בזלת ופארמוקן ביקשו לרכוש את חוה בערבה; ביהמ"ש מחק את התיק

"המייסדות של חוה בערבה גרמו לנזק של מיליונים, הן חסרות ניסיון" - כך טוענת הנהלת חברת סטורג' דרופ הציבורית בתשובה שהוגשה לבית המשפט בתגובה לטענות שהציגו נגדן מנהלות החברה הקטנה בדרישה להכריז על פשיטת רגל. מהתשובה עולה שלפחות 3 הצעות לרכישת החוה ב-1.5 עד 4 מיליון ש"ח נדחו על ידן

התפתחות נוספת בפרשת פשיטת הרגל הצפויה של חוה בערבה (Hava Ba'arava), חברת קנאביס המחזיקה בחווה במושב חצבה אשר לא מצליחה להגיע לשלב המסחור ושפעילותה "תקועה" עקב הפסדים של מיליוני שקלים וסכסוך בין בעלי המניות בה – מצד אחד החברה הציבורית סטורג' דרופ ומצד שני שתי המייסדות המנהלות את החווה, דנה מלצר ונועה בראל.

כזכור, כפי שנחשף בסוף השבוע במגזין קנאביס, מלצר ובראל בסיוע עו"ד ויקטור תשובה הגישו לבית המשפט בקשה לפשיטת רגל של החווה כשלצדה הצעה להליך הסדר חוב במסגרתו הן תשקענה בחברה כ-500,000 שקל ומשקיעה נוספת מטעמם תשקיע כ-1,000,000 שקל נוספים, וסטורג' דרופ תוותר על מניותיה בחברת חוה בערבה בעבורן ללא כל תמורה.

אתמול (ד'), בתגובה, באמצעות עו"ד אביחי ורדי, הגישה סטורג' דרופ (לשעבר מדיוי), המחזיקה בכ-65% מהחווה, תגובה לבקשה, בה היא חושפת כי קיבלה בתקופה האחרונה כ-3 הצעות משלושה גורמים שונים לצורך רכישת החווה, מתוכם לפחות שתי חברות קנאביס ותיקות.

דנה מלצר ונעה בראל
דנה מלצר ונעה בראל, מנהלות "חוה" – קנאביס בערבה

סטורג' דרופ מציינת ראשית את השם של חברת בזלת (Bazelet) שבבעלותו של מאיר אריאל, שהציעה לרכוש את החווה בתמורה לכ-4 מיליון שקלים, וטוענת כי "מלצר ובראל התנגדו בתוקף לעסקה ברמה האישית כנגד מנכ"ל בזלת ואף הבהירו לו שלא ישתפו עמו פעולה, והצליחו לגרום לחברת בזלת לסגת מהעסקה".

אילו בזלת אכן הייתה משלימה את הרכישה, היה מדובר בחווה השנייה שתהיה בבעלותה, בנוסף לחווה בקיבוץ שדות ים שנמצא בשליטתה וכן למפעל שלה, שלפחות בעבר נחשב למפעל הגדול ביותר בסקטור ואולי עדיין היום.

לאחר מכן הגיעה הצעה גם מחברת הקנאביס הציבורית פארמוקן (Pharmocann), שאגב קשורה לבזלת שכן מעבר למוצרים שלה שנארזים על ידי בזלת השתיים היו בעבר בשיתוף פעולה בקשר לחווה של צד ג' בעין חצבה – שיתוף פעולה שכלל חלוקת הכנסות בין הצדדים במסגרתו גידלו בין היתר את הזן המצליח של פארמוקן ג'ונגל דרימס. שיתוף הפעולה אגב, בוטל מאז.

ההצעה של פארמוקן הייתה נמוכה באופן משמעותי מזו של בזלת ועמדה על כ-1.5 מיליון שקל בלבד (מתוכם כ-1.2 מיליון שקל בתנאי שימכרו כ-2,400 קילוגרם מהחווה) – דבר שלפי סטורג' דרופ גרם לה כבר באופן עקרוני לספוג הפסד של מיליוני ש"ח לעומת ההצעה של בזלת, או במילותיה "לספוג נזק מיידי וישיר מהתנהלותן של מלצר ובראל בשיעור של כ-2.5 מיליון שקל".

סטורג' דרופ טוענת שגם במשא ומתן עם פארמוקן "מלצר ובראל עשו כל שעל ידן בכדי למשוך זמן ולהקשות על התקדמות המגעים והעלו דרישה לקבלת תגמולים בשיעור מופרך בשווי של מאות אלפי אופציות".

למרות שלטענת סטורג' דרופ היא קיבלה מפארמוקן "תגובות חיוביות" בכל הקשור לרכישה, פארמוקן החליטה לבסוף שלא להמשיך בהליך הרכישה ויינה מפורשות שהסיבה טמונה בכך שלא הצליחה להגיע להסכמות עם מייסדות החווה.

לתגובה לביהמ"ש צירפה סטורג' דרופ התכתבות שלה בוואטסאפ עם נציג של חברת פארמוקן, שכתב האשמות חמורות למדי: "עשינו הכל, אבל לרגע זה לא נראה לי שמשהו מתקדם איתן. הבנות משכו אותנו בסיפורים, הן שכחו שבניהול שלהן נשרפו 10.2 מיליון שקל ואין להן חווה עובדת במחיר הזה. במידה והיו מתייחסות לכסף הזה כאילו שלהן הייתה צריכה להיות חווה פיקס של לפחות 5 דונם ועובדת. לכאורה סוג של נוכלות. הן יודעות שאני משלם עבור הבדיקות של עורכי הדין ולכן לא העבירו את כל המידע… בשורה התחתונה הכל היה מוכן לרסק את העסקה ולהרדים אותנו".

מנקודת המבט של פארמוקן אגב, הרכישה יכלה להיות בעלת משמעות חיובית משתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא שהזן הנמכר ביותר של החברה, הג'ונגל דרימס, גדל באופן מצוין באזור הערבה, בחווה של עין חצבה (שכאמור אינה שייכת לפארמוקן) כאשר מנגד לפי שמועותהוא אינו גדל באופן טוב בחווה של פארמוקן עצמה השוכנת בצפון הארץ במושב ציפורי. רכישת "חוה בערבה", שכבר נמצאת בשלב הקמה מתקדם ולמעשה מוכנה למסחור, יכולה הייתה לאפשר לפארמוקן להגדיל את קיבולת הגידול של הג'ונגל דרימס, וכך למכור אותו גם ברווחיות גבוהה יותר, שכן התוצרת היתה במקרה כזה מגודלת על ידה.

סיבה שניה היא, שפעילותה של פארמוקן נפגעה בצורה קשה מאוד במהלך הרבעון השלישי של השנה, וכפי שהוצג בכתבה שסקרה את הדוחות הרבעוניים האחרונים – הכנסות החברה צנחו בכ-50% בתוך רבעון בעיקר בגלל חוסר יכולת לספק מלאי שוטרף של ג'ונגל דרימס ובמקביל הכניסה המחודשת של הייבוא של חברות אחרות שהציפה את השוק בתחרות. הרכישה של חוה בערבה היתה יכולה לעזור לחברה להשתקם בשורת ההכנסות ולחדש את האמון על מול המשקיעים בשוק ההון, אמון שכיום לא קיים, כפי שניתן לראות ממחיר המניה של החברה שירד בכ-63.6% מתחילת השנה.

הצעה נוספת הגיעה בשלב מסויים מבעלי מניות בסטורג' דרופ, שהציעו למייסדות לקנות מהם את 65% המניות השייכות להם בתמורה ל-1 מיליון ש"ח בלבד, אך גם להצעה זו הן סירבו, ככל הנראה מכיוון שרצו שהסכום שהן מוכנות להשקיע, 1.5 מיליון ש"ח שהן גייסו כאמור (500 אלף שלהן ומיליון ממשקיעה) – ייכנס לטובת פעילות החווה ולא לטובת רכישת המניות, שכן במקרה כזה הן תצטרכנה לחפש סכום כסף נוסף גדול כדי להשקיע אותו בחווה עצמה ולא רק ברכישת המניות שלה.

השופט יעקב פרסקי (תמונה באדיבות אתר בתי המשפט)
השופט יעקב פרסקי (תמונה באדיבות אתר בתי המשפט)

בכתב התגובה, מתנגדת סטורג' דרופ לטענה של המייסדות בבקשה ששלחו לבית המשפט בה כתבו בין היתר כי "מצבן הפיננסי של החברות (חוה בערבה גידול בע"מ וחוה בערבה מחקר ופיתוח בע"מ, מ"ק) הולך ומתדרדר מיום ליום". לדברי סטורג' דרופ "מדובר ב'הרצחת וגם ירשת'", שכן המייסדות הן אלה שניהלו ועדיין מנהלות את הפעילות של חוה בערבה ולפיכך כל האחריות על מצבן של החברות היא עליהן.

סטורג' דרופ גם טוענת כי מלצר ובראל "חסרות כל ניסיון בניהול עסקים וחסרות כל הצלחה בניהול עסקים בענף הקנאביס". זוהי אגב, טענה קצת בעייתית מצדה של סטורג', שכן אם הן אכן חסרות ניסיון בניהול עסקים וחסרות הצלחה בניהול עסקים בענף הקנאביס, מדוע מלכתחילה (כאשר החברה פעלה תחת השם מדיוי) ניתנו להן יותר מ-10 מיליון שקלים כדי להקים חווה בתחום הקנאביס?

נקודה מעניינת כללית שניתן לזהות בפרטי המסמכים שהוגשו לבית המשפט היא הירידה במחיר המבוקש לחווה בתחום הקנאביס בישראל. אם בעבר, בשיא ההייפ שהיה בבורסת תל אביב אי שם בסוף שנת 2018, כל בעלים של חווה היו יכולים לקבל אף עד עשרות מיליונים עבורה, אפילו עוד לפני שהיא התחילה להיבנות, כעת על חווה שכזו מתקבלות רק שלוש הצעות קונקרטיות במחיר של 4 או 1.5 מיליון שקל בלבד.

לאחר שהדברים הגיעו אמש לדיון בבית המשפט, השופט יעקב פרסקי המליץ למלצר ובראל להסיר את דרישתן, ואכן הן הסירו את דרישתן לביצוע הסדר. או במילים פשוטות יותר: סטורג' דרופ ניצחה בהליך הזה, בקרב, אם כי טרם ידוע גורל המלחמה כולה. המייסדות גם נאלצו לשלם הוצאות משפט חלקיות של כ-5,000 שקל, אם כי למרבה האבסורד, אם אכן טענותיהן על כך שאין להן כסף נכונות, הרי שסטורג' דרופ היא זו שתיאלץ לשלם את הסכום הזה מכיסה.

בשלב זה הצדדים ימשיכו לחפש משקיע, אולי ללא טעם אמיתי, עד שמישהו מהצדדים יוותר או עד ש"הספינה תטבע". יש המעריכים כי סטורג' דרופ נמצאת בנחיתות טקטית מסויימת במקרה הזה מכיוון שהיא התחייבה למכור את הפעילות הזו ובשלב מסויים תיאלץ להיפטר ממנה בכל דרך. מה שבטוח – הסאגה הזו עדיין רחוקה מלהסתיים.

הממשלה הבטיחה "אי הפללה תוך 100 ימים" לפני:

חדשות
שינוי גודל פונט