ד”ר עידו מגן נגד הרשות למלחמה בסמים

לד”ר לביולוגיה עידו מגן, אשר עוסק בין היתר גם בחקר הקנאביס, נמאס לשמוע את השקרים שהרשות הממשלתית מפיצה על חשבון משלם המיסים.

בשבוע שעבר פרסמנו כאן במגזין מסמך פנימי של הרשות למלחמה בסמים שכותרתו “טיפול בהתנגדויות” ובו מפורטים על פני 8 עמודים המחולקים ל-28 סעיפים שונים מגוון רחב של טענות ותשובות, אשר אמורות לכאורה לשמש עבור עובדי הרשות כ”מורה נבוכים” אל מול שאלות בנושא קנאביס ולגליזציה העולות מצידו של הציבור הישראלי במהלך הרצאות וסדנאות.

קוראים רבים הגיבו בהתרעמות על האופן המכני שבו הרשות למלחמה בסמים החליטה לטפל בבעיית “המתנגדים” ויצאו בביקורת מול הטקסטים השנויים במחלוקת שנכתבו במסמך.

ד"ר עידו מגן
ד”ר עידו מגן

מבין אותם קוראים היה גם עידו מגן, ד”ר לביולוגיה, שבמהלך עבודתו באוניברסיטה העברית בירושלים אף הספיק לבצע מחקר תחת הנחייתו של הפרופסור רפאל משולם אודות צמח הקנאביס, תוך התמקדות בהשפעתו החיובית של ה-CBD על מחלות כבד.

ד”ר מגן הופתע אף הוא מהטענות המגוחכות של הרשות למלחמה בסמים ומהמידע המסולף בו בחרו להנחות את העובדים שלהם והחליט לעשות מעשה ולכתוב מכתב תגובה המתייחס הן באופן כללי והן באופן פרטני לחלק מהסעיפים במסמך.

לפניכם המכתב המלא, ללא עריכה, ששלח ד”ר עידו מגן (לצפייה במסמך המלא של הרשות למלחמה בסמים לחצו כאן):

גם זה בטח יעניין אותך

גב’ שפירו שלום,

שמי עידו מגן, ואני ד”ר לביולוגיה, בעל נסיון בחקר הקנביס, ואני מתעניין בסוגיית הלגליזציה לא רק כמי שיש לו נסיון מדעי בתחום, אלא גם כאזרח אכפתי ומעורה בנעשה בסביבתו. ראיתי את מכתבך הנ”ל (סימוכין 129409/3.9) וברצוני להתייחס אליו, הן באופן כללי והן באופן פרטני.

  1. ראשית, הערה כללית – נתונים מכל העולם, כולל דו”ח של האו”ם ושל משרד הפנים הבריטי, מצביעים על כך שאכיפה נוקשה כנגד שימוש בסמים קלים אינה גורמת לירידה בשימוש. קשה לי להאמין שהנתונים בישראל הם שונים. האם לאור עובדה זו אין מקום לשקול מחדש את מדיניות האכיפה, ולא להפליל משתמשים בקנביס? ברור לי כי הרשות למלחמה בסמים מתנגדת ללגליזציה, אך האם לא ניתן לכל הפחות לתמוך ב”אי הפללה”? מהי עמדת הרשות בנושא?
  2. בהמשך לסעיף הקודם, נראה לי אבסורדי כי אדם יישא באחריות פלילית למעשה שהקשר בינו לבין מעשים המסכנים חיי אדם שנוי במחלוקת. האם אדם החוצה צומת באור אדום ונתפס ע”י שוטר, מבלי שפגע במישהו, מועמד לדין פלילי, ? בוודאי תסכימי איתי כי הסכנה הטמונה בחציית צומת באור אדום גדולה לאין ערוך מאשר בעישון קנביס. מדוע לא ניתן לגזור עונש שאינו פלילי כגון קנס (אם כי גם לכך אני מתנגד, אך הדבר יותר הגיוני מאשר העמדה לדין פלילי, שיש לה השלכות על יכולתו של האדם להתקבל לעבודות מסוימות, לקבל ויזה לארה”ב וכו’)? זאת ועוד, אם הטענה בעד האיסור על עישון קנביס היא שהיא מגנה על האדם מפני פגיעה שהוא עלול לגרום לעצמו, הרי שלפי הגיון זה יש להעמיד לדין פלילי את מי שאינו חוגר חגורת בטיחות או חובש קסדה ברכיבה על אופנוע, וברור שהדבר אינו מתקבל על הדעת.
  3. 9. “למה לא להוציא גם את האלכוהול והסיגריות מחוץ לחוק” ?

    מסיבות היסטוריות, חברתיות ודתיות הותר השימוש באלכוהול ובסיגריות במשך שנים רבות והמצב היום אינו מאפשר הפיכתן לבלתי חוקיות. לכן מנסים לצמצם את צריכתם ואת הנזקים שנגרמים כתוצאה משימוש בהם, במקום להוציאם אל מחוץ לחוק. בשנות ה-20 ניסו בארצות הברית להוציא את האלכוהול אל מחוץ לחוק, במסגרת “חוקי היובש”, ניסיון זה נכשל משום שהייתה זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, אנחנו לא רוצים להגיע עם המריחואנה למצב דומה.

    נראה מתוך המכתב כי מרבית ההתנגדויות נוגעות להשוואה בין קנביס לאלכוהול, ואחת הטענות המרכזיות שלכם כנגד התנגדות זו היא ש”יש סטטוס קוו לגבי חומרים מזיקים מותרים וכאלו שאסורים….מסיבות היסטוריות ודתיות הותר השימוש באלכוהול ובסיגריות במשך שנים רבות והמצב היום אינו מאפשר הפיכתן לבלתי חוקיות”(טענה 9) – שאלתי היא, מדוע עלינו לקבל סטטוס קוו שהיה נכון ללפני כמה עשרות שנים? מדוע לא לשנותו בהתאם לנסיבות המשתנות? כשם שאנשים מנסים לשנות את הסטטוס קוו בנושא תחבורה ציבורית בשבת, כך לגיטימי לשנות את הסטטוס קוו בנושא אי חוקיותם של חומרים מסוימים. לי נראה, כי השימוש בקנביס כיום, גם אם אינו שכיח כמו אלכוהול וסיגריות, כבר שכיח במידה כזו שאינה מאפשרת את הפיכתו לבלתי חוקי, בניגוד למצב לפני כ-80 שנה, אז נאסר בחוק.

  4. בהמשך לטענה הקודמת, נאמר במסמך שלכם: “…בשנות ה-20 ניסו בארצות הברית להוציא את האלכוהול אל מחוץ לחוק…נסיון זה נכשל משום שהיתה זו גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, אנחנו לא רוצים להגיע עם המריחואנה למצב דומה” – מתוך המשפט האחרון נראה דווקא כי אתם חוששים מכשלון האיסור על קנביס – ולאור הנסיון עם אלכוהול יש סיבה לחשש כזה – אך אם איסור על קנביס הוא בבחינת “גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה” כפי שאתם טוענים או כפי שאתם חוששים שיקרה, האם לא מתבקשת המסקנה שבמקום לאסור על שימוש בו יש להשלים עם העובדה שמדובר בתופעה חברתית לגיטימית ונורמטיבית שיש לנסות ולפקח עליה ולהסדירה במקום למגר אותה?
  5. 12. “שמענו אתכם ברדיו ובטלוויזיה אומרים שלא הייתם רוצים שרופא ש”עושה” סמים יטפל בכם או בבן שלכם… אבל “רופא שותה” זה בסדר מבחינתכם”?

    אנחנו לא מעוניינים ברופא/טייס/גננת ששותים באותה מידה שאנחנו לא רוצים שהם יהיו תחת השפעת סמים. העובדה שאין חוק האוסר על שתיית האלכוהול, זו עדיין לא סיבה להתיר גם מריחואנה. חשוב לציין שיש חוקים המגבילים את השימוש בחומרים אלה לאנשים המשמשים כטייסים, נהגים ברכב ציבורי, מפעילי ציוד הנדסי כבד (מנופים וכו’) וישנן תקנות המונעות שימוש בחומרים מסכנים בסיטואציות מסוימות.

    באשר לטענה 12, “לא הייתם רוצים שרופא ש”עושה” סמים יטפל בכם ובבן שלכם” – מתוך טענה זו עולה כי אם תהיה לגליזציה, מייד ירוצו כל רופאי ישראל, ואולי גם אנשים אחרים העוסקים במקצועות שיש בהם אחריות לחייהם של אנשים אחרים, לעשן קנביס. מיותר לציין כי טענה זו מגוחכת. כשם שמרבית רופאי ישראל אינם מטפלים בחוליהם תחת השפעת אלכוהול למרות חוקיותו, אין להניח שינהגו אחרת בנוגע לקנביס. הסיבה לכך היא שלאנשים מבוגרים בכלל, ולרופאים בפרט, יש חוש אחריות והם יודעים מתי ראוי ומתי לא ראוי לצרוך חומר כלשהו. זאת ועוד, בהמשך עולה הטענה כי “יש חוקים המגבילים את השימוש בחומרים אלה (אלכוהול) לאנשים המשמשים כטייסים, נהגים ברכב ציבורי, מפעילי ציוד הנדסי כבד” – מדוע לא ניתן לחוקק חוקים דומים באשר לקנביס, אם זה יהיה חוקי?

  6. 17. “הטיעון כי מריחואנה “פותחת שער” כבר נעזב וננטש”.

    נכון שחלק גדול ממשתמשי המריחואנה לא יעבור לסמים אחרים, אבל כמעט כל מי שהגיעו לשימוש בסמים אחרים, התחילו במריחואנה. ככל שאתה מתחיל להשתמש בגיל צעיר יותר, אתה נמצא בסיכון גבוה יותר להתמכרות, ומשם הדרך לסמים אחרים לא רחוקה.

    באשר לטענה 17 – “חלק גדול ממשתמשי המריחואנה לא יעבור לסמים אחרים, אבל כמעט כל מי שהגיעו לשימוש בסמים אחרים, התחילו במריחואנה”, עלי לציין ראשית כי מנתונים שאני מכיר, מרבית משתמשי הקנביס אינם עוברים לסמים אחרים. הטענה השניה המועלית במשפט זה אינה רלוונטית כלל לשאלה אם יש להתיר או לא להתיר בחוק קנביס. באותה מידה ניתן לטעון כי רוב הנהגים אינם מעורבים בתאונות דרכים, אבל רובם המכריע של האנשים הגורמים לתאונת דרכים מחזיקים ברשיון נהיגה – האם בשל כך נמנע מאנשים להוציא רשיון נהיגה? לכל היותר ניתן לטעון שתנאי הכרחי לצריכת סמים קשים הוא צריכה של קנביס, אך זה בהחלט אינו תנאי מספיק, וכלל לא ברור מהו משקלו במכלול הגורמים המביאים אדם להידרדר לסמים קשים. אין די בכך בכדי לאסור את השימוש בו.

  7. 28. “אנחנו אנשים מבוגרים, בעלי משפחה, עבודה וחיים נורמטיביים – לא מדובר פה בצרכני סמים קשים ותלותיים”

    ירידה בתפיסת המסוכנות יוצרת תחושת לגיטימציה להתנסות בקרב בני נוער, ובפועל הוכח במחקרים כי שיעורי השימוש עלו כתוצאה מירידת תחושת המסוכנות. מבוגר אמור להיות “דמות לחיקוי” בקרב בני נוער. מחקרים מראים כי הורים שמציבים גבולות ברורים ונותנים דוגמא אישית לילדיהם, התוצאה היא שהילדים צורכים פחות סמים.

    הבעיה אינה במי שמעשן בערב במרפסת ומיד אחר כך הולך לישון ולא “עולה על ההגה” ואינו בא באינטראקציה עם הסביבה2 הבעיה היא במסרים המועברים לבני הנוער2 קרוב ל-20% מהמאושפזים בכפרי שיקום וטיפול בגילאים 11-41, הגיעו לשם בשל תלות במריחואנה. הידוענים שמתגאים בכך שהם מעשנים או עישנו, מעבירים בכך מסר מסוכן לבני הנוער לפיו לא נורא לעשן, אבל מריחואנה מסוכנת, במיוחד לבני נוער, ואסור לנהל שיח שיוצר לגיטימציה לשימוש במריחואנה.

    טענה דומה היא טענה 28 – “קרוב ל-20% מהמאושפזים בכפרי שיקום וטיפול בגילאים 15-25, הגיעו לשם בשל תלות במריחואנה” – השאלה הרלוונטית באמת לצורך הדיון בלגליזציה היא, כמה אחוזים ממשתמשי המריחואנה מגיעים לכפרי שיקום.

  8. 19. “מה אכפת לכם מה אנשים עושים לגוף של עצמם? כל עוד הם לא פוגעים באחרים”

    קודם כל אכפת לנו שאנשים לא יפגעו בעצמם2 מעבר לדאגה, יש גם אינטרס ערכי – באיזה מדינה אנחנו רוצים לחיות? כיצד אנחנו רוצים שהאוכלוסייה שלנו תראה? בנוסף לכך, קיים גם האינטרס הכלכלי. המדינה היא שצריכה בסופו של דבר לשאת בהוצאות הטיפול במי שפוגע בעצמו. כולנו נשלם את החשבון!!!

    אף אחד לא חי בוואקום, פגעת בעצמך, אתה פוגע בסביבתך הקרובה, במשפחה הגרעינית שלך, אתה פוגע ביכולתך להיות אדם פרודוקטיבי וכך הלאה.

    באשר לטענה 19 – “המדינה היא שצריכה בסופו של דבר לשאת בהוצאות הטיפול במי שפוגע בעצמו” – כמה ממעשני המריחואנה “פוגעים בעצמם” במידה כזו שהמדינה צריכה לטפל בהם? אני סבור שמעט מאד. לדעתי, המשאבים שמשקיעה המדינה כיום באכיפת האיסור כנגד מריחואנה גבוהים לאין ערוך מ”הוצאות הטיפול במשתמשי קנביס” שתצטרך לשאת בהם אם קנביס יהיה חוקי. כמו כן, הטענה “אתה פוגע ביכולתך להיות אדם פרודוקטיבי” היא הבל הבלים, שכן מרבית מעשני המריחואנה הם אנשים פרודוקטיביים ובעלי מקצועות מכובדים ואינם עונים על הסטריאוטיפ שאתם מנסים לייחס להם, של “סטלנים” ובטלנים שאינם תורמים לחברה.

לסיכום דבריי, הייתי רוצה לומר שאני מסכים לחלוטין עם החלק הראשון של טענה 20: “אנחנו כאן כדי לחנך”. אני סבור כי יש בהחלט לחנך את הציבור באשר לסכנות השימוש בקנביס, באלכוהול ובסמים אחרים. יחד עם זאת, יש להשתחרר מן האשליה שבאמצעות אכיפה וצעדים פליליים ניתן יהיה למנוע מאנשים לצרוך חומרים אלו. לא זו בלבד שצעדים כאלו אינם עולים בקנה אחד עם זכויות הפרט, אלא שיעילותם לא הוכחה עד כה. טוב תעשה לדעתי הרשות למלחמה בסמים אם אכן תמקד את מאמציה בחינוך ובהסברה במקום במלחמה חסרת סיכוי במגמה הציבורית ללגליזציה, שמדינות רבות בעולם החליטו ללכת בעקבותיה במקום להתנגד לה.

אשמח להתייחסותך
עידו מגן

נכון לרגע זה עדיין לא התקבלה תגובה למכתב מטעם הרשות למלחמה בסמים.

ראו עוד:
הרשות למלחמה בסמים תשקר גם מחר
נעצר יאיר גלר – מנכ”ל הרשות למלחמה בסמים
הרשות למלחמה בסמים מציגה: עובדות או בדיות?
הרשות למלחמה בסמים: “קנאביס הוא סם מסוכן”

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר