סולם סנדק: ביקורת קופי שופס וטעימות זנים באמסטרדם

לאיזה קופי שופ באמסטרדם אתם חייבים ללכת ואיזה זן קיבל את הציון הגבוה בסולם סנדק? שלומי סנדק נסע עם בנו ל-3 ימים בעיר הקנאביס, וחזר עם ביקורת קופי שופס מפורטת והמלצות חמות.

מאת: שלומי סנדק

השעה היא 02:45 לפנות בוקר וזו איננה שעה חביבה עלי להתעוררות, אלא אם כן עלי להגיע לנתב”ג בשעה 04:00 בכדי לעלות על טיסה של טורקיש אירליינס לאיסטנבול ומשם – לאמסטרדם. המטרה: בילוי סוף שבוע ארוך עם יאיר בני – הביקור המשותף הראשון שלנו בעיר מאז שיאיר הצטרף למועדון צרכני הקנאביס ואני, ככל אב גאה, בהחלט נרגש.

הפעם נמנעתי מלטוס עם אל על. כשמדובר בשהות קצרה יחסית באמסטרדם, כל שעה חשובה ולך תדע מתי תגיע או מתי תחזור, עם כל האיחורים שלהם. הזיכרון מהטיסה האחרונה שלי להולנד עם ארקיע, טיסה שהמריאה לאחר תלאות רבות באיחור של 18 שעות, גרם לי להיות פחות פטריוטי ולבחור, לראשונה בחיי, בחברת התעופה של ידידנו ארדואן, שהייתה ללא ספק הפתעה חיובית: במקום הדיילת שעוברת בין הכיסאות עם כוסות פלסטיק ובקבוק מים, הוגשה לנו ארוחה חמה – ואפילו טעימה, אשר לוותה במגוון משקאות שהוגשו על ידי צוות אדיב וחייכני.

יאיר סנדק ושלומי סנדק
יאיר הבן ושלומי סנדק: פעם ראשונה יחדיו בסיבוב קופי שופס באמסטרדם

לאחר נחיתת ביניים קצרצרה בטורקיה, רק לצורך החלפת מטוס, נחתנו באמסטרדם עה”ק (עיר הקנאביס) ביום שישי בצהריים. התמקמנו במלון ומיד יצאנו לסיבוב בעיר. מזג האוויר היה קר כיאה לתקופת החורף באירופה, אבל לא ירד גשם והשמש שבצבצה לה בין העננים שלחה לנו מסר אופטימי. את הדרך רציתי להתחיל, באופן סמלי, בקופי שופ הראשון בו ביקרתי בפעם הראשונה בה הייתי באמסטרדם בשנת 1980.

ה’פרי דאמי‘ (Prix Dami) היה פתוח כבר אז, לפני 37 שנה! אלא שאז, הייתי קונה שם שקית גראס ב-25 גילדן שהיו שווים ל-20 שקלים. באותה שקית היו בין 2 ל-4 גרם קנאביס, בהתאם לאיכות החומר. המבחר היה הרבה יותר מצומצם וניתן היה לבחור בין ג’מייקן וויד, תאי סטיק, מקסיקן, סנסימליה או סקאנק. החשיש היה “בלונד” או “כהה” מרוקאי, חשיש אפגני או חשיש לבנוני שלרוב היה הזול ביותר (4 גרם ב-20 שקלים, נכון לשנת 1981). למרות מחירו הנמוך הוא היה כמובן טוב יותר בכמה ליגות מעל החשיש הטוב ביותר שניתן היה להשיג בזמנו בירושלים.

גם זה בטח יעניין אותך
פרי דאמי קופי שופ באמסטרדם
פרי דאמי קופי שופ באמסטרדם: הקופי שופ הראשון בו ביקרתי לפני 37 שנים!

שלא כמו היום, בימים ההם היה אפשר לתפוס בקלות מקום ישיבה ‘פרי דאמי’, להזמין כוס מיץ תפוזים טרי או ספל תה ולהעביר את השעות הקרובות בשיחות עם היושבים סביבך. הקופי שופ היה מעין מקום מפגש חברתי לשוחרי השלום והעשב. לא פעם יצא לי לשבת באותו שולחן עם תיירים מלבנון או איראן ותמיד הגענו למסקנה שיש להושיב את המנהיגים ביחד ולתת להם לעשן עד שיצא עשן לבן והם יגיעו להסכם שלום, כפי שעשינו אנו סביב השולחן בקופי שופ.

הפעם המקום היה מפוצץ בתיירים, ולהפתעתי בעיקר בישראלים. מגוון הזנים שהופיע במחירון היה רחב, מפתה ומרשים, אך בהמשך גילינו שהוא יקר משמעותית ממקומות אחרים. בחרנו להתחיל עם גרם של מריחואנה מזן לסטר גרינספון, הנקרא על שמו של הפרופסור המכובד אשר נמנה על הראשונים בעולם שקראו ללגליזציה. 17 אירו עלה לנו גרם אשר על פי התפריט הינו מזן סאטיבה המכיל 23% THC.

עלינו לקומה השניה, התיישבנו במקום הפנוי הראשון שמצאנו, מול שלושה ישראלים (כמובן) וגילגלנו מד”ר גרינספון 2 ג’וינטים יפים. הציון שהוא קיבל תחילה היה 6/10. לא משהו מיוחד ובהחלט לא מצדיק קניה נוספת. בהמשך, לאחר שטעמנו זנים נוספים, הציון הסופי שלו ירד עוד ל-2 מתוך 10 בסולם סנדק.

דולפין קופי שופ
הדולפין – קופי שופ

סיימנו לעשן וללגום את ספל התה עליו ביקשה מאיתנו המלצרית לשלם מראש ויצאנו החוצה, אל האוויר הקריר. התכנית שלי הייתה לקחת את יאיר לאכול ב’קפה דה-קלוס’, הידוע דווקא בשל הסטייקים והצלעות האיכותיים שלו. המקום התגלה על ידי הישראלים לפני מספר שנים ומאז עברית היא אחת השפות הדומיננטיות בחלל המסעדה. כשהגענו המסעדה הייתה מלאה ומשך ההמתנה למקום ישיבה ליד הבר עמד על 45 דקות. החלטנו לוותר. מעבר לכביש משך את תשומת ליבנו שלט: “דולפין קופי שופ“. נו, איך אפשר לסרב? למרות הצפיפות השירות היה סבלני ואדיב וניתנו הסברים מפורטים על כל זן ששאלנו לגביו. בסופו של דבר בחרנו ללכת על סטיבה מזן ‘טסלה’ (TESLA), במחיר של 14 אירו ל-1.2 גרם ועל חשיש מסוג “רויאל דולפין”, 13 אירו לגרם.

הזמנו 2 ספלי תה וירדנו לקומת העישון. המזל שיחק לנו ובדיוק התפנה שולחן. לו הייתי עוצם את עיני ומאזין לקולות הרקע שמילאו את החלל, יכולתי בקלות לחשוב שאני נמצא בתל אביב או ברעננה. הטסלה והרויאל דולפין קיבלו שניהם ציון 7+ והרגשנו שהמקום ‘שווה ביקור נוסף’ ורשמנו לעצמנו לשוב אליו למחרת.

כמובן שאי אפשר לעבור ליד ה’בולדוג‘ ולא להיכנס. הבולדוג הוא הקופי שופ הראשון שנפתח באמסטרדם בשנת 1975. הסניף שבכיכר הלייטספליין הוא התיירותי ביותר וכמעט תמיד עמוס. פילסנו דרכנו לעבר דלפק המכירות ובעודי מעיין בתפריט (יקר, אין מציאות) זינק לעברי איש בטחון, הצביע על הסיגריה שבידי ושאל בתוקפנות: “סיר, וואט אר יו סמוקינג”?! הוא בודאי קיווה לתפוס עבריין שמעשן טבק. השבתי לו בפנים רציניות ובקור רוח: “האשיש”. -“הו, איט’ס האשיש?” שאל אותי ליתר בטחון, כשאכזבה קלה בקולו: “יס, איט’ס האשיש”, התעקשתי, ולא שיקרתי. ללא ספק יום שישי בערב איננו הזמן האידאלי לבקר במקום. החלטנו להמשיך ולדלג על שלב הקניה.

אחרי ארוחת הערב במסעדת תיירים שבחרנו באקראי שוטטנו להנאתנו ברחובות העיר, לוגמים בכמיהה את האוויר ואת האווירה של אמסטרדם. לפתע הבחנו בפקק תנועה אנושי בפתחה של חנות שבמבט ראשון נראתה כמו בית מרקחת, או לפי התור בכניסה – כמו סניף של תיקון עולם. בחנות שלושה טורים ובתחילתו של כל אחד מהם עומד מוכר עטוי חלוק לבן וכפפות חד פעמיות על ידיו. בכניסה שומר, דור-מן לבוש בהידור שנראה כאילו הושאל מאחד ממלונות הפאר בסביבה. על השלט הצנוע בכניסה כתוב: Boerjongens (בור-יונ-גנס).

בוריונגנס קופי שופ (Boerejongens)
בוריונגנס קופי שופ (Boerejongens) – אחד הטובים בהם ביקרתי

לאחר המתנה לא ארוכה במיוחד נכנסנו, בחרנו קנאביס מזן ‘אמנזיה’ במחיר של 15 אירו לגרם וגרם אחד של חשיש אבקתי, מעולה, אינני מצליח להיזכר בשמו או כמה שילמנו עבורו. החלטנו ללא היסוס שהמקום שווה ביקור נוסף – ולא סתם ביקור נוסף, אלא ביקור שיפתח את הבוקר. למחרת. מאחר ולא היה מקום ישיבה פנוי, קיבלנו את המלצת איש המכירות ויועץ הזנים של החנות, וחצינו את הגשר כדי לנחות ב”האנטר’ס קופי שופ“, מקום סימפטי שאם מזמינים בו שתיה מותר גם לשבת ולעשן שם חומר שלא נרכש במקום. האמנזיה קיבל ציון 8, את החשיש שמרתי למאוחר יותר.

לאחר כשעה קלה החלטנו להמשיך בדרך, הפעם לכיוון המלון. רוב החנויות היו סגורות וגם העייפות החלה לתת בי אותותיה. ובכל זאת, כאשר נתקלנו בקופי שופ אשר למרות השעה היחסית מאוחרת עודנו היה פתוח, לא יכולנו להתאפק: “Betty Bop“. לזכותו של המקום נזכיר שהביקור שלנו היה בלילה, לפני הסגירה, לא בדיוק השעה האידיאלית למצוא בה את הפרחים היפים ביותר. בחרנו בפרח בכל זאת יפה של אינדיקה מסוג למון-גרליק קוש (לימון-שום), במחיר של 14 אירו, לצד גרם אחד של סופר סילבר הייז, במחיר של 11 אירו.

בדקנו אותם מאוחר יותר מחוץ למלון: הלמון גרליק קוש קיבל מאיתנו ציון של 6 מתוך 10 ואילו הסופר סילבר הייז הריחני והדביק קיבל ציון של 7 מתוך 10 בסולם סנדק: אם אתם נמצאים באיזור שוק הפרחים ואין משהו אחר פתוח בסביבה, נסו למצוא את בטי-בופ. החלטנו שהמקום שווה בדיקה נוספת בשעות הבוקר, אבל זה ימתין לביקור הבא.

שאריות קנאביס וחשיש באמסטרדם
בתמונה: שאריות השלל של היום הראשון. שורה עליונה מימין, בשקית הורודה: טסלה, של דולפין. באמצע: סופר סילבר הייז של בטי-בופ ומשמאל – למון גרליק קוש. בשורה התחתונה, מימין: חשיש רויאל דולפין. משמאל: החשיש המעולה שאינני זוכר את שמו.

ויהי ערב, ויהי בוקר – יום שני בעיר הקנאביס. מאחר והיו לנו את השאריות של אמש כצידה לדרך, החלטנו להתחיל את היום בטיול רגלי לכיוון מרכז העיר. השמיים היו בהירים ומזג האוויר היה קריר ונעים. התחלנו ללכת לכיוון כיכר דאם, המרכז של המרכז של אמסטרדם. בדיוק כשהרגשנו שהגיע הזמן לג’וינט, שמתי לב לשלט מצד שמאל עליו הופיע שמו של הקופי שופ שמאחורי: The Other Side (הצד האחר). היה זה אחד מאותם קופי שופס ותיקים שמשום מה לא יצא לי עד היום לבקר בהם.

החלטנו להכנס ולמרות שעדיין היו לנו שאריות מאתמול, גם לקנות משהו במקום. מצאנו מקום ישיבה וקנינו סאטיבה בעלת השם המפתה “קריסטל”. הפרח נראה היה יפה וריחני, המחיר זול יחסית: 2.3 גרם ב- 20 אירו בלבד. הציון שנתנו לו היה זול גם כן: 3 מתוך 10 בסולם סנדק. בהחלט מאכזב. סה”כ מקום נחמד וסימפטי כדי לשבת וללגום בו תה, קפה או מיץ תפוזים. “אתה יודע”, אמר לי יאיר: “ראית איך החבר’ה הישראלים ישבו שם בקופי שופ, שפוכים לגמרי? כדאי לציין בכתבה שציון 3 בסולם שלנו שווה ערך לציון 8 בסולם המעשן המזדמן/המתחיל!” הסכמתי איתו ללא היסוס ואני אכן מדגיש זאת שוב.

שלומי סנדק מחוץ לאמנזיה קופי שופ באמסטרדם
על ספסל המעשנים, Amnesia Coffee-shop

היעד הבא שלנו היה קופי שופ שקיבל ביקורות טובות מהחברים של יאיר. החלטנו לבדוק אותו בעצמנו: Amnesia Coffeshop (אמנזיה קופי שופ). קנינו אינדיקה מזן “קוקיז קוש”, גרם אחד ב-16 אירו + גרם אחד של “אמנזיה גנגסטר”, גם הוא ב-16 אירו לגרם. המקום היה מפוצץ, אם כי לשם שינוי לא שמעתי עברית ברקע. קשה היה למצוא מקומות ישיבה וקשה היה עוד יותר לקבל שתיה. התיישבנו בחוץ, על ספסל שמיועד למערבבי הטבק. במרבית הקופי שופס היחס למערבבי הטבק, כל שכן למעשני הטבק, הוא בלתי ידידותי לחלוטין, או כמו שהסביר לנו השומר בכניסה: “יו קן יוז איט בט יו הב טו הייד איט”. שני הזנים שקנינו במקום קיבלו ציון של 6 מתוך 10 בסולם סנדק. בהתחשב במחיר הגבוה – בהחלט לא הקניה הטובה ביותר שלנו.

בשלב זה הצטברו בכיסי מספר גדול למדי של שקיות קטנות עם פרחים + 2 חתיכות חשיש, ולכן החלטנו להימנע בשעות הקרובות מקניות נוספות עד שנסיים את המלאי הנוכחי. לקראת ערב החלטנו לחזור ל-Hunters Coffeeshop (האנטרס), שהיתרון שלו הוא שכאמור, אפשר למצוא בו מקום ישיבה ואם קונים שתיה (קפה/תה) אפשר לעשן במקום גם חומר שלא נקנה במקום. בשל מיקומו הנח בקרבת שוק הפרחים, הוא הפך לבית הקפה המועדף עלינו. הפעם החלטנו לעשות במקום גם קניה קטנה: זן מסוג “בודהה’ז סיסטר”, 1.2 גרם במחיר של 15 אירו לשקית. 5 בסולם סנדק, מיותר למדי.

לסיומו של היום השני חזרנו לביקור נוסף ב’דולפין’ הנפלא שם רכשנו “ווייט דולפין”, אחד מזני הבית של המקום: סאטיבה דומיננטית, 14 אירו ל-1.2 גרם. הציון שלו 6 בלבד בסולם סנדק. סך הכל לא נתקלנו היום במשהו שהדהים אותנו באיכותו.

בוריונגנס קופי שופ (Boerejongens)
מבט מבפנים ב’בוריונגנס’ קופי שופ (Boerejongens): הכי קרוב לבית מרקחת

היום השלישי באמסטרדם: החלטנו שנתחיל במקום שלא יאכזב אותנו, במקום שעד כה קיבל מאיתנו את הציון הגבוה ביותר: הלכנו הישר ל’בוריונגנס‘. יאיר הציע שנגיע עם הפתיחה כדי להימנע מהתור הארוך ולהנות מהאיכות הטרייה וכך עשינו. אכן הגענו בדיוק לפתיחת החנות, רק עמדה אחת בלבד מתוך השלוש הייתה מאויישת. הבטנו בתפריט כשמאחורינו נפתחה לפתע הדלת:

“יו נו הו הי איז?” הבחור שנכנס פנה למוכר והצביע עלי. מבלי להמתין לתשובה הוא המשיך: “הי איז א גרייט אקטיביסט פרום יזראל!”. הוא הושיט לעברי את ידו ללחיצה ואמר בעברית: “אתה בודאי לא זוכר אותי, קוראים לי רותם, הייתי פעיל בעלה ירוק כשהיה את הבלאגן בבית ספר בליך!”. “בחירות 2006,” השבתי ללא היסוס ולחצתי את ידו: “ומה אתה עושה כאן?” שאלתי. “אני עובד כאן, בקופי שופ”, הוא השיב בטבעיות, אולי מבלי להיות מודע לכך שיש לו כנראה את אחד הג’ובים הנחשקים ביותר בקרב סטלני ישראל. -“כמה זמן אתה בהולנד?” שאלתי. “כרגע זה שמונה חודשים אני חושב… שמונה חודשים.” -“מרוצה?” שאלתי, לא מנסה להסתיר את החיוך שלי נוכח התשובה הכל כך צפויה: “מ-אד!” השיב רותם ושנינו צחקנו. כאילו, התתכן תשובה אחרת?

-“איך היית מגדיר את המעבר שלך להולנד?” שאלתי בניסיון לחזור לנתיב הרציני. “שינוי אדיר. אם זה בגלל הלגליזציה והעובדה שמותר לעשן פה, ובגלל זה אני דווקא מוצא את עצמי צורך פחות, וגם בכלל, הכל פה יותר רגוע… האוכלוסיה כולה יותר רילקס, גם ברמת הדיבור…” -“לעבוד בקופי שופ זה החלום של כל סטלן ישראלי, זו בעיה למצוא כאן עבודה כזאת?” שאלתי. מסתבר שמעבר ליכולת לחלום יש צורך גם בטיפ-טיפת מזל: במקום העבודה הקודם שלו הכיר רותם את בתו של בעל הקופי שופ. התפתח רומן ומשם הדרך לעבודה הנחשקת הייתה קצרה. -“יש לך המלצות מיוחדות כלשהן לישראלים?” שאלתי: “לבוא לבוריונגנס” השיב רותם ללא היסוס. שמחנו לספר לו כי לבינתיים, זהו הקופי שופ הטוב ביותר בסולם סנדק.

קנינו גרם אחד של “קושר שוקו קוש”, גרם אחד של “אמייזינג הייז” וגרם אחד של חשיש “סופר סילבר הייז בלוק” – כל שקית במחיר אחיד של 12 אירו לגרם, וחצינו את הכביש אל ה-HUNTERS שם כזכור אפשר לשבת, ללגום ספל תה בנחת ולעשן. להלן הציונים של החומרים שרכשנו בבוריונגנס: קושר שוקו קוש, הייבריד 50-50, ציון 8. אמייזינג הייז, 80 אחוז סאטיבה: ציון 8. חשיש סופר סילבר הייז בלוק, ציון 7+.

שלומי סנדק עם עשן קנאביס אמסטרדם
בישראל חולים צריכים להתחנן ולעבור מסכת ייסורים. באמסטרדם פשוט הולכים לקופי שופ וקונים מה וכמה שרוצים

לאחר מכן המשכנו לכיוון התחנה המרכזית ונכנסנו שוב לפרי דאמי, לסיגריה נוספת. לזכותו של הפרי דאמי יאמר כי זהו אחד הקופי שופס היחידים בהם ניתן למצוא מקום ישיבה ואף לקבל שירות במהירות סבירה יחסית. המוזיקה ברקע לא דופקת יותר מידי בראש, על מסכי הענק מוקרן משחק כדורגל כלשהו שמרתק אליו את מבטיהם של רבים מהיושבים לצידינו. אני מניח שבהתחשב במצב הסוטול שלהם, גם אם היו משדרים מרתון של אבשלום קור הם עדיין היו מוצאים את עצמם מרותקים למסך.

נראה כי יותר ויותר קופי שופס עוברים לשיטה של ‘טייק-אוויי’ (Take Away) – קנה את החומר כאן אך מצא לך מקום אחר לשבת ולעשן בו. כך היה גם בקופי שופ הבא, אליו הגענו בהמלצת חברים טובים של יאיר: ה”גריי אריאה” (Grey Area – השטח האפור). בחוץ השתרך תור ארוך שכמעט וגרם לי לוותר על הביקור, אולם יאיר שכנע אותי להישאר: “אם יש תור בכניסה לקופי שופ, בטח יש לזה סיבה”, אמר.

בפנים היה פחוס, דחוס ורועש. רבים מידי המתינו למעט מידי כיסאות ישיבה, כך שבחרנו מהתפריט ויצאנו החוצה, לספסל הפנוי שמעבר לכביש. בחרתי בזן בשם “גריי ברי” ב-10 לגרם. נחמד, רגוע, אבל “לא הייתי לוקח ממנו שקית” (ביטוי נפוץ בין צרכני קנאביס רפואי בארץ, המתייחס לשקית אחת של קנאביס רפואי). הציון שלו 6 מתוך 10 בסולם סנדק. יאיר בחר בזן הייבריד בשם “הד-בנגר” שעלה לנו 16 אירו לגרם, והוביל להחלטה פה אחד: זה היה הזן הטוב ביותר שטעמנו עד כה. לפיכך הענקנו לו את הציון 9 בסולם סנדק.

בערב חזרנו שוב לבוריונגנס, לביקור אחרון בקופי שופ לפני החזרה בבוקר ארצה. בחרנו בהייבריד בשם “גירלז סקאוט קוקי” – אחד הזנים הפופולריים ביותר היום בקולורדו, ורכשנו גרם אחד ממנו ב-12 אירו לגרם. הציון: 7, לא רע. המלצה חמה: לבוא לקראת הפתיחה.

קופי שופ גריי אריאה (Grey Area)
התור מחוץ ל Grey Area, נקודת מבט מהספסל שטוף השמש שממול.

בכל פעם שאני חוזר מאמסטרדם לארץ ומתחיל לענות מחדש למיילים, אני מרגיש כאילו מכונת זמן החזירה אותי כמה עשרות שנים אחורה, ממקום בו חולה כאב (או אסטמה למשל) יכול לקנות קנאביס בכל קופי שופ בצורה חופשית וחוקית למהדרין, למקום בו חולה כאב צריך לעבור מסע מתיש של חודשים בין רופאים ומרפאות כאב בטרם יקבל, אם בכלל, רישיון חוקי לצרוך קנאביס. בעוד שבאמסטרדם אין הגבלה על המינון היומי או החודשי, בישראל יש צורך בהמלצת רופא, בטבלאות צריכה ובדו”ח רכישת תרופות בטרם יואיל משרד הבריאות, אם בכלל, לאשר את העלאת המינון. בישראל המטופל מוגבל לספק אחד בלבד, באמסטרדם אפשר לעבור בין קופי שופ לקופי שופ ולרכוש אך ורק את הזנים הטובים או המתאימים ביותר ובכך למקסם את השפעת הצמח.

באמסטרדם, זו המציאות משנת 1976: 40 שנה לפנינו! ואכן, נראה כאילו ההולנדים סיימו לחצות את הים ואף הגיעו לארץ המובטחת ואילו אנו, עודנו תקועים במצרים, עדיין בשלבים הראשונים של היציאה למסע, מחכים לשר גלעד ארדן שניתקע אי שם מאחור.

סיכום ביקורות:

זן קופישופ מחיר לגרם (אירו) ציון בסולם סנדק
 ד”ר גרינספון  פרי דאמי (Prix Dami)  17  2
       
 טסלה (Tesla)  דולפין קופישופ (The Dolphin)  11.5  7+
 רויאל דולפין (חשיש)  דולפין קופישופ (The Dolphin)  13  7+
 ווייט דולפין  דולפין קופישופ (The Dolphin)  11.5  6
       
 אמנזיה  בוריונגנס קופישופ (Boerejongens)  15  8
 קושר שוקו קוש  בוריונגנס קופישופ (Boerejongens)  12  8
 אמייזינג הייז  בוריונגנס קופישופ (Boerejongens)  12  8
 סופר סילבר הייז (חשיש)  בוריונגנס קופישופ (Boerejongens)  12  7+
 גירלז סקאוט קוקיז  בוריונגנס קופישופ (Boerejongens)  12  7
       
 למון גרליק קוש  בטי בופ (Betty Bop)  14  6
 סופר סילבר הייז  בטי בופ (Betty Bop)  11  7
       
 קריסטל  דה אד’ר סייד (The Other Side)  8.6  3
       
 קוקיז קוש  אמנזיה (Amnesia)  16  6
 אמנזיה גנגסטר  אמנזיה (Amnesia)  18
       
 בודהה’ז סיסטר  האנטרס קופישופ (Hunters)  12.5  5
       
 גריי ברי  גריי אריאה (Grey Area)  10  6
 הד באנגר גריי אריאה (Grey Area)   16  9

ראו גם:
המדריך המלא לסטלן באמסטרדם
10 יעדים להרחבת אופקים

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר