האם שימוש בקנאביס באמת פוגע ב-IQ של מתבגרים? מחקר חדש
יש סיבות טובות לא להשתמש בקנאביס לפני גיל 18, אך האם פגיעה באינטליגנציה וירידה ברמת ה-IQ היא באמת אחת מהן? טענה זו, שנשמעת גם היום מצד הרשויות וקיבלה בעבר תמיכה מדעית, נשללת כעת מכל וכל ע"י שורה של מחקרי תאומים.
הטענה ששימוש קבוע בקנאביס עשוי לפגוע באינטליגנציה (IQ) קיימת מזה עשורים, ובעשור האחרון היו גם מחקרים שהציעו כי היא עשויה להיות נכונה באופן ספציפי לגבי מי שהחל לצרוך אותו באופן קבוע לפני גיל 18. בשבועות האחרונים החלו לטעון זאת שוב גם ברשות למלחמה בסמים בסרטוני הסברה שהפיצו ברשתות החברתיות.
אך המחקרים הנ”ל לא יכלו לשלול משתנים אחרים שעשויים להוביל לצריכת קנאביס בנעורים כמו גם להתדרדרות קוגניטיבית, ולכן לא יכלו לקבוע האם מדובר בקשר סיבתי ישיר. כדי לקבוע קשר ישיר כזה יש לשלול השפעות מתערבות של גנטיקה וסביבה על התפקוד הקוגניטיבי, כך שהשימוש או היעדר השימוש בקנאביס יישאר ההסבר האפשרי היחיד לתוצאות. דבר זה נעשה בדרך כלל באמצעות מחקרים בתאומים זהים.
תאומים זהים חולקים 100% מהמטען הגנטי שלהם, ואם הם גרים באותו בית הם חולקים גם סביבה משותפת (פחות או יותר). אם יש זוג תאומים זהים שנבדלים זה מזה ברמת האינטליגנציה, ניתן לדעת אם כן שהדבר לא נובע מהבדל תורשתי (כי יש להם בדיוק את אותם הגנים) ולא מהבדל סביבתי (כי הם חיים באותה סביבה).
אם אחד מהתאומים הללו מעשן קנאביס מגיל צעיר והשני לא, ניתן להסיק במידה רבה של ודאות כי זו כנראה הסיבה לפער הקוגניטיבי שנוצר ביניהם, משום שנשללו ההסברים החלופיים העיקריים של תורשה וסביבה. זה בדיוק מה שעשו חוקרים בכמה מחקרי תאומים שבוצעו בנושא בשנים האחרונות, האחרון שבהם נערך ע”י המכון לגנטיקה התנהגותית באוניברסיטת קולורדו ופורסם בחודש שעבר בירחון Drug and Alcohol Dependence.
המחקר הישן שביסס את הטענה על פגיעה ב-IQ
לפני הצגת ממצאי המחקר החדש ומחקרים חדשים נוספים, כדאי לחזור ולהסתכל קודם כיצד נולדה האמונה ששימוש בקנאביס בנעורים פוגע באינטליגנציה, ומה המחקרים הקודמים בנושא מראים. הטענה הזו נשמעת מפיהם של מתנגדי קנאביס כבר עשורים, אך התמיכה המדעית העיקרית שלה הגיעה רק ב-2012, עם פרסומו של מחקר נודע בנושא בכתב העת של האקדמיה הלאומית למדעים של ארה”ב (PNAS).
מדובר במחקר אורך שעקב אחר נבדקים מגיל 13 עד גיל 38, כאשר בכל כמה שנים הם עברו מבחנים והשיבו לשאלונים שנועדו להעריך את רמת ה-IQ שלהם ומדדים קוגניטיביים אחרים, ואת דפוסי השימוש שלהם בקנאביס. אצל הנבדקים שהחלו להשתמש בקנאביס לפני גיל 18 נצפתה ירידה ברמת ה-IQ בבגרות, כאשר המשתמשים הכבדים ביותר מביניהם הפגינו את הירידה הגדולה ביותר. הממצא הזה הוביל באופן מתבקש לטענה שלקנאביס יש השפעה הרסנית על המוח המתבגר.
חשוב להבהיר ש-IQ (מנת משכל) הוא מדד יחסי לקבוצת הגיל הנוכחית ולשאר האוכלוסייה. אם נבדק קיבל ציון IQ גבוה כשהיה בן 13, וכעת הוא נבחן שוב בגיל 18 ומקבל ציון נמוך יותר, זה לא אומר שהאינטליגנציה שלו הייתה גבוהה יותר בגיל 13 – להפך, סביר שהיא דווקא השתפרה עם הגיל באופן טבעי, ולא פחתה.
הסיבה שאותו נבדק קיבל ציון IQ גבוה כשהיה בן 13 היא שהאינטליגנציה שלו הייתה גבוהה בהשוואה לזו של שאר הילדים בני ה-13. הוא קיבל ציון נמוך יותר בגיל 18 משום שהאינטליגנציה שלו היום כבר לא כל-כך גבוהה בהשוואה לזו של שאר הילדים בני ה-18. גם יכולות קוגניטיביות אחרות נמדדות באופן דומה, והמושג ‘התדרדרות קוגניטיבית’ מתייחס לירידה בציון של הנבדק ביחס לאחרים בשכבת הגיל שלו, ולא ביחס לביצועים שלו בעבר.
עוד דבר שחשוב להדגיש זה שהתוצאות הללו התקבלו רק עבור נבדקים שהחלו להשתמש בקנאביס באופן קבוע לפני גיל 18. אצל אלו שהחלו להשתמש בקנאביס אחרי גיל 18 לא נצפתה כל פגיעה קוגניטיבית, והחוקרים כתבו במפורש כי “לא נראה כי מי שהחל לצרוך קנאביס בבגרות חווה ירידה ב-IQ כתוצאה משימוש קבוע”, כפי שניתן לראות גם בגרף שמשווה בין השינויים שנמדדו אצל שתי הקבוצות בבגרות.
לבסוף, יש לשים לב שהמדגם שעבורו התקבל הממצא הוא מצומצם מאוד – בניתוח הסופי של התוצאות, שעליו ביססו החוקרים את מסקנתם, נכללים רק 36 נבדקים שאובחנו ע”י כמה רופאים כמכורים לקנאביס, כשמתוכם רק 24 התחילו להשתמש לפני גיל 18. זה לא פוסל בהכרח את הממצאים שהתקבלו, אך כן מעלה את השאלה האם אפקט מובהק שכזה היה מתקבל גם במדגם גדול יותר עם עוצמה סטטיסטית גבוהה יותר שעמידה יותר בפני רעשי מדידה.
אך הבעיה העיקרית בהסקת מסקנות ממחקר זה היא, כפי שנאמר קודם, העובדה שהוא מצא קשר בלבד, ולא יכול להסביר מה טיב הקשר או לשלול הסברים חלופיים. לדוגמא – תארו לכם שקיים גן מסויים, נקרא לו XY3, שאחראי על התפתחות אזור כלשהו במוח. לחלק מהאוכלוסייה עשויה להיות וריאציה מסוימת בגן הזה שגורמת להתפתחות לא תקינה של המוח, כך שהיכולות הקוגניטיביות שלהם לא משתפרות עם ההתבגרות באותה מידה כמו אצל ילדים אחרים.
לגנים לרוב אין תפקיד ספציפי אחד בלבד, כך שסביר של-XY3 יש השפעות גם על תחומים אחרים, לדוגמא תכונות אישיות. אותה וריאציה בגן עשויה לגרום אם כן גם לשינויים התנהגותיים כמו הגברת הנטייה ללקיחת סיכונים או הנטייה להתמכרות, וכך להעלות את ההסתברות שאדם שנושא אותה בגן ה-XY3 שלו גם יתחיל להשתמש בקנאביס בגיל מוקדם.
בנוסף להסברים גנטיים כאלו, לתוצאות יכול להיות גם הסבר סביבתי. כך לדוגמא מחקרי עבר מצאו כי לצעירים שהחלו להשתמש בקנאביס בגיל מוקדם יש סיכוי גבוה יותר להגיע ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, לפרוש מהלימודים לפני סיום התיכון ולא להמשיך ללימודים אקדמאים, להתחבר עם טיפוסים בעייתיים, להשקיע פחות בלימודים, לעזוב את הבית מוקדם ולהביא ילדים מוקדם. כל אלו עשויים להוביל לפגיעה בהשכלה הפורמלית, שזוהתה במחקרים רבים כבעלת השפעה קריטית על התפתחות האינטליגנציה.
למעשה, אחת מהביקורות על המחקר הנ”ל שפורסמה גם היא בכתב העת של האקדמיה הלאומית למדעים חודשים ספורים לאחר מכן, הצליחה להראות כי קיים קשר חזק לא פחות בין מעמד סוציו-אקונומי נמוך להתדרדרות קוגניטיבית. מכיוון שידוע שנטייה מוגברת לשימוש בקנאביס בנעורים היא ‘תופעת לוואי’ נפוצה של השתייכות למעמד סוציו-אקונומי נמוך, ניתן לשער כי זו הסיבה האמיתית להבדלים שהתקבלו בין הנבדקים במחקר, ולא השימוש בקנאביס עצמו.
כך או כך, המחקר קיבל פרסום רב ועורר הרבה הדים גם בתקשורת וגם בקהילה המדעית. הוא הוזכר, לטובה או לרעה, בלא פחות מ-1226 מאמרים מדעיים אחרים מאז פרסומו.
המחקרים החדשים על קנאביס ו-IQ טוענים אחרת
אך דווקא מחקרי תאומים שפורסמו בשנים לאחר מכן לא זכו לתהודה כה רבה, וזאת למרות שהמדגם שלהם היה גדול בהרבה ושמערך המחקר שלהם מאפשר, כאמור, להסיק מסקנות הרבה יותר ודאיות לגבי טיב הקשר בין שימוש בקנאביס בנעורים לאינטליגנציה.
מחקר התאומים הראשון פורסם ב-2016 באותו כתב העת של האקדמיה הלאומית למדעים שבו פורסם המחקר מ-2012. המחקר בדק האם יש הבדל באינטליגנציה בקרב זוגות תאומים זהים בהם אחד התאומים עישן קנאביס באופן קבוע בנעורים והשני לא. החוקרים לא מצאו ירידה גדולה יותר ב-IQ בבגרות אצל התאום שעישן קנאביס בהשוואה לזה שלא עישן. בנוסף, הם גם לא מצאו שום קשר בין תדירות העישון בנעורים לשינוי ב-IQ, כלומר לא נמצא הבדל בין מי שנהג לעשן קנאביס באופן קבוע למי שעישן רק מדי פעם, מה שלא מתיישב עם הטענה של נזק למוח המתפתח שנגרם לכאורה בהדרגה לאורך תקופה של שימוש קבוע.
“הממצאים האלו מצביעים על כך שההתדרדרות שנמדדה ב-IQ אינה תוצאה ישירה של שימוש בקנאביס, אלא נובעת מגורמים משפחתיים שמשפיעים גם על גיל תחילת השימוש בקנאביס וגם על הישגים אינטלקטואליים נמוכים”, נכתב במסקנות המחקר.
ב-2017 פורסם בעניין זה מחקר תאומים נוסף, בכתב העת של העמותה לחקר התמכרויות (Society for the Study of Addiction). גם מחקר זה לא מצא הבדלים בקרב זוגות תאומים שנבדלו זה מזה בשימוש שלהם בקנאביס בהתבגרות – לא ב-IQ וגם לא ב-5 מתוך 6 מבחנים נוספים של פונקציות קוגניטיביות, כשהיוצא דופן הוא מבחן של זיכרון, לא של אינטליגנציה. החוקרים סיכמו כי “לא נראה כי שימוש בקנאביס בנעורים גורם להתדרדרות ב-IQ או לפגיעה בפונקציות קוגניטיביות, גם כאשר השימוש מגיע לרמה של תלות. גורמי רקע משפחתיים מסבירים מדוע אלו שהשתמשו בקנאביס בנעורים מבצעים פחות טוב את המבחנים הקוגניטיביים”.
מחקר התאומים האחרון פורסם כאמור בחודש שעבר, וגם הוא הגיע לתוצאות זהות. החוקרים עקבו אחר 428 זוגות של תאומים שנבדלו זה מזה בשימוש שלהם בקנאביס, ולא מצאו הבדל בביצועים הקוגניטיביים בין אלו שעישנו קנאביס בנעורים לתאומים הזהים שלהם שלא עישנו קנאביס כלל. למעשה, הם מצאו כי בקרב זוגות תאומים שבהם רק אחד מהתאומים עישן בגיל ההתבגרות, הסבירות לחוות ירידה ב-IQ בהמשך החיים גבוהה יותר עבור שני התאומים במידה זהה – גם זה שעישן באופן קבוע וגם זה שלא עישן קנאביס מעולם.
“המחקר שלנו מפריך את התוצאות של המחקרים שהציעו קשר בין שימוש בקנאביס לתפקוד קוגניטיבי נמוך יותר”, אמרה ד”ר ג’סיקה מייגן רוס מהמכון לגנטיקה התנהגותית באוניברסיטת קולורדו. “בתחילה מצאנו מה שנראה כקשר כזה, אך כאשר נטרלנו משתנים של גנטיקה וסביבה משותפת באמצעות השוואה בתוך זוגות התאומים, ושללנו שימוש בסמים אחרים, הקשר הזה נעלם”, הוסיפה.
מכיוון שהמחקר מראה כי גם מי שכלל לא עישן קנאביס בחייו נמצא בסיכון גבוה יותר לחוות ירידה ב-IQ אם האח התאום שלו עישן במהלך הנעורים, אפשר להסיק כי ההידרדרות הקוגניטיבית נובעת מגורם אחר שמשפיע על שניהם גם יחד. גורם אחד כזה הוא הסביבה המשותפת שבה הם גדלו והנסיבות המשפחתיות והסוציו-אקונומיות שעיצבו אותה. מי שגדל בסביבה כזו, מציעים חלק מהחוקרים, נמצא בסבירות גבוהה יותר להידרדרות קוגניטיבית בהמשך החיים, גם אם יתנזר לחלוטין מקנאביס בגיל ההתבגרות.
הסבר אפשרי נוסף הוא כמובן ההסבר הגנטי – התאומים הזהים חולקים 100% מה-DNA שלהם, ובהחלט אפשרי שהסיבה להידרדרות הקוגניטיבית של שניהם נובעת מגורם גנטי שהם חולקים. ייתכן גם הסבר משולב – האינטרקציה בין אותו גורם גנטי שהתאומים חולקים לסביבה המשותפת שהם חולקים שיחדיו מהווים את הסיבה לירידה ב-IQ, כלומר לא מספיק שרק אחד מהם יתקיים אלא נחוץ שילוב של שניהם כדי לגרום לה. על מנת להסיק אם הסיבה היא תורשתית או סביבתית, יש לערוך מחקרים שישוו בין תאומים זהים לתאומים ‘רגילים’, או תאומים זהים שהופרדו בלידה וגדלו אצל משפחות שונות – אך אלו מן הסתם יותר קשים לביצוע מבחינה לוגיסטית.
חשוב להדגיש כי יש עוד הרבה לגלות על קנאביס בכלל, ועל ההשפעות ארוכות-הטווח שלו על משתמשים צעירים בפרט. גיל ההתבגרות הוא שלב קריטי עבור המוח המתפתח, וכיום עוד מוקדם לדעת האם לקנאביס יש או אין השפעות שעשויות לפגוע בתהליך הזה.
המחקרים שמובאים כאן מצביעים על כך שלא קיימת פגיעה בתחום הספציפי של אינטליגנציה וביצועים קוגניטיביים – אך בהחלט ייתכן כי שימוש, ובמיוחד שימוש תדיר בקנאביס בגיל ההתבגרות, עשוי לגרום לנזקים בלתי ידועים אחרים (לדוגמא בתחום הנפשי). על פי כן השימוש בקנאביס, כמו באלכוהול ובסמים אחרים, אינו מומלץ לפני גיל 18, וגם מדינות בהן קנאביס חוקי למטרות פנאי אוסרות מכירה שלו לקטינים.
