חוות הקשת בענן: מאבק הלגליזציה שנגמר במוות כפול

הסיפור המזעזע על חוות הקשת בענן שנעלם מעין הציבור בגלל אסון התאומים: שני פעילי לגליזציה נורו למוות בפשיטת משטרה על חווה ששימשה לאירועי קנאביס, לאחר שהתבצרו בה וסירבו להסגיר עצמם לרשויות

"חוות הקשת בענן" (Rainbow Farm) הייתה מתחם אירועים בשטח פתוח במדינת מישיגן שבארה"ב, בו התקיימו באופן קבוע עצרות גדולות למען לגליזציה ופסטיבלי קנאביס ענקיים בהם הופיעו אמנים מוכרים רבים. החווה הייתה מוקד עלייה לרגל עבור חובבי קנאביס ברחבי ארה"ב בין השנים 1996 ל-2001, ואלפים מהם הגיעו להשתתף בפסטיבלי הקנאביס שנערכו בחווה בחסות מגזין High Times.

בשנת 2001, הרשויות במדינת מישיגן ניסו להשבית את הפעילות של חוות הקשת בענן, ולהעמיד לדין את שני הבעלים שלה, פעילי הלגליזציה תום קרוסלין ורונלד רוהם, בגין עבירות גידול קנאביס וניהול 'תחנת סמים' בחווה. קרוסלין ורוהם סירבו להפסיק לקיים את אירועי הלגליזציה בחווה ולהסגיר את עצמם לרשויות, ובמקום זאת החליטו להתבצר בה ולהתנגד לפינוי בכוח. בתגובה, יותר מ-100 אנשי FBI, משטרה, וכוחות מיוחדים הקיפו את החווה והטילו עליה מצור שנמשך 5 ימים ובסיומו שניהם נורו למוות ע"י כוחות ה-FBI.

האירוע עורר ביקורת בזמנו, אך שבוע לאחר מכן, ב-11.9, התרחשו מתקפות הטרור על מגדלי התאומים, וכל תשומת הלב התקשורתית הופנתה מיד אליהם. העובדה שהמצור התרחש ימים ספורים לפני מתקפת הטרור של 9/11 גרמה לכך שהוא בקושי קיבל תשומת לב תקשורתית בארה"ב וכמעט נשכח לחלוטין. מעט מאוד אנשים כיום מכירים את הסיפור של מאבק הלגליזציה במדינת מישיגן בתחילת שנות האלפיים שהסתיים במוות כפול.

פעילי הלגליזציה שהלכו הכי רחוק שאפשר

אירועי הלגליזציה שקרוסלין ורונלד קיימו ב'חוות הקשת בענן' הלכו וגדלו, עד שבשנת 1996 הם קיבלו חסות רשמית של מגזין הקנאביס הנחשב בעולם, High Times, והחווה החלה לערוך שני פסטיבלים גדולים בחסות המגזין בכל שנה: פסטיבל Hemp-Aid שהתקיים בכל שנה בחודש מאי, ופסטיבל Roach Roast שהתקיים בכל שנה בחודש ספטמבר. בשנים הבאות הפסטיבלים האלו משכו קהל רב של אלפי חובבי קנאביס מרחבי ארה"ב, והפכו למרכז של קהילת הקנאביס במדינת מישיגן, ואחד המוקדים הגדולים שלה בארה"ב בכלל.

המתנגד העיקרי של חוות הקשת בענן היה התובע המחוזי של מחוז Cass במדינת מישיגן בו החווה שכנה, סקוט תטר, שנבחר לתפקיד בשנת 1996. תטר היה ידוע כאדם שמרן מאוד, שנבחר בין היתר על סמך הבטחותיו להילחם בקשיחות בפשיעה במחוז ולשמור על החוק והסדר. חוות הקשת בענן, שנתפסה על ידי תטר כארגון של אנרכיסטים מסוממים פורעי חוק שמטרתם להשחית את הנוער עם סמים, סומנה על ידו כמטרה עיקרית כבר מהרגע הראשון בו נכנס לתפקיד. לצערו, לא היה לו יותר מדי מה לעשות בנידון מכיוון שאמנם כמעט כל המשתתפים באירועים שנערכו בחווה עישנו קנאביס, אך למשטרה לא היו ראיות לכך שהמארגנים סיפקו בעצמם קנאביס לאף אחד, ולכן גם לא היה במה להאשים אותם.

מייסדי 'חוות הקשת בענן' תום קרוסלין (מימין) ורולנד רוהם (משמאל)
מייסדי חוות הקשת בענן תום קרוסלין (מימין) ורולנד רוהם (משמאל)

בהוראתו של התובע תטר, המשטרה המקומית נהגה להקים באופן קבוע מחסומים רבים בכבישים שמובילים אל החווה כאשר התקיימו בה אירועים, בניסיון לתפוס כמה שיותר נהגים עם קנאביס בדרך לפסטיבל ובחזרה ממנו. ב-1997 תטר ניסה לראשונה להשבית את האירועים בחווה, בטענה שלחווה אין את האישורים המתאימים לקיים אירועים עם יותר מ-500 משתתפים. אך קרוסלין ורוהם פשוט רשמו את החווה כעמותה ללא מטרות רווח, מה שפטר אותה מהחובה להוציא את האישורים האלו.

בשנת 1998 הורה תטר למשטרה המחוזית להקים כוח משימה מיוחד שיתמקד ספציפית אך ורק בחוות הקשן בענן. הם שלחו שוטרים סמויים לפסטיבל Hemp Aid שהתקיים באותה שנה, ואלו רכשו סמים מסוחרים שונים במתחם האירוע, אך לא מצאו עדויות לכך שקיימת רשת מאורגנת של סחר בסמים באירוע, או שלמארגנים יש יד בדבר. למרות זאת, לקראת קיום הפסטיבל הבא בשנת 1999, תטר שלח מכתב אזהרה לקרוסלין, בו כתב כי למשטרה יש ראיות לכך שבחווה נעברות עבירות סחר ושימוש בסמים, ואיים עליו כי במידה והוא ימשיך לקיים את האירועים בה, הפרקליטות תבקש להחרים ממנו את החווה במסגרת צו חילוט נכסים.

The March letter from Scott Teter to Tom Crosslin.
המכתב ששלח התובע המחוזי סקוט תטר לבעלי חוות הקשת בענן תום קרוסלין, בו הוא מאיים להחרים את החווה עם צו חילוט נכסים בעקבות צריכת הקנאביס ההמונית שמתקיימת בה

קרוסלין לא נשאר חייב, ובמכתב ארוך וזועם ששלח בחזרה לתובע המחוזי תטר, הוא הבהיר לו כי הוא ומשפחתו מוכנים למות לפני שיתפנו משטח החווה שלהם. בין היתר, הוא כתב:

אני רוצה לוודא שתשקול כמה דברים לפני שאתה פועל בהתאם לאיומך להחרים את הנכס שלי: אני לא מגדל, מוכר, או מפיץ קנאביס בחווה. אני לא מעודד או תומך בשימוש בסמים, ובחווה חל איסור מוחלט על הכנסת סמים מכל סוג. אני מבחין בין קנאביס לסמים קשים, וזאת הבחנה שגם הממשלה שלנו מתחילה לעשות.

עליך להבין כי הארועים בחווה שלי הם מחאה מסודרת ולגיטימית שנועדה להפגין כנגד חוקים שאיננו מסכימים איתם, וליצור בסיס לשינוי החוקים האלו. החוקה שלנו מקנה לנו את הזכות למחאה ציבורית בדיוק עבור הסיבה הזאת, כדי שהעם יוכל להפגין נגד הממשל ולשנות חקיקה שאינה משרתת אותו.

אדון תטר, העובדה שלא אכפת לך מהדעות הפוליטיות שלנו אינה נותנת לך או לכל גוף ממשלתי אחר את הזכות לבטל את הזכות שלנו לקיים מחאה. אנחנו פציפיסטים, איננו מרשים להכניס כלי נשק לחווה. אנחנו שואפים להביא לשינוי חוקי מתוך המערכת בדרכי שלום. עם זאת, כפי שג'ון קנדי אמר פעם: "אלו שמסרבים למהפכה של שלום, דורשים מהפכה אלימה".

דנתי על הנושא עם משפחתי וכולנו מוכנים למות על האדמה הזאת לפני שנאפשר לה להיגנב מאיתנו. הממשלה קיבלה זה עתה את תוצאות המחקר החדש שערך מכון הבריאות הלאומי על קנאביס, אשר מפריכות את כל השקרים והאינפורמציה השגויה שהממשלה שלנו האכילה אותנו בנושא ב-60 השנים האחרונות. בכירים בממשלה לשעבר ומעל 100 כתבי עת מכובדים קוראים לשים סוף למלחמה בסמים, אך אנשים כמוך ממשיכים לעצום עיניים אל מול האמת וההיגיון.

יש לך שתי אפשרויות: לעזור לנו לשנות את העולם לטובה, או להמשיך במסלול שאתה נמצא בו כרגע, ולהפוך לאדם שידיו מגואלות בדם של מפגינים שהממשלה ביצעה בהם טבח. הבחירה היא שלך.

תום קרוסלין במכתב תשובה לתובע המחוזי סקוט תטר ב-1999

כפי שכתב קרוסלין במכתב, לחוות הקשת בענן אכן הייתה מדיניות נוקשה של אפס סובלנות כלפי שימוש בסמים אחרים שאינם קנאביס, ולפי עדויות של משתתפים, קרוסלין מעולם לא היסס להורות למאבטחים לזרוק החוצה מהפסטיבל כל מי שנתפס משתמש בסמים אחרים או סוחר בהם. מבחינת קרוסלין ורוהם, הפסטיבלים היו בראש ובראשונה אקט של מחאה אידאולוגית כנגד האיסור על קנאביס, והם חששו ששימוש בסמים אחרים במתחם יגרום לאנשים לתפוס את האירועים בחווה כמסיבות סמים פרועות, במקום כמחאה פוליטית לגיטימית. ב-1999 הם פעלו לגייס תמיכה בהצעת החוק הראשונה לאי הפללה של קנאביס במישיגן, והחתימו את כל המשתתפים שהגיעו לפסטיבלים על עצומה שקוראת להעלות את הצעת החוק למשאל עם.

תאונת הדרכים והפשיטה המשטרתית על החווה

ב-20 באפריל 2001 התקיים פסטיבל 420 גדול בחוות הקשת בענן. אחד המשתתפים היה נער בן 17 בשם קונרד הורנסק ולאחר שבילה בפסטיבל כל הלילה, הוא נכנס לרכב שלו והחל לנהוג בחזרה לביתו בשעות הבוקר המוקדמות. זמן קצר לאחר מכן, הוא התנגש עם רכבו באוטובוס שהסיע תלמידים לבית ספר בעיירה סמוכה. קונרד נהרג במקום, אך למרבה המזל אף אחד אחר לא נפגע בתאונה.

המוות של קונרד עורר סערה גדולה בתקשורת המקומית, בעיקר לאור העובדה שהמשטרה הכריזה כי נמצאו שרידי קנאביס בדמו (זאת למרות שהדבר לא מוכיח בהכרח שהוא נהג תחת ההשפעה, אלא רק שצרך קנאביס מתישהו בשבועות האחרונים). העובדה שקונרד היה בדרכו חזרה מפסטיבל הלגליזציה הגדול בחוות הקשת בענן, ואף עדיין ענד על ידו את הצמיד שקיבל בכניסה לפסטיבל, גרמה לרבים בתקשורת ובציבור להאשים את הפסטיבל והמארגנים במוות שלו. רשויות החוק במישיגן החליטו שהן חייבות למצוא דרך לסגור את החווה אחת ולתמיד.

מייסדי 'חוות הקשת בענן' תום קרוסלין (משמאל) ורולנד רוהם (מימין)
מייסדי חוות הקשת בענן תום קרוסלין (משמאל) ורולנד רוהם (מימין)

ב-9 במאי, שלושה שבועות לאחר המוות של קונרד, כוחות מיוחדים של משטרת מישיגן פשטו על חוות הקשת בענן. הסיבה הרשמית לפשיטה הייתה כביכול חשד לאי-סדרים בדוחות המס שהגישה החווה למס הכנסה, ובהתאם – לשוטרים היה צו חיפוש עבור דוחות ומסמכים פיננסיים. בדיעבד הסתבר כי למעשה כלל לא הייתה בעיה עם דוחות המס שהגישה החווה, וככל הנראה היה מדובר בתירוץ שקרי של הרשויות בשביל לפשוט על החווה.

אך ענייני המס נשכחו עד מהרה, כאשר השוטרים מצאו בביתם של קרוסלין ורוהם שני רובי ציד ואקדח 9 מ"מ. החזקת רובים בבית לרוב לא נחשבת דבר חריג או בלתי חוקי בארה"ב, אך קרוסלין הורשע בתקיפה כמעט 30 שנים קודם לכן, בשנות ה-70, על קטטה בבר שלטענתו פרצה משום שהותקף באלימות על רקע היותו הומוסקסואל, ולכן נלחם בחזרה. החוק בארה"ב אוסר על מי שהורשע בעבר בפלילים להחזיק בכלי נשק, וכך הרשויות יכלו כעת להאשים את קרוסלין בהחזקה בלתי חוקית של נשק.

אך שם רק התחילו הצרות עבור קרוסלין ורוהם, משום שכאשר השוטרים ירדו לבצע חיפוש במרתף, הם מצאו בו מתקן גידול עם יותר מ-200 צמחי קנאביס. קרוסלין ורוהם נעצרו, ויום לאחר מכן בית המשפט הוציא צו מניעה שאוסר על קיום ארועים נוספים בחוות הקשת בענן עד הודעה חדשה. השניים טענו ש-200 צמחי הקנאביס היו לשימוש עצמי שלהם בלבד, ולמשטרה לא היו ראיות לכך שהם סחרו בקנאביס, אך עם זאת, מדובר היה בכמות שנחשבה לפי החוק לכמות של סחר, ובפרקליטות המחוזית החליטו לשלב את הראיות האלו עם הראיות שנאספו כמה שנים קודם לכן על ידי השוטרים הסמויים שרכשו סמים מסוחרים בפסטיבל Hemp Aid ב-1998, ולהגיש כתב אישום חמור נגדם על עבירות גידול סמים, סחר בסמים, החזקת נשק בלתי חוקית, ו'ניהול תחנת סמים'. אם היו מורשעים, העונש המקסימלי שקרוסלין ורוהם יכלו לקבל על העבירות הללו היה מאסר בפועל של 20 שנים.

בנוסף לכתב האישום, הפרקליטות הגישה בקשה לחילוט נכסים כנגד חוות הקשת בענן, בדיוק כפי שסקוט תטר איים בעבר שיעשה. הפרקליטות טענה כי העובדה שהשניים נתפסו עם 200 צמחי קנאביס מוכיחה כי הם היו קשורים לפעילות הסחר בסמים שתועדה ע"י השוטרים הסמויים בחווה בפסטיבל ב-1998, וכי החווה למעשה מתפקדת כ'תחנת סמים'. רוהם וקרוסלין שוחררו למעצר בית בערבות של 150 אלף דולר עד שיגיע מועד המשפט שלהם.

המצור והמאבק עד הסוף המר

ב-15 במאי הרשויות הנחיתו על הזוג את המכה הקשה ביותר עבורם – בהוראת התובע תטר, שוטרים הגיעו לבית הספר בו למד הבן שלהם, רוברט רוהם בן ה-12, לקחו אותו מבית הספר והפקידו אותו בחזקתם של שירותי הרווחה, בטענה כי הוא "סובל מהזנחה והתעללות בביתו". רוברט מעולם לא סבל מהזנחה או התעללות בפועל, וכל מי שהכיר את קרוסלין ורוהם העיד כי הם אהבו את רוברט וטיפלו בו היטב. אך העובדה שנתפסו עם 200 צמחי קנאביס וכלי נשק בלתי חוקיים הייתה מספיקה עבור שירותי הרווחה בשביל להוציא את רוברט מהבית. בשלב הזה, לקרוסלין ורוהם כבר לא נשאר מה להפסיד מבחינתם. הם עמדו בפני 20 שנים בכלא, והרשויות לקחו את הבן שלהם, והתכוונו כעת לקחת גם את החווה שלהם.

זמן קצר לאחר מכן, קרוסלין פרסם באתר האינטרנט של חוות הקשת בענן כי הפסטיבל שתוכנן להתקיים בה בקיץ יתקיים כרגיל – למרות שמדובר בהפרה ישירה של צו המניעה של בית המשפט שאסר לקיים ארועים בחווה. ב-31 באוגוסט קרוסלין ורוהם היו אמורים להגיע לבית המשפט לדיון בעניינם, אך לא הופיעו. במקום זה, השניים התבצרו בחווה עם כלי נשק חדשים שרכשו לאחר שהקודמים הוחרמו מהם. קרוסלין הודיע לכל האורחים ששהו בחווה באותה עת כי עליהם לעזוב, וגם הלך להזהיר את השכנים שלו כי "משהו גדול עומד לקרות היום". הוא אף הציע לשלם להם על חדר במלון כדי שיתרחקו מהסביבה לזמן מה, לטובת הביטחון שלהם.

בצהריים הגיעו כוחות גדולים של יותר מ-100 אנשי משטרה ו-FBI והחלו להתאסף מחוץ לחווה, כולל שני צוותי ימ"מ (SWAT), מסוקים, ורכבים משוריינים. הם הקיפו את החווה והטילו עליה מצור, תוך שהם מנסים לשכנע את קרוסלין ורוהם לצאת ולהסגיר את עצמם, אך ללא הואיל. הם אפילו העבירו לזוג מכתב מהבן שלהם, רוברט, בו הוא מבקש מהם להיכנע ולהסגיר את עצמם למשטרה כדי שאף אחד לא ייפגע. המצור שודר בחדשות הערב, ובבוקר שלאחר מכן הגיעו תומכי לגליזציה רבים למקום והקימו אוהלי מחאה ליד עמדות המשטרה, בדרישה להפסיק את הרדיפה של קרוסלין ורוהם.

The letter Robert Rohm wrote to his dad, Rollie Rohm, during the standoff.
המכתב שהמשטרה ביקשה מרוברט בן ה-12 לכתוב להוריו כדי לשכנע אותם להיכנע ולהסגיר את עצמם למשטרה

ביום השלישי של המצור, ה-FBI החליט למקם צלפים בעמדות צליפה מסביב לחווה. ביום הרביעי של המצור, קרוסלין יצא החוצה והלך לבית של שכן שגר ליד החווה כדי להביא ממנו מצרכים. בדרכו חזרה לביתו שבחווה, הוא הבחין במשהו שזז בשיחים לידו. קרוסלין הסתובב באופן אינסטינקטיבי לכיוון השיחים, תוך שהוא מרים את הרובה שלו. הוא נורה מיד בראשו באותו רגע על ידי צלפי ה-FBI שהסתתרו בשיח, ומת במקום.

באותו לילה, בשיחת טלפון עם המשטרה, הסכים רוהם, שנותר כעת לבדו בחווה לאחר שבן זוגו נהרג, להיכנע ולהסגיר את עצמו לידי המשטרה, בתנאי שהם יאפשרו לו לראות את הבן שלו. הם סיכמו כי הוא ייצא החוצה בשעה 7 בבוקר ויסגיר את עצמו. המשטרה המתינה בחוץ וחיכתה לשעה 7, אך בשעה 6 בבוקר הם החלו לראות כי הקומות העליונות של הבית בחווה עולים באש. בעודם מתלבטים מה לעשות בנידון, רוהם יצא החוצה עם רובה בידו, ולפי הגרסה הרשמית של המשטרה לאירועים – כיוון את הרובה לעבר נגמ"ש משטרתי ממוגן שעמד בחוץ. הוא נורה מיד פעמים רבות על ידי צלפים, ומת במקום.

שבוע לאחר מכן, התרחשה כאמור מתקפת הטרור על מגדלי התאומים, והסיפור של המצור על חוות הקשת בענן נשכח לחלוטין בסערה התקשורתית של 9/11, כאשר מעט מאוד כתבות נכתבו על הנושא מאז. בשנת 2008 מדינת מישיגן אישרה קנאביס רפואי, ובשנת 2018, ברוב של 56% מהקולות במשאל עם, היא אישרה לגליזציה מלאה של קנאביס לשימוש פנאי. למרבה הצער, קרוסלין ורוהם לא זכו לראות את הרגע הזה שלמענו הם נלחמו כל כך חזק, ובסופו של דבר הקריבו את חייהם עבורו.


ערוצים מומלצים

ערוץ קנדוק ערוץ פיס נטורלס
ערוץ פיס נטורלס
ערוץ קנדוק

חדשות
Back to top button