היק”ר למלחמה בסטלנים

היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות מעידה על עצמה כגוף רפואי מקצועי וענייני, אך עמדותיה אינן שונות מאלו של הרשות למלחמה בסמים. בכיריה אוחזים בדעות קדומות לפיהן הקנאביס הוא סם מסוכן ואלו שצורכים הם סתם סטלנים – לכן אין זה פלא שזה היחס שמקבלים המטופלים, וגם אין מקום לצפות שזה ישתנה. דעה.

מאת: ערן שלו

גילוי נאות, אינני צורך קנאביס, אולם חלילה לי מלומר שאני מתנגד לכך, להיפך. בעבר בהחלט עישנתי והדבר עזר לי בתקופות מסוימות בחיי. אני תמיד ראיתי בקנאביס כתרופה ופחות כבילוי לשעות הפנאי. אני מכיר אנשים שנעזרים וחיים בזכות התרופה הזו, תרתי משמע. לכן כל כך מרתיח את הדם לראות כיצד הגוף שאמון על קידום הנושא הרפואי מתייחס אליו בצורה שלראות עיניי היא לחלוטין פושעת.

נעשו אינספור דיונים בכנסת אודות התנהלות היק”ר; החל מחוסר השקיפות, דרך זמני ההמתנה המופרזים (למענה טלפוני ולקבלת הרישיון), כלה בנוגע לסחבת המתמשכת בתהליך המדיקליזציה (שייגרר ככל הנראה עד 2019, וזה במקרה הטוב), ועוד אינספור נושאים ובעיות. אולם על אף ולמרות כל אלה, נדמה כי דבר אינו עוזר – היק”ר ממשיך באופן התנהלותו.

השאלה המתבקשת היא מדוע.

לשם שינוי ובניגוד למה שאולי היה נהוג לחשוב, התשובה הפעם איננה נוגעת לחוסר מקצועיות או היעדר משאבים. זו מסתמנת דווקא כבעיה פוליטית, שהשורש שלה טמון בשיח שטחי ורצוף דעות קדומות – תוצאה של שנות תעמולה רבות.

התנהלות היק”ר היא תוצאה של אינדוקטרינציה ארוכת שנים, פרי עטה של “הרשות למלחמה בסמים” ודומיה.

הרשות כאמור היא היסטוריה, זו תיסגר במתכונתה הנוכחית ב-6.2, אולם מוקדם מדי מכדי לשמוח. ראשית – מאחר והרשות למרות השינויים שעברה, עדיין לא חדלה לנסות ולהשפיע על התנהלות המדינה בנושא הקנאביס. למעשה כמעט ולא קיים דיון ציבורי בנושא שהיא נעדרת ממנו. שנית – נזק החריש של שנות התעמולה הרבות ניכר היטב בציבור. הרשות הותירה מורשת חיה ובועטת.

כיום, למרות המגמה החיובית של השנים האחרונות (סקרי דעת קהל חיוביים ומחקרים מדעיים למכביר) – לצמח עדיין תדמית שלילית. הוא מוגדר כ”סם מסוכן” ואלו שצורכים אותו נתפסים כלא נורמטיביים.

רוח זו מרחפת גם מעל היק”ר.

כך למשל בפרק 8 של תוכנית התחקירים “על המשמר” של לינוי בר גפן בתאגיד השידור ‘כאן’, שבמסגרתה שודרה כתבה החושפת את הפגיעה בחולים כתוצאה ממדיניות הממשלה בנושא הקנאביס הרפואי.

עם סיום הכתבה התראיין באולפן ד”ר מיכאל דור, פסיכיאטר במקצועו, ופקיד בכיר ביק”ר. לאחריו התראיין עו”ד איתן גורני, מנכ”ל הרשות למלחמה בסמים. מדהים היה לראות כי על אף ומדובר בשני אישים שונים, הם נשמעו כמעט אותו דבר. דעותיהם היו אותן דעות.

כך לגבי אופן ההתייחסות שלהם לחולים המבקשים קנאביס;

דור טען כי “רופאים מפחדים לחתום בשמם על רישיונות מאחר והם מקבלים איומים ולחצים”. גם משפחתו ספגה איומים לטענתו. עו”ד גורני הנהן בהסכמה ואף הוסיף כי “מטופלי הקנאביס אינם דומים למטופלים אחרים, הם מנסים להשיג את הקנאביס, אולם כאשר הרופא סבור שלא מגיע להם, הם מפעילים אלימות”.

האם ד”ר או אחרים הגישו תלונות במשטרה בנושא? מסופקני.

עו”ד גורני וד”ר דור בחרו להכפיש ציבור שלם, ואת דבריהם ניתן להציג כך: גראס רפואי זה טוב, אבל רק באישור רופא. זה מתפקד כמעין שומר סף מפני מתחזים סטלנים שמנסים להשיג את הסם בדרך לא דרך, ומשאלו נענים בשלילה, בוחרים לנקוט באלימות.

פוליטיזציה היא רעה חולה בעבור כל גוף ממשלתי באשר הוא, כיוון שמהווה קרקע פורייה לשחיתות ועסקנות. במקרה של היק”ר הפוליטיזציה של נושא הקנאביס הרפואי עושה “שירות נהדר”. מאחר ולקנאביס תדמית שלילית, יש פחות ציפיות וגם פחות צורך לספק הסברים. מדובר באזור בריחה נוח.

זו הסיבה להתנהלות הכושלת של היק”ר – עד שזה לא ישתנה אין מקום לצפות שדברים אחרים ישתנו גם כן.

הכותב, ערן שלו, הוא פעיל חברתי וסטודנט לתואר שני בחינוך מיוחד.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר