האתגר של הממשלה החדשה: איך מרכיבים מודל לגליזציה?
חץ לסופ"ש - הטור השבועי: מחרתיים (א', 13.6) תושבע ממשלה בישראל, אשר רובה המוחלט התחייב להסדיר את שוק הקנאביס באופן שיאפשר רכישה על ידי כל בגיר בישראל, בהתאם להמלצת הליבה של "ועדת מררי". השאלה שכולם מתעניינים בה היא איזה מודל ייבחר בסופו של תהליך ואת הטור הזה אני מקדיש כדי שתבינו איך מרכיבים מודל לגליזציה, בבחינת ״המדריך למחוקק״
בשנת 2011 התחלתי באופן רשמי ופומבי את פעילות הלגליזציה שלי, ובתחילת שנת 2012 פירסמתי את הדרישות החוקיות של קהילת צרכני הקנאביס, שהפכו להצעות חוק שכתבתי והוגשו על ידי חברי הכנסת השונים, בינהם הצעת חוק הסדרת שוק הקנאביס שהוגשה לראשונה בשנת 2013 על ידי חברת הכנסת תמר זנדברג ובהמשך אומצה על ידי חברי כנסת נוספים; פירוט מורחב נשלח בהמשך לחברי הכנסת ולועדת “מררי” שדנה בלגליזציה בשנת 2020. הדרישות הללו נשענות על שלושה עקרונות מובילים:
- הצרכן אינו עבריין – לאדם יש זכות בעלות מוחלטת על גופו, ואין זכות להעניש אותו על מעשים שהוא מבצע כלפי עצמו; מעשים לא חכמים שאדם מבצע כלפי עצמו – מאפשרים הושטת עזרה, אך גם אם נניח שצריכת קנאביס אינה מעשה חכם במיוחד (הנחה מפוקפקת למדי), רדיפה, עיכובים, חיפושים, אלימות, מעצרים, קנסות, חקירות, מאסרים משפטים וכדומה – אינם בגדר עזרה ולפיכך צריך לבטל את עבירת השימוש העצמי ולמחוק כל רישום פלילי שנעשה בהקשר זה.
- האיסור הפלילי הגורף כנגד יבוא, גידול, עיבוד ושיווק הוא לא מידתי ומהווה פגיעה בצרכנים – אין כל פסול בייבוא, גידול, עיבוד ושיווק מוצרים שאין כל פסול בצריכתם. הפסול הוא אך ורק אם הגידול או העיבוד מתבצע באופן שמסכן את בריאות הציבור, כמו לדוגמא ריסוס במוצרים המשאירים שאריות, או שיווק שמתבצע אגב מרמה, כמו לדוגמא לומר שמדובר בחומר מסוג אחד, ולספק חומר מסוג אחר.
- מאחר ומדיניות ההפללה הפרה את שני העקרונות הנ”ל יש לבטל את תוצאותיה – מדיניות פסולה ושגויה דינה בטלות, ולא רק זה, אלא שיש גם לפצות את הנפגעים ממנה ולמנוע מצב בעתיד בו צרכני קנאביס יופלו על לא על עוול בכפם.
לאור שלושת העקרונות הנ”ל, מטרת הסדרת שוק הקנאביס היא מחיקת הפגיעה של מדיניות ההפללה באזרחי ישראל, פיצוי לנפגעים, מניעת אפלייה עתידית וכן הרחבת בסיס המידע המגיע לצרכן על מנת שיקבל החלטות חכמות, תוך הבטחת תוצרת נקייה ממזיקים ומרעלים, במחיר נמוך דיו, שימנע כדאיות לשוק עברייני מקביל וכן הבטחת אפשרות לקבלת תמיכה ועזרה לכל המעוניין בכך מרצונו החופשי.
בניגוד להצעת חוק נקודתית כמו ההצעה להפסקת ההפללה, הצעת חוק ללגליזציה היא שינוי רוחבי הדורש לצורך הצלחה מלאה מהפכה תודעתית שלמה, לא פחות מכך. מהפכה כזאת משפיעה על רוב ואולי על כל משרדי הממשלה ועל מנת להגיע לכדי הצעה שלמה שיש בה התייחסות לכלל הנושאים, יש לתת מענה לשאלות רבות והוא צריך לבוא מתוך אותה הסתכלות אחרת על המציאות שבה מקבלים את קיומם של חומרים משני תודעה כעובדה וכמשהו שצריך לנצל את היתרונות שלו ולצמצם את הנזקים ממנו, ולא כאיום על שלמות החברה.
מכיוון שאין דרך להכניס את כל השאלות וההתייחסות אליהן בטור באורך נורמלי שגם תצליחו לקרוא עד סופו, בהסכמה חריגה של מגזין קנאביס, השקענו וערכנו השבוע את הטור באופן שונה: אני כותב כאן בהמשך 19 מתוך שלל השאלות הרלוונטיות כראשי פרקים. תוכלו לעבור על השאלות במבט על, כדי להבין את מורכבות החקיקה, ובמידה ויש שאלה המעניינת אתכם תוכלו להיכנס לעומקה על ידי לחיצה עליה שתפתח ניתוח מפורט יותר על תתי הסוגיות שמרכיבות אותה. אם יש לכם שאלות נוספות – הרגישו חופשי לשאול בתגובות ואפרט את הסוגיות הנוספות שתעלו.
1. מי יהיה רשאי לרכוש קנאביס וכמה?
מי שמעל גיל מסויים (נניח 21) או מי שמעל גיל נמוך יותר (לדוגמא 16) וקיבל אישור מהוריו, או מי שמתחת לגיל זה וקיבל אישור מטעמים רפואיים. השאלה לגבי הכמות שניתן לרכוש – היא פחות משמעותית, על אף שמדובר במגבלה מיותרת מאחר ואם חוקי לרכוש קנאביס, אז איזו סיבה יש לאדם לרכוש כמויות גדולות, כשאז הוא צריך לשמור עליהן בביתו לתקופה ארוכה בה הקנאביס מאבד טריות, מקבל עובש ובאופן כללי מתקלקל? ואם קנה כמות גדולה – אז מה? החשש שמביעים מנגד הוא שבן אדם ירצה לקנות כמות גדולה כדי למכור לקטינים או למי שאסור למכור לו – במקרה כזה יהיה נכון לתת התייחסות ספציפית לחשש הזה, במקום להטיל מגבלות שאין בהן שום היגיון.
2. האם צריך רישיון חוקי כדי לצרוך קנאביס?
הרעיון מאחורי דרישת רישיון היא הבטחה שכל מי שצורך מכיר את הסיכונים הבסיסיים בצריכת קנאביס ויודע איך צורכים קנאביס באופן בטוח. מצד שני, אסור שתהיה דרישת רישיון מופרזת. ניתן לחשוב על הצגת תעודת זהות כסוג של רישיון, אבל אפשר לדרוש רישיון נוסף לצורך הבטחת ידע מינימלי מוקדם. אך דרישה מופרזת כאמור עלולה לפתוח פתח לתעשיית קורסים לרישיון לצריכת קנאביס אשר בסופו של דבר תהיה חסם ותוביל לייקור משמעותי שיוביל לכך שאנשים יעדיפו את השוק הלא חוקי ולפיכך אסור שאורך הקורס יעלה על חצי שעה, ניתן יהיה לקיימו ברשת ללא נוכחות פיזית, וגם צריך לצמצם למינימום את תקופת ההסמכה של מדריכים בקורסים כאלה, לדוגמא שהקורס למדריכים יהיה בן 20 שעות לכל היותר וכל בגיר עם רישיון לקנאביס מעל 5 שנים יוכל להיות מדריך. העדיפות היא שבכלל לא תהיה דרישת רישיון, מאחר וקיומו של רישיון משמעו קיומו של מאגר שבו רשום מי צורכים קנאביס וזה יוביל לרצון לעקוב כמה כל אדם צורך וזה יוביל להפלייה עתידית.
3. איפה יהיה מותר לצרוך קנאביס?
תלוי בשיטת הצריכה. אם זה בעישון – לפי אותן מגבלות כמו חוק העישון. אם זה בדרך אחרת שאינה כרוכה בהפצת ריח או שעלולה ליצור שימוש פאסיבי – ללא מגבלה. צריך להיזהר מהפיתוי להגבלת מיקום הצריכה, אשר היום מקובל כאשר חושבים על צריכת הקנאביס כדבר פסול. אחרי לגליזציה צריכת קנאביס אולי לא תהיה מומלצת, אך גם לא תהיה פסולה ולכן הגבלות המיקום לא ראויות. אני לא רואה סיבה למניעה גורפת לאספקת קנאביס או מוצריו כחלק ממנות פתיחה במסעדה לדוגמא, זה נראה לי אפילו דבר נכון, וההגבלה ההולנדית לקופי שופ בלבד – לא בהכרח נכונה. לגבי השאלה מי ייקבע – הגישה היום היא לתת לכל קהילה את בחירת אורח חייה, ולפיכך יש להניח שברמה כזו או אחרת ייקבע שרשויות מקומיות יוכלו לקבוע בחוקי עזר מי יכול למכור קנאביס, כמו שהן יכולות לקבוע מי יכול למכור אלכוהול, וזאת כחלק מתהליך רישוי עסק.
4. מתי מותר לצרוך קנאביס?
לא חובה לצרוך אף פעם, אבל אם רוצים, ככלל, תמיד צריך להיות מותר. יש מקומות רבים בעולם שבהם מגבילים שעות מכירה וצריכת אלכוהול וגם בישראל אימצו מגבלות מכירה, אך אינני סבור שצריך להטיל מגבלות עקרוניות כאלה על קנאביס. למעט אם יש איסור חוקי שמהותו הגנה על הציבור, כמו במקום עבודה, לרבות בטחוני, או לפני נהיגה בכלי רכב מהיר – אין סיבה להגביל, לא באירוע ולא בשעה
5. האם יש סנקציה חוקית לצרכן שצורך קנאביס שלא לפי החוקים?
אם מדובר רק בצריכה – לדעתי התשובה צריכה להיות שלא, בכפוף להוראות חוק העישון וחוקי התעבורה. צריכת קנאביס אינה מפריעה יותר מצריכה של כל מוצר אחר וצרכני הקנאביס צריכים להפסיק לחשוש כל היום משוטר ולכן אפילו קנס זה פסול.
6. האם מנהלים יוכלו לפטר על צריכת קנאביס בעבודה?
התשובה האינטואטיבית של רוב האנשים היא שכן, אך למעשה זו תשובה בעייתית מאוד. עובד אינו עבד, ומקום העבודה אינו יכול להגביל הגבלות בלתי סבירות. מקום עבודה לא יכול להכריח אדם לא לשתות קפה לדוגמא, אז למה שיוכל להכריח לא לצרוך קנאביס? התשובה הנכונה היא שאסור להגביל צריכת קנאביס, אלא מטעמים רלוונטיים, שייקבעו בתקנות שיפורסמו, יאושרו על ידי הכנסת, ויהיה ניתן לתקוף את החוקיות והמידתיות של המגבלות האלה בבג”צ, וכן – כאשר אני מתייחס ל”מקומות עבודה” אני מתכוון גם לצה”ל, שכולל בתוכו מחלקות עצומות של כח אדם לדוגמא, שאין שום סיבה להטיל עליהם איסורים דרקוניים כפי שקיימים היום.
7. האם מנהלים יוכלו לפטר על צריכת קנאביס מחוץ לשעות העבודה?
התשובה האינטואטיבית לשאלה הזו היא לא, אך גם פה מדובר בתשובה לא מדוייקת. נניח שיש עובד שב”כ או מוסד שיש לו מידע סודי – האם אין מקום להגביל אותו מלצאת למקומות מפוקפקים, שאם יראו אותו שם הוא יוכל להיסחט? למרות האפשרות התיאורטית של מגבלה כאמור, אינני סבור שצריכת קנאביס צריכה להיות אסורה מחוץ לגבולות העבודה, וזה אומר לדעתי שאין להעניש גם לחיילים בחופשה הצורכים קנאביס.
8. האם מותר להפלות צרכני קנאביס בכל דרך אחרת?
שאלה זו נשמעת מוזרה – למה שיפלו? אבל אחרי מעל 100 שנות רדיפה, האפליה נגד צרכני קנאביס טבועה כל כך עמוק בחברה, שהיא הפכה לטבע שני והמדינה צריכה לעשות צעדים אקטיביים כדי לעקור את נורמות האפליה נגד צרכני הקנאביס, שאינם סטלנים, ואינם טיפשים, ואינם לא רציניים ואינם שום דבר מלבד בני אדם רגילים. חלקם נחמדים וחלקם קקות, רובם המוחלט יצייתו לחוק, וחלקם יהיו עבריינים. חלקם בעד Peace and Love וחלקם גזענים חשוכים ומחרחרי ריב. כמו כל האנשים. אז התשובה היא שלא. לדוגמא – אסור לפטר מורה על כך שהוא צורך קנאביס בזמנו הפנוי. אסור להעניש הורה על כך שהוא צורך קנאביס. אסור להתייחס לעובדה זו כקריטריון להכריע בתביעות משמורת. אסור להוציא ילדים מהבית בגלל העובדה שההורה צורך קנאביס וכדומה. צריכת קנאביס היא החלטה אישית, לגיטימית, המתרחשת פעמים רבות על בסיס צורך בריאותי ולפיכך יש להפסיק עם התיוגים השליליים ובכלל כנגד הצרכנים.
9. מי רשאי למכור קנאביס?
האם יש לאפשר מכירת מוצרי קנאביס בכל מקום, כולל פיצוציות ומכולות, בתי מרקחת או מקומות ייעודיים? התשובה היא לא פשוטה. מצד אחד – רוב מוצרי הקנאביס מגיעים ארוזים, ומצד שני – אין ספק שקנאביס הוא מוצר עם פוטנציאל לשימוש לרעה ולפיכך, לדעתי, צריך לקבוע שלוש דרגות של מוצרים, אולי לפי דרגת THC – אם זה מתחת 1% – מותר למכור בכל מקום. רוב המוצרים האלה גם ככה שייכים לעולם הקוסמטיקה והמזון וללא תופעת לוואי של ״היי״ אז אין צורך לקבוע מגבלות; אם זה עד 8% THC נניח – מותר בכל מקום, כולל מסעדות, אבל צריך מוכר עם הסמכה מיוחדת במקום שידע לטפל רגשית אם מישהו אוכל סרט רע. אם זה מעל 8% – בבית מרקחת או מקום מכירה ייעודי שיש לו רישיון. בנוסף, אם מדובר במגדלים תחת היתר לגידול ביתי – נשאלת השאלה האם מותר להם בכלל למכור את תוצרתם הבלתי מפוקחת. התשובה כנראה צריכה להיות שכן אבל זו גם שאלה, כי אם זה יהיה חוקי, יתפתח שוק משני של קנאביס עם THC בשמיים מייצור ביתי. ואולי זו בכלל לא בעיה? זו באמת דילמה, מה דעתכם?
10. האם צריך להגביל את שיעור ה-THC או את סוגי מוצרי הקנאביס?
הרגולציה של הקנאביס הרפואי בישראל הגבילה את הקנאביס לשני סוגים בלבד: פרחים לעישון ושמן. כמו כן, נקבעו סטנדרטים של מוצרים, כאשר המוצר עם שיעור ה-THC הגבוה ביותר הוא מוצר עם עד 24.5% THC. מדובר לטעתי בשגיאה הנובעת מחוסר הבנה ומהערכה מופרזת לסיכונים הנובעים מצריכה של חומרים עם THC גבוה. יתר על כן – צריכת קנאביס או מוצריו בדרכים אחרות, כמו סוכריות, עזרה בעבר מאוד לילדים חולי סרטן. איזו סיבה יש להגביל זאת? לדעתי, הדבר הנכון אינו הטלת הגבלה, אלא דווקא לאפשר שוק פתוח רחב ככל שאפשר. הדבר הזה נכון הן מטעמים כלכליים, והן מטעמים מחקריים. אכן, זה פותח סיכונים, אבל הסכנה הבריאותית מקנאביס היא בעיקר להירדם, או חרדה בעקבות המסע לתודעה חדשה, שאין לאדם שליטה עליו. מבלי להתעלם מפגיעה פוטנציאלית זו שיכולה לקחת לאנשים שנה ויותר מהחיים, אלו לא סכנות מוות או פגיעות בלתי הפיכות אחרות. על מנת שנדע את האופן הנכון שבו יש לשלב קנאביס בחיינו, עדיף לתת חופש ליזמים ובעתיד לבחון את הסיטואציה ולהכניס שינויים. אין סיבה כבר היום להאמין שפרחים או שמן עדיפים על פני חשיש או מיצוי אחר, וגם אין סיבה להאמין שצריכה באמצעות עישון או דרך הקיבה עדיפים על פני אידוי, מדבקה שמניחים על אזור כואב, או שמן שיזוף או טיפולי למריחה בדילול גבוה (לדוגמא).
11. באיזה אריזות צריך למכור מוצרי קנאביס?
ברגולציה הנוכחית היום, הקנאביס (הרפואי) נמכר רק באריזות של 10 גרם. בשלב זה מתאפשר גם מגוון של אריזות בצבעים ומיתוגים, אך בקנדה למשל יש כלל שמגביל את המיתוג, מאפשר בחירה בין כמה צבעים אחידים בלבד ואף נקבע איזה מידע בדיוק יירשם על האריזה. לגבי גיוון בתחום המיתוג אפשר להבין שלא רוצים לעודד צריכת קנאביס על ידי השקעה בעיצוב האריזות, אבל מגבלה גודל האריזה? אין בכך הרבה היגיון. למה להכריח אדם לקנות 10 גרם? למה אי אפשר לקנות 5 גרם? או 2 גרם? אפשר גם לשאול האם צריך לאפשר מקומות ייעודיים שרשאים למכור קנאביס מקופסאות שאינן סגורות, בתפזורת, בדומה לחנויות תבלינים ודיספנסריז בארה”ב, או שהמוצרים צריכים להגיע ארוזים מראש, ועל האריזות יש להבטיח מידע מסויים? התשובה לא ברורה. אני מאמין שצריך להקל כמה שיותר בסוגי המוצרים אך להבטיח כמה שיותר מידע, אז לדעתי צריך לאפשר גם מקומות שמוכרים לפי משקל, אבל במקומות כאלה צריך רישיונות מיוחדים, והם צריכים להדפיס בכל עסקה מדבקה מיוחדת שרשום עליה את כל המידע הנדרש על פי החוק או התקנות, ולהדביק אותה לשקית אטומה בה הם מספקים את המוצר.
12. מי רשאי לעבד קנאביס לכדי מוצרים אחרים?
עיבוד מזון היום מתבצע על פי רישיון משרד הבריאות ולפיכך יש לאפשר לו להמשיך להיות הרגולטור בנושא; עם זאת, יש למנוע ממשרד הבריאות להמשיך ולקבוע מגבלות על סוגי מוצרי הקנאביס, והרגולציה צריכה לעסוק אך ורק בבטיחות בזמן הייצור, ולא במניעת מגוון המוצרים.
13. מי רשאי לגדל קנאביס?
לדעתי, זה צריך להיות תלוי בהיקף ובסוג. אם מדובר בגידול עצמי, בהיקף של עד מטר רבוע נניח, בכפוף לאמצעים המבטלים מטרדי ריח, תאורה ורעש – אין בעיה שכל אדם יוכל לגדל. בהיקפים מסחריים – יש צורך בכללים קבועים שכל מי שעומד בהם – מקבל רישיון. מי שרוצה לגדל קנאביס דל THC מזנים מאושרים (קנאביס תעשייתי הידוע בשם ‘המפ’) יש לקבוע מינימום של מגבלות, מאחר ועל מנת לייצר תעשיית המפ, יש צורך בסדרי גודל גדולים מאוד של הגידול. קנאביס עם THC היום מוגבל לגידול בחממות בפרוטוקול מאוד מגביל וחבל. יש לאפשר גידול במצע מנותק, בתוך בניינים, ללא חממות תחת השמש ובאופן כללי לאפשר לחקלאים להיות יצירתיים. איננו יודעים עדיין מה הדבר הנכון ויש להתחיל את הלגליצזיה עם מינימום מגבלות, תוך שיש לצמצם למינימום את ערימת הרגולציות המיותרות הקיימות היום בעיקר על מנת למנוע זליגה – והרי אם המוצר חוקי, כל סוגיית הזליגה מתבטלת.
14. איך צריך להחזיק ולשמור את הקנאביס לאחר הגידול?
היום יש כללים שקובעים מה תהליך ה-Post Harvest ולעמדתי, יש לקבוע עיקרון לפיו אחרי הגידול יש לשמור על הקנאביס בתנאים שמונעים היווצרות עובשים ואף לקבוע מנגנוני ביטחון כאמור, אך יש להפסיק את המגבלות הדרקוניות כנגד עיבוד הפרחים ובכלל כל חלקי הצמח לכדי מוצרים אחרים, כגון שמן, מיצויים, חשיש וכדומה. כל עוד עומדים בתקנים ראויים של בטיחות מוצר הצריכה – אין לייצר הגבלות מיותרות וכמובן שהתקנים צריכים להיות שונים אם המוצר נועד לשימוש כמשחה למריחה על הגוף, למאכל, או לעישון, ובהתאם לדרגות שונות של THC.
15. מי רשאי לייבא קנאביס?
התשובה היא שמי שרשאי לשמור על הקנאביס אחרי הגידול – יש לאפשר לו לייבא אותו, לרבות מפעלים. יש לקבוע סטנדרט חוקי של יבוא שלא יהיה נמוך מהסטנדרטים הישראליים, שיהיו כמובן נמוכים מהמצב היום בשוק הרפואי.
16. מה יקרה עם הרישומים הפליליים מהעבר?
לדעתי צריך למחוק את כל הרישומים הפליליים הקשורים לעבירות קנאביס. שימוש עצמי – ברור, אבל לדעתי צריך לעשות מבצע “דף חלק” ופשוט למחוק את כל עבירות הקנאביס מהעבר. הסיבה היא שמדיניות ההפללה הייתה עוול נורא, ובסופו של יום זה לא הגיוני שאנשים שגידלו קנאביס במשך שנים, ובעצם עשו לכולנו טובה, במחיר רדיפה אישית אחריהם תוך שהם שמרו על השוק בחיים וסיפקו לצרכנים את המוצר שהם רצו, כעת, כאשר השוק הופך לחוקי – יהיו מנודים, הרישומים הפליליים נגדם ישארו והשוק ייגנב מהם על ידי ברוני הון. מדובר במעשה נבלה. יתר על כן, רוב המופללים בעבירות של החזקה שלא לשימוש עצמי, סחר וגידול, הם סוחרים ומגדלים קטנים ולא ראשי הפשע המאורגן גם ככה, ולכן עדיף כבר למחוק את כל הרישומים הפליליים ולהתקדם קדימה לעתיד טוב יותר.
17. האם צריך להטיל מס מיוחד על מכירת קנאביס?
לדעתי, עדיף שלא יוטל מס מיוחד על קנאביס, מאחר וגם ככה המיסוי בישראל אסטרונומי – 17% מע”מ ועוד 23 מס חברות ועוד 30 מס דיבידנד ועוד ביטוח לאומי ועוד ועוד – כל מה שאנחנו קונים מחירו לפחות מוכפל ואפילו משולש בגלל מיסים קיימים. עם זאת, יש להניח שיוטל מס מיוחד ולכן יש לשאוף שהמס הזה יהיה בשיעור נמוך ולא מופרז על מנת שהקנאביס לא יתייקר לסכומים כאלה שכבר יהיה עדיף לקנות בשוק השחור. יש מקומות שבהם שיעור המיסוי קשור בשיעור ה-THC, בדומה לאחוז הכוהל במשקאות אלכוהוליים. אני סבור שמדובר בשגיאה, מאחר ו-THC אינו חומר הדומה בהשפעתו לכוהל ובהקשר זה יש לזכור נקודה חשובה – הקנאביס, לרבות ה-THC שבו, הוא חומר בעל תכונות בריאותיות חיוביות. לא מדובר על סיגריות שאינן שונות בהרבה מצריכת רעל, או אלכוהול שמידת השפעתו והרעילות שלו עצומה ואגרסיבית בהרבה, ולכן בעוד אלכוהול וסיגריות יש לייקר על מנת לצמצם צריכה, לא בטוח שיש הצדקה לייקר את הקנאביס, אשר בשימוש מושכל, משפיע באופן חיובי על האדם ובריאותו. תת שאלה נוספת בהקשר זה היא האם לייעד את הכסף מהמס הייחודי הזה למטרות חינוך, עזרה למכורים או מימון קנאביס רפואי, מי מנהל את הקרן הזו ואיך.
18. איך מורידים את מחיר הקנאביס מטעמים רפואיים?
קנאביס הוא מוצר ייחודי שהוא גם מוצר חברתי ושיפור אישי, אך גם לטיפול בבעיות כרוניות או תקופתיות. אם הקנאביס מטפל בכאב – איזו סיבה יש שהוא לא ימומן בסל התרופות כמו אקמול? התשובה היא כמובן ה”זליגה”, אך הפעם לא מהשוק החוקי ללא חוקי, אלא מהרפואי, המסובסד, לשוק הרגיל, שאינו מסובסד. בנוסף יש לשאול האם מוצר קנאביס “רפואי” יהיה מוצר ייחודי המיוצר בסטנדרטים שונים, או שכל השוק יתיישר כלפי מעלה? בהקשר זה ישנם כמה פתרונות, שאף אחד מהם אינו פיתרון קסם. נשאלת השאלה איזה סוגי מטופלים יזכו לרשיון סבסוד לקנאביס, מה יהיה היקף הסבסוד, האם רק פטור מהמס הייחודי, כמו בקולורדו, או ממש כחלק מסל התרופות? אולי ייקבע שסבסוד יינתן רק למוצרים שעברו אישור כתרופה, כמו סטיבקס? ואולי ייקבע שזה יהיה תלוי במאפיינים של החולה והמחלה – ילדים חולי סרטן כדוגמא.
19. האם צריך גורם ממשלתי ייעודי לניהול הלגליזציה, ואם כן - מי?
נכון להיום, יחידת הקנאביס הרפואי (יק”ר) של משרד הבריאות מנהלת את ענף הקנאביס. הסיבה היא שהקנאביס הוא סם מסוכן, ולפיכך חייבים לפעול על פי הוראות פקודת הסמים המחייבת שכל דבר יעבור דרך “המנהל”, שהוא מנכ”ל משרד הבריאות, ולכן הוא הקים את היק”ר כיחידה מקצועית שקיבלה אחריות וסמכות כ”מנהל” במסגרת פקודת הסמים. עם זאת, אחרי לגליזציה, ההסדר הנ”ל מתבטל. לדעתי, בשל העובדה שכל הגורמים הקיימים היום עובדים במשך שנים במסגרת התודעה של הפללה ופחד, ואנחנו עוברים למסגרת תודעתית שונה, יש להעביר את הענף כולו לרגולטור חדש המתמחה בתחום צימצום הנזקים, שהיא מתודה הוליסטית, המתקדמת ביותר מבחינה מדעית, ולפיכך יש לאמצה. גוף זה ייתן הוראות לשינוי ויהיה אחראי על תהליך הכשרה מחדש של עובדי המדינה במשרדים השונים וכן לאנשי המקצוע השונים העוסקים בתחום. מובילים בתחום הם לדוגמא המרכז הישראלי להתמכרויות ומייסדו המשותף פרופ’ שאולי לב-רן.
לסיכום
על מנת שמדינת ישראל תייצר מודל משל עצמה, נציגים מכל משרדי הממשלה צריכים להגיע ולהכריע בשאלות שפירטתי לעיל, וכן בשאלות נוספות שלא פירטתי כמו איך והאם מותר לפרסם מוצרי קנאביס. לא סביר לאסור באופן מוחלט ואולי קנאביס צריך להיות דומה יותר לעשבי מרפא, או יין, שיש עליהם הרבה פחות מגבלות מאשר סיגריות ואלכוהול. האם הממשלה צריכה לייצר אתר מידע? איזה מידע הממשלה צריכה “לדחוף” באמצעות כלי תקשורת המוניים? האם צריך לפצות את נפגעי מדיניות ההפללה ואיך, איך משרד החינוך צריך להתייחס לילדים שצורכים קנאביס? האם מותר להעניש אותם? ועוד.
לכן השלב הראשון שעל הממשלה לעשות – הוא להסמיך את ועדת מררי להמשיך את הדיונים שלה ולהביא הצעת חוק סופית, לרבות כל התקנות הנדרשות לצורך מודל לגליזציה ישראלי בתוך 3-4 חודשים. לאחר מכן על הממשלה לאשר את המודל, להגישו כהצעת חוק ממשלתית ולאשר את ההצעה בכנסת. ההסכם הקואליציוני קובע שלגליזציה תאושר עוד ב2021 ואני לחלוטין בעד, אבל להערכתי, קשה להאמין שנחגוג את יום הקנאביס הבינלאומי 20.4.2022 תחת משטר לגליזציה. יותר ריאלי להניח שנגיע לחקיקה מאושרת בקריאה שלישית לא לפני יוני 2022, וגם זו הערכה אופטימית. זה אומר שעד הלגליזציה תעבור עוד שנה ויותר, ולכן צריך עוד קודם וכבר באופן מיידי להעביר הצעת חוק שמפסיקה לחלוטין את הפללת צרכני הקנאביס באופן מוחלט. לא קנסות ולא כלום, וכן מחיקת הרישומים הפליליים בגין עבירת השימוש העצמי בקנאביס.
הפכתם קצת סקפטיים? אני קורא לכם להיות אופטימיים ולא להפסיק להאמין. הניצחון קרוב.
