אירועי מפתח בהיסטוריה של המריחואנה (תמונות)

ההיסטוריה של המריחואנה בארה”ב היא היסטוריה של סיפורים מנוגדים ופירושים שנויי מחלוקת. חלק מאמינים בקו הרשמי שקנאביס הוא סם שפוגע ומהווה סם מעבר לסמים קשים יותר. הם רואים במריחואנה קודם כל, ובעיקר, כחומר משנה תודעה מסוכן, המביא לפגיעה וניוון של החברה. אחרים נחושים באותה מידה שקנאביס הוא תרופה יעלה ובטוחה למחלות וכאבים. מיליונים משתמשים במריחואנה להנאה ורוגע. וכך זה ממשיך…

במרכז המחלוקת נמצא צמח קשוח ומסתגל שניזון מקרני השמש וגדל כמו עשב כמעט בכל סביבה. השרף הדביק שנמצא על העלים המשוננים והפרחים הסבוכים בתוך עצמם בראשו של הצמח מכילים עשרות תרכובות של שמנים, שחלקם, כאשר מעוכלים, גורמים לשינויים עצביים במוח.

תנו לצמח לצמוח

לקנאביס יש השפעה תרבותית עשירה מבחינה היסטורית – צמח שגדל לראשונה במרכז אסיה ותפס חלק עיקרי במסורת והאמונה השאמנית. הידע שהועבר מדור לדור על השפעותיו הרפואיות והבד הקשיח שניתן להפיק ממנו, התפשט לכל נקודה בעולם. כשעבר ממקום למקום הצמח הארומטי אף פעם לא נכשל והצליח תמיד לשאת חן בעיניי האוכלוסיה המקומית. כאשר המריחואנה הגיעה למקום חדש, היא אף פעם לא נעלמה, אף פעם. היא תמיד המשיכה קדימה, עוברת מתרבות אחת לאחרת.

קיראו עוד: כל ההיסטוריה של המריחואנה על רגל אחת

הספר “סימני עשן” הוא תשקיף על דמויות שהשפיעו על ההיסטוריה של המריחואנה והתפקיד המשתנה שלה בסיפור האמריקאי. בספר מסופר על איך קנאביס הגיע לראשונה ליבשת אמריקה – ע”י אפריקאים אשר נשאו עמם זרעים על ספינות העבדים – ואיך הצמח הושמץ ונהפך לבלתי חוקי בארצות הברית בזמן שסיגריות החשיש היו בשיאן.

‘סימני עשן’ עוקב אחר התפתחות התנועה האזרחית שהחלה בשנות השישים, כשקנאביס הגיח לראשונה ככוח מתריס כנגד תרבות מלחמה שלא חדלה לעולם. כתגובה לחוקים האכזריים שהיו על צרכני הקנאביס, אופוזיציה החלה לצמוח עד להתמרדות נגד תעשיית התרופות המדורנית והממסד השולט.

הקפיצה הגדולה הגיעה בשנת 1966, כשאזרחי קליפורניה הצביעו והעבירו את הצעה מספר 215, שאישרה לרופאים לספק אישורים לשימוש במריחואנה. מאז, הועברו חוקים דומים ב-16 מדינות שונות בארה”ב ואף בוושינגטון הבירה. יוזמות ללגליזציה של מריחואנה נמצאות על הפרק במספר מדינות בהצבעות שיערכו בנובמבר הקרוב.

13 מקרי מפתח בהיסטוריה של מריחואנה

לואי ארמסטרונג
לואי ארמסטרונג
לואי ארמסטרונג, נגן הג’ז, זכה לפירסום לראשונה כחצוצרן ויותר מאוחר כזמר, שגריר מוזיקלי, ודמות אגדית. ידוע בכינויים ‘סטצ’מו’ ו’פאפס’ למיליוני מעריצים, החצוצרן העילאי היה צרכן קבוע של גייג’ (Gage), אחד מהכינויים המועדפים לקנאביס בחוגי הג’ז. סטצ’מו, שעישן בקביעות, לעיתים קרובות ציין את התועלת בשימוש. “אנחנו תמיד ראינו בקנאביס כסוג של תרופה,” הוא קבע. ארמסטרונג, צאצא של עבדים, אמר שעישן כדי להירגע, להוריד לחץ, ולהפחית את הכאב הכרוני של הגזענות: “זה גורם לך להרגיש טוב, בנאדם. זה מרגיע אותך, גורם לך לשכוח מכל הדברים הקשים שקורים לכושי.”

איזה קנאביס אתה?


בית מלון דלמוניקו בפארק אווניו, ניו-יורק
בית מלון דלמוניקו בפארק אווניו, ניו-יורק
בית מלון דלמוניקו בפארק אווניו, ניו-יורק, היכן שבוב דילן הכיר לביטלס את המריחואנה ב-28 לאוגוסט 1964. שיגעון הביטלס (ביטלמניה) היה אז בשיאו, ועשרים שוטרים עמדו מחוץ לסוויטה בקומה השישית, בזמן שמאחורי דלתות סגרות דילן הדליק והעביר לארבעת המופלאים את הג’וינט הראשון שלהם. מספר דקות לאחר מכן כולם התחילו לצחוק באופן מגוחך. “היינו סוג של גאים בזה שדילן הכיר לנו את הקנאביס,” פול מקרטני ציין. בדיוק כמו שמלכי הג’ז בתחילת המאה תיארו את סיגריית החשיש כתענוג שאסור לפספס, מלכי הרוק קידמו דעה דומה לקהל עצום. קנאביס פתח את הדלת למימדים שונים של סגנונות המוזיקה שעוד לא היו קיימים באותם זמנים ודילן והביטלס סחפו את הצעירים של כל העולם אחרי המוזיקה שלהם שהייתה מושפעת רבות מהחומר הפסיכואקטיבי.


אלן גינסברג
אלן גינסברג
לגליזציה של מריחואנה לא הייתה על מפת הפוליטיקה כאשר אלן גינסברג, נגן מפורסם, הוביל צעדה מחוץ לבית כלא לנשים בשדרה השישית בדרום מנהטן בעשירי לינואר, 1965. עשרות מפגינים צעקו סיסמאות וניפנפו בשלטים, מה שהוביל לאחת התמונות הממצות את הוואי של שנות השישים: תמונה של גינסברג, שלג על זקנו וראשו, מחזיק בשלט שאומר, “קנאביס זה כיף”. בשלט של מפגין אחר נכתב: “קנאביס זה בעיטה מעוררת למציאות”. ההפגנה למען המריחואנה הייתה האירוע המרכזי של הועדה ללגליזציה של מריחואנה (באנגלית LEMAR) בניו-יורק. זאת הייתה הפעם הראשנה שאירגון בתוך ארצות הברית קרא בפומבי לשינוי בחוקי האיסור על המריחואנה.


רפאל משולם
רפאל משולם
בשנת 1965 המדען הישראלי רפאל משולם ועמיתיו לעבודה באוניבריסטה העברית בירושלים סינטזו ופיענחו לראשונה בהיסטוריה את המבנה המלקולרי של דלתא-9-טראהיידרוקנאבינול (THC), המרכיב הפסיכואקטיבי העיקרי במריחואנה. למרות שהוא לא ידע זאת בזמנו, משולם הדליק פתיל איטי שבסופו של דבר יתפוצץ ויגרום למהפכה במדעי הרפואה. בשנות ה-90 המוקדמות, קבוצתו של משולם גילה חומר טבעי דמוי THC – תרכובת פנימית, שקיימת במוח ובגוף שלנו (“הקנאביס הפנימי”), אשר מגנה על תאי עצב, מגרה גדילה של תאי גזע בוגרים ומווסתת מספר רחב של תהליכים פסיכולוגים בגוף, כולל מטבוליזם של גלוקוז, לחץ דם, צפיפות עצם, פעילות מעיים ו’תפיסה’ של כאב. בתוך הקהילה המדעית, הגילוי של “המערכת האנדוקנבואידית” מוכר יותר ויותר כבעל השפעה עתידית על הבנת הביולוגיה של גופנו.


ניסויים בחיילים
ניסויים בחיילים
בתוך המפקדה של צבא ארצות הברית באדג’ווד ארסנל, מרילנד, כחלק מניסוי של צבא ארה”ב, חיילים אמריקאים קיבלו מגוון רחב של סמים משני תודעה, כולל נגזרת חזקה במיוחד ממריחואנה סינטטית. הניסויים הסודיים הללו נערכו בשנות ה-60, כשמשרד הביטחון של ארצות הברית היה במרדף אחרי הרעיון של פיתוח נשק, כיביכול הומני, שיעלף אנשים בין רגע וללא הרג. דרגי צבא בכירים, אשר התלהבו מהרעיון של ‘מלחמה ללא מוות’, רואים במוחם מטוסים משחררים עננים של ‘גז שיגעון’ מעל שטחי האויב שיגרמו לו להיות מבולבל ויעלימו את הרצון להילחם. במרדף אחרי החלום ההזוי, קציני רפואה צבאיים גילו בשגגה את תכונותיה החזקות של המריחואנה כנוגדת שיבוש ופגיעה בתפקוד של הגוף. מומחה ללוחמה כימית בצבא סיכם, “קנאביס הוא קרוב לוודאי החומר בעל ההשפעה הכי חזקה כנגד אפילפסיה (מחלת הנפילה) שידוע לרפואה.”


טוד מיקורייה
טוד מיקורייה
עוד כאשר השימוש במריחואנה לצרכים רפואים עדין לא היה קיים, ד”ר טוד מיקורייה נלחם כדי להחזיר את הקנאביס למקומו הראוי ברשימת התרופות הקיימות בעולם המערבי. בזמן שעמד בראש המחקר למריחואנה במכון הלאומי לבריאות הנפש בשנת 1967, מיקורייה גילה מחדש את הספרות הרפואית הנשכחת על קנאביס והביא אותה לתשומת ליבם של פיזיקאים ומדענים. כמעט בכוחות עצמו בלבד, הצליח להשאיר את הנושא חי כאשר רק מעט אמריקנים – אפילו מעשני מריחואנה – היו מודעים להיסטוריה הרפואית של מריחואנה. מיקורייה לקח גם תפקיד קריטי בניסוח של הצעה 215, ההצעה ללגליזציה של מריחואנה רפואית בקליפורניה בשנת 1966. הצעה שמטרתה לאשר את הקנאביס כתרופה לא רק לרשימה ספציפית של מחלות אלה גם לכל “סוג אחר של מחלה שמריחואנה תביא הקלה.”


רוברט רנדל
רוברט רנדל
רוברט רנדל עשה היסטוריה בשנת 1976 מבחינה חוקית ורפואית כאשר תבע את ממשלת ארצות הברית לגישה לקנאביס, התרופה היחידה שעזרה לו כנגד הגלאוקומה. במקום לטעון לערעור אחרי שנעצר בשל גידול, הוא בחר להילחם בסעיפים שניתנו לו על בסיס הטענה של “צורך רפואי.” רנדל טען שכל בן אדם שפוי היה עובר על החוק כדי להציל את הראייה שלו. ג’יימס איי. וושינגטון, השופט הבכיר של בית המשפט העליון בדי.סי הסכים, ורנדל נוקה מאשמה. פסק הדין היווה נקודת מפנה והכריח את הרשות למזון ותרופות להקים את IND – תוכנית לחקירת תרופות חדשות ואישורן, שממשיכה להפיץ מריחואנה שמגודלת באישור הממשלה לקומץ של אנשים עם צרכים רפואיים – בעוד שבכירים בארצות הברית טוענים שלקנאביס אין השפעה רפואית.


ג'ק הרר
ג’ק הרר
ג’ק הרר, הפטרון הקדוש של המריחואנה, קידם תאוריה שלמה על בסיס שימוש נרחב של מריחואנה כמשאב לא נדלה, ידידותי לסביבה, כמזון, בד, תרופה, והנאה. הרר היה פעיל בהשבת העניין בשימושים התעשייתים של הצמח שפעם היה מהולל ע”י האבות המייסדים של ארה”ב. הוא היה קבוע בעמדתו שלמריחואנה יש יכולת כמעט בלתי מוגבלת להחליף את הנפט ומוצרי העץ וכן לאפשר ביטול בהדרגה של התעשיות הפוגעות בסביבה. האמונה המלאה והרעש שיצר הובילו להרחבת המטרות של התנועה לשינוי מדיניות הסמים והכין את הבמה לחזרת נושא הלגליזציה אל המודעות בשנות ה-90. “זאת התרופה הכי טובה, הכי בטוחה, הכי חכמה על הכוכב הזה. אתה תיהיה טיפש לא להשתמש בזה!” הוא הצהיר.


מארי ג'יין רת'בון
מארי ג’יין רת’בון
יותר מכל גורם אחר, היתה זו מגיפת האיידס שהפכה את המריחואנה לנושא הכי בוער באמריקה. מארי ג’יין רת’בון אפתה מעלה ל-15,000 אלף עוגיות מריחואנה כל חודש וחילקה אותם בחינם לנשאי HIV במחלקה לאיידס בבית החולים הכללי בסאן-פרנסיסקו. אנשים חולים גילו שקנאביס, ממריץ תאבון, היה הטיפול הכי יעיל והכי פחות רעיל לאנורקסיה ואובדן משקל כתצואה מנגיף ה-HIV. בסוף שנות השמונים הטיפול באיידס ניתן לכולם, וללא מריחואנה הרבה מטופלים לא היו מצליחים לסבול את תופעות הלוואי הקשות של הסמים שניתנו להם כנגד המחלה. ההיתקלות החוזרת של מארי עם אוכפי החוק גרמה לסיקור נרחב מצד גורמי המדיה על נושא המריחואנה הרפואית המחתרתית בסאן-פרנסיסקו.


דניס פרון
דניס פרון
דניס פרון, האקטיביסט למען מריחואנה הכי קולני, משפיע, ושנוי במחלוקת עומד מחוץ לחנות ‘Cannabis Buyers’ Club’ בסאן פרנסיסקו. החנות שהוקמה ע”י פרון עם אישורה ‘השקט’ של מועצת העיר, הפרה באופן בוטה את החוקים הפדרלים ע”י נתינת מריחואנה לאלפי אנשים עם איידס ומחלות אחרות. יותר מכל בנאדם אחר, פרון היה אחראי על קידום התנועה החברתית שהסתכם בהעברת ‘הצעה 215’, אבן הדרך שהפכה מריחואנה רפואית לחוקית בקלפורניה בשנת 1996. עשרות מדינות אחרות בקרוב ייפרדו משורות כוחה ההרסני של המלחמה בסמים ויהפכו את המריחואנה הרפואית לחוקית.


פטנט מריחואנה קנאביס
פטנט מריחואנה קנאביס
למרות שבכירים בממשל הפדרלי עדין מסווגים את המריחואנה כחומר מזיק בקבוצת הסמים הראשונה וללא שום ערך רפואי, הממשל הפדרלי נתן פרס בשנת 2003 למחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית על גילוי “הקנאבינואידים כאנטי-אוקסידנטים ונוירו-פרוטקטנס.” הגילוי היה מבוסס על מחקר שמומן ע”י המוסד הלאומי לבריאות הנפש, שגילה ש-THC וקנאבידיול (CBD), שתי תרכובות ביולוגיות פעילות שייחודיות לצמח המריחואנה, מגינות על המוח כנגד פגיעות נוירולוגיות, דלקות, ולחץ מחימצון במוח. מחקר שנעשה בעקבות הגילוי הראה ש-THC בולם אנזים שאחראי על הצטברות של עמילואיד, חלבון שמפריע בתקשורת תקינה בין התאים במוח, הסימן המזהה של אלצהיימר והתדרדרות בתפקוד המוחי.


אוניברסיטת אוקסטרדם
אוניברסיטת אוקסטרדם
אוניברסיטת אוקסטרדם, בית ספר לקנאביס שהוקם בעקבות תעשיית הקנאביס בדרום אוקלנד. בשני באפריל 2012 פשטו סוכנים פדרלים על המקום כחלק מהעלאת קמפיין אינטנסיבי כנגד ההישגים שתומכי המריחואנה הרפואית חשבו שהצליחו לקבל דרך תהליכים דמוקרטים עם המעבר של ‘הצעה 215’. המתקפה הפדרלית על הצעה 215 תהפוך בתי משפט לבמות של משפטי ראווה, תשלח חפים מפשע לכלא, תמנע תרופות לחולים כרוניים, תאיים על רופאים, ותשליט טרור על האזרחים הכי חלשים באמריקה עם פשיטות כמו של צבא על בתים ועסקים והרס של כל מה שבדרכם. במקום לפעול לפי החוק המקומי של קליפורניה, שוטרים מקומיים ואזוריים קשרו קשר עם הרשויות הפדרליות כדי לערער הרצון של ציבור הבוחרים.


פסטיבל Hempfest
פסטיבל Hempfest
פסטיבל הקנאביס בסיאטל: בשבוע השלישי של חודש אוגוסט, מאות אלפי אנשים מתכנסים במירטל אדווארדס פארק, רצועה באורך קילומטר וחצי של צמחייה טבעית ודרכים עקלקלות לאורך שפת החוף, כדי להלל את הצמח האהוב עליהם. הלחץ של חיי היומיום והשמחה מתערבבים כשאוהבי גאנג’ה מכל הפינות מתאחדים ביחד למה שנחשב כהתאחדות הכי גדולה בעולם למען המריחואנה. על מנת לשמור את המוניטין של סיאטל כמדינה מתקדמת, וידידותית לקאביס, המשטרה נמענת מלעצור מעשני מריחואנה. “פסטיבל ההמפ בא כדי לקדם את חופש הבחירה וזכויות האדם,” אומרת המארגנת הראשית ויויאן מקפיק. “אין שום קבוצה פוליטית או תנועה אזרחית באמריקה שהגיעה כל כך רחוק ללא הצלחה בסופו של דבר. זה רק עניין של זמן.”

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר