יש הרבה בחורות שאוהבות את “סם האונס” / שמוליק סביליה

הגיע הזמן להפסיק עם ההפחדה המיותרת בתקשורת המיינסטרים הישראלית – הציבור בארץ כבר מזמן איבד את התמימות שלו…

כותרות העיתונים הבוקר דיווחו בתדהמה על “פרשת סחר בסם האונס שמסעירה את צה”ל” – בבסיס ההמולה עומד נגד, המשרת ב”תפקיד רגיש” שנעצר בחשד לסחר ושימוש של GHB – “סם האונס” אותו הוא דאג להפיץ לעשרות אזרחים.

על פי הדיווח, אתמול עוכב לחקירה גם קצין בדרגת רס”ן בחשד למעורבות בפרשה, אולם הוא שוחרר לביתו בתום החקירה.

השימוש במושג “סם אונס” הוא ראיה נוספת לבורות החמורה שהתקשורת המרכזית מעודדת בקרב הציבור בכל מה שקשור לנושא הסמים.

המונח “סם אונס” רק מדגיש עוד יותר את גישת ה-“סמים זה מוות”, “סמים זה רעל” ו-“פשוט אמרו לא!” שכבר חלפה מהעולם והוכחה כלא מועילה במאום.

הצמדת המילה “סם” (שמלכתחילה בעלת קונוטציה שלילית) למילה “אונס” עלולה לגרום לקורא התמים להאמין כי כל אדם המחזיק לתומו כמה גרמים של GHB זומם על ביצוע אונס אכזרי בצעירה מסכנה וחסרת אונים.

אבל האמת היא שהרוב המוחלט של האנשים הצורכים את “סם האונס” המדובר עושים זאת על דעת עצמם, מבלי לפגוע בזולת והם אפילו די נהנים מההשפעה שלו – וכן, גם בחורות…

כמה עובדות על “סם האונס” – GHB

למרות שה-GHB סונתז כבר בשנות העשרים, המחקרים הראשוניים לבדיקת השפעותיו על בני-אדם נערכו רק בשנות השישים בצרפת, על-ידי ד”ר הנרי לבוריט.

בעקבות זמן ההשפעה הקצר של החומר ומיעוט תופעות הלוואי שלו, נהגו לרשום את ה-GHB לשימושים רפואיים נרחבים – בין היתר כתרופה ליולדות להקלה בתהליך הלידה וכטיפול יעיל בבעיות שינה חריפות.

ראו עוד: על הידרו, קונספירציות ועיתונאים בורים

עד תחילת שנות התשעים נמכר ה-GHB באופן חוקי בחנויות ייעודיות כחלק מפורמולות משפרות ביצועים עבור ספורטאים.

עד היום יש מקומות מסוימים באירופה בהם משתמשים ב-GHB כחומר מרדים או לטיפול בבעיות אלכוהול שונות.

כאשר ה-GHB נצרך לבד, רמת הקטלניות שלו היא נמוכה מאוד באופן יחסי ומקרי מוות כתוצאה מנטילת הסם נחשבים לנדירים. צריכה מוגזמת של ה-GHB תגרום לבחילות והקאות מה שיקשה עוד יותר על נטילת “מנת-יתר”.

שתי הבעיות העיקריות בשימוש בחומר הן:

1. טווח המינון של ה-GHB הוא מצומצם מאוד- דבר שעלול לגרום להקצנה משמעותית של השפעותיו על הצרכן, במידה ונטל כמות קטנה מעבר למה שהגוף מסוגל להתמודד איתו.

2. שילוב עם חומרים נוספים (במיוחד עם אלכוהול) – עשוי להיות קריטי ולגרום לחולשת שרירים, סחרחורות ותופעות לוואי לא רצויות נוספות.

במקרים קיצוניים אף למוות.

להסביר במקום להפחיד

בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת יצאו הרשויות ובעלי אינטרסים במסע הכפשה כנגד צמח הקנאביס, מסע שנמשך עד עצם היום הזה – אולם השפעותיו, תודה לאל ולציבור המתפכח, כבר מתחילות להתמוגג במשך הזמן ובמקומות רבים בחברה המערבית החליטו לאמץ גישה יעילה ואחראית יותר לתופעת השימוש ב”סם”.

כחלק מ”מסע ההכפשה” נהגו לכנות את הקנאביס בשלל כינויים משעשעים כגון “יבול השטן” ו-“עישון מהגיהנום”. את חלק מההשפעות השליליות של הגאנג’ה תיארו אגב באופן דומה מאוד להשפעותיו של “סם האונס”.

במאי 2006 פרסם רענן בן-צור כתבה ב-Ynet אשר כינתה את הקנאביס כ-“גראס המוות” ומוכיחה אולי יותר מכל את הצורך הדחוף בשינוי התפיסה של כלי התקשורת בישראל לנושא הסמים.

אין לי שום אינטרס חלילה לעודד מישהו להתנסות ב-GHB, אבל רק בגלל שיש אחוז קטן של אנשים המנצלים את השימוש בחומר למטרות נלוזות, לא מצדיק את השימוש במושג “סם אונס” – כך לא מעודדים מודעות ציבורית בריאה לנושא!

ראו עוד: עזבו את מיסטר נייס גאי בשקט!
ראו עוד: פנייה לעיתונאי ישראל: היידרו זה לא סם – וקנאביס לא גדל במעבדה!