“ישראל היא לא מעצמת קנאביס רפואי – וגם לא תהיה”
האם ישראל היא באמת מעצמת קנאביס רפואי, או שזה רק נראה ככה? מה יש למומחי קנאביס ותיקים להגיד על תהליך הייצור הנוכחי של קנאביס בישראל – ומה הם מעריכים שיקרה לשוק הקנאביס הישראלי בשנים הקרובות? כתבת המגזין ניהלה בשבועות האחרונים שיחות עם כמה אנשים שהיה להם הרבה מה להגיד.
מאת: שירן גונן
יש רבים שמאמינים בלב שלם שישראל בדרכה להפוך למעצמת קנאביס בינלאומית. ברגע שיאושר הייצוא של קנאביס רפואי לחו”ל, הם מקווים, יתחילו החקלאים המקומיים בהקמת חוות ומפעלים שישווקו תוצרת כחול לבן לכל קצוות תבל. יש כאלה שחושבים אחרת. “אנשים יפשטו כאן את הרגל”, “אין לכם למי למכור את הסחורה” ו”משרד הבריאות הישראלי לא יודע מה הוא עושה” הן רק חלק מהטענות ששמעתי לאחרונה בשיחות עם מומחים בתחום.
מסתבר שכאשר מגיעים אנשי מקצוע רציניים בתחום מחו”ל לישראל, כשבתקשורת מוצגת המדינה כ’מעצמת קנאביס רפואי’, הם מרגישים קצת חוסר נעימות כשמגלים כמה גדול הפער בין הדיווחים לבין מה שנראה בשטח. לפחות כך כמה מהם טוענים באוזניי כשאני שואלת האם ישראל היא באמת מעצמת קנאביס רפואי כמו שרבים חושבים.
“אין לכם לאן לייצא”
“המדינה הוליכה שולל את החקלאים, שעשרות מהם השקיעו כספים, זמן ואנרגיה במה שעלול להוביל אותם לכישלון צורם,” אומר ג’, ותיק בתחום הקנאביס בישראל, בשיחה שערכתי איתו. “יש בישראל 8 מגדלים שכבר היום יש להם עודף ייצור, רק מעטים מהם רווחיים, אם בכלל. מחלקים כאן אישורי הקמת חוות למאות גורמים. האם החקלאים האלה בכלל יודעים לגדל קנאביס איכותי? יש להם פרוטוקלים של גידול? הם יודעים מה תנאי הגידול האופטימליים? כמה זמן ייקח להם ללמוד את העבודה?”
דברים אלו נאמרים למרות שידוע שהממשלה הישראלית מתכוונת, או לפחות מנסה להתכוון, לאשר ייצוא של קנאביס לחו”ל. האם זה יהיה הצעד שיביא להצדקה כלכלית עבור עשרות החברות החדשות שמחכות? “ממש לא,” אומר ג’ בתוקף.
“עבור מי ייצרו קנאביס כל עשרות או מאות החקלאים שמצפים להיכנס לענף? לאן בדיוק ייצאו את הקנאביס? בכמה מדינות כבר אישרו ייבוא של קנאביס ולמה שהן לא יקנו מקנדה או מאפריקה,” הוא אומר-שואל. “איפה יש עשרות אלפי מטופלים שמחכים לתוצרת הישראלית? המדינה משלה את האזרחים שלה ומי שיאכל אותה בסוף – כרגיל – זה החקלאים. למעט כמה חברות גדולות ומסודרות, רוב גדול ממקבלי האישורים הראשוניים שכבר חולקו על ידי משרד הבריאות לא מבינים לאן הם נכנסים. הם לא מקצועיים, זה כבר ברור.”
“הרוב זה יח”צ – ייקח עוד זמן”
“קראתי כתבה בידיעות אחרונות על זה שישראל בדרך להפוך למעצמת קנאביס, מצחיקים, ישראל לא מעצמת קנאביס וכנראה גם לא תהיה,” הוא מוסיף וטוען שגם אם יאושר ייצוא של קנאביס לחו”ל – ייקח עוד זמן רב עד שמישהו יתחיל לייצא. “צריך לעמוד בתקנים כדי לייצא ואין כאן עדיין אפילו חוות גידול אחת שעומדת בתקן. יקח שנים להקים את כל החוות, לרכוש את הידע הנדרש. מי שחושב שמחר בבוקר ישראל מתחילה לייצא קנאביס לחו”ל לא מבין מה קורה בעולם. אין לכם לאן לייצא.”
“אני רואה שרים עושים תהלוכות יחסי ציבור ומקבלים כותרות על איך הם יביאו את הקנאביס הישראלי לעולם. בהתחלה ליצמן, עכשיו אורי אריאל,” הוא אומר. “לארה”ב אי אפשר לייצא כי לא מאשרים שם ייבוא. בקנדה לא זקוקים לחומר הישראלי. חצי אירופה כבר חתמה על ייבוא מקנדה – וגם זה במספרים מינוריים חסרי משמעות אמיתית. באפריקה מתחילים להקים חוות גידול, שם יש כח עבודה זול בהרבה מבישראל. למה שמישהו יקנה חומר שצמח כאן בחממות? יותר סביר שישראל תייבא קנאביס לפני שהיא תייצא אותו. חברות קנדיות כבר התקשרו עם קיבוצים בישראל ויגדלו את התוצרת שלהם כאן, אז מה הבשורה הגדולה?”
ג’ לא מתלהב גם מהתקנים החדשים של הענף, שלדעתו אמורים היו להיות הבסיס כדי בכלל להתחיל ענף שכזה. “מתלהבים כאן מתקני ה-GMP. אפשר לחשוב איזו מהפכה. זה שזה לא היה ככה מהתחלה זו ההפתעה הגדולה. בינתיים יש רק חברה אחת שקיבלה אישור GMP במעבדות שלה, שהם שני חדרים קטנים בבניין – וגם זה אישור ראשוני בלבד. עוד אין להם באמת GMP. חושבים שם שהם מחר מתחילים לייצא לכל העולם וקוראים לעצמם ‘קנאביס תרופתי’, למרות שאין שום הבדל בין המוצרים שלהם למוצרים שכבר קיימים כיום בשוק. הכל יחסי ציבור. מה גם שהם שכחו כנראה שאין להם עדיין תוצרת שגדלה בתקני GAP ובלעדיה אי אפשר לגדל תוצרת עם חותמת GMP. עד שזה יקרה, יעברו שנים. לא שנה ולא שנתיים. שנים. חלק החברות הגדולות בקנדה כבר עם תקני GMP ביד אגב.”
“לא יודעים לגדל – לא מבינים בזנים”
ת’, ישראלי שגידל בעבר קנאביס באחת החוות הישראליות ועזב מאז לאירופה, מלא ביקורת כלפי חברות הקנאביס הרפואי הקיימות בישראל, שלדבריו לא מספיק מקצועיות, “בטח לא כמו שזה נראה בעיתונים,” הוא אומר. “מאיפה הגיעו חברות הקנאביס הרפואי הישראליות? אחד איש עסקים, אחר מגדל פלפלים, עוד אחד יזם הייטק וכן הלאה. לא היה להם שום רקע חקלאי מתאים לפני שנכנסו לתחום. בעשר שנות פעילות הם לא הצליחו להגיע לרמה שקרובה למה שיש בקנדה או ארה”ב. והם עוד מעיזים להשתמש בריסוסים על הפרחים. טוב שמגישים נגדם תביעה ייצוגית. לזה הם קוראים תרופה?”
ת’ מלא ביקורת גם כלפי משרד הבריאות הישראלי: “אפילו משרד הבריאות לא יודע שפרחי קנאביס לעולם לא יוכלו להיות משהו קרוב לתרופה – או גרוע יותר אם הוא כן יודע ולא פועל בהתאם,” הוא אומר. “הדבר הכי קרוב לתרופה זה מיצויי קנאביס, ודווקא את זה משרד הבריאות לא מרשה לחברות לייצר. מצד אחד הם אומרים שהם לא אוהבים שחולים מעשנים ומצד שני הם ממשיכים לדחוף להם תפרחת במקום מיצוי. למה צריך את החומר הצמחי, את כל הכלורופיל? כל מטופל שינסה פעם אחת מיצוי לא ירצה לחזור לפרחים.”
הביקורת שלו על משרד הבריאות נוגעת לא רק לנוהל הקיים, אלא גם לזה העתידי, של הרפורמה המכונה ‘מדיקליזציה’.
“משרד הבריאות הכין טבלת זנים ‘תקניים’ וחילק אותם לדרגות של THC ו-CBD. זהו. אין התייחסות לכל הקנבינואידים, אין התייחסות למאות הטרפינים ושאר הרכיבים. הרי פרופ’ משולם, כאן בישראל, הסביר על חשיבות ‘אפקט הפמליה’. כל זן הוא זן בפני עצמו, על כל אלפי הרכיבים בו. חלוקה לפי THC ו-CBD בלבד לא קובעת דבר. גם החוקר פרופ’ מאירי כבר הסביר שמצא שני זני קנאביס עם אותם אחוזי THC ו-CBD – אחד שהצליח להרוג סרטן והשני לא. אז מה החלוקה הזאת שווה? מי שמנהל את היק”ר לא יודע את הדברים האלה? בטח שהוא יודע, אבל יותר חשוב לו לנסות להפוך לנביא הקנאביס העולמי. הוא באמת מאמין ש’הספר הירוק’ שהוא כותב זו תורה מסיני ושהוא מביא הבשורה לעולם. מבחינתו לעשות ‘מדיקליזציה’ בכח, גם אם צריך לחרטט ולעקם קצת בדרך.”
“לא מבצעים ייבוש ויישון כראוי”
גם ד’ העדיף שלא להיחשף בשמו. הוא מנהל עסק קנאביס מצליח בחו”ל ומתמודד שם עם לקוחות מנוסים ומומחים ותיקים בתחום. “נותנים למטופלים בישראל ‘שמן CBD’ – אחת הבשורות המשמעותיות ביותר בעולם הקנאביס החדש. זה חומר שפרופ’ משולם קורא לו ‘תרופה לסוכרת’, לא פחות. תרכובת שמצילה ילדים אפילפטיים. אז נותנים להם בקבוקון שמן עם 5% CBD ומלא שמן זית. מה זה? זה כמו לסחוט תפוז אחד ולערבב אותו בתוך קנקן עם 95% מים. זה מיץ תפוזים? זה אפילו לא מים בטעם. התרופה צריכה להכיל עשרות אחוזים של חומר פעיל. גם זה אסור כאן. מה הם מנסים לעשות בעצם?”
גם על זני הקנאביס הישראליים אין לד’ הרבה דברים טובים להגיד. “יש כאן בקושי שלושה זני CBD – כולם עם מאפיינים גנטיים נמוכים יחסית שמפיקים מעט תוצרת. הגנטיקות כאן הן או העתקה של זנים מחו”ל או כל מיני בלבולים שלא שונים מאלפי זנים אחרים בעולם. יש כאן זני CBD שהחברות מאוד מתגאות בהם – אבל מדובר בסך הכל בהכלאות של זני CBD מחו”ל, במרבית המקרים ‘הרלקווין’ (Harlequin) ו’איי.סי.די.סי’ (ACDC). אחר כך הם הולכים ומספרים לעולם שזה פיתוח שלהם.”
“צר לי לבשר שלא יודעים כאן מספיק גם על גידול קנאביס בשרשרת ייצור איכותית,” הוא מוסיף. “התוצרת שמקבלים המטופלים היא מתחת לכל ביקורת. גידול קנאביס איכותי מורכב לא רק משיטת הגידול והגנטיקה. יש תהליך ייבוש ויישון. הקנאביס הרפואי בישראל לא עובר ייבוש ויישון ראוי. הרבה פחות מזה. הם בכלל לא מיישנים את הפרחים, רק דוחפים אותם לשקיות עם ריסוסים של חומרים משמרים למיניהם. זה השלב הכי חשוב בגידול, אבל ‘למי יש זמן’, קומבינטורים. הטרימינג, תהליך הגיזום, נעשה כאן במכונות אוטומטיות שכותשות את הפרחים והורסות אותם לגמרי. איפה נשמע דבר כזה? זה חייב להיעשות ידנית. בשביל לחסוך הם מקצרים תהליכים, מרססים והורסים את הפרחים. יש כאן חברות שמחלקות לחולים דברים שבמדינות אחרות גם ברחוב לא היו קונים. זה מביש. וכל זה בחסות משרד הבריאות, שזה פשוט לא להאמין. איך משרד ממשלתי נותן לדברים כאלה לקרות?”
בשיחות עמם הסכימו שלושתם, כל אחד בנפרד, לטענה כי יש כאן תופעה של “בהלה לזהב”. זה בלון שיתפוצץ, הם אומרים. “קנאביס זה לא מלפפונים ולא פלפלים,” אומר ד’. “יש דברים שצריך לדעת, תהליכים שנלמדו במשך שנים ארוכות של ניסיון. מילא אם זה היה שוק חופשי פתוח, כמו במדינות ארה”ב. אבל זה שוק שנשלט על ידי הממשלה – כולם יודעים איך נראות רשויות ממשלתיות. אם החברות הקיימות הפועלות כבר 10 שנים מנפקות לחולים קנאביס כל כך לא איכותי, מה בדיוק יעשו החקלאים החדשים?”
