< script type=”application/ld+json”> { “@context”: “http://schema.org”, “@type”: “WebSite”, “url”: “http://www.xn--4dbcyzi5a.com”, “potentialAction”: { “@type”: “SearchAction”, “target”: “http://www.xn--4dbcyzi5a.com/?s={search_term_string}”, “query-input”: “required name=search_term_string” } } < /script>
דף הבית / כל הכתבות / היסטוריה וספרות / היסטוריה / סמים במזרח התיכון: 1000 שנות מלחמה

סמים במזרח התיכון: 1000 שנות מלחמה

עונש מוות על שימוש בקפה, טבק ואלכוהול – וקנאביס ואופיום חוקיים למהדרין: סקירה של ההיסטוריה המשונה של המלחמה בסמים במזרח התיכון, שנמשכת כבר למעלה מ-1000 שנים.

לאורך ההיסטוריה היו לחברות שונות גישות שונות לגבי סמים. בעולם הערבי לדוגמא הייתה תקופה בה אדם היה יכול לרכוש ולהשתמש בכל סוגי הנרקוטיקה בצורה חוקית – אך שתיית כוס קפה או עישון סיגריה היו מזכים אותו בעונש מוות!

קשה לנו לתפוס את זה כאן בעולם המערבי המודרני שבו אפילו פגישות של קבוצות תמיכה למכורים לסמים מלאות תמיד בקפה וסיגריות. עבור מכורים אלו, עישון סיגריות או שתיית קפה לא נחשבים "נפילה חזרה לסמים" – למרות שאלו ללא ספק כן סמים. המציאות היא שלאורך ההיסטוריה חומרים שונים עברו דמוניזציה לא בשל התכונות הפארמאקולוגיות שלהם (ממסטלות או אחרות), אלא בשל ערכים חברתיים. ניתן לראות דוגמא לכך גם בהוצאת הקנאביס מחוץ לחוק בארה"ב בשנות ה30, אך הכתבה הזאת תתמקד בהיסטוריה מלאת התהפוכות של המלחמה בסמים במזרח התיכון.

החברה הערבית: ממרוקו עד מצרים ועיראק

כמו התנ"ך, גם הקוראן מכיל המון איסורים על התנהגויות שונות, ובעיקר על חיפוש תענוגות, בין היתר כמובן על ידי חומרים משכרים. פסוקים מוקדמים של הקוראן משבחים את היין, אך פסוקים מאוחרים יותר קובעים כי יין והימורים הם כלים שהשטן משתמש בהם כדי להסיח את המאמין המוסלמי מתפילה וסגידה.

מדוע הסתירה הזאת בין הקוראן המוקדם שמשבח יין לקוראן המאוחר שאוסר אותו? חוקרים מאמינים כי בימיו המוקדמים מוחמד לא ראה שום צורך לאסור על השימוש באלכוהול, אך כשהתבגר הוא החל להיגעל מהמעללים השיכורים של הדוד האלכוהוליסט שלו – והחליט לאסור על מאמיניו לצרוך יין. לפי החוקים הראשונים של מוחמד, שנכתבו בימי הח'ליפות העבאסית, העונש על שתיית יין הוא בין 40 ל-80 הלקאות. העונש למי שנתפס שותה יין בפעם הרביעית הוא מוות.

ראו גם: קנאביס ופולחן – ההיסטוריה הדתית של הקנאביס

מוחמד לא אמר כלום לגבי אופיום או קנאביס, אך בתחילת המאה השמינית, הערבים פיתחו מסחר רחב באופיום – הוא היה קל לשינוע, יקר ערך, ולא התקלקל במסעות. בתקופה ההיא סופרים, פילוסופים, והוגי דעות מוסלמים כתבו רבות על ההשפעות של האופיום.

הקפה התגלה לראשונה באתיופיה; לפי האגדה הפופולארית, רועה עזים מצא את העזים שלו אוכלות גרגירים משונים שגרמו להן להיות כל כך נמרצות שהן ברחו ממנו והוא לא הצליח לתפוס אותן. החומר עשה את דרכו לאומה הערבית במאה ה-15, וב-1511 נחקק האיסור הראשון על קפה בחברה האיסלאמית, על ידי המושל של מכה, שסגר את כל בתי הקפה. האיסור הזה בסופו של דבר בוטל על ידי הסולטאן של קהיר.

היום כל המוסלמים הדתיים, גם שיעים וגם סוניים, מסכימים שקפה הוא חלאל (מותר). לעומת זאת, השימוש בטבק, סמים בלתי חוקיים, אלכוהול, ואפילו כמויות ממסטלות של אגוז מוסקט נחשב חראם (אסור). ברוב המדינות האיסלמיות יש עונשי מאסר כבדים, ואפילו עונשי מוות, על שימוש בסמים או אלכוהול. אך כמו שהמלחמה בסמים מלמדת אותנו שוב ושוב – עונשים כבדים יותר לא בהכרח מביאים לירידה בשימוש. לראיה, השימוש באלכוהול בעולם האיסלאמי נמצא במגמת עלייה, עם עליה של 72% בצריכה בין 2001 ל-2011. בנוגע לאופיום והרואין, באפגניסטן יש כמיליון מכורים לאופייאטים מתוך אוכלוסיה של 30 מיליון. לאיראן יש 1.2 מיליון מכורים, כ-2.26% מסך האוכלוסיה.

נער עובד בשדה אופיום באפגניסטן

נער עובד בשדה אופיום באפגניסטן

האימפריה העותמאנית: טורקיה

באזור שהיום נקרא טורקיה, שטח אסטרטגי שמחבר בין אירופה לאסיה, שלטו לאורך ההיסטוריה המון שבטים ואימפריות שונות, כולל היוונים, הרומאים, הביזנטיים הנוצרים, והטורקים העותמאניים. התיעוד ההיסטורי מראה כי השימוש ביין, אופיום, וקנאביס היה נפוץ בכל התרבויות האלו. הסמים החדשים יותר, קפה וטבק, הגיעו אחרי זה: הקפה הגיע לראשונה לאיסטנבול ב-1555, והטבק הגיע לראשונה ב-1601. ההיסטוריון האיסלאמי מהמאה ה-16 איברהים פאסבי, כתב אז על מנהג עישון הטבק החדש שהגיע לטורקיה: "בעודם נושפים עשן אחד בפניו של השני, הם הסריחו את הרחובות ואת השווקים".

ראו גם: 10 דברים שלא ידעת על ההיסטוריה של הקנאביס

ב-1621, הסולטאן מוראד ה-4 עלה לשלטון האימפריה העותמאנית, בגיל 11 בלבד. תקופת שלטונו לוותה בכאוס, מרד, ואנרכיה, ובגיל 21 הוא החליט להחזיר את הסדר לממלכה, דרך חקיקת איסורים חמורים על השימוש בקפה, טבק, ואלכוהול. כל מי שנתפס משתמש בקפה, טבק, או אלכוהול – ראשו נערף מיד, לעיתים קרובות על ידי הסולטאן מוראד בעצמו, שחרש את הרחובות בחיפוש אחר אנשים שמפרים את חוקי הסמים שלו.

הסולטאן מוראד ה-4: הטיל עונש מוות על צרכני קפה, טבק, ואלכוהול - והסתובב ברחובות כדי לערוף בעצמו את ראשם של העבריינים.

הסולטאן מוראד ה-4: הטיל עונש מוות על צרכני קפה, טבק, ואלכוהול – וסייר ברחובות כדי לערוף בעצמו את ראשם של העבריינים.

על עבירה ראשונה של ניהול בית קפה העונש היה הלקאה חמורה; על עבירה שנייה העבריין נתפר אל תוך שק והושלך אל הנהר. חוקי האיסור הקשוחים של הסולטאן מוראד לא נבעו רק מסיבות דתיות – מוראד פחד שבתי הקפה וחנויות היין עלולים לשמש כמקומות שבהם יכולים תושבי האימפריה לזמום מרד כנגדו. למוראד בעצמו לא הייתה התנגדות מוסרית לאלכוהול – למעשה, הוא היה שתיין חסר גבולות.

למרבה התדהמה, האופיום והקנאביס נשארו חוקיים בתקופה הזו שבה יכולת לאבד את הראש על שתיית כוס קפה. השימוש בקנאביס ובאופיום היה כל כך מוטמע בחברה העותמאנית, שאף אחד כלל לא חשב לסווג אותם כבעיה. הסולטאן מוראד מת ב-1640 בגיל 27, וזמן קצר לאחר המוות שלו האיסורים על קפה, אלכוהול, וטבק בוטלו. האופיום נותר פופולארי במיוחד בטורקיה ותעשיית הפרג שם שיגשגה עוד מאות שנים אחרי זה, עד שב-1971 ממשלת ארה"ב הכריחה את טורקיה להפוך את האופיום ואת גידול הפרג ללא חוקי – באיום שאם לא תעשה כן, ארה"ב לא תעביר תמיכה כלכלית לטורקיה.

ושוב, למרות החקיקה הקשוחה שנהוגה שם היום – האו"ם מעריך שבטורקיה נצרכו ב-2008 בערך טון רבוע של הרואין, ועוד 9 טונים רבועים של אופיום. שיעור צריכה גבוהה במיוחד בהתחשב בהיקף האוכלוסיה.

ממלכת פרס: איראן

הטבק הופיע בפרס בסביבות שנת 1600, והוא מייד הוכרז כלא חוקי על ידי השאה: העונש עבור עישון סיגריה היה לכרות למעשן את השפתיים ואת האף. אך השאה שינה את דעתו כשהבין שמבחינה כלכלית הרבה יותר חכם להתיר את השימוש בטבק ולגבות עליו מיסים. השאה התיר מחדש את השימוש בטבק וכספי המיסים העשירו את הממלכה הפרסית רבות. לאחר מכן, הוא הוחלף על ידי הבן שלו, שהיה חובב גדול של יין ואופיום, אך מסיבה לא ברורה תיעב טבק. הוא החליט להחזיר את האיסור על טבק – והפעם הוא ציווה שמי שייתפס מעשן יישרף על המוקד, ישפכו לו עופרת רותחת לפה, או שוב – יכרתו לו את השפתיים והאף.

במותו ב-1524 הוא הוחלף על ידי הבן שלו, שבעבר היה שתיין אך עבר תהליך של חזרה בתשובה והחליט להכריח את שאר העם לאמץ את הפיכחות החדשה שלו – הוא החזיר את המלחמה בסמים במלוא העוצמה, עם איסור על השימוש באלכוהול וקנאביס, וגם על זנות, הימורים, והמוסקסואליות. הסם הפופולארי היחיד שנשאר חוקי היה אופיום. סופרים פרסיים מאותה תקופה תיארו כיצד כל הפאבים, חנויות היין, ובתי הזנות נאטמו בקרשים, והרחובות התמלאו בנהר של יין מחביות שנופצו, שהתערבב עם דם של "חוטאים" שנשחטו מפני שעברו על החוק החדש.

ראו גם: קנאביס – כל ההיסטוריה על רגל אחת

בכיר ממשלתי אחד שנתפס שותה ושוכב עם זונות הוכנס לתוך חבית והושלך מגג המסגד הגדול. בכיר ממשלתי אחר שנתפס נתלה בפומבי בכיכר העיר עם בקבוק יין קשור סביב צווארו, למען יראו וייראו.

השימוש בקפה באיראן תועד לראשונה ב-1597. בתי הקפה היו ממוקמים לרוב ליד מסגדים, כדי שהמתפללים יוכלו לשבת עם קפה ונרגילה ולהיפגש לפני ואחרי התפילות. אך במאה ה-17 בתי הקפה (והקפה שמוגש בהם) החלו להיות מואשמים בכל מיני התנהגויות שליליות ו"חטאים" – כגון ריקוד, חילול הקודש, הומוסקסואליות, טראנסקסואליות, פדופיליה, זנות, ושחיתות פוליטית. ב-1645 נערכו פשיטות ענק שבהן נסגרו כל בתי הקפה שבמדינה.

בית קפה באיראן במאה ה-16, לפני תחילת האיסור.

בית קפה באיראן במאה ה-16, לפני תחילת האיסור.

תרמילי פרג והשרף (אופיום) שניגר החוצה כשחותכים אותם. תרמילי פרג והשרף (אופיום) שניגר החוצה כאשר חותכים אותם.[/caption]

לבסוף, בסוף שנות ה90, איראן החליטה לשנות גישה ולאמץ גישה מודרנית של הפחתת הענישה – והשקעת תקציבים בטיפול ושיקום במקום באכיפה. בעזרת התערבות טיפולית, שיקום, חינוך למניעה, מרפאות מת'אדון ומרכזי חלוקת מזרקים, היקף ההתמכרות לסמים באיראן החל לרדת. היום איראן היא עדיין אחת המדינות המובילות בעולם בצריכת אופיום, אך מחקרים מראים כי הרוב המוחלט של משתמשי האופיום האיראניים מצליחים להשתמש בו מדי פעם מבלי לפתח התמכרות, ורובם עושים זאת על מנת להרגיש מחוברים למסורת הפרסית שלהם, או כמעין אקט של מרד כנגד האמונה האיסלאמית הקפדנית שלהם.

סיכום

מה ניתן ללמוד מכל זה? קודם כל, שגם יותר מאלף שנים של מלחמה בסמים במזרח התיכון לא הובילו לירידה בשימוש או בהתמכרות. החברה האיסלאמית לקחה את המלחמה בסמים עד הקצה שלה – עונש מוות על שימוש – ועדיין לא השיגה את התוצאות הרצויות באמצעות מדיניות האיסור. עם ניסיון רע של אלף שנים אי אפשר להתווכח.

בנוסף, ההיסטוריה מראה לנו שהסיווג החוקי של סמים לא נעשה בהכרח על פי קריטריונים של סיכון למשתמש ולחברה – אלא בין היתר על פי קריטריונים סוציאליים ופוליטיים שרירותיים. כך, כפי שראיתם, בנקודה מסויימת בהיסטוריה, סמים קשים כמו הרואין ואופיום עשויים למצוא את עצמם בצד הנכון של החוק, בעוד שקפה יסווג כסם מסוכן שגורם לפריצות מינית ופדופיליה – וייאסר. מבחינה אנתרופולוגית, ניתן לראות שכמעט בכל חברה לאורך ההיסטוריה השימוש בסם מסויים תוייג כ"סטייה חברתית" – על ידי חברה שחיפשה שעיר לעזאזל להאשים בבעיות שלה.

ראו עוד:
חושבים בגדול: המלחמה הגזענית בסמים
אירועי מפתח בהיסטוריה של המריחואנה (תמונות)
המדינות עם חוקי הקנאביס הקשוחים ביותר בעולם
מצרים: אזרח בריטי בן 74 נידון לעונש מוות על הברחת 3 טון חשיש

העבירו הלאה:

הפורום | העצומה | הזנים | המדריכים | המילון

אוהבים קנאביס? הרשמו:

נצפים עכשיו

תנו לייק וקבלו את כל העדכונים גם לפייסבוק
x

מומלץ עכשיו

עלי מריחואנה על רקע שמיים

ארגוני זכויות האדם הגדולים בעולם קוראים לאי הפללה

"המלחמה בסמים נכשלה": שניים מארגוני זכויות האדם הבולטים בעולם מיישרים קו עם ...