רבקה וברוריה סוחרות קנאביס | הטור של גדי

גדי נסע לקנות קנאביס רפואי בבית מרקחת ונתקל בסוחרי הקנאביס החדשים של ישראל: הרוקחים

“רבקה!”, היא קראה בקול ואפילו לא טרחה להיישיר אליי מבט, “קנאביס!”

סאונד מוגזם של לגימת תה נשמע ממרחק, לאחריו צלילי הנחת ספל שלוו בכחכוך גרון. מהחלק האחורי של בית המרקחת צצה לה בעצלתיים רוקחת חביבה, ניגשה אליי באיטיות של עובדת דואר וניכר היה עליה שהיא דווקא רוצה לעזור.

“יש לך מרשם ורישיון” היא לא טרחה לזרוק סימן שאלה.

“כן בטח!” השבתי מייד תוך שאני מציג לה את המסמכים על מסך האייפון שלי.

“רק מודפס אדוני” היא נאנחה, כמי שנאלצת לחזור על דבריה בפעם האלף.

“מה…” אמרתי בטינייג’ריות, “מה זה משנה אם זה דיגיטלי או מודפס?!”

“זה הנוהל אדוני” השיבה בטון מונוטוני שמשדר שאיו עם מי להתווכח בכלל.

“אבל בבתי מרקחת אחרים מקבלים במייל או בוואטסאפ…” נאנקתי.

“בוואטסאפ?” היא ציחקקה, “שמעת ברוריה??? יש לבית מרקחת וואטסאפ”.

איזה קנאביס אתה?

שתי הרוקחות צחקו בקול גדול למשמע דברי הבידור הקורעים, שהכניסו להן קצת אקשן ביומן האפור-לבן.

מסרב להאמין שזה קורה לי בתקופה שבה מדפסות תלת-מימד מדפיסות לנו איברים פנימיים, הלכתי לחנות צילום סמוכה וחזרתי עם הדפים בין הרגליים.

“אוקיי…” אמרה רבקה בנימת ניצחון, “אלה הזנים שיש לנו”. היא החליקה לעברי רשימת זנים, שאת רובם לא הכרתי… נאנחתי בכעס; עד שכבר מצאתי את הזנים הקבועים שלי, אצל הספק הקבוע שלי, עכשיו אני שוב צריך לעבור ניסוי וטעייה???

“אני צריך סאטיבה טובה, לא חזקה מדי” עברתי על התפריט בקול רם, “את יכולה להמליץ לי?”

הס השתרר בבית המרקחת. שניות של שקט, מבטי תימהון של רבקה וברוריה, ואז הן פשוט פרצו בצחוק גדול.

“נו מה את אומרת ברוריה?!” צהלה רבקה ושמחה, “הוא חושב שאני אמליץ לו על זנים… בחור צעיר, אנחנו רק מקבלות את הסחורה ומוכרות אותה, אנחנו לא טועמות…”

הייתי בשוק. מילא אני, שרף הספיגה שלי גבוה ושניחנתי ביכולת לקחת כל דבר מרתיח ולהפוך אותו לקטע או לפוסט, אבל מה אמורים להרגיש הלומי קרב שמקבלים יחס כזה, שעה שהם מבקשים קצת רוגע? איך מרגישים חולי הסרטן או הורים לילדים עם אפילפסיה שחרדים למצבם של ילדיהם הסובלים? איך יכול להיות שהרוקחים, שאמורים להיות סמי-רופאים עבור חולים וסובלים בשעתם הקשה, מגלים כזו בורות ואף מרשים לעצמם ללגלג על מטופלים, בקריצה של “יאללה הסתדרתם על רישיון לסם מסוכן, רוב הסיכויים שבאתם להתמסטל…”

אני יודע שהחוויה שתיארתי כאן קיצונית (אבל אמיתית אגב), אני משוכנע שרוב הרוקחים נוהגים בכבוד או לפחות שומרים את דעותיהם לעצמם, אבל ביותר מדי בתי מרקחת ברחבי הארץ הרוקחים לוקים בבורות בכל הנוגע לקנאביס, וזה פוגע פגיעה קשה בעשרות אלפי מטופלים בישראל, שבעל כורחם נשלחים לבתי המרקחת לרכוש את הקנאביס שלהם. מן הראוי שמשרד הבריאות ייתן על כך את הדעת וידאג להעביר את הרוקחים השתלמויות מתאימות. לא יכול להיות שרוקח משמש למטופל כסתם דילר, יש לו אחריות: הוא צריך להיות דילר מצוין!

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר