הרפתקאות הקנאביס של ריכרד וגנר

האם המלחין האנטישמי נהג לצרוך קנאביס בזמן שיצר את המוסיקה שלו? ומה הקשר לאלת הסקס במיתולוגיה הנורדית?

אין חולק על העובדה שלא מעט נגנים, יוצרים ואמנים, גם ואולי בעיקר מעולם המוסיקה, נהגו לטפח מערכות יחסים ארוכות שנים עם הקנאביס. רבים מהם לא הסתירו זאת וחלקם אף הצהירו על כך ואף כתבו על כך ביצירותיהם, ודי עם נזכיר שמות כמו בוב מארלי או מיילי סיירוס הידועים כמעט בכל בית ברחבי העולם.

עם זאת, לא רבים מכירים את הקשר של המלחין הגרמני המצליח והשנוי במחלוקת, ריכרד וגנר (Richard Wagner), עם הצמח המפורסם. עיון בטקסטים ובציטוטים של מקורבים למלחין שאת יצירותיו החרימו כידוע במשך שנים בישראל בעקבות טענות על דעותיו האנטישמיות, מצביעים על כך שלפחות חלק מהיצירות נכתבו בהשראה (או אפילו תחת השפעה) של קנאביס.

המלחין האהוב על חיילי הרייך השלישי

ריכרד וגנר (1813-1883), נחשב בעיני רבים לאחד המלחינים הגדולים ביותר בכל הזמנים, כאשר לא מעט סופרים, הוגים, משוררים ואנשי רוח הודו כי הם הושפעו רבות מיצירותיו, ביניהם הפילוסוף פרידריך ניטשה ואפילו חוזה מדינת היהודים, תאודור הרצל.

פסלו של המלחין הגרמני ריכרד וגנר
פסלו של המלחין הגרמני ריכרד וגנר הניצב ליד תיאטרון פסטיבל ביירוית על הגבעה הירוקה בבוואריה, גרמניה

אחת הביקורות המוכרות ביותר כלפיו מתייחסת להתבטאויות האנטישמיות של המלחין, ובשיאן פרסום המאמר “היהדות במוסיקה” שבו הוא משתלח באופן גזעני בקהילה היהודית באירופה בכלל ובמוסיקאים יהודיים בפרט.

התבטאויות אנטישמיות שכאלה, כמו גם האהדה הרבה שלה זכו יצירותיו של וגנר בקרב הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, גרמו לגופי התקשורת ולמוסדות התרבות בישראל להחרים את יצירותיו במשך עשרות שנים. למעשה, החרם נמשך עד עצם היום הזה, כאשר ניסיונות בודדים מהשנים האחרונות להעלות או להשמיע יצירות של וגנר נתקלו בפיצוץ האירועים ובביקורות חריפות שהציתו מחדש את הדיון על נחיצות החרם.

בשנת 2010 קמה עמותה בשם “עמותת וגנר בישראל” המבקשת לקדם את סיומו הרשמי של החרם, ובספטמבר השנה אף צפוי להתקיים לראשונה “פסטיבל וגנר” בתל-אביב, ביוזמת המנצח הישראלי-גרמני דוד מילר. במהלך הפסטיבל היתה אמורה התזמורת הסימפונית חיפה לבצע את אחת מיצירותיו של המלחין המוכשר, אך בעקבות הלחץ הציבורי היא הודיעה על ביטול השתתפותה בפסטיבל, שנכון לכרגע עדיין צפוי להתקיים.

בין השפעת החשיש למוסיקה של וגנר

בטרם ניגע בסוגיית צריכת הקנאביס האישית של ריכרד וגנר, הבה נעיף מבט על הסביבה החברתית שבה הוא חי, ונגלה כי השימוש בקנאביס וחשיש, כמו גם בחומרים משני תודעה נוספים, לא היו זרים כלל וכלל באותה תקופה.

למשל, אחת הדמויות הצבעוניות ביותר שהעידו כי וגנר השפיע עליהם מאוד היה הקוסם והמיסטיקן אליסטר קראולי (1857-1947), מייסד הדת הפילוסופית תֶ’לֶמָה (Thelma). קראולי התייחס לעבודותיו של וגנר לא מעט, ואספטקים מהם שולבו בתוך הספרים הדתיים שהוא כתב. קראולי אף פרסם ספרון בן 66 עמודים בעל הכותרת “הפסיכולוגיה של החשיש” (The Psychology of Hashish), שבו הוא מתיימר להתנסות בחשיש ולתאר את אופן השפעת החומר על עצמו.

אליסטר קראולי לא היה כאמור המקורב היחיד לוגנר שיצר טקסטים ומחזות בהשראת הקנאביס; הגנרל והמלחין הגרמני אוסקר פיליפ ואן-חליוס (1859-1923), שהיה אחד הפטרונים של וגנר, כתב בשנת 1897 אופרה בעלת הכותרת “חשיש”. שנה לאחד מכן (1898) פרסם העיתונאי והסופר האוסטרי, פריץ למרמאייר, שהיה חברו הקרוב של וגנר, ספר בעל כותרת זהה (“חשיש”).

כריכת הספר “חשיש”‘ מאת פרנץ למרמאייר (1898)

אבל עם כל הכבוד למכובדים שהוזכרו לעיל, הדמות המפורסמות ביותר כנראה שהייתה מקורבת לוגנר היא כאמור לא אחר מאשר הפילוסוף הנודע פרדריך ניטשה (1844-1900), שבעצמו נהג לצרוך חשיש (כמו גם אופיום וחומרים נוספים כנראה). ניטשה אף השווה פעם בין השפעת החשיש על המחשבות והרגשות לבין המוסיקה של וגנר:

“מעולם לא הייתי שורד את תקופת הנוער שלי לולא המוסיקה של וגנר, שכן הייתי נחשב למוקע בחברה הגרמנית,” אמר. “אם אדם מבקש להיפטר מתחושות של מועקה, ייתכן שהוא עשוי לפנות אל החשיש. ובכן, אני נזקקתי לפנות למוסיקה של וגנר…”

פסטיבל ההמפ האירוטי

בניגוד לדוגמאות שהוזכרו לעיל, ביצירותיו של ריכרד וגנר עצמו כנראה שלא ניתן יהיה למצוא אזכורים מפורשים לקנאביס או חשיש, אך עם זאת כן ישנם כמה מקומות שבהם פרשנים מסוימים מייחסים רמיזות שלו לצמח המפורסם.

כך למשל, באופרה ששמה “זהב הריין” שפורסמה לראשונה ב-1869, יש לא מעט אזכורים לפריה (Freya), אלת הפיריון, האהבה והמיניות במיתולוגיה הנורדית וידוע שבתרבות הגרמאנית העתיקה היו עושים שימוש בקנאביס בכדי לעבוד את פריה.

האנתרופולוג הגרמני כריסטיאן ראטש (Christian Rätsch), מחבר “האנציקלופדיה לצמחים פסיכואקטיביים”, מציין כי בעבר הקנאביס נצרך בצפון אירופה הן כחומר משנה תודעה לצרכים טקסיים-דתיים, או כאפרודיזיאק (מעורר מיני).

פריה – אלת הפיריון והמיניות במיתולוגיה הנורדית

ראטש מספר בכתביו אודות פסטיבל אירוטי שנקשר לתקופת הקציר של הקנאביס, ומספר כי “הגרמאנים האמינו כי פרייה משתמשת בהמפ הקדוש לצורך הפצת תשוקה, אהבה ובריאות בקרב בני האדם”.

הסופר הגרמני קרט לוסי (Kurt Lussi), מתאר טקס אירוטי נוסף שהיה נהוג בכת מאמיני פרייה וקשור לקנאביס – טקס שלמעשה המשיכו לנהוג בו באזורים שונים בצפון אירופה עד ימי הביניים. לדבריו, “בערב שלפני ה-24 ביוני, הנערות הקתוליות היו מגיעות לשדה המפ שלא שייך להן, הן היו מתגלגלות בעירום בין הצמחים, ולאחר מכן הן היו תולשות חופן עלי המפ אותם הן היו קולעות לכדי זר, שאותו הן היו זורקות לעבר העץ הקרוב עד שהוא ייתפס – מספר הפעמים שהזר נפל עד שנתפס סימל את מספר השנים שהבחורה תישאר רווקה”.

לוסי טוען שהוא בספק אם הטקס שימש למטרות דתיות בלבד, שכן לדבריו הבנים בכפר באותה העת תמיד ידעו היכן ומתי מתקיימים אותם טקסים, כך שהוא מעריך שהטקס שימש בעיקר ככלי למציאת בני זוג.

תמצית “המפ הודי” לצרכים רפואיים

אז לאחר שראינו כיצד וגנר היה מוקף באנשים שכנראה ידעו דבר או שניים על שימוש בקנאביס וחשיש, ואחרי שנחשפנו לפרשנויות אודות רמיזות לקנאביס בחלק מהטקסטים והיצירות של וגנר עצמו, נשאלת השאלה – האם יש אקדח מעשן? האם יש ראיה המעידה כי המלחין המפורסם אכן צרך חשיש?

הסופר האוסטרי הנרי פרל (Henriette Perl), שביקר את וגנר מספר פעמים ושהה תקופה מסוימת במחיצתו, רמז באחד מהטקסטים שלו על השימוש האפשרי של וגנר בחשיש ואופיום, אך מעולם לא טען בפירוש כי הוא ראה אותו בעת מעשה.

קיימת עדות “יד שניה” הטוענת כי וגנר כתב חלקים מהאופרה “פרסיפל” (Parsifal) תחת השפעת חשיש. לפי הסופר הגרמני יואכים קולר, הכותב והמעצב הגרמני-רוסי פול ואן-יוקובסקי שהשתתף בחלק ממחזותיו של ריכרד וגנר, נהג לספר שבביתו הונציאני של וגנר היה “ארון ורדים סודי”, וכאשר ואן-יוקובסקי היה נכנס אליו הוא היה נזכר ב”גן הקסמים של קלינסור” (סצנה מתוך האופרה) שלדבריו כתב אותה וגנר תחת השפעת חשיש.

העדות היחידה והמהימנה (לכאורה) המתארת באופן מפורש שימוש של ריכרד וגנר בקנאביס מגיעה מכיוונו של המתורגמן והביוגרף האנגלי, ויליאם אשטון אליס (William Ashton Ellis 1852-1919), שהיה מעריץ נלהב של וגנר ואף תרגם את רוב עבודותיו. לדבריו של אליס, וגנר הלחין חלק מהעבודות שלו לאחר שצרך תמצית קנאביס שהומלצה לו על-ידי הפילוסוף הגרמני ארתור שופנהאור (Arthur Schopenhauer 1788-1860).

אליס מתאר תקופה קשה שעברה על וגנר במהלכה הוא סבל מכאבים עזים ותחושה כללית לא טובה, ולאחר ביקורים חוזרים אצל מספר רופאים ללא הצלחה בטיפול יעיל, הוא פנה לשופנהאור שהמליץ לו להמשיך עם התרגילים המנטליים שהוא מבצע על עצמו ובמקביל גם הציע לו לצרוך תמצית “המפ הודי”.

למרות שלא נמצאה התייחסות בכתביו של שופנהאור לצמח הקנאביס, הוא כן התייחס במפורש לצריכת יין ואופיום, כך שחומרים משני תודעה בהחלט היו מוכרים לו. בעידן שבו האיסור החוקי על קנאביס לא היה קיים בשום מדינה מערבית, בהחלט ניתן להעריך שגם וגנר בכבודו ובעצמו אכן התנסה בצמח, גם אם זה רק מסיבות רפואיות…

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר