הבן שלך מעשן חשיש? תגיד תודה

צביקה עמיקם, אביו של נער צעיר שהחליט “לצאת מהארון הירוק” ולהודות כי הוא מעשן חשיש, לא כועס על בנו ואף להפך: “אחח… איזו הקלה,” הוא כותב. “בדמיוני כבר חשבתי איך הוא מספר לי שהיתה לו תאונה, או שקרה משהו אחר נורא.”

מאת: צביקה עמיקם

לא הייתי כותב את הטור הזה לולא צירוף מקרים שקרה אמש. במהלך שיטוטיי בפייסבוק נתקלתי בשני פרסומים שהופיעו ממש אחד מתחת לשני על קיר החדשות בפרופיל שלי, ולא יכולתי לשתוק.

פרסום אחד היה מתכנית הרדיו של גבי גזית וסיפר על תלמיד בית ספר ששקע בתרדמת בגלל שתיית עודף אלכוהול, והפרסום מתחתיו היה כתבה שהמליצה להחליף את תחביב שתיית האלכוהול בעישון קנאביס.

הסמיכות של שני הפרסומים הוא שגרם לי להוציא דף ועט ולכתוב את המילים הללו. כל כך כאב לי על הנער שאמנם אפשר לומר שהוא פזיז ובלתי אחראי בלשון המעטה אבל יותר מכך – הוא קורבן של תרבות שמעודדת צריכת אלכוהול. עוד יותר כאב לי כשבפרסום השני קראתי עובדות ומחקרים חד משמעיים שמשווים בין צריכת אלכוהול לצריכת קנאביס.

ראו גם: אלכוהול או קנאביס – אולי הגיע הזמן להחליף תחביב?

זה לא תמיד היה ככה…

לפני חצי שנה בערך ישבנו בארוחת שישי בבית כבכל סוף שבוע. אשתי לידי ושני הבנים האהובים שלנו מולנו. אנחנו אוהבים לבלות יחד את ארוחות יום שישי שתמיד מספקות לנו הזדמנות להשלים פערים אחרי שבוע לחוץ בו כל אחד שקוע ועסוק בענייניו.

אך הפעם משהו היה שונה. הבן הבכור שלי – בן 16 וחצי – ישב כשפניו נפולים וידעתי מיד שמשהו עובר עליו. אני מכיר את הבן שלי.

לאחר חצי ארוחה של שתיקה מכיוונו (לא רציתי להציק לו בשאלות חוקרות. הוא לא אוהב את זה…), לפתע פתח את פיו ואמר: “אבא ואמא, יש לי משהו לספר לכם…”.

הערת ביניים: נערים ונערות יקרים – או בעצם כל מי שיש לו הורים – אתם מוזמנים ואף דרושים להגיד את כל שעל ליבכם להוריכם, אך אנא, תוותרו על ההקדמה בסגנון “יש לי משהו לספר לכם”. אמנם עוברות בערך 5 שניות בין ההקדמה להמשך המשפט, אך אותן 5 שניות הן ארוכות במיוחד והמחשבות והדמיונות שעוברים בראשו של הורה באותן 5 שניות הן מאוד לא נעימות.

“אבא, אמא, שלשום עישנתי חשיש…” זה מה שהוא אמר ולא הוסיף.

אחח… איזו הקלה. בדמיוני כבר חשבתי איך הוא מספר לי שהיתה לו תאונה, או שקרה משהו אחר נורא. כל מיני דמיונות של הורה דאגן. לא משהו יוצא דופן.

הבן שלי הופתע מאוד כמובן. הוא ציפה לפחות להבעת כעס מסויימת או תמיהה. והוא גם היה צודק אם האירוע היה מתרחש רק שנתיים קודם לכן.

בוקר טוב עולם

אנשים לא ממש קולטים, אבל האינטרנט שינה את העולם לחלוטין. למי שלא שם לב, עד לפני 10 שנים, לא היה דבר כזה שנקרא “יוטיוב” וגם לא “גוגל”. כדי לדעת דברים היינו הולכים לספריה לקרוא בריטניקה או מקבלים את העדכונים מהחדשות בעיתונים.

מה שקרה בעקבות כניסתו של האינטרנט לחיינו הוא משמעותי באופן כזה שאנחנו אפילו לא קולטים עדיין באמת.

אמנם גוגל ויוטיוב איתנו כבר כמה שנים טובות, והיום כל ילד יודע לחפש תשובה לכל שאלה בגוגל, אבל לי לקח קצת זמן לאמץ אותם ככלים להשגת מידע.

גוגל
גוגל – שינה את העולם

כשזה קרה הרגשתי ממש ממש רע. הרגשתי שכל חיי עברו מבלי שידעתי כלום בעצם. כל מה שידעתי היה מה שלימדו אותי בבית ספר, באוניברסיטה ובטלוויזיה והעיתונים. זה לא שהייתי סתום לחלוטין כן? עדיין קראתי ספרים והכרתי אנשים אינטילגנטיים שידעו דבר או שניים על החיים. אבל הפער בין מה שחשבתי שאני יודע לבין מה שבאמת נכון היה כל כך גדול שנכנסתי לסוג מסויים של דכאון. הרגשתי טיפש ממש.

עם הזמן אימצתי את גוגל כמקור מידע לכל דבר. הרופא המליץ על תרופה? בודקים בגוגל. חבר המליץ על ספר? בודקים בגוגל. קונים אפניים לבן הצעיר? בודקים בגוגל.
הבן מעשן חשיש? בודקים בגוגל…

חשיש? סבבה…

תמיד הייתי מה שנקרא ילד טוב ירושלים (בבית ספר הייתי מאלו שמכינים תמיד את כל שיעורי הבית, בצבא התנדבתי תמיד לכל משימה ואת האוניברסיטה סיימתי בהצטיינות), ועל אף שסמים לא עניינו אותי אף פעם ותמיד חשבתי שמי ש”עושה סמים” הוא או אדם חלש אופי, או נרקומן מכור. “סמים” מבחינתי היה כמובן כל מה שלא חוקי.

אם הייתם שואלים אותי לפני שנתיים – מה היית מעדיף, שהבן שלך יעשה עם חבריו בשעות הפנאי להפגת הלחץ והשעמום מהיומיום – ישתה אלכוהול או יעשן קנאביס (מריחואנה, חשיש וכיוצ”ב)? ללא ספק הייתי אומר שאני מעדיף שהוא ישתה קצת אלכוהול. בירה או שתיים לא יכולות להזיק…, חשבתי אז. “חשיש? השתגעתם? שהבן שלי יעשן סמים?!” היתה כנראה התגובה שלי.

אבל מאז עברו שנתיים ואני לא מתבייש להגיד שלמדתי במהלכן משהו שלא ידעתי במשך 40+ שנותיי בעולם. זה קרה גם בזכות חבר יקר שסיפר לי שבנו קיבל אישור למריחואנה רפואית בעקבות מחלה קשה שפקדה אותו, והוא התחיל לחקור וגילה דברים מאוד מעניינים בנוגע לצמח הזה. הוא דיבר על דברים שהדהימו אותי ולמרות שהאינסטינקט הראשוני שלי היה לזלזל בדברים, אותו חבר הוא אדם שאני מעריך מאוד את דעתו ואת אופי מחשבתו. הוא אדם עם ראש על הכתפיים כמו שאומרים.

במהלך החודשים שחלפו מאותה שיחה, נחשפתי לכמויות מידע מדהימות באינטרנט. למדתי שלא כל מה שמלמדים בבית ספר הוא ממש מדוייק (בלשון המעטה), שהרשות למלחמה בסמים לא תמיד מדייקת בפרסומות שלה… למדתי שישנם אינטרסים של חברות ותאגידים גדולים מאוד שגורמים לחוקים להיראות כמו שהם נראים. למדתי שטעיתי.

מעשן חשיש

לדוגמא, חשבתי שחשיש ומריחואנה הורסים תאים במוח אבל למדתי שבניגוד למה שחשבתי, עישון מריחואנה דווקא מפתח תאים במוח בניגוד לאלכוהול שהורס אותם.
למדתי שעישון מריחואנה לא פוגע בריאות בניגוד לעישון סיגריות שהורג אותן.
למדתי שנהיגה תחת השפעת מריחואנה או חשיש הם אינם מסוכנים. בטח לא כמו נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
למדתי שיש מליונים שמתים מאלכוהול אך שמעולם איש לא מת ממריחואנה או חשיש.
למדתי שאלכוהול הוא חומר ממכר ושמריחואנה דווקא לא.
למדתי שאלכוהול גורם לסרטן ושקנאביס דווקא מרפא אותו.
למדתי שאלכוהול גורם לאלימות ושקנאביס גורם לאהבה ועדינות.

כל הדברים מופיעים ברשת. רק צריך קצת סבלנות לקרוא.

אחרי שלמדתי את כל הנתונים הללו וראיתי שהאנשים העומדים מאחורי אותן מסקנות הם אנשים רציניים – שופטים ,פרופסורים, רופאים, מדענים ועוד ועוד – החלטתי שהגיע הזמן לנסות בעצמי. הרי אחרי הכל – אין חכם כבעל נסיון. אז ניסיתי.

מה אני אגיד לכם… אני לא רוצה להיראות כאילו אני מעודד מישהו לצרוך מריחואנה וחשיש, אבל אולי בסתר ליבי אני קצת כן. אני חושב שזה יכול לעשות טוב לבני האדם. בחיי… אבל את החוויה שלי עם העישון אני אשמור לטור אחר אולי בעתיד.

חשוב לי להבהיר שאני לא אומר שעכשיו צריך להתחיל לחלק מריחואנה בצמתים, אבל אני גם לא חושב שהצמח הזה – שמעבר להנאה ממנו כחומר משכר ומרגיע הוא חומר רפואי מעולה וחומר תעשייתי משובח שניתן להפיק ממנו נייר איכותי, בדים, דלק ואפילו בטון – הוא צמח שצריך להיות בלתי חוקי. בטח לא כזה שצריך להיכנס לכלא בגללו או להיות בעל רישום פלילי בגלל שימוש בו.

ואם אתם שואלים אותי – וזה גם מה שאמרתי לבן שלי – אני מעדיף שהוא יעשן איזה ג’וינט בסוף השבוע מאשר שייצא להשתכר בלילה בפאב. גם יותר בריא, גם יותר חסכוני, גם עושה אותו נחמד יותר בניגוד לאכוהול שעושה אותו עצבני וגם בטוח יותר ולא מסכן לא אותו ולא את הסביבה שלו. אני יודע מה זה להשתכר, גם אני הייתי נער פעם.

שוב – אני לא מעודד את זה אבל אני אומר אם אנשים צריכים משהו כדי להתנתק רגע מהיומיום הלחוץ כל כך (והם צריכים מסתבר. לכל אורך ההיסטוריה ובכל התרבויות), אז אני אישית מעדיף שזה יהיה בעזרת משהו לא מזיק שעושה אותך נחמד מאשר משהו רעיל ומסוכן שעושה אותך אגרסיבי.

אז אני שואל אתכם – מה הייתם מעדיפים? שהבן שלכם ישתה אלכוהול או יעשן קנאביס?

הפוסט פורסם לראשונה ב-15/06/2012 באתר MySay אשר נסגר מאז, ופורסם כאן במגזין באישורו של עמיקם.

ראו גם: 33 סיבות טובות לעשן מריחואנה
ראו גם: איך לספר להורים שאני מעשן מריחואנה? מדריך, טיפים ואזהרות
ראו גם: מכתב להורים: “יקרים שלי, אני מעשן מריחואנה”

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר