ב-1976 דיברתי עם יוסי שריד על גראס

כיום אנו שמחים לראות נציגי ציבור וחברי כנסת מדברים בעד לגליזציה, אבל בודדים היו אלו שדיברו כך גם לפני 30 שנה. יוסי שריד ז”ל, שהלך השבוע לעולמו, היה אחד מאותם אנשים אמיצים. רמי לדור נזכר בשיחה שערך עם הח”כ הצעיר שריד בנושא עוד בשנת 1976.

מאת: רמי לדור

בשנת 1976 חבר הכנסת הצעיר יוסי שריד ביקר ביוסטון טקסס, שם יצא לי לארח אותו במסגרת עבודתי כעוזר קב”ט במשרה חלקית בקונסוליה המקומית. בשיחה עמו עלה נושא עישון הגראס שנחשב אז כפשע של ממש בארץ ואילו בארה”ב כבר היה די נפוץ – לפחות בקרב סטודנטים באוניברסיטאות.

באופן אישי, הפער בין הדימוי השלילי של העבריינים והנרקומנים לכאורה שעישנו מריחואנה לבין האנשים הנורמטיביים שעישנו בסביבתי, כולל ההוא שהשתקף מולי במראה, מאוד הפריע לי.

סיפרתי ליוסי שריד כי בראיון הקבלה לקונסוליה נאלצתי לשקר ולהצהיר שמעולם לא ראיתי, שמעתי, קראתי ובטח שלא עישנתי מריחואנה, כאשר האמת היא שעוד לפני הצבא, בהיותי תלמיד ישיבה תיכונית בשיקגו העליזה של שנות השישים, עישנתי מספר פעמים גראס, הרגל שלא הפריע לי – מלבד הצהרת השקר – לשרת שירות צבאי די קרבי כלוחם בשייטת 13.

נכון לאותם ימים, ואני מניח שגם היום, אם שלטונות הצבא היו יודעים על העישון האסור, הם בטח היו זורקים אותי מהצבא, ולא לפני שהיו מכבדים אותי בשלושים ימי חופשת ‘הכל כלול’ בכלא שש.

אבל, ההתייחסות המחמירה לא הייתה רק של שלטונות הצבא, אלא גם, ואף חמורה יותר של משרד החוץ בקריטריונים לקבלת המשרה החלקית בקונסוליה, גישה שחייבה ילד טוב ירושלים וסבון כמוני פשוט לשקר. (גילוי נאות בטרם אמשיך: “מספר פעמים” זה מספר פעמים מצומצם ביותר. כלומר לא התמכרות ובטח שלא שימוש מופקר מעבר לפה ושם מדי כמה חודשים, לעתים אפילו שנים. כלומר – לתואר “נרקומן” אני כנראה לא זכאי.)

יוסי שריד שמע, ובניגוד מוחלט למה שהערכתי שנבחר ציבור יאמר או יטיף, ביקש ממני לדבוק באמת שלי בכל תחקיר ותשאול של מי ממוסדות המדינה, ואף לפנות אליו ישירות בכנסת אם מישהו במערכת אי פעם יעז להציק לי בנושא הכל כך שולי, מטופש ולא משמעותי בהערכת כישוריי או התאמתי לתפקיד זה או אחר.

בנוסף, וזה המשפט שאותו לא אשכח, שריד גם הרגיע אותי באומרו שגם הוא התנסה בשטות הזאת שהממסד מנפח מעבר לכל הגיון ופרופורציה.

הבוקר, עם היוודע דבר מותו, אני קורא אין ספור דברים על דבקותו באמת, ואני חושב לעצמי איזה סיכון נטל על עצמו חבר הכנסת הצעיר יוסי שריד בהתוודותו הכל כך כנה ונועזת לפני שהייתי בחור צעיר שהוא אפילו לא הכיר ושבנסיבות כל כך מובנות יכול הייתי לנפח את הגילוי שלו לקרקס תקשורתי לא קטן. מעבר לכך, איך אפשר שלא להזכיר שמדובר בשנת 1976 בשנים שכל דיבור על הנושא היה באמת טאבו, כאשר גם היום נדמה שרבים הם אלו חברי וחברות הכנסת שהתנסו בעישון סמים קלים ואינם מוכנים לדבר על כך בגלוי.

ארבעים שנה עברו, מפגש נוסף לא היה לי עמו, להוציא החלפת ברכת שלום יחידה כשחלפנו במקרה זה מול זה ברחוב קפלן בתל אביב, אולם, מאז ביקורו ביוסטון לפני ארבעים שנה התמדתי בהערכה שהלכה והתחזקה ליושרתו, לצניעותו, לישירותו וליכולתו של יוסי שריד לדבוק באמת שלו, אמת שהייתה מבוססת על השכל הישר ורהיטות מסריו.

אהבתי אותו –
ועוד בחייו התגעגעתי לשכמותו.

ראו עוד:
זאב ז’בוטינסקי מעשן חשיש – וכותב על זה
ג’ון קנדי עישן מריחואנה רפואית בזמן היותו נשיא