פיסת היסטוריה: השאכטות בכלא המנדט הבריטי
האם לוחמי המחתרות שנכלאו בבתי הסוהר של המשטרה הבריטית נהגו לחטוא מידי פעם עם ג’וינט של חשיש? “מעשנים את החשיש בערבים, בהסגר דלתות התאים, כשהוא מעורב בתוך טבק הסיגריה האסורה,” מספר אחד האסירים.
מאת: זיו ג’ניסוב
אחת הטענות המוכרות ביותר כנגד המלחמה בסמים היא שמבחינה פרקטית זו פשוט תכנית שאינה ברת ביצוע: מומחים רבים בארה”ב מעריכים כי במערכת בתי הסוהר האמריקאית אין ולו בית סוהר אחד שאין בו סמים, ואם כך ברור שאם הממשלה והממסד אינם מסוגלים למנוע את הפצת הסמים במתקן סגור כמו הכלא – קל וחומר שאין שום סיכוי להכחיד את התופעה בחברה החופשית.
בספר שכותרתו “מבין החומות” אשר פורסם בשנת 1942 (שש שנים טרם ההכרזה על הקמת מדינת ישראל) כותב מחבר הספר עלום השם (שכינה עצמו “אסיר עברי”) על אורח החיים וההווי שהיה קיים בין כותלי בית הסוהר של המנדט הבריטי בארץ – ובאחת הפסקאות הוא מספק הצצה נדירה על תרבות עישון החשיש שהייתה קיימת בקרב האסירים בפלשתינה, על אף האיסור הגורף והעונשים הכבדים של המשטרה הבריטית:
החשיש היא סחורה עוברת לסוחר בבית הסוהר ואסירים רבים משתמשים בה. על אף החיפושים הקפדניים היא מוכנסת לתוך החצר הפנימית של בית הסוהר ונמכרת בכסף מלא. האסור, כמובן, אף הוא. מעשנים את החשיש בערבים, בהסגר דלתות התאים, כשהוא מעורב בתוך טבק הסיגריה האסורה. הנתפש וחשיש בידו – ותהי זאת הכמות הקטנה ביותר – נענש עונש קשה מאוד: ימים רבים של צינוק וחודשים של מאסר נוסף. אבל אין הדבר הזה מחליש כלל את השימוש בסם הזה. כי הצורך בו הוא חזק מידי.
אז נכון שאחוז ניכר מאוכלוסיית האסירים שהגיעה בזמנו אל בתי הסוהר של המשטרה הבריטית היו בכלל ערבים, או לחילופין יהודים שנאסרו בגין “עבירות פליליות”, אולם בכל זאת יש יסוד סביר להניח כי גם האסירים לוחמי המחתרות, אותם “גיבורי האומה” שאת שמם אנו מקפידים לפאר במהלך שיעורי ההיסטוריה והמורשת הלאומית של מדינת ישראל, נהנו גם הם מידי פעם מאיזו שאכטה קטנה לבריאות…
תודה לאביאל ב’ על הטיפ.
ראו גם:
היום בו יצא החשיש מהחוק בישראל
קציר הקנבוס בקיבוץ דפנה (1942)
פיסת היסטוריה: חשיש, חשיש / יורם קניוק (1970)
