איך קנאביס משפיע על נהיגה ומדוע החוק שגוי

מה צריכה להיות רמת ה-THC המקסימלית המותרת בדמו של נהג? שאלה זו מעוררת מחלוקת רבה לאחרונה, גם במדינות שעשו לגליזציה. אז מה אומרים המחקרים על קנאביס ונהיגה?

בימים אלה מתכוננת המדינה להשיב לעתירה לבג”צ שהגישו אורן ליבוביץ’ ועלה ירוק כנגד החוק הקובע כי כל כמות של שרידי קנאביס בגוף נחשבת לעבירת נהיגה בהשפעת סמים – מה שמוביל לענישה קשה כולל פסילת רישיון נהיגה לשנתיים ועוד.

לטענת העותרים יש לשנות את אופן הבדיקות כך שיבחנו האם הנהג היה באמת בהשפעת קנאביס המסכנת את הנהיגה, או שמא רק נמצאו שרידי קנאביס בגופו מה שאינו מעיד בהכרח על סיכון לנהיגה. עד 31.3 המדינה תצטרך לנמק את החוק ולהסביר האם ומדוע הם מתנגדים לשינויו, כך על פי החלטת השופט.

אך האם בכלל יש קשר בין שימוש בקנאביס ונהיגה, ואם כן – באיזה קשר מדובר? איזו צורה יש לו?

מחקרים רבים שנעשו על נהיגה תחת השפעת אלכוהול (לדוגמא כאן) מצאו קשר ישיר בין רמת האלכוהול בדם (BAC, Blood Alcohol Level) לתאונות דרכים. במילים אחרות – ככל שעולה ריכוז האלכוהול בדם הנהג, כך עולה הסיכוי שלו להיות מעורב בתאונת דרכים. המתאם החיובי בין ריכוז האלכוהול בדם לסיכון לתאונה נותר מובהק גם בבדיקת משתנים אחרים כמו תנאי הדרך (כביש ישר, מעוקל) ומזג האוויר, כלומר ריכוז אלכוהול גבוה יותר בדם תמיד יגביר את הסיכון לתאונה – ללא תלות במצב מסביב.

היחס בין ריכוז האלכוהול בדם לעליית הסיכון לתאונת דרכים קטלנית, לפי גיל הנהג
היחס בין ריכוז האלכוהול בדם לעליית הסיכון לתאונת דרכים קטלנית, לפי גיל הנהג. מקור: משטרת ניו-זילנד

לעומת זאת, מחקרים אחרים (1, 2, 3, 4, 5) שנעשו על קנאביס ונהיגה לא הצליחו למצוא קשר ישיר מהסוג הזה בין ריכוז ה-THC (החומר הממסטל בקנאביס) בדם לבין סיכון לתאונת דרכים.

אחת הסיבות האפשריות שהועלו במחקרים לפער הזה בין נהג ששתה לנהג שעישן טמונה בהערכתו של הנהג את כושר הנהיגה שלו באותו רגע. לנהגים תחת השפעת קנאביס יש מודעות גבוהה יותר לעובדה שיכולות הנהיגה שלהם לוקות בחסר כרגע, ובהתאם הם מיישמים אסטרטגיות התמודדות שנועדו לפצות על כך ולהפחית את הסיכון בנהיגה, כמו נהיגה איטית יותר ולקיחת פחות סיכונים בכביש.

גם זה בטח יעניין אותך

לעומתם, לנהגים תחת השפעת אלכוהול יש נטייה לביטחון מופרז ביכולות הנהיגה שלהם והערכת חסר של פגיעת האלכוהול בהן. בעקבות כך, פחות סביר שישתמשו באותן אסטרטגיות הפיצוי של מזעור סיכונים בכביש.

אך המשמעות של היעדר קשר ישיר אינה אומרת שלקנאביס אין בכלל השפעה שלילית על הנהיגה, אלא שההשפעה השלילית הזו אינה באה לידי ביטוי בכל מינון, ולא ניתן להגיד שהיא תמיד מתגברת עם כל עלייה במינון, זאת כאמור בניגוד לאלכוהול.

כן ניתן להגיד, בהסתמך על מחקרים, שכאשר ריכוז ה-THC בדם עובר גבול מסויים, הסיכון לתאונה עולה. השאלה הנשאלת היא מה הוא הגבול הזה.

איפה עובר הגבול?

מחקרים מצאו תשובות שונות לשאלה זו, אלו נעות בד”כ בין 5 ל-15 ננוגרם THC למ”ל של דם, ומדינות שאישרו לגליזציה גם אימצו את רף זה בחוק, ככזה שקובע נהיגה תחת השפעה כן או לא.

אך הנושא נותר שנוי במחלוקת. המכשול הגדול ביותר בדרך לקביעת הרמה המקסימלית המותרת של THC בדם הנהג הוא הפער בין משתמשים קבועים שפיתחו סיבולת לקנאביס, לבין משתמשים מזדמנים. ריכוז THC בדם של 5 ננוגרם למ”ל עשוי להיות מספיק כדי לפגום ביכולות הנהיגה של משתמש מזדמן, נטול סיבולת, אך עבור משתמש קבוע ההשפעה של מינון כזה תהיה מינימאלית, ולא תפגע ביכולות הנהיגה.

ואם זה לא מספיק מסובך, מחקרים מצאו כי אצל משתמשים קבועים בקנאביס ניתן לגלות שאריות THC בדם גם שעות ארוכות לאחר העישון – הרבה אחרי שההשפעות כבר פגו. ממצא זה הוצג גם ע”י הרשות לבטיחות בדרכים האמריקאית (National Highway Traffic Safety Administration) בפני הקונגרס האמריקאי, בדיון שנערך בנושא ב-2017. ריכוז ה-THC בדם, אם כן, הוא לא תמיד מדד מהימן למידת ה’סאטלה’ של הנהג באותו רגע.

עובדה זו גורמת לכך שנהגים שכלל לא היו תחת השפעת קנאביס בעת הנהיגה מופללים כמי שנהגו בהשפעת סם. מאחר ובחוק לא נקבע כל רף מותר, כפי שנקבע באלכוהול, כל שריד של רכיבי קנאביס בגוף מוביל לכך שרישיון הנהיגה שלהם נשלל והם עומדים בפני עונשים נוספים.

כיצד ניתן להתגבר על סוגיה זו? מחקרים הציעו מדד חדש, כזה שייתן מידע מהימן בנוגע לרמת ה’סאטלה’ של הנהג, בין אם הוא משתמש קבוע או מזדמן. המדד הזה מחושב לפי היחס בין ריכוז ה-THC בדם, לריכוז המטבוליטים שלו: THC–OH ו-THC–COOH. השימוש ביחס בין ריכוז ה-THC לריכוז המטבוליטים שלו בדם נותן אומדן מדוייק יותר לרמת ה’סאטלה’ של הנהג, ומחקרים עדכניים כבר עברו להשתמש במדד זה, אשר מכונה Cannabis Influence Factor, או CIF בקיצור, במקום במדד הישיר של ריכוז ה-THC בדם.

עכשיו כאשר יש מדד חדש ומדוייק יותר לרמת השפעת הקנאביס על הנהג, הדבר המתבקש לעשות הוא לחזור אחורה ולבדוק שוב האם יש קשר ישיר בין קנאביס לנהיגה, הפעם תוך שימוש במדד ה-CIF המשוקלל. אך גם כאן מחקרים לא הצליחו למצוא קשר ישיר בין דירוג ה-CIF של הנהג לביצועי הנהיגה שלו.

גם כאן נמצא כי ערכי CIF גבוהים במיוחד אצל הנהג מגבירים את הסיכון לתאונה – אך לא נמצא קשר ישיר כמו זה שקיים בין ריכוז האלכוהול בדם לנהיגה, ולא ניתן להגיד שככל שהאחד עולה כך השני עולה בהתאם.

אז אם גם מדד ה-THC בדם וגם מדד ה-CIF לא קשורים באופן ישיר לתאונות דרכים, האם אפשר בכלל לקבוע בצורה אובייקטיבית גבול חוקי לנהיגה שיתבסס על אחד מהם? השאלה הזאת צפויה להמשיך להעסיק חוקרים ומחוקקים בזמן הקרוב, וכרגע לא נראה שיש לה תשובה חד-משמעית.

המחקר האחרון שנעשה בנושא פורסם ב-30 לינואר השנה (2019) ב-International Journal of Legal Medicine, ולמרות שאין לו תשובות חד-משמעיות, הוא כן מציע מספר הצעות שעשויות לתרום לדיון בעתיד.

המחקר העדכני על נהיגה בהשפעת קנאביס

מדובר במחקר ניסויי בעזרת סימולטור נהיגה, שנערך על מדגם של 15 צרכני קנאביס קבועים, שצורכים בין גרם ל-7 גרם קנאביס בשבוע. נערכו בדיקות כדי לשלול שימוש בסמים אחרים ובאלכוהול. כל נבדק עבר 4 סימולציות שמדמות תנאי נהיגה שונים. בנוסף, לפני כל סימולציה עובר הנבדק הערכה קצרה של הכישורים המוטוריים והקוגניטיביים שלו ע”י רופא (“בדיקת מאפיינים” – בדומה למבחני השכרות של המשטרה – גע באף עם האצבע, לך בקו ישר, דקלם את הא’-ב’ וכו’).

כל טעות בסימולטור הנהיגה מקנה לנבדק נקודות עונש (Penalty Points), כאשר טעויות חמורות יותר מקנות יותר נקודות עונש. על אותו בסיס מחושבות גם נקודות עונש עבור הערכת הרופא (לדוגמא, לא הצליח ללכת בקו ישר – 2 נקודות עונש. הצליח אבל עשה זאת לאט – נקודת עונש אחת). השילוב של שני המשתנים נותן את מספר נקודות העונש עבור כל נבדק – וזה המשתנה התלוי העיקרי שנמדד במחקר.

המחקר בדק את הקשר בין ריכוז ה-THC בדם, כמו גם דירוג ה-CIF של הנהג, למספר נקודות העונש שלו בכל אחד מתנאי הניסוי. כמו כן נמדד גם משתנה נוסף – כמות הזמן שעברה מאז העישון, ללא קשר לרמות ה-THC או ה-CIF.

בדומה למחקרים קודמים, גם המחקר הנוכחי לא מצא אפקט עיקרי לרמות ה-THC בדם, וגם לא לדירוג ה-CIF, על מספר נקודות העונש. במילים אחרות, לא ניתן לטעון בהתבסס על המחקר שככל שרמת ה-THC בדם עולה כך עולות נקודות העונש, ובאופן דומה לא ניתן לטעון שככל שעולה דירוג ה-CIF עולות נקודות העונש.

השפעת CIF על מספר טעויות נהיגה
השפעת ה-CIF (היחס בין THC למטבוליטים שלו בדם) על מספר טעויות הנהיגה. הפער הופך למובהק רק כאשר CIF עולה מעל ל-30

עם זאת, כן נמצא אפקט פשוט עבור הרמה הקיצונית של שני המשתנים (מעל 15ng/ml THC בדם או מעל 30 בדירוג CIF) על נקודות העונש. כלומר, לנבדקים עם רמות גבוהות מאוד של THC בדם (מעל 15ng/ml) או דירוג CIF גבוה מאוד (מעל 30) כן יש בממוצע יותר נקודות עונש – אך הפער הזה קיים כאמור רק ברמות גבוהות מאוד של THC או CIF.

השפעת ריכוז THC בדם על מספר טעויות הנהיגה
השפעת ריכוז THC בדם על מספר טעויות הנהיגה – הפער הופך למובהק רק כאשר ריכוז ה-THC עולה על 15 ננוגרם למ”ל דם

באופן מעניין, האפקט העיקרי היחיד שנמצא במחקר הוא של משתנה כמות הזמן שעבר מאז העישון – ככל שעבר פחות זמן מאז צריכת הקנאביס כך ממוצע נקודות העונש היה גבוה יותר, ללא תלות בשאר המשתנים. עם זאת, במבחני המשך נמצא כי הפער במשתנה זה מובהק רק בין הרמה הראשונה של המשתנה (מבחן מיד אחרי העישון), לרמה השניה (מבחן 3 שעות לאחר עישון).

במילים אחרות, מי שנבחן מיד אחרי העישון עשה בממוצע יותר טעויות – אך מי שנבחן 3 שעות לאחר העישון כבר לא עשה יותר טעויות בממוצע בהשוואה לשאר הנבדקים.

מכיוון שלא נמצא קשר ישיר בין רמת ה-THC בדם לביצועי הנהיגה (בדומה למחקרים קודמים), החוקרים מתנגדים לרעיון לפיו יש לקבוע את הרף החוקי לפי ריכוז ה-THC בדם, וגם לא לפי יחס ה-CIF. במקום זה, הם מדגישים את חשיבות המשתנה שכן נמצא קשור לביצועי הנהיגה, שהוא כמות הזמן שעברה בין העישון למבחן. בהתבסס על המחקר, 3 שעות זה פרק זמן מספיק על מנת להחזיר את יכולות הנהיגה לרמה הרגילה לאחר עישון קנאביס.

לסיכום – המחקר מציע שפחות חשוב כמה הנהג עישן, ויותר חשוב כמה זמן עבר מאז שהוא עישן. יש לציין כי המחקר נערך על מדגם קטן יחסית, ודרושים מחקרים נוספים כדי להמשיך לבחון את טיב הקשר בין קנאביס ונהיגה. עם זאת, המסקנות שלו תואמות את אלו שהתקבלו מכמה מחקרים קודמים.

השפעת הזמן שעבר מאז העישון על מספר נקודות העונש
השפעת הזמן שעבר מאז העישון על מספר נקודות העונש.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר