העשב של השכן: ראיון עם ננסי בוטווין האמיתית
האישה שנתנה השראה לדמות המרכזית בסדרת הקאלט “העשב של השכן” (Weeds) מדברת על השאכטה הראשונה עם סנופ דוג, על לגליזציה תחת ממשל טראמפ, על העמותה שהיא פתחה התומכת במורשעים בעבירות קנאביס, ועל היתרונות והחסרונות בלהיות דמות אמיתית בסדרת גראס מפורסמת.
אין כמעט חובב קנאביס שלא עקב באדיקות אחר סדרת הטלוויזיה “העשב של השכן (Weeds), ששודרה במשך 8 עונות רצופות בארה”ב ועוסקת באלמנה טרייה בשם ננסי בוטווין (מרי לואיז פרקר), אשר מתקשה בפרנסת המשפחה ובשימור רמת החיים שלה לאחר שבעלה נפטר. בלית ברירה היא מקבלת החלטה להתחיל למכור עוגיות קנאביס בשכונה.
במהלך העונות גברת בוטווין מפתחת את עסקי הגראס שלה לכדי אימפריה של ממש: הגידולים הביתיים הפכו לגידולים בקנה מידה מסחרי, ושטח ההפצה כבר מזמן פרץ את גבולות השכונה המקומית.
לקראת סיום העונה האחרונה אף הצליחה הסדרה לצפות כיצד עשויה תעשיית הקנאביס להתפתח, כאשר בנה הבכור של ננסי בוטווין, סיילאס, העובד בתור מגדל קנאביס מקצועי, רואה כיצד חברת תרופות גדולה המבודדת את החומרים הפעילים בקנאביס הופכת את הצמח האהוב לתרופה גנרית עם פטנט רשום.
אך הדמות המרכזית של הסדרה, שהפכה מאז לסוג של “קאלט”, איננה פרי דמיונה של היוצרת ג’נג’י כהן, אלא מבוססת על אישה אמיתית שפעלה שנים רבות בסצנת הקנאביס המחתרתית של החוף המערבי בארה”ב בכינוי ד”ר דינה.
בראיוןלאתר מרי ג’יין היא מתעקשת שהסיפור בסדרה ‘ווידס’ מבוסס בכלל על חייה שלה, וגם כועסת על עיוות המציאות והפרגון שלא קיבלה לדבריה.
איך הכרת את סנופ דוג?
כשהייתי בתיכון הייתי מבלה אצל חברה מהכיתה, אבא שלה היה עורך הדין של סנופ במהלך משפט שהתנהל נגדו בשנות התשעים.
סנופ אמר שהוא רוצה לעשן, ואני הצעתי לו לגשת אל מאחורי מגרש הטניס, אבל אז הוא שלף את הג’וינט – בהתחלה הייתי בטוחה שמדובר בסיגריה, ורק אחרי שהוא הדליק אותה הבנתי שמדובר בגראס. הוא הגיש לי את הג’וינט, וזו למעשה הייתה השאכטה הראשונה שלי.
הוא בטח שמח לשמוע שהחלטת להיכנס לתעשיית הקנאביס בארה”ב
כשהתחלתי לעבוד במשרד הראשון בדרום קליפורניה שמתמחה במתן המלצות לקנאביס רפואי, מיד חשבתי עליו, הייתי בטוחה שהוא יאהב את העבודה הזו. אחד הלקוחות הראשונים סיפר לי שיש לו אולפן הקלטות, ושסנופ מקליט בו ממש ברגעים אלו. אמרתי לו שיגיד לסנופ ש”השמנמנה עובדת במשרד של הרופאים ויכולה לעשות אותך חוקי” (סנופדוג כינה אותי “שמנמנה” כי הייתי רזה מאוד אז – בקושי 40 קילו).
תוך חצי שעה קיבלתי טלפון, הוא הזמין אותי לאולפן ההקלטות, סחבתי לשם את הרופא התורן וארגנתי לו אישור רפואי – כשזו הפעם הראשונה שאני רואה אותו אחרי קרוב לעשור. בהמשך התפתחתי בדרכים נוספות בתעשיית הקנאביס, מה שהבטיח לסנופ שנים רבות של קנאביס זמין ואיכותי.
מתי הכינוי שלך התחלף מ’השמנמנה’ לד”ר דינה?
סנופ החליט לשמור את מספר הטלפון שלי בשמות דינה, ד”ר, או ד”ר דינה, כדי להזכיר לו את הקשר שלי לרופא – בעקבות כך הצוות במשרד התחיל אף הוא לכנות אותי ‘ד”ר דינה’, וכך נולד הכינוי שלי כיום.
מה דעתך על עמדת ממשל טראמפ בנוגע לקנאביס?
אני רואה אנשים נכנסים לפאניקה במחשבה של “הנה הם באים לתפוס אותנו”, אבל מה ההבדל לעומת יום קודם לכן? הקנאביס עדיין לא חוקי ברמה הפדרלית, ברור שהעסק עדיין לא בטוח. רוב האנשים שמתחרפנים הם אנשי עסקים לא קשורים שרק נכנסו לתעשייה בשביל הכסף, אבל אני והשותף שלי, ג’ייסון בק, פשוט צוחקים על הכל מכיוון שאנחנו חיים באזור האפור כבר 15 שנים. אני צוחקת בגלל שכולם יודעים שאפשר להידפק בתחום האפור – ולהידפק בתחום האפור זה משהו לא כיף בכלל, זה באמת לא.
אבל אתה יודע מה אתה עושה, מכיוון שאתה לא שם בשביל הכסף. כשהתחלתי עם כל העניין הזה ממש לא חשבתי על התעשרות, אלא לעזור לאנשים חולים – כל אחד מקרובי המשפחה והחברים שלי שכבר הלכו לעולמם סבל ממחלה שניתן היה להקל עליה עם קנאביס. התמונה שלי היא הרבה יותר רחבה מפשוט “בא נעשה כמה גרושים”.
כיצד את מצליחה להתנהל בתוך “התחום האפור” כיום?
אנחנו עדיין חיים בתחום האפור. האם זה מלחיץ אותי? לא. האם אני מפחדת מהממשל הפדרלי? בהחלט כן. אם חשבת שאתה בטוח – אתה משוגע. את מספר הפשיטות שהממשלה הפדרלית ביצעה על הנכסים שלי אני כבר לא יכולה לספור עם שתי ידיים.
הם יכולים לשדוד אותך, לנער אותך, לקחת את כל הקנאביס שלך, לקחת את כל מה שהם רוצים רק בגלל שאיזה שופט ייתן חותמת גומי לצו חיפוש. נכון לעכשיו הם לא יכולים לעשות את זה בזכות התיקון של רוארבאחר-פארר (תקנה המונעת מהמחלקה המשפטית בארה”ב להקדיש משאבים לצורך אכיפת חוקי המריחואנה במדינות שביצעו רפורמה בנושא).
מה הדבר הכי טוב והכי גרוע שקרה מאז פורסם שאת היית ההשראה לננסי בוטווין בסדרה “העשב של השכן”?
הדבר החיובי: זה נתן לי קול ובמה לתת השראה להרבה אנשים להיכנס לתעשיית הקנאביס, לסייע לחולים לקחת אחריות על חייהם ולהפסיק עם הכדורים, להפסיק עם ההתמכרות ולגלות שהקנאביס לעתים יכול להיות פתרון שמשנה חיים.
הדבר השלילי: בכלל לא התייעצו איתי בתכנית, והם די גנבו את הזהות שלי. בזמנו אני הייתי היחידה בלוס אנג’לס שעושה את הדברים הללו. חבר הילדות שלי נקרא אנדרו, גיסה של ננסי נקרא אנדי. יש כל כך הרבה קווי דמיון.
איך הגעת למסקנה הזאת?
הם לקחו דמויות מהחיים האישיים שלי. כאשר צפיתי בסדרה והסתכלתי על כל השמות והקרדיטים, הבנתי שכמעט כל המפיקים, היועצים והבמאים היו מטופלים בחנות שלי. הכרתי את האנשים האלה. הרגשתי כאילו כולם יודעים שמדובר בי, והם ציירו אותי כבחורה זנותית שמוכרת סמים לילדים ורק רוצה לעשות כסף. הייתי מזועזעת מכך.
ספרי לנו על עמותת “גידול חופש” (Freedom Grow) שייסדת
“חופש הגידול” זה הבייבי שלי. זה משהו שאני עושה עם “פיית הגראס” האישית שלי – סטפני לאנדה. סטפני הייתה אחת מהלקוחות הראשונות שלי, וכאשר הכרתי אותה בפעם הראשונה היא בדיוק נשפטה ל-5 שנים בכלא בעקבות גידול קנאביס – לא יכולתי להאמין. היא הייתה אישה בת 60 שעומדת לשבת חמש שנים בבית הסוהר.
החוויות הקשות של סטפני מהתקופה בכלא גרמו לי להבין עד כמה קשה למה שנקרא “עברייני קנאביס” להעביר זמן בכלא יחד עם פושעים אלימים, בתנאים לא תנאים.
ב’פרידום גרו’ אנחנו אוספים כספים עבור תמיכה באנשים שנשפטו למאסר בפועל על עבירות קנאביס בלתי אלימות. העמותה היא כמובן ללא מטרות רווח, 100% מהכסף מגיע ישירות לאסירים. מעבר לכך אנו דואגים לתמיכה מנטלית באסירים הללו, שחלקם נותרו ללא חברים ומשפחה, ואנו נמצאים בקשר איתם, שולחים להם מכתב ברכה בים ההולדת ובאופן כללי מעניקים להם תחושה שיש מי שאכפת לו מהם.
כיצד את רואה את התעשייה 15 שנה מהיום?
אני בטוחה שהולכים להיות עוד הרבה עסקים גדולים שהולכים להיכנס פנימה. אני מקווה שעדיין יהיו מגדלים בקנה מידה בינוני. אני חושבת שנראה את הלגליזציה מתפשטת כבר לכל רחבי ארה”ב. אנחנו אתגרנו את הממשלה הפדרלית – וניצחנו.
