קנאביס בשוק הקנדי – הדרך ללגליזציה
קנדה תהפוך בשנת 2017 למדינה הראשונה בעולם עם שוק קנאביס חוקי וחופשי. ראש הממשלה ג’סטין טרודו שהבטיח וכנראה גם יקיים, יהפוך אותה לאחד המקומות המעניינים ביותר בתעשיית הקנאביס העולמית. האם הפוטנציאל גדול כמו שחושבים, ומה הבעיות שעומדות בדרך?
מאת: איתי רוזנפלד
קנדה היא אחד המקומות המעניינים ביותר בתעשיית הקנאביס המודרנית. השינויים הרגולטוריים שיבוצעו בקרוב במדינה, יחד עם התפתחות הסביבה העסקית סביב נושא הלגליזציה והקנאביס הרפואי, הופכים אותה למקום אליו נשואות עיניהם של אנשי עסקים, משקיעים, חברות ואפילו מדינות שמחפשות דרך להיכנס לענף המתפתח.
אך מלבד היותה המדינה הגדולה הראשונה שנכנסת למגרש הלגליזציה באופן רשמי, יש לציין כי גם זמינותם ונגישותם של הנתונים על השוק הקנדי הופכים אותו לאטרקטיבי בעיני יזמים ומשקיעים בעולם המערבי. אז איך התחיל המהפך, מה המצב כיום בשטח, וכמה זה שווה?
רקע
אחת הסיבות שבגללן ניצחה בבחירות המפלגה הליברלית בקנדה בראשותו של ג’סטין טרודו, שאגב הינו ראש הממשלה השני הכי צעיר בתולדות המדינה (בן 44 היום), היא הבטחתה לבצע רפורמה נרחבת בתחום הקנאביס והפיכתו לחוקי גם למטרות פנאי (Recreational) ולא רק בתצורת “קנאביס רפואי”.
בחודש אפריל 2016 הודיעה שרת הבריאות של קנדה ג’יין פילפוט, באופן רשמי כי הממשלה תטמיע חוקי לגליזציה עד אביב 2017, בצעד שיהפוך את קנדה לחברת ה-G7 (ארגון המדינות המתועשות) הראשונה שתבצע לגליזציה מלאה וכן למדינה הגדולה בעולם שביצעה לגליזציה ברמה הפדרלית.
הקשיים שבדרך
למרות ההבטחות הדרך ללגליזציה אינה קלה. הסיבה לכך היא שגם קנדה חתומה כיום על 3 אמנות בינלאומיות שאוסרות על החזקה וייצור קנאביס למטרות שאינן רפואיות, אותן מפר צעד של לגליזציה מלאה. הפרת אמנות אלו עלולה לחשוף את קנדה לסנקציות מצד מדינות אחרות וזהו למעשה אחד המכשולים הבסיסיים בדרך למטרה.
מכשול נוסף העומד בפני הממשל הקנדי הוא הסדרתן של ה’דיספנסריס’ (Dispensaries), חנויות ייעודיות שדרכן יימכר הקנאביס לכל דורש. אותן מאות הדיספנסריס, שפועלות כיום בצורה לא חוקית ובאופן גלוי, מפוזרות בערים מרכזיות בקנדה (בעיקר בונקובר וטורונטו) וסובלות מפשיטות של המשטרה בתכיפות גוברת בחודשים האחרונים.
עיקר הלובי המופנה כיום כנגד אותן דיספנסריס בא למרבה ההפתעה (או שלא) דווקא מכיוונן של 34 חוות המורשות לגדל ולמכור קנאביס רפואי. אותן חוות מכונות ‘Licensed Producers’ והן היחידות כיום המוכרות ומגדלות קנאביס באופן חוקי לחולים (ובעתיד לכולם). לפיכך הדיספנסריס, המוכרות קנאביס שמגיע ממגדלים לא חוקיים ומהליך לא מבוקר של ייצור, מהוות איום עליהן.
בנוסף לשני המכשולים המהותיים, אחד הנושאים הקריטיים לתחילת המהפך שעדיין לא ברור כיום, הוא כיצד והיכן ימכר הקנאביס החוקי.
פתרון אפשרי לעניין מכירתו של הקנאביס לצרכן הקצה היא דרך בתי מרקחת, בדומה לצורה בה צפוי להימכר הקנאביס הרפואי בישראל אחרי הרפורמה של השר ליצמן. בחודש פברואר 2016 פורסם כי רשת בתי המרקחת הגדולה בקנדה, המפעילה 1,300 בתי מרקחת, מעוניינת למכור קנאביס לאור הכדאיות הכלכלית כמובן.
לפי סקר מקיף שנערך ע”י חברת ‘Nanos Research’ בקרב 1,000 איש בקנדה בחודש פברואר 2016, נמצא כי מרבית הקנדים מעדיפים שהקנאביס יימכר בדיספנסריס ולא בבתי מרקחת, בעוד שחלופה שלישית ועוד פחות מועדפת היא באמצעות ‘וועדת אונטריו לפיקוח על אלכוהול’ (LCBO), גוף המונה למעלה מ-650 חנויות אלכוהול מורשות השייכות ומפוקחות על ידי ממשלת אונטריו, הפרובינציה המאוכלסת ביותר בקנדה.
תכיפות השימוש בקנדה
בשנת 2012 נערך סקר רשמי של המדינה באמצעות הסוכנות הממשלתית לסטטיסטיקה (Statistics Canada) ובשיתוף עם משרד הבריאות הקנדי, לגבי תכיפות השימוש בקנאביס בקרב 25,113 קנדים בגילאים 15 ומעלה.
הסקר מצא כי 42.5% מכלל הנשאלים השתמשו בקנאביס (49.4% בקרב הגברים) בחייהם ו-12.2% (3.4 מיליון תושבים) דיווחו על שימוש בשנה האחרונה. שכיחות השימוש הגבוהה ביותר נמצאה בקרב גברים בין הגילאים 18-24, אשר 33% מתוכם דיווחו על שימוש בקנאביס בשנה האחרונה.
נתוני מכירה של קנאביס בקנדה
על פי נתונים רשמיים של מחלקת הבריאות הקנדית (Health Canada) ברבעון הראשון של 2016 נמכרו 3,082 ק”ג של קנאביס יבש ל-53,649 חולים בעלי רישיון (קצב שנתי של 12 טון). נתון זה משקף צריכה שנתית של 230 גרם לכל חולה וכן שיעור שימוש יומי כללי של 0.63 גרם.
לשם השוואה ובהתבסס על מידע שפורסם על ידי מחלקת הבריאות בממשל הקנדי, הכמות הנצרכת הממוצעת על ידי חולים בהולנד גבוהה יותר ועומדת כיום על 0.65 – 0.82 גרם ליום, כשבישראל הנתון הגבוה ביותר: 1.5 גרם ביום.
יחד עם זאת נתוני הצריכה הקנדים אינם כוללים 584 ק”ג שמן קנאביס שנמכרו ברבעון זה לאותם חולים ומשקפים צריכה שנתית של למעלה משני טון שמן ו -43.5 גרם נוספים לחולה (0.12 גרם שמן ביום). פער נוסף בין הנתונים ניתן לשייך לכך שהסקר עשה ממוצע כולל, לא בדק שכל בעלי הרישיון אכן רוכשים קנאביס ומתעלם מגידול עצמי של חלק גדול יחסית מבעלי הרישיון לקנאביס רפואי בקנדה.
שמן קנאביס הותר למכירה באופן מסחרי לראשונה רק ברבעון הראשון של שנת 2016 בעקבות פסיקה של בית המשפט העליון הקנדי מחודש יוני 2015 (R v. Smith). כאמור ברבעון הראשון של השנה נמכרו 584 ק”ג שמן, אך בית המשפט הקנדי הגביל את ריכוזו של ה-THC בשמן ל-3% בלבד (אין בגבלה על ריכוז ה-CBD), בעוד שלפי הרפורמה בישראל, ריכוז ה-THC במיצויים יוגבל לכ-20%.
אין מדובר בפעם היחידה שבית משפט קנדי מתערב בשוק הקנאביס. בחודש פברואר 2016 (Allard et al v. Canada) בית משפט פדרלי בבריטיש קולומביה נתן פסק דין (שהפך לחלוט מאז ואומץ ע”י הממשל הקנדי) כי ההגבלה לפיה מטופלים יכולים לקבל קנאביס רק מחוות מורשות אינה חוקתית. מאז נכנסו לתוקפן הוראות חדשות (ACMPR) שנוסחו על משרד הבריאות הקנדי ומתירות לחולים לגדל בעצמם את הקנאביס או שאדם אחר יגדל עבורם.
קנאביס בקרב ותיקי צבא
יוצאי הצבא הקנדיים, שבדומה למקביליהם מארה”ב מכונים גם הם “וטרנים” (Veterans), הם צרכנים “כבדים” של קנאביס, המשמש להם מזור בעיקר לטיפול בכאב ופוסט טראומה. על פי הערכות של גוף המחקר Mackie Research, המינון הממוצע הנצרך על ידי וטרן קנדי נעה בין 5 ל-10 גרם ליום.
על פי נתונים שקיבלה רשת התקשורת ‘CBC News’ באמצעות בקשת מידע שהוגשה לממשל הקנדי, בשנת 2015-16 וטרנים בקנדה זוכו בסך של 91,557,485 דולר עבור כל תרופות המרשם שהם צורכים, כשמתוכם 20,538,153 דולר (כמעט רבע) הלכו לזיכוי בגין שימוש בקנאביס (הנתון מתפרש על 1,762 וטרנים ומשקף החזר שנתי של 11,656 דולר קנדי לכל אחד).
יצוין כי החל משנת 2014 ארגון ‘Veterans Affairs Canada’, שהינו הגוף האחראי בין היתר על ההחזרים הנ”ל, הגביל את הכמות שבגינה יינתן החזר ל-10 גרם ביום לכל יוצא צבא.
שימוש בקנאביס בקרב צעירים
דו”ח יוניצ”ף (UNICEF) שפורסם בשנת 2013 הראה אז כי בני נוער בקנדה השתמשו בקנאביס יותר ממקביליהם בכל מדינה מפותחת אחרת.
דו”ח אחר ממרץ 2016, שנערך על ידי ארגון בריאות עולמי (WHO), בחן ילדים בגיל בית הספר ב-42 מדינות ומצא כי בקנדה 23% מבני הנוער בגילאי 15 (24% מהבנים ו -22% מהבנות) השתמשו בקנאביס בשלב מסוים בחייהם. כמו כן 13% משני המינים דיווחו על שימוש בקנאביס ב-30 הימים האחרונים. דו”ח זה מצא כי קנדה וצרפת הן בעלות השיעור הגבוה ביותר של בני נוער המשתמשים בקנאביס.
פוטנציאל השוק הקנדי
שוק הקנאביס שהולך ומתהווה היום בקנדה, ניתן לחלוקה לשני תת שווקים מרכזיים שנעים במקביל:
השוק הראשון הוא השוק הרפואי: אחד הנתונים המעניינים ביותר שמפורסמים על ידי מחלקת הבריאות בממשל הקנדי הוא הגידול הרבעוני במספר החולים שמקבלים רישיון שימוש ורשאים לרכוש קנאביס מ-34 הספקים המורשים. נכון לסוף הרבעון הראשון של השנה (31 במרץ 2016), קיימים 53,649 חולים בעוד שנכון לסוף הרבעון האחרון של שנת 2015, מספר החולים עמד על 39,668 בלבד – כלומר בשלושה חודשים בלבד נוספו כמעט 14,000 חולים הרשאים לרכוש את הקנאביס, נתון המשקף צמיחה רבעונית של 35% בגודל השוק.
קצב גדילה זה עשוי לגבור לקראת הלגליזציה באביב 2017 ולאחר מספר שנים (תלוי בקצב הגדילה) מספר החולים צפוי לחצות בקלות את רף ה-400 אלף מטופלים, כך לפי הערכות הממשלה עצמה. יצוין כי נתון לא סופי אך רשמי אחר של משרד הבריאות הקנדי מציין כי מספר החולים כבר עומד על 70,000. אם לוקחים בחשבון את גודל המדינה (36 מיליון איש) נמצא כי מדובר בסה”כ ב-0.2% מהאוכלוסייה הכללית. לשם השוואה בישראל הנתון קרוב ל-0.3% מכלל האוכלוסייה.
גוף המחקר Mackie Research מעריך כי בהתבסס על “שווקים בוגרים” שעברו לגליזציה כמו קולורדו ואורגון, מספר החולים המקבלים רישיון רפואי יגיע לבסוף לסביבות 2% מהאוכלוסייה בעוד חמש שנים – נתון שמשמעותו למעלה מ-700,000 חולים, פי 10 מהשוק הקיים היום.
השוק השני הוא שוק הפנאי (Recreational) – הלגליזציה שתוצג על ידי הממשל הקנדי ותכניס מיליוני צרכנים לשוק “הלבן”. כמה מיליוני משתמשים יהיו שם? זאת בדיוק שאלת מיליארדי הדולרים. מספר הצרכנים שיצרכו קנאביס באופן מבוקר וממוסה אינו ידוע, אך סקר שבוצע בחודש נובמבר 2015 על ידי חברת ‘Forum Research‘ מצא כי 18% מהנשאלים דיווחו על שימוש בשנה האחרונה ואילו עוד 13% דיווחו כי סביר שהם יתחילו להשתמש. סכימה של נתונים אלו מראה שכמעט 30% מהאוכלוסייה הבוגרת עתידה להשתמש בקנאביס, נתון שמשמעותו היא בערך 8 מיליון קנדים.
על פי אנליזה של בנק ההשקעות ‘CIBC World Markets‘, גוף השקעות המתמחה בשוק הקנדי, לגליזציה מלאה תשקף גודל שוק של בין 5 ל-10 מיליארד דולר קנדי, כשגם הערכות שמרניות יותר מצביעות עדיין על מיליארדים בודדים. יש לזכור כי הנתונים וההערכות על שוק הפנאי והשוק הרפואי אינן כוללות ייצוא קנאביס מקנדה, תהליך שכבר החל מול גרמניה וכן מול קרואטיה.
קנדה היא כנראה המודל הטוב ביותר לאופן בו יראה עתיד הקנאביס במדינות גדולות ולעניות דעתי מכלול השיקולים הרפואיים, המסחריים והמשפטיים בשוק זה יעצבו בהכרח את תהליכי הלגליזציה גם במדינות אחרות. בדיוק כפי שראש ממשלת קנדה הצהיר שהמדינה צריכה ללמוד ולהפיק לקחים מהשווקים בוושינגטון וקולורדו, כך גם שאר מדינות העולם ילמדו ממודל הלגליזציה שייושם באביב 2017 בקנדה.
הכותב, איתי רוזנפלד, הוא עו”ד ואנליסט המייעץ למשקיעים בשוק הקנאביס הבינלאומי.
