האם הרמב”ם היה תומך בלגליזציה?

יוכי ברנדס מסבירה בטור מיוחד ל”ישראל היום” מדוע הגיע הזמן לעשות לגליזציה של קנאביס – “רוב חכמינו הקדומים היו פוסקים בעד,” היא אומרת.

מאת: יוכי ברנדס

מה שסידרת טלוויזיה משובחת יכולה לעשות. אברי גלעד שאל: למה? וכל הגדולים וכל החכמים עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה. “שאיפות גדולות” הוציאה את הקנאביס מהארון. אנשים מפגינים בעדו, חולים מספרים בשבחו, ח”כים מגישים למענו הצעות חוק ואחד מהם אף התייצב בכיכר העיר ושר עליו שיר הלל לקול תרועות ההמונים.

יוכי ברנדס
יוכי ברנדס

משה פייגלין מהליכוד ניסח חוק פשוט והגיוני שאפשר לסכם בכמה מילים: רופאים מוסמכים יחליטו על מתן קנאביס רפואי כפי שהם מחליטים על כל תרופה אחרת. ההצעה זכתה לתמיכתו הנלהבת של חיים כץ, יו”ר ועדת הבריאות, ושל חברי כנסת נוספים, שרובם לא חשודים בנטיות סַטְלָנִיוֹת (כמו אלעזר שטרן מהתנועה ואמנון כהן מש”ס). אבל זה לא עזר להם. הממשלה העבירה חוק ביורוקרטי מסובך, שגם מאלץ את החולים לקחת תרופות לפני שיסכימו לשקול את בקשתם לטיפול בקנאביס, גם ממרר את חייהם בסבך מנגנונים וגם עוקר את מקור פרנסתם של מגדלי הקנאביס הרפואי בארץ.

בתגובה למחאה העממית שיצאה מן הפייסבוק אל הרחובות, החל משרד הבריאות להציף אותנו בלַהַג הַרְבֵּה אֵין קֵץ. הכי מקומם לדעתי הוא נימוק “הזליגה”. אם לא הזדמן לכם לשמוע אותו במלוא פתלתלותו, הנה התקציר: כדי שהקנאביס לא יזלוג לסתם אנשים המבקשים לעשן להנאתם, ייבאו אותו מחו”ל באמצעות חברה פרטית שתקבל מונופול, ולא יאפשרו לחולים לרכוש אותו ממגדלים ישראלים.

מה אנחנו, האזרחים הקטנים, יכולים לעשות לנוכח העריצות הפטרנליסטית הזו? למחות בכל דרך חוקית, להפגין מעל כל במה אפשרית ולהפיץ את “שאיפות גדולות” בכל אמצעי התקשורת העומדים לרשותנו. וגם לקרוא כמה מקורות יהודיים מן העבר. מי יודע, אולי דווקא המנהיגים של פעם יצליחו ללמד את המנהיגים של ימינו מהי הנהגה נבונה.

הקנב של יהודי מצרים

סיפרתי לבני משפחתי שהקשתי את המילה “קנבוס” במאגר ממוחשב של הספרות היהודית, וביקשתי מהם שינחשו כמה אזכורים מצאתי. התשובה ניתנה פה אחד: אפס.

אבל התשובה הנכונה היא קרוב לאלפיים, והמספר האמיתי גדול עוד יותר. המאגר שברשותי אינו כולל את כל ארון הספרים היהודי.

מה זה אומר? דבר פשוט מאוד: פעם, עד לא מזמן, הקנאביס היה גלוי, נפוץ, ולגמרי לא מאיים. השתמשו בכל חלקיו – הזרעים, הגבעולים והעלים, ויצרו ממנו דברים טובים לרוב: שמן, נרות, בדים, פתילים ואולי גם קטורת. הצמח הזה היה כל כך מוכר, עד שכאשר רש”י רצה לתאר לבני דורו הצרפתים את שיח האזוב, שגדל בעיקר בארץ, הוא כתב: “גבעולין קנים דקים כעין של קנבוס”. אמרת קנבוס – אמרת משהו שכולם מכירים.

איזה קנאביס אתה?

לא קראתי כמובן את כל המקורות שמצאתי, אבל תוך כדי רפרוף בחרתי לי אחד חביב במיוחד. רבי דוד אבן זמרא, המכונה הרדב”ז, שעלה לפני כחמש מאות שנים ממצרים לארץ ישראל, הסביר לבני קהילתו החדשים את תענוגות הגסטרונומיה המצרית: “עלי הקנבוס הנקרא קנב אוכלין אותו במצרים חי כמות שהוא, ומשכר. ואומרים שהוא משמח”.

ראו גם: קנאביס בתקופת התנ”ך

אך עם כל אהדתי לקנב של הרדב”ז, אני יודעת שיטיחו בי: פעם לא ידעו שהקנאביס מזיק, וגם אם ידעו, לא עשו דבר – ואילו עכשיו יש לנו ברוך השם ממשלה אחראית ששומרת על אזרחיה.

אין טעם שאשלוף נתונים ומחקרים שמוכיחים שהקנאביס לא מזיק. אברי גלעד ושותפיו לסידרה עושים את זה טוב ממני. השאלה שאני שואלת שונה לחלוטין: נניח שהקנאביס יכול להזיק וכדאי ליתר ביטחון למנוע את זליגתו ולהרחיק ממנו את כלל הציבור – האם במקרה כזה הממשלה רשאית להציב מגבלות וקשיים בפני החולים שנזקקים לו?

רוב חכמינו הקדומים היו פוסקים שלא. אין אני יודעת? קיראו את המקורות הבאים ושיפטו בעצמכם.

ראו גם: המקורות התנ”כיים של השימוש היהודי בקנאביס

“אין גוזרין גזירה לגזירה”

מנהיגים נוטים לא לסמוך על צאן מרעיתם. הפתרון הפשוט ביותר הוא הטלת מגבלות. כמה קל לשלוט בעזרתן. חז”ל הכירו את הפטנט ועשו בו שימוש די נפוץ. חלק לא מבוטל מגזירותיהם נובע מחשש המדרון החלקלק, או בלשונם: “כדי להרחיק את האדם מן העבירה”. אבל כדי לא להגיע למצב האבסורדי של “אין לדבר סוף”, הם הטילו מגבלות גם על עצמם. הם לא רצו שיהיה בידיהם יותר מדי כוח.

כך נוצרה התקנה: “אין גוזרין גזירה לגזירה”. בשביל להתרחק מהעבירה מספיקה גזירה אחת, לא צריך להרחיק מהגזירה הזאת באמצעות גזירות נוספות.

כך גם התפתח לו הכלל הכל כך מתקדם לתקופתו: “אין גוזרין גזירה על הציבור אלא אם כן רוב ציבור יכולין לעמוד בה”.

ראו גם: למה חוגגים את ה-20 באפריל ואיך זה קשור יהדות

הרמב”ם הרחיק לכת עוד יותר ופסק ששיקול הדעת לא נתון רק בידי המנהיגים. גם אם הם כבר הטילו גזירה “ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה, ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל, הרי זו בטלה ואינן רשאין לכוף את העם ללכת בה”.

אז מה אם חוקקתם חוק, אומר הרמב”ם למנהיגים. אם רבים מפקפקים בתועלתו ומסרבים לציית לו, החוק שלכם בטל ומבוטל!

הכותבת, יוכי ברנדס, היא סופרת ישראלית ומרצה לתנ”ך. הטור פורסם לראשונה ב’ישראל היום‘ ואושר לפרסום גם כאן.

ראו גם: נאום הסחית: עירית לינור נגד לגליזציה

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר