אסור להשוות: מה הקשר בין חוק סמי הפיצוציות לרדיפת הנאצים ועוזריהם?

חוק סמי הפיצוציות החדש נראה כמו חוק חביב שבא להגן על כולנו, אך ייתכן ומדובר בחוק מסוכן שכלל לא יעשה את העבודה.

חוק סמי הפיצוציות החדש שעבר בכנסת בחודש שעבר, קובע כי בסמכותו של שוטר להיכנס למקום שיש לו “יסוד סביר” להניח שמוחזק בו חומר מסוכן (למעט במקום מגורים).

לכאורה ניתן היה לחשוב שמדובר בחוק חיובי שבא להגן על צעירי ישראל מלצרוך את אותם חומרים חוקיים, אך לחוק יש גם צדדים שליליים רבים שמוכיחים שהפתרון הוא דווקא זה שנתקבל לאחרונה בניו זילנד (במידה ולא מדברים על לגליזציה של קנאביס כמובן) שהחליטה על לגליזציה של סמי פיצוציות.

ראו: ניו זילנד אישרה מכירת “סמים חוקיים”

בזמן שיאיר גלר, מנכ”ל הרשות למלחמה בסמים, מתמוגג על כך שהחוק החדש יפתור לתמיד את בעיית הסמים הסינטטיים – תוך התעלמות מהעובדה שהחוק, שמאשר פריצה לבתי עסק ולא לבתי מגורים, פשוט יגרום למעבר המתבקש היישר אל העולם המקוון והאינטרנט – בניו זילנד חשבו על פתרון אחר וקצת הפוך:

במקום לרדוף אחרי החומרים הנפוצים ולהגדירם כבלתי חוקיים אחד אחרי השני, ממשלת ניו זילנד החליטה לעשות מין לגליזציה של אותם חומרים ובמקום ללכת על דרך השלילה, בחרה בדרך החיוב. על פי החוק, כל אותם חומרים יוגדרו כחוקיים ומכירתם תאושר, בתנאי שיעברו את בדיקות הבריאות הנחוצות, בדומה לבדיקות שנערכות על תרופות.

“כשמוציאים מהחוק חומר אחד, מיד צצים אחריו עוד שניים או שלושה אחרים,” אמר רוס בל, מנכ”ל רשות הסמים בניו זילנד. “אי אפשר להוציא מהחוק חומרים שעוד אינם קיימים והמאמצים הכבירים המושקעים בנסיון לאסור את אלו הקיימים מעלים חרס.”

אך מסתבר שמה ש”אי אפשר” בניו זילנד, כן אפשר בישראל.

חוק מסוכן

עניין האינטרנט הוא לא הבעיה היחידה עם ‘חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסכונים, התשע”ג’ – החוק, שקובע כי בסמכותו של שוטר להיכנס למקום שיש לו יסוד סביר להניח שמוחזק בו “חומר מסוכן”, עובר על עיקרון חוקיות בסיסי, וחקיקתו היא תקדים אשר קדמו לו רק החוקים נגד הנאצים ועוזריהם.

על פי פקודת הסמים, “חומר מסוכן” הוא חומר שנועד לשימושו של אדם, בדרך של אכילה, שתייה, לעיסה, הזרקה, החדרה, עישון או הרחה, ושקיים יסוד סביר להניח כי השימוש בו עלול להביא להפרת הסדר הציבורי או לפגיעה בשלום הציבור, בביטחונו או בבריאותו, בדרך הדומה לפגיעה הנגרמת כתוצאה מהשימוש בסם מסוכן.

“אם עד עכשיו מה שהיה אסור בחוק היו סמים שהופיעו ברשימה מוגדרת וידועה היטב, כעת החוק מגדיר כ’סם מסוכן’ גם חומרים שעדיין לא הוגדרו כלל כסמים בפועל,” מסביר עו”ד איל גרנט בפוסט שפירסם אמש בבלוג שלו.

“חקיקה תקדימית שקדמה לה רק החקיקה נגד הנאצים”

“החוק כביכול נועד רק להילחם נגד סמי הפיצוציות שמעתה יאסרו על פי גחמתו של שוטר, אבל בפועל הוא מהווה תקדים מסוכן ביותר,” הוא אומר.

“הבעיה התקדימית היא בעניין החקיקה הרטרואקטיבית שבחוק,” מסביר גרנט. “כלל ברזל של חוק העונשין הוא שכל עוד משהו לא נקבע כאסור, הוא מותר. חוקים ונורמות חדשות שקובע המחוקק הן אך ורק ביחס לעתיד. עיקרון זה נובע מאחד הכללים הבסיסיים של עקרון החוקיות, לפיו אין עונשין אלא אם מזהירין.”

“החקיקה הרטרואקטיבית היחידה במדינת ישראל היא החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם,” הוא ממשיך. “חקיקה שכזאת, האוסרת על משהו שטרם הוחלט לגביו שהוא אסור, היא חציית מדרגה בתחום החקיקה הטוטליטרית במדינת ישראל. הרי כיצד אדם צריך לדעת שחומר מסוים הוא “חומר מסוכן” אם לא נכלל בפקודת הסמים המסוכנים? הוא לא.”

“חקיקה זו בעצם פורצת את הדרך לקראת חוקים נוספים שייאסרו רטרואקטיבית על התנהגות,” הזהיר. “לפתע מחליטים שאנשים שכיום הם נורמטיביים, הם עבריינים לכל דבר ועניין, ללא שיוכלו לעשות שום דבר בנידון, ועל פי החלטה שרירותית של שוטר.”

ראו גם: האמת על נייס גאי וסמי הפיצוציות – מהאיש שהמציא אותם