הסטאטוס החוקי של המריחואנה בעולם

צמח המריחואנה הוצא אל מחוץ לחוק בשנת 1951 כשחברות התרופות הבינו שאין ביכולתן להתחרות ביכולתיו של הצמח אשר לא ניתן לרשום פטנט רשמי על שמו וההפסד הכלכלי בעקבות השימוש החוקי בו. מאז הצמח נרדף ברחבי בעולם ע”י הממשלות. מובאת לפניכם סקירת רוב מדינות העולם בנוגע ליחסם ע”פ חוק בנוגע למריחואנה. לידיעתם ושימושכם.
קראו עוד: מריחואנה בחו”ל – 10 יעדים מומלצים לביקור (שהם לא אמסטרדם…)

הסטאטוס החוקי של המריחואנה ברחבי העולם:

אלבניה – לא חוקי.
ארגנטינה – חוקי לשימוש אישי בכמויות קטנות במקומות פרטיים..- צריכה בציבור ברובה מקובלת בקרב המבוגרים והצעירים. צריכה לשימוש רפואי הינה מקובלת אך מאושרת רק במקומות פרטיים. גידול, מכירה והעברה של כמויות גדולות אינם חוקיים והענישה עליהם לפי המצויין בחוק.
אוסטרליה – הקנאביס הוכנס לחוק בכמויות קטנות לשימוש אישי באזור הבירה, מזרח אוסטרליה, מערב אוסטרליה והטריטוריה הצפונית. השימוש הוא עבירה פלילית בניו-סאות’ וולס, קווינסלנד וטזמניה. האכיפה אמנם משתנה ממדינה למדינה, אך הרשעה בדבר אחזקה ושימוש עצמי אינה סבירה בשל תוכניות לימוד וטיפול שמונהגות במדינות. עם התרחבות הגידול ההידרופוני הפחיתו את הכמות המינימאלית לגידול מסחרי על מנת שהגידול הביתי לא יהיה שכיח בכמויות גדולות ללא פיקוח.
אוסטריה – העונש על אחזקה (שכוללת גם עישון) יכול להגיע עד שנת מאסר או לחילופין תכנית טיפולית במקום גזר הדין.
בלגיה – למבוגרים בבלגיה, צריכה או אחזקה בבית עד 3 ג’ או צמח נקבה אחד – אינם חוקיים , אך נסבלים.
בוליביה – אחזקה אינה חוקית.
ברזיל – אחזקה של כל סם לשימוש אישי בברזיל גוררת אזהרה כשירות ציבורי והשכלה על השפעות השימוש בסמים. אותו הדין גם למגדלים ולמכינים סמים בכמויות קטנות.
בולגריה – קנאביס הוא סם מסוכן מדרגה ראשונה ביחד עם סמים אחרים כמו הרואין, קוקאין ואקסטזי. עד שנת 2004 הגדיר החוק באופן רופף רק מהי “מנה אישית” בלבד. מאז 2006 נוספו לספר החוקים הפליליים: העונש על אחזקה – בין שנה ל-6 שנים בכלא וקנס בין 1000-5000 יורו. על סחר – העונש נע בין 2-8 שנים על כמויות קטנות, דרך 3-12 שנים על כמויות בינויות ועד 5-15 שנים כשהמוציא לפועל הוא ארגון פשע. במקרים כאלה הקנס המקסימאלי שניתן להוציא יחד עם כלא הוא 5000 יורו. על גידול – העונש הוא 2-5 שנים וקנס של עד ל-5000 יורו. מי שאירגן קנייה משותפת עלול לקבל עונש של 10-20 שנה בכלא וקנס של עד 100,000 יורו. משתתף בקבוצה כזאת יקבל 3-5 שנים כלא ו2500-5000 יורו קנס. במקרים של גידול מס’ בודד של צמחים העונש יהיה עד כשנה.
קמבודיה – בזמן שטכנית הקנאביס איננו חוקי, השימוש בצמח נפוץ בקרב בני שבט החמר וזרים שמבקרים במדינה. מריחואנה יכולה להירכש בקלות וניתן לעשנה בכל מקום ללא חשש ממעצר. מסעדות “מיוחדות” רבות פזורות להן בערים מסויימות ומציעות מאכלים שכוללים קנאביס.
קנדה – לא חוקי באופן רגיל, דה-קרימינאליזציה לשימוש רפואי. העישון נפוץ במדינה, כמו גם הגידול. ישנה גישה רכה יחסית כלפי המשתמשים ושימוש אישי בשטח פרטי מקובל.
צ’ילה – גידול קנאביס שלא לשימוש אישי נחשב לא חוקי ללא אישורים ממשרד החקלאות. צריכה ביחידים או בקבוצות בציבור אינה חוקית למרות שאחזקה וצריכה בכמויות קטנות בשטחים פרטיים הינה חוקית. מריחואנה לצרכים רפואיים הינה חוקית אך עוד לא מוסדרת.
סין – הקנאביס מגודל לצרכי זרעים וייצור סיבים, וכולל היסטוריה רפואית ארוכה.
קולומביה – מאז 1994 עבר הקנאביס תהליך של דה-קרימינאליזציה לאחזקה בכמויות קטנות של עד 1 גרם לצריכה אישית, עם זאת סחר וגידול נותרו לא חוקיים.
איי קמורו – הקנאביס היה חוקי בתקופה ההיסטורית בין השנים 1975-1978, כאשר הנשיא עלי סליח הפך את הקנאביס חוקי לצריכה.
קוסטה ריקה – הקנאביס אינו חוקי אך קיימת גישה סבלנית כלפי משתמשיו ברחבי המדינה. מערכת דה-קרימינאליזציה נאכפת למעשה כאשר קציני המשטרה לא מעכבים אנשים אשר בידם כמות לצריכה אישית. עם זאת – מעולם לא הוגדר ע”פ חוק מינימום או מקסימום לצריכה אישית.
קרואטיה – אין איסור בספר החוקים הקרואטי בנוגע לחומרים לא חוקיים. לפי החוק הנוכחי, גידול או מכירה של קנאביס (או כל סם אחר) נחשב לעבירה על החוק שעונשו מאסר בכלא המנדט (לפחות 3 שנים), ואחזקת כל כמות היא עבירה שעליה יש לשלם בקנס או בשנה בכלא – גזר הדין תלוי בכל מקרה לגופו (מס’ רב של אנשים שנעצרו עם כמויות קטנות שוחררו מביה”מ עם קנס בלבד). בכל המקרים יש להחרים את הקנאביס. באפריל 2012 פרקליט המדינה ומפכ”ל המשטרה אימצו סדרת הבנות וקווי מנחה לעבודה שעוצבו לפי הרפורמה שמטרתה הורדת דירוג עבירת האחזקה בכמויות קטנות, עד לכדי תשלום קנס אוטומטי ללא זימון למשפט. באוקטובר 2012 אישר שר המשפטים כי רפורמה של הפיכת השימוש העצמי לעבירה שגוררת קנס, תיכנס לספר החוקים בעתיד הקרוב.
צ’כיה – אחזקה של עד 15 ג’ לשימוש אישי וגידול של עד 5 צמחים, הינן עבירות שגוררות קנס בלבד. הצמח עדיין אינו חוקי והמכירה גם כן. עם זאת זהו יעד פופלארי למעשנים.
דנמרק – לא חוקי.
תוניסיה – לא חוקי. עונש מאסר של עד שנה וקנס של 1,000 דינר (2500 ש”ח).
אקוואדור – אחזקה אינה עבירה על החוק, מוגדר בחוק 108.
מצרים – טכנית אינו חוקי, אך למעשה השימוש נפוץ ומקובל בחברה באופן יומיומי וענישה על שימוש או אחזקה הינה נדירה.
אסטוניה – אחזקה של עד 10 ג’ נחשב לשימוש אישי ומחייב קנס בלבד, כמויות גדולות וסחר עדיין נחשבים לעבירה פלילית ומחייבים עונש של עד 5 שנים בכלא או קנס.
פינלנד – קבוצה מוגבלת במיוחד של צרכנים רפואיים (12 איש נכון ל31.10.2010) אשר יכולה לעשן באופן חוקי ולרכוש את המריחואנה אך ורק מחנות ספציפית בעיר טורקו.
צרפת – גידול, אחזקה, מכירה או שימוש של קנאביס אסורים.
גרמניה – אחזקה אינה חוקית,בכמה מהאיזורים הפדרליים אין אכיפה בכמויות קטנות (מתחת ל5 ג’) , עם זאת באיזורים פדרליים אחרים (בעיקר דרומיים), האחזקה או שימוש של הכמויות הקטנות ביותר נאכפות ע”י ענישה.
יוון – אחזקה של כמויות קטנות אינה חוקית ביוון, יחידים נעצרים, אך רק בפעמים נדירות נענשו ע”י ביה”מ. אחזקה של כמיות גדולות עלולה להוביל למס’ שנים בכלא. נכון להיום (10.8.11) הממשלה מכינה דו”ח למען דה-קרמיניליזציה של שימוש בסמים.
הונג קונג – אחזקה, מכירה, העברה או גידול של קנאביס, אסורים ע”פ פקודת הסמים המסוכנים, פרק 134 בחוק של הונג קונג.
הונגריה – אין הבדל בחוקה ההונגרית בין סמים קלים או קשים. משתמש של הרואין יסבול את אותן השלכות ע”פ חוק של משתמש קנאביס. החוק ההונגרי אוסר כל מכירה , הפצה או שימוש (אפילו רפואי) . עם זאת, ועדת החוקה הפרידה בין הענישה של מחזיק או מוכר. שימוש אישי הוגדר ע”פ חוק כ-1 גרם של חומר פעיל (כאשר במרחיואנה החומר הפעיל מהווה 1%-8% ליחידת מסה, משמע, 12-100 ג’). החוק דורש שבמידה ונתפס אדם עם כמות קטנה לשימוש אישי, עליו להוכיח שחזר בו מדרכיו הטועות בכך שילך לטיפול של 6 חודשים לאחר גזר הדין. במקרה של אחזקה של כמויות גדולות, העונש הוא 5-10 שנים בכלא.
איסלנד – צריכה אינה חוקית אפילו בכמויות קטנות. אחזקה, גידול, מכירה או העברה עלולות להוביל למאסר. אחזקה אינה נאכפת בנוקשות , אך קנסות כבדים מחולקים.
אינדונזיה – שימוש אישי בכמויות קטנות: מקסימום 4 שנים בכלא (עלולים לחול גם קנסות) אם נתפס ע”י המשטרה בזמן שימוש או בבדיקת שתן. לעומת זאת, אם יתוודה אדם או אחד מבני משפחתו בפני המשטרה בדבר עבירות – עונשו המירבי יהיה חצי שנה מאסר ועד 250$ קנס.
הודו -שימוש בקנאביס נעשה בשמירה על טקסים ומסורות. בבעלות הממשלה מס’ חנויות בערים קדושות כמו וראנסי. למרות השכיחות הגבוהה, החוק ההודי אוסר שימוש בחומרים פסיכואקטיביים. ועם זאת- נאכף לעיתים נדירות.ישנם מקומות בצפון הודו, בהם צומחים שדות קנאביס בפרא ללא כל פיקוח.
איראן – גידול קנאביס נחשב חוקי אם נשתל למטרות אוכל (הזרעים נאכלים ע”י האיראנים) , וחברות מייצרות שמן מזרעי הקנאביס שנמכר באופן חוקי. אדם רשאי להחזיק עד 15 ג’ ברשות באופן חוקי, על כל גרם נוסף יקבל קנס של 10,000 ריאל.
אירלנד – לא חוקי.
ישראל – מס’ קטן של משתמשים רפואיים חוקיים. למרות זאת, שימוש אישי הוא ברובו מוכר בחוק כעבירה ראשונה מינורית שלא גוררת הרשעה.
איטליה – לא חוקי.
ג’מייקה – גידול, סחר וצריכה אינם חוקיים. למרות זאת, החוקים בדר”כ אינם נאכפים והקנאביס נמכר חופשי.
יפן – הענישה על אחזקה היא עד 5 שנים בכלא. יבוא או מכירה של קנאביס עונשם עד 10 שנים בכלא וקנס של עד 30 מיליון יין.
ירדן – אחזקה אינה חוקית ועלולה לגרום עונש מאסר.
לטביה – לא חוקי.
לבנון – אחזקה אינה חוקית. למרות זאת. שטחים גדולים משמשים לגידול ברחבי המדינה, ושימוש אישי שנעשה בפרטיות אינו מהווה עניין לחוק.
ליטא – לא חוקי.
לוכסמבורג – אחזקה, העברה וצריכה אינם חוקיים. הענישה תלויה בכמות הקנאביס שברשות האדם. מ-2001, הוחלפה הענישה מכלא לקנס של 250-2500 יורו.
מקדוניה – על כמויות גדולות, גזר דין של 3 חודשים עד 5 שנים בכלא.
מלזיה – לפי החוק המלזי, עבירת סחר בסמים הינה עבירה שעונשה מוות! סחר בסמים נחשב כאשר ברשות היחיד 15 ג’ של הרואין או 200 ג’ של מריחואנה.
מקסיקו – על פי החוק החדש, תותר אחזקה לשימוש עצמי של חמישה גרם מריחואנה, חמישה גרם אופיום, 25 מיליגרם הרואין ו-500 מיליגרם קוקאין. החוק החדש מתיר גם אחזקתם של סמים מסוג LSD, פטריות הזיה, אמפטמינים ופיאוטה.
מונטנגרו – לא חוקי.
נפאל – טכנית לא חוקי, אבל לא מוסדר.
הולנד – מוצרי קנאביס נמכרים באופן פתוח רק בחנויות “קופי שופ” , סוגים אחרים של מכירה או אחזקה אינם מותרים.
ניו זילנד – קנאביס דורג כחומר דרגה ג’. גידול, אחזקה או מכירה של קנביס אינם חוקיים.
נורבגיה – עד 15 ג’ נחשבים כמות לשימוש אישי והעונש הינו קנס של 1500-5000 קרונו במקרה של עבירה ראשונה. אחזקת יותר מ15 ג’ נחשבת לסחר והעונש בהתאם. עבריינים חוזרים וסוחרים נענשים באותו אופן – 6 חודשים עד שנתיים, וחצי שנה – 21 שנים על מכירה בכלא של חומרים נרקוטים.
פקיסטן – החוק אוסר מכירה או שימוש לא נכון בקנאביס, אך לעיתים נדירות נאכף. השימוש הנפוץ של חשיש בקרב הפקסיטנים הינו מנהג של מאות שנים להעלאת המורל אצל אנשי המעמד הנמוך. השימוש הפתוח של הסופים וההינדים מצביע על כך שהאופוריה אף פעם לא הופרעה ע”י המדינה. יותר מכך, שטחים גדולים של קנאביס גדלים בפרא ללא פיקוח או השגחה.
פרגוואי – לא חוקי.
פרו – חוקי בתנאים מסויימים . אחזקה עד 8 גרם הינה חוקית במידה ולא מחזיקים סמים נוספים .
פיליפינים – נחשב כסם מסוכן, הוגבל לשימוש רפואי בלבד. עונש מוות ייגזר על מי שיתפס עם כמויות מסחריות.
פולין – ב26.5.11 הכניסה פולין תחת החוק את הענישה במקרים של אחזקה בכמויות קטנות לשימוש אישי שאינו למטרת סחר. החוק הועלה למקסימום ענישה על כמויות גדולות של סמים 10-12 שנים בכלא. בנוסף אחזקת כמות גדולה של סמים עלולה לגרור לעד 10 שנים בכלא.
פורטוגל – עבירה מנהלית.
פוארטו ריקו– לא חוקי, ע”ע ארצות הברית.
רומניה – עד 1990 הייתה רומניה מובילה בתעשיית סיבי ההמפ, שניה אחרי סין. עם זאת, על אחזקת כמויות קטנות של סם הענישה היא קנס 150-200$. אחזקת כמויות גדולות עלולה לגרור 3-6 שנים בכלא, מכירה עלולה לגהוביל ליותר מ-6 שנים בכלא. דה-קרימינאליזציה הוצעה אך טרם אושרה.
רוסיה – אחזקה של עד 6 ג’ (משקל יבש) של קנאביס או 2 גרם של חשיש – גוררים ענישה של קנס. אחזקה של יותר – גוררת זמן כלא.
ערב הסעודית – שימוש ואחזקה של סמים מכל סוג שהוא גוררים מאסר. על שימוש אישי העונש מתחיל ב6 חודשים ומעלה. סחר או הברחה של כמויות גדולות בדר”כ גוררים עונש כלא ארוך או הוצאה להורג (למרות שלאחרונה הוצאות להורג הינן נדירות). זרים שמשתמשים מגורשים מיידית.
סרביה – לא חוקי.
סינגפור – קנאביס הוא סם ברמה א’ לפי פקודת הסמים, מה שהופך את השימוש והסחר ללא חוקיים.
סלובקיה – לא חוקי.
דרום אפריקה – לא חוקי.
ספרד – קניה ומכירה של קנאביס הינה עבירה פלילית שנענשת ע”פ חוק. האחזקה והשימוש הינן עבירות מנהליות שגוררות קנס והחרמה במידה והתרחשו במקום ציבורי. גידול הצמח על קרקע פרטית ושימוש אישי במקום פרטי הינן זכויות שמעוגנות בחוק ועל כן לא מהוות עבירה.
סרי לנקה – קנאביס אינו חוקי בסרי לנקה אך הוא נפוץ בשימוש בתרופות איורוודיות.
שוודיה – שימוש, גידול, סחר או העברה בכל כמות שהיא אסורים על פי חוק. כאשר הענישה הנפוצה לגבי אחזקה ושימוש הינה מתן קנסות.
שוויצריה – אפילו כמויות קטנות אינן חוקיות לאחזקה , צריכה או לחלוקה. בדר”כ עונש המינימום הוא שננקט על אחזקה ושימוש עצמי גם בכמויות גדולות יותר. המועצה הפדרלית הנחתה לבצע שינויים בחוק בנוגע לשימוש עצמי ואחזקה כבר ב2001, אך הפרלמנט שמשימתו הייתה לרכז את הגישה החוקית לצמח לא מיהר לעשות זאת, וללא בסיס חוקי הוצא משאל עם לגבי העניין אשר בוטל ע”י המצביעים.
טורקיה – לא חוקי.
הרפובליקה של סין – טייוואן – קנאביס מדורג כסם נרקוטי מדרגה שנייה, אחזקה שלו יכולה לגרור לעד 3 שנים בכלא.
איחוד האמירויות – אפילו הכמויות הקטנות ביותר יכולות להוביל לכלא מנדטורי של 4 שנים.
אנגליה – הקנאביס אינו חוקי, סווג כסם מדרגה ב’.
ארה”ב -למרות שהחוק במדינה מושגח ע”י המועצה הפדרלית, בית המשפט העליון הורה לאפשר לכל מדינה ומדינה לגבש ע”פ חוק את יחסה למריחואנה, אפילו לגבי שימוש רפואי. ב-2009 הפרקליט הראשי הנחה את התובע הפדרלי לסגת ממשתמשי מריחואנה רפואית במדינות בהם השימוש הותר ע”פ חוק.
אוקראינה – קנאביס סווג כסם נרקוטי מרמה ב’ באוקראינה. שימוש ואחזקה יגררו עד 3 שנים בכלא.
אורוגוואי – אחזקה לשימוש אישי אינה עבירה, אך החוקים אינם מפרטים מהי הכמות לשימוש אישי.
ונצואלה – נכון ל15.9.10 –אחזקה של עד 20 ג’ של מריחואנה או 5 ג’ של מריחואנה מהונדסת גנטית לשימוש עצמי גוררים ל-1-2 שנים בכלא.
ויאטנם – לא חוקי.