“המלחמה בסמים היא כשלון חרוץ” – בראד פיט בראיון על הסרט החדש ‘הבית בו אני גר’

“כשהוא יושב בכסא עור רחב ידיים, עם פופקורן ביד אחת ובירה ביד השנייה, בראד פיט מוכן ומזומן לשיחה על סמים.” – כך נפתחה ההקדמה לראיון בנושא המלחמה בסמים שערך מגזין Huffington Post עם בראד פיט השבוע בלוס אנג’לס בעקבות השקת הסרט הדוקומנטרי החדש בהפקתו.

את הראיון – שנערך לקראת השקת סרט דוקומנטרי חדש שהיה שותף בהפקתו – פתח פיט בווידוי אישי: “ימי הסמים שלי עברו וחלפו כבר מזמן, אבל זה בהחלט סביר שיכולתי היום להגיע לכל עיר בכל מדינה בעולם ולהשיג איזה סם שאני רוצה. תן לי 24 שעות ואני מוצא לך איזה סם שאתה רוצה באיזו עיר שתבחר. ולמרות זאת, אנחנו כחברה ממשיכים לממן את הבדיחה הזאת שנקראת ‘המלחמה בסמים’. בזבזנו כבר מיליארדים של דולרים במשך יותר מ-40 שנה, חייהם של אנשים בכל העולם נהרסים ואנחנו ממשיכים להתייחס למלחמה בסמים כאילו היא בסדר.”

“הבית בו אני גר”

“הבית בו אני גר”, או יותר נכון – “The House I Live In”, הוא סרט דוקומנטרי חדש שיצא השנה לאקרנים. הסרט הופק ע”י בראד פיט בשיתוף עם יוג’ין ג’רקי, במאי מוכשר שהפיק בשנת 2006 את הסרט “מדוע אנחנו נלחמים?” הבוחן את יחסי המלחמה של ארצות הברית עם הכלכלה והעסקים, הסבך של תעשיית הצבא בארצות הברית המודרנית וכו’.

הבית בו אני גר - The House I Live In
“הבית בו אני גר” – זוכה פרס חבר המושבעים בפסטיבל סאנדנס

The House I Live In מציג מבט מפוכח ומקיף על “המלחמה בסמים” כפי שמתנהלת בעשרות השנים האחרונות בארה”ב ועוקב אחר הסיפור מתחילתו בשנות ה-30 בארה”ב, כיצד התפתח לרדיפה, איך התפוצץ מאז ומה כל זה בעצם אומר לנו.

זו כמובן לא הפעם הראשונה בה מתייחס בראד פיט למלחמה בסמים וכשהציג בפניו ג’רקי את תכניותיו לפרוייקט הסרט התיעודי שיספר את סיפור המלחמה הנוראה, אמר פיט: “זו אחת הדרכים של הממשל לשמר את האנשים העניים כנזקקים. קח למשל את הוריקן קתרינה כדוגמה – באירוע הזה יכולנו לחזות בבירור כיצד חלק מהאוכלוסיה פשוט שווה פחות. קבוצה שלמה בחברה שלנו פשוט לא מקבלת כל יחס מהממשלה.”

צפו: יוג’ין ג’רקי בראיון אצל ג’ון סטיוארט:

גם זה בטח יעניין אותך

קיראו עוד: בראד פיט ברשימת 50 משתמשי המריחואנה המשפיעים ביותר
קיראו עוד: “מפורסמים על סמים” – ציטוטים ותמונות

הראיון עם בראד פיט ויוג’ין ג’רקי

שאלה: מדוע אתם חושבים שנושא המלחמה בסמים לא עולה לדיון רציני?

בראד פיט: זה נושא שתמיד היה בגדר ‘טאבו’ – אלא אם כן אתה שוטר שהצליח לתפוס איזו הברחת סמים גדולה. אף-אחד לא מוכן להגיד בקול רם שהמלך הוא עירום ושהמלחמה בסמים נכשלה. ועוד איך נכשלה…

יוג’ין ג’רקי: אם היה מדובר בנושא אחר, כבר מזמן היו מבינים שהרדיפה הזאת פשוט מגוחכת. זה רק בגלל הדימוי ה”מצוחצח” של השוטר שעושה עבודת קודש ומצליח כביכול למגר תופעות לא רצויות מהחברה. הסיפור הזה הוא פשוט בזבוז כסף אדיר.

שאלה: מה היית מקווה לשמוע בשיחות של אנשים בחברה?

בראד פיט: הייתי רוצה שיבינו שהמדיניות הזאת היא כמו בומרנג והיא חוזרת ומכה במי שמניע אותה. יוג’ין הצליח בסרטו להציג את הנושא באופן שהפתיע גם אותי -שהמלחמה בסמים היא בעצם כלי להחזיק חלק מהאוכלוסיה בשקט ובפחד. הדברים שנעשים בשם אותה מלחמה הם פשוט מחרידים, בלתי-מוסריים. המלחמה בסמים היא פשע בפני עצמו ואנחנו מוכרחים לשנות אותה.

שאלה: האם לדעתך יש מקבילה כלשהי בהיסטוריה לעניין הזה של המלחמה בסמים?

יוג’ין ג’רקי: האיסור על אלכוהול. זה בדיוק אותו הדבר. האיסור על אלכוהול בארה”ב התפוצץ לנו בפנים והפך את גורמי העולם התחתון למפלצות ענק. די במהרה הבינו שהאיסור לא יעבוד ושזה היה לא יותר מרעיון משוגע.

שאלה: אז למה אנחנו לא מפסיקים עם המלחמה בסמים בדומה לזו עם האלכוהול?

יוג’ין גרקי: ההבדל בין אז להיום הוא שהיום ישנה תעשייה שלמה שנסמכת על החוקים הללו ומתחזקת את עצמה בצורה הכי גרועה שאפשר לחשוב עליה – אספקה קבועה של בני אדם.

בראד פיט: אתה מדבר על מערכת בתי הסוהר כן?

ג’רקי: כן. תעשיית בתי הכלא היא תעשייה לכל דבר. תעשייה של כליאת המונים. והפוליטיקאים מסתמכים עליה ועל התעשיות הקשורות אליה שתמשכנה לספק מקומות עבודה לצמצום אחוזי האבטלה הגוברים.

יש כאן מוקד כוח אינטרסנטי שחוסם כל אפשרות לשינוי המדיניות. החסימה הזאת מונעת לא רק את שיפור המדיניות אלא גורמת לכך שכל דיבור בנושא הופך ללא-לגיטימי. מה עוד שהרבה אנשים מרוויחים מהמצב כפי שהוא היום. ממש כמו שהרוויחו בתקופת העבדות.

שאלה: איך הגענו למצב הזה?

ג’רקי: סוחר סמים רציני הוא ממש כמו סוג של טורף. והרי אנחנו כולנו רוצים להגן אחד על השני מפני טורפים. יש לי חברים עשירים עם חיים נוחים שלא יכולים להתנהל בלי הפרוזאק שלהם. אז למה אצלם זה בסדר ואצל אלו העניים, החולים, שרוצים קצת הקלה על חייהם ופונים לחומרים שונים, אצלם זה לא בסדר?

בראד פיט: הדרך היחידה להפסקת המלחמה הזו בסמים היא להוציא את פוטנציאל הרווח בעסק הזה. אנו צריכים להתייחס לבעיית הסמים כבעייה בריאותית ולא כעבירה פלילית.

ג’רקי: בסרט יש עיתונאי אחד בשם צ’אק בואודן, הבחור עם הקול העבה שנמשע כאילו הוא שתה וויסקי כל היום. צ’אק הוא בעל ידע רחב מאוד בכל הנודע למלחמה בסמים ובמיוחד בעניין השפעתה על מקסיקו. צ’אק אמר לי משהו מאוד מעניין בנוגע לדה-קרימינליזציה (הפסקת הפללה). הוא אמר, “התומכים בדה-קרימינליזציה משתמשים בשני שקרים קבועים. השקר הראשון הוא שאם נעשה דה-קרימינליזציה, אנשים ישתמשו פחות בסמים כביכול בגלל שהם עשו את זה רק כי זה היה אסור. זו שטות גמורה. תסתכל על מה שקרה עם האלכוהול – איך שבוטל האיסור, אחוזי השימוש באלכוהול עלו מיד. לא הרבה אמנם, אבל עלו.”

“השקר השני הוא שאם תפסיק את ההפללה, אחוזי הפשיעה יירדו. גם זה לא מדוייק בכלל. אנשים שחיים היום על חשבון המלחמה בסמים הם אנשים שמשתמשים בנשק ואלימות לניהול עסקיהם. כרגע עיקר עיסוקם הוא סמים. תוציא את הסמים מהמשוואה ומה קיבלת? אנשים אלימים עם נשק שצריכים כסף ואין להם מה לעשות. האלימות לא תיעלם, אלא פשוט תופנה לתחומים אחרים – גניבת רכבים, חטיפות.” אמרתי לו – אופס, זה לא ממש טוב. והוא אמר: “לא, זה דווקא מאוד טוב.”

שאלה: איך זה שזה טוב?

ג’רקי: זה יהיה טוב בגלל שהמצב היום הוא שאותם פושעים “מסתווים” בין אזרחים תמימים שברובם עניים ולא אלימים ואנחנו רודפים אותם כקבוצה אחת. דה-קרימינליזציה של סמים, תוכל לשים את כוחות השיטור במצב נכון בו יידעו להבחין בהבדל בין איום ממשי לחברה לבין מישהו שסתם צריך עזרה וטיפול.

פיט: ויש עניין נוסף. אתה יכול לפקח ולבקר אחר האיכות של המוצר.

ג’רקי: הממשלה תוכל פשוט להתייחס לסמים כמו לכל חומר אחר שדורש מדיניות אכיפה ובקרה.

פיט: ואני גם מניח שהרבה פחות אנשים ייפלו קורבן לאותה מלחמה שלא נגמרת.

צפו בטריילר:

קישור לצפייה ישירה בסרט “הבית בו אני גר”:
לחצו כאן.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר