מבט מקרוב: האנטומיה של הטריכומות

טריכומות הן קריסטלי השרף הקטנים והדביקים המכסים את פרחי הקנאביס ומכילים ריכוז גבוה במיוחד של קנבינואידים. שיטות שונות להפקת חשיש מתבססות על הפרדה של הטריכומות עתירות השרף מיתר חלקי הצמח והן גם אלו בעזרתן יודעים מתי לקצור.

כתב: גיא קרלינסקי

הטריכומות מגינות על הצמח והזרעים מפני הסביבה. הן מבודדות את הצמח מרוחות חזקות ומיובש, מגינות מפני קרינת השמש ומונעות מחרקים להגיע לפני הצמח.

כל החלקים של צמח הקנאביס מכילים THC בריכוז מסויים. העלים מכילים ריכוז THC של עד כ-4%, בפרחים היבשים נמצא THC בריכוז של עד 30%. הטריכומות מכסות את כל החלקים בפרח, הגבעולים הפנימיים והעלעלים הדחוסים.

פרח קנאביס מכוסה טריכומות
פרח קנאביס מכוסה טריכומות

לפני שנגיע להסבר המפורט על ‘מה זה טריכומות’, כדאי לדעת למה בכלל זה מעניין אותנו, וזה מעניין מאוד.

הטריכומות הן למעשה המדד הבולט הטוב ביותר עבור המגדל, לדעת מתי לקצור את הקנאביס, כלומר מתי הוא בשל לייבוש ושימוש.

בדיוק כמו פירות, שבתחילת התפתחותם הם בדרך כלל בצבע ירוק ואט-אט מקבלים את גוונם וצבעם הייחודי ובעזרתם ניתן לדעת מתי הם בשלים לקטיף – כך גם עם טריכומות בקנאביס.

כאשר הטריכומות צעירות, בתחילת התפתחותן, הן בצבע שקוף לגמרי ובשלב זה לא מכילות מספיק קנבינואידים (THC וכד’). כאשר הן מתבגרות מעט הן מקבלות גוון חלבי מעט ולאחר מכן מתחילות להשחים/להאדים.

התפתחות הטריכומות בקנאביס
תהליך הבשלת הטריכומות בקנאביס (לחצו להגדלה)

מועד הקציר הוא חשוב מאחר והוא מהווה גורם מהותי לסוג ואופי ההשפעה שיהיו לפרחי הקנאביס בעת צריכתם.

בכלליות ניתן לומר שכאשר חלק קטן מראשי הטריכומות הפכו לחלביות, עדיין בצעירותן, הקנאביס יהיה בעל השפעה פסיכואקטיבית, מרוממת ואנרגטית יותר.

ביצוע הקציר בזמן שמחצית מהטריכומות חלביות ומחיצתן כבר אדמדמות/חומות, יתן השפעה פחות מעוררת ומעט יותר גופנית.

קצירת הקנאביס כאשר כמעט כל הטריכומות קיבלו כבר גוון אדום/חום, תגרום לכך שלתוצר הסופי תהיה השפעה גופנית כבדה ו”מדביקה” יותר.

את שאר השיטות לזיהוי מועד הקציר ניתן למצוא כאן, אך בואו נחזור ל’מה זה בעצם טריכומות’:

חוקרים סברו פעם כי THC ושאר הקנאבינואידים מופקים ברקמה הירוקה של הצמח ומועברים לטריכומות בשלב הפריחה. לאחר מחקר מקיף הבינו כי הטריכומות עצמן הן אלה שמייצרות את הקנאבינואידים– החומרים הפעילים בצמח והטרפנים– שמנים ארומתיים המעניקים לקנאביס את ריחו המוכר.

הטריכומות גדלות על עלים המקיפים את הפרח בצמח הנקבי או על עלעלים שתפקידם להחזיק את הזרעים בצמח מופרה. ישנם שישה סוגים שונים של טריכומות המדיפות שרף בזמן הפריחה. הגדולות והעשירות ביותר הן הטריכומות דמויות הפטרייה, המורכבות מגבעול וראש בלוטה.

הטריכומות הן קטנות מאוד- בין 50 ל-100 מיקרומטר. במבט מקרוב ניתן לראות את התאים השונים המרכיבים את המבנה של הטריכומה.

האנטומיה של טריכומה

תאים האפידרמיס המחזיקים את הטריכומה הבשלה, מרכיבים את החלק החיצוני של הגבעול ומתארכים לשכבה המכסה את פני העלעל. התאים ההיפודרמיים מרכיבים את פנים הגבעול ומעבירים חומרים מזינים לראש הבלוטה. תא הבסיס בראש הגבעול מחזיק את ראש הבלוטה. כשהפרחים מבשילים ומתייבשים, החיבור נחלש וראש הבלוטה נוטה ליפול.

טריכומות צמודות לעלעל
טריכומות צמודות לעלעל

בבסיס ראש הבלוטה נמצאים תאי סטייפ, המחזיקים את תאי ההפרשה. תאי ההפרשה לוקחים חומרים מזינים מצינורות השיפה והופכים אותם לחומרים מקדימים לייצור קנאבינואידים וטרפנים. החומרים המקדימים הללו מועברים לשלפוחיות מעל ושם הופכים לקנאבינואידים וטרפינים.

כשראש הבלוטה משחרר את השרף, הוא מצטבר צמוד לקוטיקולה, השכבה החיצונית של הטריכומה. הקוטיקולה מתקשה ונעשית עשירה בשמן ככל שמתקדמת הפריחה.

השמנים האתריים, בהם גם THC, מצטברים בעיקר בשכבה החיצונית של ראש הבלוטה, אך גם על השכבה החיצונית של התאים האפידרמים המכסים את הגבעול. ה-THC השרפי מצטבר גם בשלפוחיות ההפרשה האוגרות כמויות גדולות של טרפינים בעלי צמיגות נמוכה יותר.

למעשה רוב ה-THC מצוי בחלקו החיצוני של צמח הקנאביס, לכן בהפקת תמציות קנאביס בעזרת גז בוטאן הטריכומות מופרדות מהפרחים כשהם שלמים ולא גרוסים.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר