פליטים סורים מגדלים גראס בלבנון

פליטים סורים בורחים מהזוועות של דאע”ש ללבנון השכנה, שם הם מקווים למצוא פרנסה בתעשיית החשיש המשגשגת במדינה. בינתיים הם מקבלים 2 דולר לשעה, תוך סיכון למוות בהפצצות

.

מידי שנה בשנה במשך עשורים שלמים היו מגיעים סורים רבים מהעיר א-רקה והסביבה אל הכפרים הלבנונים בעמק הבכא, מה הם חיפשו שם? ובכן, חשיש כמובן:

בדיוק כפי שעונת קציר הקנאביס בצפון קליפורניה, ארה”ב, מזרימה אליה אלפי מחפשי עבודה מהאזור שמגיעים בהמוניהם כדי לקחת חלק בפסטיבל הירק הססגוני – כך גם בלבנון, כאשר מגיעה עת הקציר והפקת החשיש הלבנוני המפורסם, החקלאים המקומיים זקוקים לכח עבודה נוסף, והשכנים מסוריה תמיד שמחים לעזור.

אלא שכידוע, בשנים האחרונות השתלטו כוחות של “המדינה האסלאמית” על שטחים נרחבים בסוריה ועיראק, מה שהגביל באופן משמעותי את חופש התנועה של התושבים במקום אל אזורים שאינם בשליטת דאע”ש. אם לא די בכך, העיר א-רקה הוכרזה על ידי מנהיג התנועה, אבו-בכר אל-בגדדי, כ-“בירת המדינה האסלאמית” (באופן די אבסורדי, אגב, פירוש המילה “א-רקה” (“الرقة”) בערבית היא “העדינות”, “הרגישות” או “הרכות”).

צוות כתבים של רדיו NPR (תחנה אמריקאית שבסיסה בוושינגטון) הגיע לעמק הבכא במהלך תקופת השיא של הפקת החשיש בלבנון. שם, בתוך מחסן עם אור מעומעם, כשניחוח עז של קנאביס מציף את החלל, הם פוגשים את “אום מוחמד”, כינוי בדוי שפירושו “אמו של מוחמד” אותו בחרה האישה מחשש שהשלטונות של דאע”ש בא-רקה יענישו את משפחתה שעוד נותרה בעיר במידה והם יגלו כי היא מתפרנסת מתעשיית הקנאביס, תחום שכמובן אסור בתכלית באזורים המצויים תחת משטר “הח’ליפות”.

קוצרים קנאביס ב-2 דולר לשעה

אום מוחמד ישבה יחד עם האחיין שלה בן ה-13, ושניהם יחד עסקו בסינון פרחי קנאביס על רשת גדולה, מטפחת גדולה כיסתה את פניה כדי למנוע ממנה להתעטש על התוצר.

היא נהגה להגיע לעבוד בעונות הקציר של עמק הבכא כבר שנים רבות, אולם הפעם אום-מוחמד איננה יודעת אם היא תוכל לצלוח את הדרך חזרה הביתה, שכן מעבר להתמודדות עם השלטון האכזרי של דאע”ש, היא תצטרך להיזהר גם מההפצצות האוויריות של בעלות הברית ושל רוסיה, שבחודשים האחרונים סימנו את העיר א-רקה כמטרה מועדפת.

שלושה חודשים קודם לכן, עזבה אום-מוחמד את בעלה ואת בנם הבכור בא-רקה, ולקחה את הסיכון לעבור בכבישים לכיוון לבנון שנפתחים ונסגרים לסירוגין. היא סיפרה שדווקא מעצם היותה אישה היה לה יחסית קל יותר לעבור את הגבול.

היא אומרת שהיא מזועזעת מהחוקים האסלאמיים הנוקשים שהמדינה האסלאמית כופים על התושבים בבית “אם אי פעם יתפסו אותי כשהעיניים שלי חשופות יותר מידי – אני מיד אחטוף מלקות” היא מספרת. אבל זו לא הסיבה לכך שהיא עזבה את השטחים שבשליטת דאע”ש. לטענתה, המצב הכלכלי באזור הוא בכי מר, ובעלה אשר עובד אף הוא בחקלאות, בקושי מצליח לפרנס את המשפחה משדה הכותנה שלו.

בלבנון, אום-מוחמד מרוויחה מעמל כפיה משכורת של 2 דולר לשעה. היא חוסכת את הכסף על-ידי זה שהיא חיה באוהל, וכשהגיע הזמן להעביר את הכסף שחסכה למשפחתה היא נאלצת להיעזר ברשת של נהגי משאיות המפעילים “קו הברחות” לתוך אזורי המדינה האסלאמית בסוריה.

“יש בלבנון בעיות הרבה יותר גדולות”

מכיוון שתעשיית החשיש עדיין נחשבת ללא חוקית בלבנון, המעסיק של אום-מוחמד מציג את עצמו בפני הכתבים האמריקאיים עם שמו האמצעי בלבד “עלי”. הוא מספר שהרשויות בלבנון מעלימות עין משדות קנאביס ענקיים מכיוון שאלו בסופו של מספקים עבודה ופרנסה בתעשייה יציבה המגלגלת מיליוני דולרים בשנה.

“הממשלה עסוקה מידי בשביל להתעסק עם גידולי קנאביס” מספר עלי “יש בלבנון בעיות הרבה יותר גדולות”. אחת מאותן הבעיות הגדולות בלבנון כיום היא ההתמודדות עם גורמים אסלאמיים קיצוניים המצויים על הגבול הסורי, תוסיפו לכך את הכלכלה המקרטעת במדינה – ואת 1.3 מליון הפליטים הסורים שהגיעו ללבנון, מדינה שאוכלוסייתה המקורית מונה 4 מיליון תושבים בלבד – וקבילתם מספיק סיבות טובות מדוע השלטון הלבנוני לא מטריד את עצמו בסוגיית החשיש המקומי.

עלי היום בן 25, הוא נזכר כיצד בימים עברו תעשיית החשיש בלבנון התרכזה בעיקר בכפרים מרוחקים ומבודדים כמו הכפר בו הוא גר, ושתמיד ריחפה סכנה של פשיטות משטרתיות ושרפת הסחורה. כעת תעשיית הקנאביס חזרה ובגדול מאז פרצה מלחמת האזרחים בסוריה, וחקלאים מקומיים טוענים כי זה מזכיר להם את התקופה של מלחמת האזרחים בלבנון, שנמשכה 15 שנים (1975-1990) שבהן הרשויות במדינה לא הצליחו לאכוף את החוק בכלל, ותעשיית הקנאביס במדינה פרחה לה. “השנה, כל אזור עמק הבכא מלא בחשיש” עלי אומר עם חיוך מרוח על פניו “לא רק באזור אחד מסוים – הכל מלא בחשיש”.

יותר פליטים סורים מחקלאים לבנונים

עלי טוען שביום טוב הוא יכול להרוויח יותר מ-10,000 דולר ממכירת הסחורה שלו ללקוחות מקומיים, או כאלה שמגיעים ממצרים ומקומות אחרים בעולם הערבי. למעשה העסקים השנה כל כך טובים שעלי שוקל את בקשתה של אום-מוחמד לעזור לכל המשפחה שלה בהגירה ללבנון על מנת שאלו יעבדו עימה בשדות הקנאביס.

אום-מוחמד משתדלת לשמור על קשר עם משפחתה שנותרה בסוריה בעזרת שליחת תזכורות קוליות ובאמצעות אפליקציות שונות בסמארטפון שלה. היא יודעת שבנה ביקש לעזוב את בית הספר של דאע”ש מכיוון שהוא טען שהם רק עושים לו “שטיפת מוח”, ולא מחנכים אותו באמת. היא מרימה את הפלאפון שלה וחושפת צילום של אחד מקרובי משפחתה שנהרג לטענתה באחת מהפצצות של המטוסים של פוטין.

היא רוצה מאוד שכל המשפחה שלה תעזוב את א-רקה, על אף שהיא מבינה שפירוש הדבר הוא נטישת הבית וכל הרכוש שלהם, אך אום-מוחמד בטוחה שהם יוכלו להתפרנס בכבוד בתעשיית החשיש בלבנון, ולפחות כאן הם יהיו בטוחים.

עלי מספר שפעמים רבות במהלך השנה, אוכלוסיית הפליטים הסורים בכפר שלו עולה על האוכלוסייה המקומית “בקיץ מגיעים לכאן הרבה משפחות לבנוניות מהערים, הם מגיעים לבקר את הקרובים שלהם בכפר, אז בתקופת הקיץ יש כאן יותר לבנונים מסוריים” אומר עלי “אבל כשמגיע החורף, לא נשארים פה הרבה מקומיים, וללא ספק תושבי א-רקה והסביבה מהווים את הרוב באזור. אולי הם עוד יהרגו אותנו” הוא צוחק.

ראו גם:
תעשיית החשיש בלבנון פורחת – בזכות המלחמה בסוריה
מגדלי המריחואנה בלבנון מתכוננים להילחם בדאע”ש
“קפטגון” – הסם שמתדלק את לוחמי דאע”ש