבא או שאתה מייצא. אין כאן מספיק מוצר לייצא עדיין. חוץ מזה תראה, אני חושב שאנשים לא מבינים כמה קטנים השווקים האחרים. לגרמניה יש חצי ממספר המטופלים בישראל.”
אז השוק הישראלי הוא הפעילות העיקרית שלכם מחוץ לקנדה?
“כן.”
מה עם ארצות הברית?
“בארה”ב, זה רק מוצרי CBD. לא מוצרי THC. אנחנו מוכרים מוצרי CBD בכל רחבי ארה”ב. אנחנו בהרבה חנויות שונות. אם אתה מכיר את Sephora, זו חנות טיפוח גדולה. אנחנו עושים B2C, אנחנו בחנויות מיוחדות קטנות יותר, כמה בתי מלון. אנחנו מפוזרים בכל ברחבי ארה”ב.”
“מחירי הקנאביס בקנדה ירדו, והרבה”
בדיוק קראתי דו”ח חדש של חברת קנטור, אתה מכיר?
“לא.”
הם אוספים נתונים מחנויות קנאביס חוקיות בצפון אמריקה. לפי הדו”ח הם אומרים שמחיר הקנאביס החוקי בקנדה ירד בכמעט 50%, תוך שנתיים. זה היה משהו כמו 27 שקלים לגרם אחד בממוצע, שזה משהו כמו תשעה דולר קנדי, ועכשיו זה בערך חמישה או ארבעה דולר קנדי בלבד, כלומר מחיר יותר נמוך מבישראל. למה זה קרה?
“כמו שאמרתי – נבנו יותר מדי מתקני גידול, יותר מדי מפעלים, יותר מדי מוצר, ואנשים מנסים למכור את המלאי כדי לשרוד. זה מה שאמרתי, אני לא חושב שזה יכול להרוויח.”
גם אתה רואה את זה בעסקים שלך?
“הו, כן.”
כן? אתה רואה שהמחירים יורדים?
“כן, אנחנו צריכים להיות תחרותיים. זה מאוד קשה. זה מה שאמרתי, זה לא שוק מדהים.”
אבל המספרים נכונים…?
“כן, תשמע, אני לא יודע בדיוק את המספר המדויק של ממוצע המחירים מלפני שנתיים, אבל זה ירד והרבה. וזה מה שאמרתי על ישראל, זה עומד לקרות גם כאן. זה נשמע רע אולי. ורני (גורליק, מ”ק) בטח יגיד לי: ‘למה מייק? למה אמרת את זה?’, אבל תראה, זה הולך לקרות. זו הכלכלה. כולם מתרגשים בהתחלה. הם ממהרים פנימה. המחיר עולה כי אין מספיק סחורה. אבל אז כשאנשים רואים את המחיר עולה, הם אומרים לעצמם ‘בואו נבנה את כל הדברים הענקיים האלה’. ואז המחירים יורדים. ואז, יש אנשים שימצאו דרך לשרוד וחלק לא. ברגע שמתחילים לצאת מהמשחק, אז זה מתחיל להתאזן ואז המחיר שוב יעלה ויהיה באמצע. אבל גם בקולורדו קורה אותו דבר, גם באורגון, בוושינגטון, בקליפורניה, בכל המקומות זה קורה. זה קורה במישיגן גם. אנשים לא אוהבים לראות את זה, אבל אני אוהב להסתכל על המספרים ו… זה קורה וזה יקרה.”
“הלגליזציה הרגה את שוק הקנאביס הרפואי”
בוא נדבר קצת על הלגליזציה בקנדה. זה התחיל ב-2018 ומאז איך זה משפיע על השוק הלא חוקי? ואיך זה משפיע על השוק של הקנאביס “הרפואי”? האם יש הערכה לגבי אחוז של כמה חוקי וכמה לא חוקי?
“זה כנראה קרוב לחצי-חצי. אני לא רוצה להגיד במדויק כי אני לא בטוח. אבל צריך להבין, השוק הלא חוקי בקנדה הוא לא כמו השוק הלא חוקי בישראל. שם זה מאוד ‘בחוץ’. כאילו, אתה יכול לראות שיש… יש סיפור מצחיק, הייתה איזו חנות לא חוקית שהרשויות המשיכו לנסות לסגור אותה והם המשיכו לפתוח אותה מחדש. אז המשטרה שמה מולה בלוקים כדי לחסום את הגישה, אז הם הקימו אוהל מלפני הבלוקים. זה בגלל שכבר אין עונש אמיתי על קנאביס.”
אז השוק החוקי מול הלא חוקי זה עדיין 50-50?
“כן, בערך, אבל צריך לזכור שהשוק החוקי התחיל מכלום בעצם. אז זה כמובן עלה מאז, וזה עדיין במגמת עלייה.”
ומבחינת ההשפעה על שוק הקנאביס הרפואי?
“הלגליזציה הרגה את שוק הקנאביס הרפואי. לכן גם פיס נטורלס כבר לא ממש פעילים בזה. עדיין יש לנו מוצרים בבתי מרקחת, אבל, פעם זה היה משתלם למטופלים כי זה היה נמכר ללא מס בלו. זה היה רפואי. אתה לא מטיל מס על מוצרים רפואיים. ואז ברגע שאישרו שימוש חוקי למבוגרים (לגליזציה, מ”ק), הממשלה החליטה להטיל מס גם על הקנאביס הרפואי. במקרה, בדיוק כשהתחילה הלגליזציה, הם הטילו מס גם על הרפואי.”
צירוף מקרים שכזה…
“כן בדיוק… ניסינו להילחם בזה. זה היה מתסכל. ואז ברגע שזה קורה אז יש לך גם את העלות של ללכת לרופא ולמרפאות. אז המטופלים עכשיו פשוט הולכים לחנויות. בכל פינת רחוב יש חנות. באופן כללי לשוק הרפואי יש חשיבות כשאתה לא יודע איזה מוצר אתה צריך. כשאתה צריך מישהו שיעזור לך למצוא את המוצר בשלב מוקדם. אבל ברגע שאתה יודע… כמו אדוויל… אדוויל הוא מוצר רפואי, אבל אתה יכול פשוט ללכת לקנות אותו, אתה לא צריך רופא בשביל שיגיד לך את זה. זה טוב שיש תוכניות רפואיות שפונות לשימוש למבוגרים, אבל אתה רואה שבכל מדינה, מה שקורה למוצר הרפואי כשהוא הולך לשימוש למבוגרים הוא… אני חושב שזה ממוצע, בכל שנה, ירידה של 33% בשוק רפואי.”
“ווינטר איז קאמינג, אבל השיא עוד לפנינו”
האם גם אתם סובלים ממכת פיטורים וסגירת פעילות כמו החברות הגדולות?
“לא באותה מידה. גם כי לא בנינו כל כך גדול מלכתחילה וגם כי ניסינו לשמור את זה כמו… ניסינו לדעת שאנחנו בגודל הנכון. אז החלפנו מתקנים כדי להוזיל את העלות, בנינו מתקן מקורה ושם עשינו את כל הגידול בהתחלה. רק ברגע שהצלחנו לגדול לתוך זה, עברנו למתקן גדול יותר. אז במקום לפטר עובדים, פשוט העברנו אותם למקום החדש. כן היו לנו כמה מפוטרים, אבל לא כמו המספרים האלה.”
לאן זה הולך עם החברות הענקיות האלה לדעתך? לא צריך להזכיר שמות אבל אנחנו יודעים במי מדובר, הגדולים ביותר.
“אני מניח שחלקם יתמזגו, יש כאלה שפונים לשווקים אחרים, למשל משווקים אלכוהול, מוצרי מזון. הם בעצם כבר לא ממש חברות קנאביס אלא שהקנאביס הוא רק חלק מהפעילות שלהם. תראה, אני חושב שבקנדה, סביר להניח שבסופו של דבר זה יהיה שלוש עד ארבע חברות גדולות, ועוד כמה חברות קראפט קטנות וזהו. לא יהיו לך 10 חברות גדולות. ואפשר להעריך כבר עכשיו לאן זה הולך.”
אתם, קרונוס, נחשבים מ’הגדולים’?
“אני חושב שאנשים חושבים שאנחנו יותר גדולים ממה שאנחנו באמת. באו אמרו לי ‘טוב, למה שלא נבנה עוד?’, השבתי ‘זה לא רעיון טוב’. ואכן היום אין לנו שום חוב, כשלרוב החברות האחרות יש חובות של 500 מיליון עד מיליארד דולר, לפעמים יותר. אז, חסכנו את המזומנים שלנו. ניסינו להיות רזים. היינו מאוד מרוכזים בעבודה. אני בהחלט חושב ש’החורף מגיע’ (רפרנס למונח מסדרת הטלוויזיה ‘משחקי הכס’ שמסמל התרעה מפני מאבק קשה קרוב). זה כבר ממש כאן מבחינת הקנאביס, עכשיו זה מכה בהכל. אז זו הולכת להיות תקופה קשה. אבל אני חושב שאנחנו התכוננו היטב ויכולים לשרוד. אנחנו פשוט ממשיכים להתמקד בלהיות טובים, אנחנו לא לא צריכים לכבוש את העולם. אנחנו רוצים להביא את המוצרים הטובים ביותר ואז, באופן טבעי, זה יסתדר מעצמו.”
אז אם ככה אפשר להגיד שהמניות של חברות הקנאביס כבר לא יעלו בחזרה לשיא השווי שבו הן היו לפני שנתיים?
“אני אישית חושב דווקא שבסופו של דבר זה יעבור מעל זה, שהשיא עוד לפנינו.”
מעל זה?!
“אני לא אומר שזה יקרה מחר, קשה לדעת מתי, אבל תחשוב על זה, כשיש את כל החברות האלה מתחרות, הן גדלות, זה יורד ועולה. כשהחברות האלה עוזבות, או מתמזגות, ונשארות לך רק כמה חברות. בשלב מסוים היו מיליון חברות משקאות אבל בסוף נשארו קוקה קולה ופפסי. אז אולי זה לא יעלה מהר כמו שזה עלה, אולי זו לא תהיה ריצה מטורפת כזו, אבל העסק בפועל? יש עסק אמיתי. יש ביקוש אמיתי.”
אז, אתה יכול לומר שאתה מתכנן, או אולי מקווה, להיות כמו הקוקה-קולה או הפפסי של תעשיית הקנאביס?
“אני מעדיף להיות הקרונוס של תעשיית הקנאביס. קוקה-קולה ופפסי הם שונים, כי זה יותר מוצר אחד מרכזי שהן מתמקדות בו וזהו. אני חושב שבקנאביס יש כל כך הרבה עניין, אולי נהיה יותר כמו פרוקטר אנד גמבל, או כמו יוניליוור, כי יש לנו הרבה מוצרים שונים, לא רק אחד. נסטלה היא הדוגמה הטובה ביותר אולי… אבל אחד הדברים שעוזרים לנו ולמה אנחנו לא כל כך מודאגים מהיכן נהיה בעוד שנתיים-שלוש הוא שאם נקפיד לייצר את המוצרים הטובים ביותר, יש לאלטריה (Alteria, חברת טבק שרכשה כ-45% ממניות קרונוס תמורת 1.8 מיליארד דולר, מ”ק) יכולות הפצה בארה”ב. אנחנו יכולים להשתמש בכל החקלאים, לגרום להם לעבור מטבק לקנאביס. אז, עבורנו, זה פחות מפחיד ויש לנו 10 שנים של מסלול קדימה לפנינו. לא ייגמרו לנו המזומנים בקרוב.”
אז, רק שאלה אחרונה ברשותך, לגבי לגליזציה. אם תוכל לספר איך הלגליזציה של הקנאביס השפיעה על החיים בקנדה. אתה יודע, המתנגדים אמרו כל הזמן שזה הולך לגרום לעלייה בתאונות דרכים ובמכורים ודברים כאלה. אתה שומע… אתה רואה דברים כאלה?
“מה שרואים זה שיש יותר הכנסות ממסים. יש הרבה יותר חנויות קנאביס.”
גל של נרקומנים ברחובות אין?
“בטח, הם מזריקים קנאביס… (צוחק). אני לא חושב שמורגש שינוי כלשהו. ההבדל היחיד הוא שאתה יכול להשיג את זה ממקום בטוח יותר. אבל זה לא שאנשים לא השתמשו בקנאביס גם לפני הלגליזציה.”
יותר אנשים משתמשים בקנאביס אולי היום?
“אני חושב שזה די קרוב לאותו דבר. אני מתכוון שאנשים אולי יותר פתוחים… לא צריכים להסתיר את זה. אנשים לא צריכים ללכת לסמטה כדי להשיג את זה. כמו עכשיו בישראל, מישהו חושב שרק חולים משתמשים בקנאביס? אם אתה הולך לקולורדו למשל ושואל גורמים בממשלה מה השינוי הגדול ביותר 10 שנים אחרי הלגליזציה, אז הם יצביעו על גשר, על כביש חדש, על בית ספר שהוקם, ויגידו ‘לא היו לנו כאלה לפני שקיבלנו את מיסי הקנאביס’. זה מטורף שזה עדיין לא חוקי כאן, אני חושב שזה עדיף מאלכוהול. כשאנשים משתמשים בקנאביס, הם לא יוצאים ומשתגעים. הם נשארים בבתים, צופים בסרט… הכל נורמלי לגמרי בקנדה. אתה לא שומע אנשים אפילו מדברים על זה.”
