מיגור הפשיעה החקלאית מחייב שינוי מהותי בסדרי העדיפויות של המשטרה

הממשלה מראה נכונות לטפל בפשיעה החקלאית. ישנן גם תוצאות בשטח, אך זה לא מספיק. על המדינה להפנות עוד כסף ומשאבים, שחלקם הגדול נמצא באכיפת השימוש והסחר בקנאביס. דעה.

מאת: ערן שלו

המושג ‘פשיעה חקלאית’ נשמע בשנים האחרונות יותר. מדובר בתופעה נפוצה במגזר הכפרי אשר הולכת ומתגברת בעת האחרונה. זו כוללת בין היתר גניבה של צאן ובקר, ציוד חקלאי ויבול, ומגיעה כדי סחיטה באיומים, סגירת חשבונות, ושריפה של מכולות שלמות.

החקלאים זועקים בכל הזדמנות, ונראה שעקב כך דברים מתחילים לזוז – המשטרה מקדמת בימים אלו תגבור של כוחות ואמצעים על מנת להתמודד עם התופעה. ישנן אף מספר הצלחות בשטח – אך זה לא מספיק, כנופיות הפשע ממשיכות להשתולל, והחקלאים עודם חסרי אונים.

נתונים מקיפים אודות התופעה והתמודדות המשטרה עמה, פורסמו במסמך מטעם אגף המחקר והמידע של הכנסת ביוני 2016. עיקרי הדו”ח (PDF) הראו שרק 5,239 תיקים נפתחו בין השנים 2011-2015, מתוכם נגנזו 4,703 תיקים: 3,613 תיקים נסגרו בשל “עבריין לא ידוע”, 613 תיקים נסגרו מחוסר ראיות, ו-477 תיקים נסגרו בשל “חוסר עניין לציבור”.

הנזקים של הפשיעה החקלאית אדירים. הישירים שבהם נאמדים ב-300 עד 900 מיליון שקל בשנה, אולם החקלאים טוענים שאם מחשיבים את הנזק העקיף שכולל אבטחה, פרוטקשן, אובדן ימי עבודה ופגיעה בשיווק – הסכום עשוי להגיע לכדי מאות מיליוני שקלים בשנה.

גם זה בטח יעניין אותך

כך למשל מספר מנהל משקי השדה בחברת “מושבי הנגב”, אביגדור כלפה, במסגרת כתבת תחקיר של אתר החדשות 360, כי “לפעמים הנזק מבחינה כלכלית יכול להיות נזק רגעי של עשרות או מאות אלפי שקלים, אבל לפעמים נגרם נזק מערכתי ארוך טווח. אם לצורך העניין הגעת בבוקר ומצאת שחיבלו לך במערכת סולר שמתדלקת את הטרקטורים שיוצאים לעבודה, אז הנזק הוא מאות אלפי שקלים”.

בכנס השנתי של תנועת המושבים שהתקיים החודש באילת, קרא מאיר צור, מזכ”ל תנועת המושבים ויו”ר התאחדות חקלאי ישראל, להחמרת הענישה על העבריינים, ואף האשים את המשטרה והמדינה בחוסר עניין והקצאת משאבים.

הדו”ח (בעריכתה של ד”ר נורית יכימוביץ-כהן) שמתבסס בחלקו הגדול על מידע שסיפקה סנ”צ מירה קליין פאר, קצינת אח”מ במשמר הגבול (מג”ב מרכז את מירב הפעילות במגזר הכפרי), מחזק את דבריו של צור. כך למשל פרק תשע בדו”ח עומד על הקשיים בהם נתקלת משטרת ישראל בפעילותה נגד פשיעה חקלאית. בסעיפים 5 ו-6 נטען כי ישנו מחסור בכוח אדם ובאמצעים טכנולוגים מתאימים. סיבת המחסור “היא התעדוף הארגוני של משמר הגבול במהלך השנים, שעדיין לא שופר”.

איזה קנאביס אתה?

דו”ח מבקר המדינה לשנת 2016 (דוח שנתי 67ב) מתייחס לנושא, ומציין כי לאור התגברות התופעה הנחה במרץ 2016 המפכ”ל את ראש אח”ם במשטרה ואת מפקד מג”ב, לגבש מודל להתמודדות עם תופעת הפשיעה החקלאית, בדגש על גניבות בעלי חיים. הנחייה זו הביאה כאמור להצלחה מסוימת. מבקר המדינה מציין לחיוב כי “שיתוף פעולה פורה של יחידות המשטרה השונות הביאה לתפיסתן והבאתן לדין של תשע כנופיות מתוך אחת עשר שסומנו כמשפיעות על הפשיעה החקלאית”.

בתשובותיה למשרד מבקר המדינה מסרה המשטרה כי “בעיקרון אושרה תכנית להקמת מרכז חיילי בפיקודו של קצין אח”ם מג”ב שמטרתו לטפל בפשיעה כפרית חוצת מחוזות”.

עם זאת, בכינוס הוועדה לענייני ביקורת המדינה החודש, אמר עמיחי דוד מאגף תקציבים כי משטרת ישראל לא דרשה בתקציב האחרון תקציב ייעודי למלחמה בפשיעה החקלאית. בהתייחס לכך אמר ניצב משנה שריקי שכל התקציבים שנדרשו לתכנית התקבלו מתוך תקציב המשטרה.

לאן אם כן הולך הכסף?

ביוני 2014 פרסמה הלשכה המשפטית של הכנסת סקירה משפטית משווה תחת כותרת “לגליזציה ודה-קרימינליזציה של סם הקנאביס ותוצריו” (PDF). סקירה זו נערכה על ידי עו”ד יעל טייב, ושימשה בין היתר כחומר רקע לישיבת הוועדה לנגע הסמים והאלכוהול בנושא “לקראת מדיניות קנאביס מתקדמת – מגמות בעולם“, שהתכנסה ביולי 2015.

במסגרת הסקירה ביקשה לברר עו”ד טייב מהו היקף ההוצאות הממשלתיות בתחום האכיפה של סמים קלים, שקנאביס מהווה הנדבך המרכזי בהם. כדי לעמוד על כך, הציגה טייב את המחקר של מכון ירושלים לחקר שווקים, בנושא “לגליזציה של מריחואנה: סקר דעת קהל, הניסיון של מדינות אחרות והערכת ההשפעה התקציבית”. המחקר שהתפרסם בספטמבר 2013, מראה כי ממשלת ישראל מוציאה כ-690 מיליון שקל בשנה על מנת לאכוף את איסור השימוש בקנאביס. סכום מדהים שייתכן וכבר הספיק להשתנות, בייחוד על רקע מדיניות ה’אי-הפללה’ שמקודמת בימים אלו.

כדי לברר היכן הדברים עומדים נכון להיום, נשלחה בשבועות האחרונים על ידי הכותב, בקשה לפי חוק חופש המידע למשטרת ישראל תחת הכותרת: “בקשת חופש המידע 5033 לקבלת נתונים אודות היערכות משטרת ישראל למהלך ‘אי הפללה’ בעבירות סמים”. הבקשה עסקה באכיפה של חוק פקודת הסמים המסוכנים (1973), ובהיערכות המשטרה למהלך ה’אי-הפללה’ של השר גלעד ארדן.

ואלו השאלות המרכזיות שנשאלו במסגרתה:

מהו התקציב העומד כיום לרשות משטרת ישראל לטובת אכיפת חוק פקודת הסמים המסוכנים (1973) בדגש על קנאביס, מה הסד”כ אשר מקצה משטרת ישראל לטובת האכיפה, אלו מחלקות/אגפים עוסקים באכיפה, מהם המשאבים העומדים לשם כך (מספר שעות ומספר שוטרים), מידע אודות שכירת גופים חיצוניים לצורך אכיפת החוק בעידן הסייבר (סדר גודל תקציבי, בכמה חברות מדובר, שם החברות – האם ישראליות או מחו”ל, וכן משימות אשר הוטלו על אותן חברות), מהי ההיערכות המבצעית הכוללת שוטרים סמויים ומסווים.

המשטרה בתשובתה דחתה את הפנייה בשל שני נימוקים מרכזיים: האחד – שמדובר במדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב והיערכות תחת משרדי הממשלה השונים. על פי חוק רשות ציבורית אינה רשאית למסור מידע הנמצא בשלבי עיצוב. הנימוק השני הוא שחשיפת מידע עלולה לפגוע בפעילות ובתפקוד המשטרה, ועל כן בביטחון הציבור.

הבקשה אמנם הופנתה למשטרה, אך צריך לזכור כי האחרונה רק מיישמת את מדיניות הממשלה. בשל כך צריך לשאול – האם השימוש והסחר בקנאביס פוגע בביטחון הציבור? האם ה”סכנה” לציבור, בהנחה וקיימת, מחייבת הפניית משאבים כה גדולה? שאלות אלו ואחרות מחייבות דיון ציבורי.

הכותב, ערן שלו, הוא סטודנט לתואר שני בחינוך מיוחד.

ראו גם:
בזמן המעצרים באינדינגב – גניבות מחקלאים בדרום
שיא של כל הזמנים במעצרי קנאביס בישראל

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר