בג”ץ דחה את העתירה שביקשה לאפשר למטופלים גידול קנאביס ביתי

כפי שהיה צפוי, שופטי בג”ץ דחו לפני שעה קלה (א’) את העתירה שהוגשה לפני כשלושה חודשים בדרישה לאפשר גידול ביתי של קנאביס למחזיקים ברישיון שימוש בקנאביס (“מטופלי קנאביס רפואי”). כזכור, העתירה הוגשה לבג”ץ מחדש, לאחר שעו”ד ליאור פרי, המייצג 8 עותרים, הגיש את העתירה לביהמ”ש המחוזי, אך זה הורה על מחיקתה והפנה את העותרים לבג”ץ.

המטופלים שעתרו, אילן שכטר ז”ל, אמיר ג’יוסי, סיגל גולן, יניר אפגין, אבי אוזאנה, יצחק צבי וייס, סתיו כספי ובר שלום אזולאי, טענו בעתירה בין היתר כי עד שנת 2016 היו מטופלים שהחזיקו ברישיון לגדל קנאביס בעצמם, עד שבאותה שנה הוסרו המילים ‘גידול, ייצור’ מהרישיון. בעתירה הם דרשו להשיב את המצב לקדמותו, טרום 2016, וזאת בין היתר בגלל “מחירו הגבוה של הקנאביס הרפואי”.

בפסק הדין מציינים השופטים יוסף אלרון, יחיאל כשר ורות רונן, כי העותרים טענו בעתירה בין היתר לגבי הצורך לגדל בעצמם את הקנאביס מתוך רצון “לקבל קנאביס אורגני ללא חומרי הדברה ואשר איננו עובר הקרנות”, להימנע מבעיית עובש, ומכיוון שהדבר נדרש על מנת לאפשר בחירה של הזן המתאים וכן כי תהליך הגידול עצמו של הצמח מהווה עבורם סוג של תרפיה.

המדינה בתשובה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה, בין היתר בגלל שיהוי כבד בהגשתה מאחר שעניינה נוגע להחלטת ממשלה משנת 2016, וכן בשל אי-מיצוי הליכים כנדרש ובשל אי צירוף ממשלת ישראל כמשיבה. כמו כן טענה המדינה כי ההחלטה לא לאפשר גידול עצמי התקבלה על בסיס נימוקים כבדי משקל וכן כי קיים חשש לשימוש יתר, לפוטנציאל גבוה לגניבה וזליגה, ואין יתרון רפואי ממשי בגידול עצמי של קנאביס.

“צוין,” כתבו השופטים, “כי בעבר הוגשו שתי עתירות שעסקו אף הן בסוגיה זו – אחת ב-2016 ושנייה ב-2019, ושתיהן נמחקו”. עוד פירטו כי העותרים דחו את טענות המדינה בתשובתה, והסבירו כי חיכו עד עתה “כדי לתת לרפורמה הזדמנות להוכיח את עצמה”. לגבי הטענות על זליגה הסבירו העותרים כי אפשר “לנטרל” אותה באמצעות “אימוץ המודל הקנדי” בו מספר העציצים מותאם למינון החודשי המאושר ובהתייחס לפוטנציאל הגניבה הסבירו העותרים כי ירידת המחירים בשוק השחור הופכת את הטיעון הזה לבלתי רלוונטי.

“ניתן להבין את תחושות העותרים ומצוקתם,” כתבו השופטים בפסק הדין, “אולם דין העתירה להידחות על הסף. זאת, בראש ובראשונה, מאחר שהעותרים מבקשים להשיג על החלטת ממשלה שהתקבלה לפני כ-6 שנים, כך שעתירתם הוגשה בשיהוי ניכר. העותרים, גם עתה, לא מיצו הליכים אל מול הגורם הרלוונטי ופניותיהם המוקדמות (למשרד הבריאות) לא הכילו את שלל הטענות שבעתירה”.

לבסוף, בטרם דחו את העתירה, סיכמו השופטים כי “משקבענו זאת, יובהר, כי לא נעלמה מעינינו הטענה לפיה ‘לחלק מהעותרים ממילא לא היה עדיין היתר לקנאביס בשנת 2016, לאחרים היה היתר אולם לא היתה כל בעיית אספקה…’, אולם במובן זה, האופן הכוללני שבו ניסחו העותרים את התייחסותם לצורך התגוננות מפני טענת השיהוי, מבלי להניח מסד עובדתי ביחס לכל עותר ועותר – בעוכריהם”.