“הלו משטרה? בעצם לא משנה…” / הטור של גדי

הפעם גדי מעלה בעיה שלא מדברים עליה הרבה: שוטרים שמוזעקים לשם מתן סיוע למשל במקרי אלימות ומנצלים את ההזדמנות להתעמר דווקא במי שהזמין אותם בגלל איזה ג'וינט שנשכח במאפרה על השולחן. דעה

בתקופה האחרונה מתפרסמים יותר ויותר מקרים בלתי נתפסים שמתחילים בשוטרים שמוזעקים לבתים בעקבות חשד לאלימות במשפחה או סתם בעקבות תלונה על רעש מהשכנים, ומסתיימים בכך שהשוטרים מעכבים לחקירה (או קונסים באלפי שקלים) דווקא את מי שדיווחו והזמינו את המשטרה, וזאת בעקבות מציאת קנאביס לשימוש עצמי.

מעבר לפגיעה הלא מידתית הזו בזכויות הפרט שלנו, יש כאן חטא כפול ומכופל של משטרת ישראל, שתוצאותיו עלולות להיות חמורות יותר מעצם ה”עבירה” – פגיעה של ממש בקורבנות האלימות.

השוטרים שמגיעים לאותם הבתים, מנמקים (בצדק במקרה הזה) את הצעד הקיצוני הזה, של כניסה לבית פרטי, בחשש מיידי לחיי אדם. במדינה דמוקרטית זה בדיוק האיזון הראוי בין הזכות של האזרחים לפרטיות במעונם האישי לבין ההכרח להציל אזרחים מאלימות קשה בביתם. האיזון העדין הזה מופר שעה ששוטרים שנכנסו לבית באמתלה של הצלת נפשות, פתאום מנתבים את נוכחותם לתפיסה קלה של קנאביס, שכיוע נוכח בבתים רבים בארצנו.

הנוהג המטורף הזה שפיתחו חלק משוטרי ישראל, עלול להביא בעתיד (ואולי אף כבר הביא) את קורבנות האלימות לחשוב פעמיים לפני שיפנו לבקש עזרה מהמשטרה…

לדוגמא, אם אישה חוטפת מבן זוגה סטירה, והיא יודעת שיש להם בבית קנאביס ושהאירוע עלול להסתיים בקנס גבוה או אפילו במעצרם של השניים, האם יהיה זה מופרך לחשוש שמא אותה אישה תעשה את החשבון ותעדיף, בצר לה, שלא לקחת את הסיכון הזה?

הדבר נכון גם לגבי אותם מקרים רבים, שבהם השכנים הם אלה שמזעיקים את המשטרה. הכלל, ואני משער שאין על כך עוררין, הוא שאם יש ספק לגבי אלימות בדירה הסמוכה לנו, עדיף שנזמין משטרה ובמקרה הכי גרוע לא הייתה אלימות אלא רק צעקות קשות וגרמנו לשכנינו עוגמת נפש מסויימת, אבל לא נוראה.

אותו נוהג פסול של שוטרים לתבל את ביקורם בחיפוש אחר קנאביס, עלול להשפיע לרעה על מאזניי שיקול הדעת של השכנים: אם אני יודע בוודאות גבוהה שהשכנים שלי מחזיקים בבית קנאביס, אולי אחשוב שוב לפני שאזמין להם משטרה, ואולי אשמור את זה רק למצבים שבהם אני ממש בטוח שאכן מתרחשת שם אלימות פיזית.

מצדם, טוענים השוטרים, שהמקרים האלה של תפיסת קנאביס בקריאות של אלימות במשפחה הם מקרים נדירים ביותר, שקורים רק במקרי התראות שווא: שוטרים מגיעים לבית, בדרך כלל בעקבות דיווח של שכנים, מקבלים מבני הזוג עדות על כך שלא הייתה אלימות, ומכאן המעבר לחיפוש ותפיסת קנאביס כבר עובר חלק בגרון, שהרי לכאורה אין במקרים כאלה ניתוב ציני של מקרה אלימות למקרה של החזקת סם.

את הטענה הזו יש לסתור ולהפריך, מתוך החשש הברור שכששוטרים מגיעים בהפתעה לביתם של בני זוג ניצים, מפעילים את סמכותם והאיום שאחד מבני הזוג יילקח למעצר הוא ברור ומיידי, עלול הקורבן להגן על התוקף מסיבות רבות, בין אם מדובר בחשש לגורלו של התוקף ובין אם מדובר בפחד טבעי של הקורבן מהנקמה הצפויה מצדו של התוקף, לכשזה ישתחרר (בדרך כלל זה קורה מהר מאד).

ואם זה נשמע לכם כמו טענה על אירוע שלא ממש מתרחש, אז אזכיר שרק לפני כחודשיים דווח על מקרה בו צעיר דיווח למשטרה על אירוע אלימות וקיבל לבסוף דו”ח על כמה פירורי קנאביס בכיס בזמן שהתוקפים נמלטו. “בפעם הבאה אחשוב פעמיים אם להזמין משטרה,” אמר. מקרה זכור נוסף הוא של בני זוג גילו שביתם נפרץ ונגנבו ממנו מחשב נייד, דרכונים וכסף מזומן. הם התקשרו לדווח למשטרה, בתקווה שאלו יאתרו את הפורצים, אך לאכזבתם השוטרים מצאו ג’וינט בבית, מה שהוביל אותם בסוף לחדרי החקירות. את הפורצים אף אחד לא מצא. “אין סיכוי שנדווח שוב על פריצה,” אמרו אז. או למשל הסיפור המוזר של הצעיר ששוטרים הגיעו לדירתו לאחר שחש דיכאון ודיווח על כוונת התאבדות, ועצרו אותו בגלל עציץ קנאביס קטן שגדל בדירה מבלי לספק לו את העזרה הנפשית שביקש. השופטת נזפה לבסוף במשטרה ושחררה את הקורבן.

מן הראוי שהשר לבטחון הפנים יתן את הדעת לתופעה המסוכנת הזאת, וינחה את המשטרה שהכניסה לבתים מתרחשת רק במקרים של חשש מיידי לשלומו של אדם ורק לשם הסיבה עבורה הוזמנו, כל עוד אין פגיעה מהותית באדם כלשהו. אם דעך החשש לסכנה – דעכה ההצדקה לשהיית השוטרים בבית של האזרח. נקודה.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר