הפרחים לצה”ל: כן, גם קצינים מעשנים מריחואנה

באחד האמשים, התארגנו לקראת יציאת אמצ”ש פרועה במיוחד, הכוללת קריוקי, אלכוהול וסמים קלים, רחמנא ליצלן. כחלק מההתארגנות, חישבנו את כמות החומר שצריך להביא. “כמה מעשנים?”, שאל אותי אחד החברים והתחלנו למנות את השמות. כשהגענו לקצינה היה לנו ברור שהיא לא מעשנת. היא אמנם לא בשירות סדיר וגם לא בשירות קבע, אבל היא היתה עכשיו בחודש מילואים. בחורה כזאת חייבת להיות סחית אש. יצאנו, בילינו, שתינו, פיזזנו ואז יצאנו החוצה לעשן ו… הופ, הקצינה במיל’ עוברת מירוק זית לירוק-גראס ומתחילה לפרק פייסלים. אין ספק שהופתעתי. עוד לא הספקתי להתאושש מאותו תרחיש, וכעבור יומיים מצאתי את עצמי בשירותים של מועדון “הבארבי” במופע האיחוד של אינפקציה, מפטפט עם הבחור מהמשתנה לידי. מסתבר שהבחור הוא סרן בשירות קבע ושנינו החזקנו בכיסים שלנו כמות מכובדת של מריחואנה. יכול להיות שמודל הקצין הצהוב והסחי כבר פסח וחלף לו מן העולם? האם יתכן הדבר שצריכת קנאביס בקרב קצינים הפכה לתופעה רווחת כמו צריכת קנאביס בקרב אזרחים?

יצאתי לברר את הנושא. וכשאני אומר “יצאתי” אני מתכוון שפניתי בערך לכל הקצינים שאני מכיר. רובם התעלמו ממני, כי הם קצינים קקות שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת. חלק מאלו שענו לי היו סחים וצהובים בדיוק לפי הספר. אבל בלי הרבה מאמץ, הצלחתי למצוא כמה קצינים שנמנים עם הקבוצה של הקצינה מהקריוקי והקצין מהבארבי. והם אפילו הסכימו לענות על כמה שאלות.

סגן ש’ למשל הוא סמ”פ גדוד קשר שהשתחרר ממש לא מזמן משירות קבע. הוא עישן קנאביס לפני הצבא, מעשן בתדירות די קבועה מאז שהשתחרר והיום הוא מודה, בדלתיים סגורות, שעישן גם במהלך השירות הצבאי. “ארבע פעמים,” הוא מדייק, “תדירות של פחות מפעם אחת לשנה”. לטענתו, הוא הכיר קצינים נוספים שנהגו כמוהו. “אני לא רואה בעיה עם צריכה מבוקרת של קנאביס, כל עוד לא הופכים את הצריכה לחלק מהשגרה היומיומית, בדיוק כמו עם אלכוהול והימורים”. ש’ סובר כי בנאדם הצורך קנאביס על בסיס קבוע יכול לנהל חיים תקינים לחלוטין, וכי אין כל בעיה שחיילים וקצינים יעשנו מחוץ ליחידה או אחרי שעות הפעילות בתוך היחידה. אם אני צריך לסכם את ש’, אני אתייג אותו כצרכן קבוע אך זהיר.

סגן ד’ מחיל האוויר שייך לסוג אחר של קצינים צרכנים. “הכרתי קצינים שצרכו לפני (השירות הצבאי), הכרתי קצינים שלצערם צרכו במהלך והכרתי קצינים שלשמחתם צרכו אחרי,” הוא שיתף אותי במידע המעורפל. אחרי שהשיב על שאלותיי, הבנתי ש-ד’ עישן כמה פעמים לפני הצבא, מעשן על בסיס לא קבוע מאז שהשתחרר, טוען שצריכת קנאביס במידה ועם אחריות אישית זה דבר לגיטימי, אבל במהלך השירות הצבאי הדבר לא בא בחשבון. מבחינתו, אסור לאף חייל וקצין לצרוך קנאביס בשום פנים ואופן. “גם לאחר שעות הפעילות וגם מחוץ ליחידה, הם עדיין חלק ממסגרת צבאית, בדומה לאיסור לאלכוהול, גם אם ישנם חיילים שלא עוסקים בפעילות מבצעית או במעטפת שלה – אין מקום או דרך לעשות איפה ואיפה למי מותר ולמי אסור לצרוך אלכוהול/קנאביס. ובנינו – זה גם לא משהו שהייתי רוצה שצה”ל יעסוק בו. יש דברים חשובים יותר.”

“תדירות של פחות מפעם אחת לשנה”. לטענתו, הוא הכיר קצינים נוספים שנהגו כמוהו. “אני לא רואה בעיה עם צריכה מבוקרת של קנאביס, כל עוד לא הופכים אותה לחלק מהשגרה היומיומית, בדיוק כמו עם אלכוהול והימורים”.

החלטתי להקשות עליו: “חיילי מילואים רבים, גם בתפקידי לחימה, עישנו ומעשנים קנאביס תוך כדי הפעילות המבצעית. מקרים כאלו תועדו גם במהלך מבצע ‘צוק איתן’. האם לדעתך זה תקין או שזה עלול לפגוע בתפקוד של החיילים?” – “לדעתי זה לא תקין,” ענה ד’ בלי להתבלבל, “יש לי חברים במיל’ ביחידות מובחרות שמעשנים להנאתם באזרחות. אף אחד מהם לא מעז לעשן בפעילות מבצעית, זה חלק מהאחריות האישית לעצמך ולחברים שלוחמים איתך. אף אחד לא ירצה לספר לאמא שהבן שלה נהרג כי היית מסטול מדי בשביל להזהיר אותו או לחפות עליו. נכון שזה לא הסיפור הקלאסי ולא קורה כל יום ואולי גם לא יקרה, אבל אם יקרה? איך צה”ל יצטייר? מישהו היה סומך על רופא מעושן? ומנתח? זו התמונה הרחבה שצריך להביט עליה ולא על הפרט, בדומה לסוגיות אחרות.”

שאלתי אותו איך היה מגיב אם היה מגלה שאחד החיילים שלו עישן קנאביס בשעות הפנאי שלו. “כפי שצה”ל דורש ממני – אעביר את הנושא לטיפול כמובן,” הוא ענה והוסיף – “בעיניי כל הסוגיה הזו נוגעת ליושרה פנימית, אינטגריטי אם תרצו… יש לך אחריות כלפי עצמך וכלפי החיילים שלך, ואת זה כמובן אפשר להרחיב; כולם היו במקום שזה השפיע עליהם קצת יותר ממה שהם חשבו, אז להוסיף לחץ ואחריות וכו’. זה לא עובד לי ביחד. כסוגיה כללית – במידה וכן יאושר שימוש בקנאביס מבחינת החוק האזרחי, הייתה עולה השאלה אם ניתן לצרוך בפנאי, מחוץ לצבא, או שלא. אבל דברים בעלמא ומציאות לחוד.” את ד’ אני אתייג כצרכן סופר-מודע. טוב שיש לנו כאלה.

הקצינה השלישית שדיברתי איתה, סגן מ’ מחייל הים, שייכת לזן שגילה את נפלאות הקנאביס רק לאחר השחרור. עד אז, היא היתה סחית לחלוטין, אבל כיום, הדעה שלה מאוד פתוחה לגבי הנושא, כנראה יותר מזו של ד’. “במינונים הנכונים ובהקשרים מסוימים, צריכת קנאביס היא נפלאה,” אומרת מ’, “היא עדיפה על אלכוהול, משככת כאבים ופותרת בעיות רפואיות רבות, למשל – חוסכת שימוש בכדורים שונים, שהשימוש בהם הרבה יותר מזיק מקנאביס”. כמו ד’, גם מ’ מסכימה שלקנאביס לפעמים ישנן השפעות שלא מתאים לערבב אותן במסגרת הצבאית, אפילו לא לאחר שעות הפעילות. אבל מבחינתה יש הרבה אפור באמצע. בעיניה, צריכת קנאביס אצל חיילים לאחר שעות הפעילות ו/או מחוץ ליחידה תלויה באופי תפקידם. אם היא צריכה להשוות לאלכוהול, היא טוענת ש”אין מקום להשוואה. אין ספק שאלכוהול מזיק יותר, בעיקר כי קנאביס לא מזיק בכלל”. מ’ מוסיפה לדבר על מילואמניקים שמעשנים במהלך תפקידם: “סביר שחיילי מילואים שמעשנים באופן קבוע מכירים את ההשפעה של קנאביס על התפקוד שלהם, ולכן הרשו לעצמם לעשן. אני בטוחה שלוחם במילואים שיודע שעישון קנאביס גורם לו לצלול או לא להצליח לתפקד כראוי לא יעשן רגע לפני שהוא נכנס לעזה.”

בעיניי, ההבדלים בין ד’ ל-מ’ מגיעים בעיקר מהמקום בו הם למדו על הקנאביס. ד’ עישן עוד לפני הצבא וברגע שהתגייס הוא הבין שהוא נמצא בעולם אחר לגמרי, עולם שבו הקנאביס הוא טאבו מוחלט. מ’ לא הכירה את הקנאביס עד שהשתחררה מהצבא, שם היא למדה על הצמח רק דברים רעים. “בזמן שירותי הצבאי לא צרכתי קנאביס וגם לא לפני כן,” היא מספרת, “בעיניי הוא היה עוד סם שלא הכרתי ולא ידעתי את כל מה שאני יודעת כעת”. כששאלתי אותה איך היתה מגיבה אם היתה מגלה שאחד החיילים שלה צורך קנאביס היא ענתה: “המשמעות של להיות קצין בצה”ל היא בין היתר למלא פקודות, גם אם הן לא לטעמי האישי. הדבר הנכון לעשות הוא לברר האם זה נכון ובמקרה שכן לטפל בבעיה באופן שימנע הישנות של הדבר. בנוסף, אני חושבת שהייתי מנהלת איתו שיחה אישית ואומרת שגם אני לא צורכת קנאביס כל זמן שאני בתפקיד, וגם לא שותה עד כדי שכרות, לצורך העניין”. נראה ש-מ’ רואה את המציאות של צריכת קנאביס בצבא בצורה רטרואקטיבית. כיום, בתור צרכנית לא קבועה, היא יכולה להסתכל על השירות הסחי שלה, במהלכו לא הכירה כלל את השפעות הצמח ולהגיע לתובנות גם על דברים שקרו. “הכרתי במהלך שירותי חייל שנפסל מתפקידו לאחר שגילו כי בעברו עישן קנאביס. החייל היה יכול לעשות עבודה נהדרת. הוא היה אחד הבחורים היותר איכותיים שהגיעו אלינו. עישון קנאביס בעברו פסל אותו מבחינת בטחון מידע וזה אחד הדברים היותר מטופשים שצה”ל יכול לעשות. מדובר פה בפספוס ענק”. את מ’ אני אתייג כצרכנית מודל 2014.

“כששאלתי אותו איך היה מגיב אם היה מגלה שאחד החיילים שלו צורך קנאביס הוא ענה: “בהנחה ומדובר באדם שאני סומך עליו שלא ילך להלשין עלי – היינו מחליפים סיפורי סטלנים וצוחקים ביחד”.

סרן פ’ הוא הקצין הכי בוגר, הכי משכיל (עתודאי) והכי בכיר שראיינתי, והוא במקרה גם היחיד שעדיין משרת בקבע. ולמרות הרקורד הזה, הוא ללא ספק שייך לזן הכי הארדקור. “בבה”ד 1 מלמדים ש-‘קצין הוא קצין הוא קצין’, מספר לי פ’, “הרשיתי לעצמי לפתח את החוק הזה ל-“קצין הוא קצין הוא קצין לא כולל סופי שבוע”. בגדול, התחלתי לצרוך קנאביס במהלך השירות הצבאי, אחרי שזה הפך להיות משהו מאוד פופולארי בקרב החברים שלי. אני מרגיש בנוח לעשן פעם-פעמיים בשבוע, כשאני יודע שאני לא צריך להגיע לבסיס יום אחרי זה.” אין הרבה קצינים כמוהו. הוא גם לא הכיר מעולם קצינים אחרים שעישנו במהלך השירות הצבאי שלהם ואפילו די הופתע שאני עושה כתבה על הנושא.

בעיניי, פ’ הוא מודל לחיקוי. דוגמא אנושית חייה לבנאדם שקול, מחושב, רציני ובוגר שיודע טוב מאוד מה נכון ומה לא נכון ברמה המעשית. קשה להגיד שהוא חסר אחריות אם הוא אומר משפטים כמו “סמים זה כיף, אבל בזמן פעילות מבצעית צריך להיות חדים ככל האפשר”, “בנוגע לעישון בתוך היחידה – אני נגד. כמו עם אלכוהול.” ו”שימוש בסם כלשהו במהלך פעילות מבצעית עשוי בהחלט לפגוע בתפקוד החיילים ולהביא לחוסר מימוש מלא של הכוח בשדה הקרב, או בעורף”. אבל פ’ רואה את המציאות כמו שהיא ואין לו שום בעיה להכניס את הקנאביס לאותה קטגוריה יחד עם אלכוהול ולהחליט שהדבר הזה בסדר גמור מחוץ ליחידה. כששאלתי אותו איך היה מגיב אם היה מגלה שאחד החיילים שלו צורך קנאביס הוא ענה: “בהנחה ומדובר באדם שאני סומך עליו שלא ילך להלשין עלי – אנחנו מחליפים סיפורי סטלנים וצוחקים ביחד”.

פ’ המשיך לנדב לי מידע וסיפורים נחמדים אודות סיפורי הסטלה שלו מהשירות הצבאי: “מסתבר שלפעמים בוחרים אנשי קבע אקראיים בצה”ל ועושים להם בדיקת פוליגרף שאמורה להוכיח שהם לא עושים דברים שהם לא אמורים לעשות. בפועל, יש בפוליגרף פרק שלם שמתייחס רק לשימוש בסמים. החלטתי לשקר ולנסות לעבור את הפוליגרף. אז שיקרתי ולא עברתי אותו. החזירו אותי עוד כמה פעמים ובכל פעם לא עברתי על אותו סעיף. איימו עלי שהם ימשיכו להביא אותי עד שאני אודה באמת והבטיחו לי שלא יהיו לזה השפעות על המשך השירות שלי, ושאף אחד לא מתכוון להכניס אותי לכלא כי זאת בדיקה בנושא של אמינות. אז ברור שהמשכתי לשקר. אמרו לי שהם ישברו אותי, ושהם כבר שברו אנשים יותר רציניים ממני בדרגות בכירות בהרבה. הפעם האחרונה שהם יצרו איתי קשר הייתה לפני שנתיים. אני חושב שהם פשוט התייאשו או שנגמר להם התקציב.”

“הכרתי במהלך שירותי חייל שנפסל מתפקידו לאחר שגילו כי בעברו עישן קנאביס. החייל היה יכול לעשות עבודה נהדרת. הוא היה אחד הבחורים היותר איכותיים שהגיעו אלינו. עישון קנאביס בעברו פסל אותו מבחינת בטחון מידע וזה אחד הדברים היותר מטופשים שצה”ל יכול לעשות. מדובר פה בפספוס ענק”

אני חושב שאת סרן פ’ אתייג כקצין סטלן עם ביצים של שור. צריכת קנאביס בקרב קצינים היא לא באמת תופעה. היא בקושי קיימת. אבל חשוב לדבר עליה כי היא מסמלת משהו על המדינה שאנחנו חיים בה. קצין, בדיוק כמו חבר כנסת, לא ממש יכול להרשות לעצמו לעשן במסגרת תפקידו וגם לא ראוי אם יעשה זאת וישקר שלא עשה. מחוץ לתפקיד, כולם כבר מבינים שצריכת קנאביס היא דבר לגיטימי לחלוטין. גם הקצינים הסחים והצהובים ביותר מבינים את זה לאט לאט, בעיקר בטיולים שהם עושים בעולם אחרי השחרור שלהם. אפשר להתווכח על נושא האמינות, על עישון מחוץ למסגרת מבצעית ועל ההשוואה לאלכוהול שזורם בצינורות צה”ל אפילו יותר מנפקדויות ועריקויות.

אם אני צריך לצאת מפה עם תובנה אחת, אז התובנה היא שצריכים להפסיק לשקר לנו. תם יכולים לחוקק חוקים נגד צריכה, לאסור עלינו עישון בתוך ומחוץ לבסיס, אבל אתם לא יכולים לעבוד עלינו בעיניים עם סדרות חינוך שישלו אותנו שקנאביס זה רע. אנחנו לא ילדים קטנים. אנחנו חיילים שמגנים על מדינת ישראל. ומי ייתן ולא יהיו עוד מלחמות ונוכל לצאת הביתה עם פרחים בקנה.

הכתבה פורסמה במקור במגזין Stickr

ראו עוד:
מדריך לחייל: מה לעשות בבדיקת סמים של מצ”ח?
צה”ל אישר: מותר לעשן מריחואנה בצבא
צה”ל עצר לוחם שעישן ג’וינט בביתו אחרי המבצע בעזה
איך קנאביס עוזר לחיילים הסובלים מהלם קרב
פקודת הסמים החדשה של צה”ל: גת, נייס גאי וגז מזגנים אסורים לשימוש
לראשונה: חיילים מטופלים בקנאביס רפואי