“מלך הקנאביס”: סיפורו של מוכר זרעי הקנאביס הראשון בעולם

לפני חודש בדיוק הלך לעולמו "מלך הקנאביס" נוויל שומאכר, שהיה מוכר זרעי הקנאביס המסחרי הראשון בעולם. הוא הגיע לאזורי מלחמה באפגניסטן רק כדי להשיג גנטיקה נדירה של קנאביס, והפיץ זרעים בכל אירופה וצפון אמריקה על אפם וחמתם של ה-DEA. הרבה מזני הקנאביס שכולנו מתענגים עליהם כיום הגיעו במקור בעזרתו של המלך.

השנה היא 1984, נוויל שומאכר, אז בחור אנונימי לגמרי, נרקומן משוקם שברח להולנד אחרי שהסתבך עם הרשויות באוסטרליה, חושב על רעיון שיעזור לו להרוויח קצת כסף ולעמוד על הרגליים.

הוא מחליט לפרסם מודעה קטנה במגזין “היי טיימס” המציעה למכירה זרעי קנאביס במשלוח בדואר. בחלוף שנתיים יותר מ-15,000 אמריקאים שולחים לתיבת הדואר של נוויל חצי מיליון דולר במזומן.

בנק זרעי הקנאביס הראשון בעולם נולד ובעקבות תעוזתו הרבה, החלוציות והיוזמה, שומאכר זוכה לכינוי החם “מלך הקנאביס”.

אבל שומאכר, שהלך לעולמו בסוף החודש שעבר, לא זכה להיקרא “מלך הקנאביס” רק בגלל שהוא עשה בוכטות ממכירת זרעי קנאביס. מדובר באיש עם סיפור חיים מטורף, שהשפעתו על סצנת הקנאביס העולמית תישאר גם שנים רבות אחריו.

הכלאות תוכים וסמים במרשם

נוויל נולד בעיר פרת’ שבמערב אוסטרליה, להורים שהיגרו מהולנד כמה שנים קודם לכן. בילדותו יצא לו להתרועע עם בעלי מקצוע שעסקו בהכלאת תוכים, תחום פופולרי למדי בקרב האוסטרלים, וכך למעשה זכה להכרות מוקדמות עם חוקי התורשה של גנטיקה והשבחה.

את חווית הקנאביס הראשונה שלו הוא עבר עוד כשהיה נער, ותוך שבועות ספורים החל כבר לסחור בחומר בשביל לממן את צריכתו האישית. הוריו לא אהבו את ההתעסקויות המפוקפקות של בנם ודחקו בו למצוא עבודה “אמיתית”. הלחץ עשה את שלו והוא החל בסופו של דבר לעבוד בתור עוזר מעבדה באוניברסיטה מקומית.

נוויל שומאכר. 1956-2019.
“מלך הקנאביס”. נוויל שומאכר, 1956-2019

הצוות המקצועי במעבדה התחבר אל נוויל מהר מאוד. כעבור זמן קצר הוא קיבל את המפתחות למעבדה ובשלב מסוים אף היה אחראי על הזמנת תרופות וחומרים רפואיים כאשר האספקה אזלה. במילים אחרות, הייתה לו גישה קלה לכמות בלתי נדלית של סמים שונים.

העבודה במעבדה התבררה כמלכודת דבש: “אחרי ששמעתי את כל סיפורי האימה שסיפרו לנו על קנאביס, הייתי בטוח ששיקרו גם לגבי כל שאר סוגי הסמים האחרים,” סיפר בראיון בשנת 1985. הוא העיד כי התנסה במגוון עצום של כדורים ותרופות שהשיג מהמעבדה, עד שבסופו של דבר משטרת אוסטרליה שמה סוף לחגיגה ועצרה אותו בעוון אחזקת חומרים אסורים.

מלגת הקנאביס של ממשלת הולנד

מהר מאוד נוויל הסיק שהכיוון אליו מתפתח המשפט הפלילי שלו איננו חיובי, ובשלב מסוים החליט לעזוב הכל ולברוח מאוסטרליה. למשך מספר שבועות הוא חי בבית מלון זול בבנגקוק, תאילנד, שם המשיך עם הזרקת ההרואין והחמיר את בעיית ההתמכרות שלו לסמים.

כשמצבו מתדרדר מיום ליום נוויל רצה לחזור לאוסטרליה, אבל לאחר שיחה עם הוריו הבין שהרשויות המקומיות יעצרו אותו ברגע שינחת בשדה התעופה. אז הוא ממשיך מערבה לעבר ארץ מולדתם של הוריו – הולנד.

בעיית הסמים שלו המשיכה גם בהולנד, אך לפחות שם הוא היה נמצא תחת השגחה של בן משפחה, ומאחר שהיה נחשב לאזרח הולנדי היה זכאי להירשם לתוכנית גמילה ממשלתית.

השלב הבא בהתרחשות הוא לא פחות ממדהים, ומוכיח עד כמה המדיניות ההולנדית הייתה כבר אז ליברלית ומכילה בכל מה שקשור לקנאביס: במסגרת הפרויקט לשיקום מכורים של ממשלת הולנד ישנה אפשרות לכל מטופל לבקש מענק כספי מהממשלה בכדי להקים עסק או מיזם עצמאי שיעזור למטופל לשקם את חייו ולחזור לתלם.

נוויל, שכאמור אהב מאוד חומרים משני תודעה ובמקביל התעניין מאוד בגנטיקה, ראה בכך הזדמנות נדירה לשלב בין שני התחביבים. בצעד מבריק הוא הגיש טופס בקשה לממסד ההולנד בכדי שאלו יסייעו במימון פרויקט יצירתי למדי: הקמת חדר גידול מקצועי להכלאה וטיפוח של זני קנאביס. “מנהלי תכנית השיקום לא התלהבו יותר מידי מהרעיון שאני יפתח בפרויקט לגידול קנאביס,” סיפר בעבר, “אבל הם הסכימו להביא לי את הכסף בכל מקרה.”

בנק זרעי הקנאביס הראשון בעולם

תכנית הטיפוח הגנטי של נוויל יצאה לדרך בתמיכת הממשלה ההולנדית בשנת 1976, אותה השנה בה נפתחו לראשונה הקופישופס המפורסמים באמסטרדם, ומהר מאוד הוא הצליח להתחבר עם מיטב המוחות בסצנת הקנאביס המקומית.

באותה התקופה מבחר זני הקנאביס הקיים בהולנד היה מצומצם למדי, ורובם לא התאימו לאקלים במדינה או לחילופין לגידול פנים (“אינדור”) תחת נורות.

רק שמונה שנים לאחר שקיבל את האישור לפרויקט הגנטיקה שלו, נוויל מצליח לייצב מספר קטן של זני קנאביס. הוא מחליט לפרסם מודעה בה הוא מציע חבילות זרעים למכירה. “הייתי בטוח שיש עוד אלפי אנשים כמוני,” הוא נזכר. “חשבתי שברגע שהם יראו את המודעה – העסק יתחיל לרוץ”.

נוויל שומאכר במגזין "היי טיימס"
“בנק הזרעים של הולנד”: נוויל שומאכר במגזין “היי טיימס”

בחודשים הראשונים היו מעט מאוד הזמנות, כנראה מכיוון שבאותה העת אנשים לא האמינו שניתן לשלוח כסף בדואר ולקבל בתמורה זרעי קנאביס.

אך לאחר זמן קצר הקהל האמריקאי פיתח אמון במערכת שנוויל הקים, ובמשך תקופה של 24 חודשים כבר היו למעלה מ-15,000 מגדלים אמריקאים שהפציצו את תיבת הדואר של נוויל בכסף מזומן בשווי של יותר מחצי מיליון דולר.

את הכסף שהרוויח נוויל ממכירת הזרעים הוא השקיע חזרה במתחם הגידול שלו ובטיפוח והשבחת הזנים. בשנת 1985, קצת יותר משנה לאחר שהחל במכירת זרעים בדואר, הוא נתקל בפליט מלחמה מאפגניסטן שסיפר לו על הפלישה הסובייטית (שהחלה למעשה כבר בסוף שנות ה-70) ועל הריסת שטחי הגידול של הקנאביס באזור מאזאר א-שריף, עיר מוסלמית קדושה בצפון אפגניסטן המפורסמת בקנאביס שלה ובעיקר בחשיש המיוצר ממנו.

נוויל לא חשב פעמיים, הוא ארז את המוצ’ילה שלו ויצא למסע להצלת הקנאביס האפגני במזרח הרחוק.

אוספים גנטיקות במאזאר א-שריף

אפגניסטן של שנות ה-80 הייתה תחת מלחמה עקובה מדם שהתנהלה בין הממשל המקומי שצידד בקומוניזם (ובסופו של דבר גם קיבל תמיכה מהצבא הסובייטי שנשלח למקום), ובין כוחות הטאליבן (אז עוד בתמיכת ארה”ב) יחד עם קבוצות שונות של “מוג’אהדין” (לוחמים) איסלאמיסטים.

בעקבות המלחמה הכניסה לאפגניסטן הייתה בעייתית ומסוכנת מאוד, במיוחד עבור אזרחים מערביים. אולם נוויל לא נרתע והצליח למצוא בחור אפגני שיסכים להבריח אותו בגבול מפקיסטן לאפגניסטן – כל זאת כשנוויל שוכב שרוע על רצפת הרכב.

לאחר שהצליח להסתנן לאפגניסטן הוא יצר קשר עם לוחם מוסלמי בשנות השלושים לחייו ממנו קבע לקבל מידע בנושא. הלוחם הוציא מכיסו חתיכה הגונה של חשיש והתחיל לשאת ולתת עם האורח האירופי. תוך שהוא נמצא בארץ זרה, ללא שפה ועם לוחמי מוג’אהדין חמושים שמקיפים אותו, ניסה נוויל להסביר לחבורה החביבה שהוא הגיע עד לכאן רק בכדי לרכוש זרעים.

נוויל שומאכר מחזיק גוש חשיש
נוויל שומאכר עם חבר

“הוא חשב שאני מגוחך בגלל שלא רציתי לקנות ממנו לא אופיום ולא חשיש,” מספר נוויל. “אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שמישהו הגיע אליהם במטרה לרכוש זרעי קנאביס”.

בתום התדיינות ארוכה הלוחמים הבינו מה נוויל רוצה. הם שלחו קבוצה קטנה של מקומיים כדי שיסתננו אל אזור מאזאר א-שריף (שהיה באותה העת תחת שליטה סובייטית) כדי לאסוף זרעים. ארבעה ימים לאחר מכן הזרעים של מאזאר היו בידיים של נוויל שלקח אותם מיד לאירופה.

סיקור מתוך “הארמון”

זמן לא רב לאחר שנוויל חזר עם אוצרות מהמזרח הרחוק, עשה עורך ‘היי-טיימס’ דאז, סטיבן האגר, את הדרך מארה”ב להולנד בכדי לבקר במתקן הגידול של נוויל שהפך מאז מקרוואן קטן לווילה ענקית.

בכתבה נרחבת תיאר האגר את המתרחש במה שהוא כינה “ארמון הקנאביס” (מה שאוטומטית זיכה את נוויל בכינוי שדבק בו עד היום – “מלך הקנאביס”): “אחרי שנוויל סיים לעבור על כל המעטפות עם הדולרים וההזמנות שהגיעו מארה”ב, אנחנו יורדים למרתף. שם נחשפות לעיניי 12 נורות המאירות עשרות צמחי קנאביס בריאים ומלאי שרף”.

מתוך הכתבה על נוויל מגזין "היי טיימס"
מתוך הכתבה על הביקור ב”ארמון הקנאביס” של מגזין “היי טיימס”

הכתבה המקיפה הביאה חשיפה אדירה לנוויל בסצנת הקנאביס העולמית, ומגדלים מרחבי העולם המתינו בקוצר רוח להופעתם של זנים חדשים מבית היוצר של “המלך”.

ניתן למנות לא מעט זני קנאביס משובחים שטופחו על-ידי נוויל (כמו Super Skunk או Silver Pearl) אולם אין כל ספק שלתהילה הגדולה ביותר שלו הוא זכה בזכות זני ה-Haze המפורסמים שהוא הצליח לטפח בקפדנות.

מורשת ה”הייז” של נוויל

זן ה-Haze המקורי נחשב לאחד מזני המכלוא (“היבריד”) הראשונים בעולם הקנאביס. הוא נוצר במהלך שנות השישים והשבעים בחוף המערבי של ארה”ב ומשולבות בו גנטיקות של סאטיבות מוכרות ממקסיקו (Acapulco Gold) וקולומביה (Colombian Gold) יחד עם סאטיבות מהודו ותאילנד.

ה”הייז” התפרסם בזכות ההשפעה האינטנסיבית אך מרוממת שהוא מעניק, מה שהפך אותו לאחד מהזנים המועדפים על רבים מצרכני הקנאביס בצפון אמריקה ומערב אירופה.

הבעיה המרכזית הייתה העובדה שבתור זן עם תכונות דומיננטיות מאוד של סאטיבה, זמן הפריחה של ה”הייז” היה מגיע ל-16 שבועות ויותר, מה שהרתיע הרבה מגדלים מלאמץ את הזן לחדר הגידול שלהם.

קיר מחווה לזכרו של נוויל
ציור קיר לזכרו של נוויל

נוויל, שכבר הספיק להכיר את הדרישות של גידול קנאביס תחת נורות, לקח את זן ה”הייז” כפרויקט אישי. לאחר כמה שנים של טיפוח הצליח להוציא מספר זנים מהשושלת שלו שהפכו להיות אורחים קבועים בתפריטי הקופישופ של אמסטרדם וזכו באינספור תחרויות. המוכרים ביותר ביניהם יהיו: Super Silver Haze ו-Neville’s Haze.

במהלך הטיפוח הצליח נוויל לצמצם את זמן הפריחה של ה”הייז” מ-16 שבועות ויותר לפחות מ-12, כלומר חסכון של חודש במחזור החיים של הצמח. בנוסף נוויל שם דגש על מזעור גודלו של הצמח כך שיתאים יותר לתנאי גידול פנים – וכל זאת תוך שהוא מצליח לשמור על ההשפעה המרוממת הכל-כך מפורסמת של ה”הייז”.

הבריחה הגדולה

במהלך סוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים ערכו ה-FBI יחד עם ה-DEA ורשויות אכיפה אמריקאיות נוספות מבצע בינלאומי בשם “מבצע סוחר ירוק” (Operation Green Merchant), שמטרתו הייתה למנוע את העלייה המטאורית בתעשיית גידול הקנאביס תחת נורות שהלכה ותפסה תאוצה בארה”ב באותה תקופה.

נוויל היה כמובן אחד האנשים המבוקשים ביותר ברשימת המעצרים של האמריקאים – והוא אכן נעצר במהלך ביקור משפחתי שערך באוסטרליה בשנת 1990. הוא ישב קרוב לשנה שלמה במעצר כשהוא ממתין לשימוע בטרם ההסגרה, אך למזלו שבועות ספורים לפני ההסגרה לארה”ב הרשויות האוסטרליות הסכימו להעניק לו שחרור בערבות. הוא ניצל את חלון ההזדמנויות הזה בשביל לברוח מאוסטרליה, בפעם השניה.

התקשורת האוסטרלית: "נוויל נעלם"
הדיווח על העלמות נוויל בעיתונות האוסטרלית.

לאחר שה-FBI הבינו שנוויל ברח להם מבין הידיים ומצא מקלט בהולנד, הם הפעילו לחץ על ההולנדים שיסגירו את האזרח הסורר שלהם – אך ללא הועיל. ההולנדים לא היו מוכנים להסגיר לאמריקאים אזרח המואשם בעבירות שמותרות על פי חוק בהולנד.

הקאמבק שלא יהיה

לאחר השיבה להולנד נוויל כבר היה שבע הרפתקאות ורדיפות משטרתיות. הוא ביקש לקחת הפסקה מסצנת הקנאביס ואת בנק הזרעים שלו, יחד עם הגנטיקה המשובחת והזנים האגדיים, הוא מכר לחברה המוכרת לנו כיום בתור “סנסי סידס”.

למשך תקופה קצרה בשנים 97-98 הוא לקח חלק בהקמת חברת הקנאביס ההולנדית המפורסמת “גרינהאוס” (יחד עם אריאן רוסקאם) – אך נטש את העסק מהר מאוד. מאז חלפו כמעט עשרים שנה שבהן נוויל שוב ירד אל מתחת לרדאר הציבורי.

רק בשנת 2015 עלה שמו של “מלך הקנאביס” שוב לכותרות – זאת בעקבות פרסומים על כך שחברת קנאביס אוסטרלית בשם “AusCann” החתימה את נוויל לתפקיד מטפח הזנים של החברה. כצפוי הדיווחים אודות חזרתו של נוויל עוררו חרושת שמועות בקרב גורמים רבים בתעשיית הקנאביס העולמית וסקרנות רבה לראות אילו שפנים הוא ישלוף מהשרוול.

למרבה הצער העולם לא יזכה להתנסות בגנטיקות קנאביס חדשות מבית היוצר של נוויל שומאכר, שהלך לעולמו בדיוק לפני חודש (29 למרץ 2019), זאת ככל הנראה בעקבות הסתבכות של צהבת B.

דווקא בעידן שבו הצמח מקבל הכרה ציבורית וממסדית כה רחבה, נפרד מאיתנו אחד החלוצים של תרבות הקנאביס.


קנסות קנאביס

(החל מ-1 באפריל 2019)

מבוסס על נתונים רשמיים (פרטים כאן)
חדשות
Close