האשה והג’וינט – ראיון אישי עם סופיה טרוטוש ארגמן

הלגליזציה היא מהמטרות החשובות ביותר בעולם היום, המגזר הערבי צריך להצטרף למחאה ו’כוורת’ זה לא כזה להיט ● סופיה טרוטוש ארגמן, מי שהוציאה את יאיר לפיד מהארון הירוק, מדברת בראיון אישי ראשון ● “אנחנו מדינה של פחדנים ושמרנים. עם כל הכבוד לקנאביס הרפואי, רדיפת הצמח היא פשע נגד האנושות. קנאביס צריך להיות חוקי לא פחות מעגבניות.”

“אני לא רוצה לדבר על יאיר לפיד” – כך התחיל הראיון שערכנו עם סופיה טרוטוש ארגמן, מי שאחראית על התפוצצות פרשת לפיד והג’וינט. “הוא היה האמצעי, לא המטרה.”

לפני מספר חודשים אמרה סופיה: “אנחנו – האנשים שלגליזציה חשובה להם – מודעים לעובדה שזה סוד מאוד מאוד גלוי. כולם מעשנים, ואני מדברת על עורכי דין, טייסים, שופטים, שוטרים. כולנו מסתובבים כל הזמן באיזו ידיעה שזה בסדר לעשן, שזה רק עניין של זמן עד שזה יהפוך לחוקי. וכשאדם שכולנו יודעים שהוא עישן, הופך להיות בכיר בפוליטיקה הישראלית, אנחנו שמחים בזה. כי הוא אחד מאיתנו. אבל אז הוא הופך אותנו במחי פה לעבריינים ולאספסוף. זה מעליב”.

“הדברים שהוא אמר הרגיזו אותי מאוד,” אמרה לנו סופיה בכל זאת, אחרי שהתעקשנו. “זה שהוא אמר שבתי החולים הפסיכיאטריים מלאים בצרכני קנאביס היה מבחינתי הגבול למה שיכולתי לספוג. בשנתיים האחרונות אני עובדת במוסד מוגן לפגועי נפש ובצעירותי שירתתי בצבא בתחום בריאות הנפש. ראיתי בדיוק מי האנשים שנמצאים שם. מעולם לא פגשתי פגוע נפש שהסיבה למחלתו נגרמה בגלל קנאביס.”

יאיר לפיד והג'וינט
יאיר לפיד והג’וינט (התמונה מזוייפת. במקור היתה שם סיגריה…)

כזכור, בחודש פברואר השנה, פירסם אורי משגב, עיתונאי ‘הארץ’, מאמר בו סיפר על עדות שהגיעה אליו ולפיה – בניגוד לדבריו של שר האוצר לפיד, שאמר שמעולם לא עישן מריחואנה – יאיר הצעיר דווקא היה חזק בענייני עישונים.

“הגעתי אל לפיד ערב אחד עם ידיד מוזיקאי, שהיה חבר ילדות שלו מהגימנסיה. בפירוש באנו אליו כדי ‘להתארגן’,” אמרה סופיה, אז עדיין בעילום שם.

המאמר אמנם עורר מעט הדים, אך בעיקר בקרב תומכי הלגליזציה. כאשר חזר לפיד על השקר בשנית לפני מספר חודשים, החליטה סופיה לצאת מהארון והודיעה בגלוי: “עישנתי ג’וינט עם יאיר לפיד”. אמירה שהובילה בהמשך גם לעדויות נוספות של השחקן תומר שרון ושל סולן להקת ‘ג’ירפות’ גלעד כהנא, שטענו גם הם: יאיר לפיד עישן גם עישן.

סופיה טרוטוש ארגמן
לגליזציה היא מהמטרות החשובות ביותר בעולם היום – סופיה טרוטוש ארגמן

“לפיד פשוט הרים להנחתה,” היא אומרת. “זה לא עניין אישי נגדו, לא התכוונתי לתקוף אותו. הוא היה האמצעי כדי לקדם את נושא הלגליזציה והקנאביס הרפואי בישראל.”

העדויות החדשות של סופיה ושל תומר שרון הצליחו לגרום לסיפור לתפוס כותרות אך סופיה מרגישה שהרעש הציבורי נבע בעיקר משנאת המן ולא מאהבת מרדכי. “זה היה צהוב יותר ממה שדמיינתי שיהיה,” היא אומרת. “רבים מהמצטרפים לגל היו בעיקר נגד לפיד ופחות בעד לגליזציה.”

“גיליתי שיש אנשים שהמצב הנוכחי של חוק הקנאביס הוא דווקא נוח להם,” היא אומרת. “יש אנשים שיש להם הרבה מאוד כסף והמחירים הגבוהים של המריחואנה והחשיש לא מפריעים להם. נוח להם להיות מורמים מהעם. הם יכולים להרשות לעצמם את זה. אם יוציאו מחר את הענבים מהחוק, העשירים עדיין יוכלו לשתות את היין שלהם. המשטרה תרדוף את הקטנים ותעזוב את העשירים בשקט. חוקי האיסור יוצרים מעמדות בעם וזה אסון אמיתי.”

“גת נגיד, זה לא חוקי באירופה. זה נחשב לסם מסוכן. למה כאן זה חוקי? כי זה חלק מתרבות. אז אנשים צריכים להבין שקנאביס הוא חלק מתרבות. קפה זה סם בדיוק באותה מידה. יש גם צמחים רעילים שגדלים באופן חוקי – הרדוף הנחלים הוא חומר רעיל אך גדל בכל פינה ברחבי הארץ.”

“אין אפילו טיעון אחד נגד לגליזציה שמחזיק מים,” היא אומרת. “הגיע הזמן להביא את השינוי.”

בעקבות הסיפור עם לפיד, צצת לפתע לתוך קהילת הלגליזציה. ממתי את פעילה לקידום הנושא?
שנים רבות. כבר לפני 15 שנים ניסיתי להוביל מהלך של הסגרה המונית של צרכני קנאביס למשטרה. חשבתי שאם יבואו הרבה אנשים ויודו בשימוש המשטרה תבין שהיא לא יכולה לעמוד באכיפת החוק הזה.

לפני 15 שנה היה בעיתון “ידיעות תל אביב” טור בשם “ריאה ירוקה” של אחי, רון, וחברינו העיתונאי ירון טן-ברינק. שם נכתב פעמים רבות על עניין הלגליזציה. היינו מקדמים את הנושא, השתתפנו בהפגנות, פארק הירקון, “תנו צ’אנס לטראנס” וכד’.

מה את חושבת על קהילת הלגליזציה בישראל?
אחת הבעיות שלנו היא שאנחנו מפולגים. תומכי הלגליזציה וצרכני הקנאביס באים מכל הקשת הפוליטית וזה יוצר גם בעיות. אם אני, כמובילה במחאת הלגליזציה, מתחילה לדבר גם על עמדותיי הפוליטיות, שנתפסות כשמאלניות בציבור הישראל, מיד מתקבלות תגובות זועמות. זה עניין מאוד מורכב.

בעיה נוספת היא שאנחנו פחדנים ושמרנים. כולם מפחדים לצאת מהארון. בארה”ב המפורסמים נושאים את דגל הלגליזציה כמאבק תרבותי. בארץ, למעט דמויות בודדות, אין מי שסוחף אחריו את הציבור. אני יכולה להוציא מהארון הרבה מפורסמים, אני יכולה להגיד שעישנתי עם שמוליק קראוס ז”ל, אבל זה לא הקטע שלי. מה שכן, אני בהחלט מוכנה להזהיר את המפורסמים – אם מי מהם יעיז להתנגד ללגליזציה, אנחנו נפרסם עדויות עליהם.

ג'וזי כץ (ימין) ושמוליק קראוס בהמתנה בבית-משפט השלום
“עישנתי עם שמוליק קראוס ז”ל” – ג’וזי כץ (ימין) ושמוליק קראוס בהמתנה למשפט בגין החזקת 10 גרם חשיש

פוליטיקאים ואנשי ציבור שעישנו בעבר מוכרחים כולם לצאת מהארון ולצעוק לשינוי החוק הנורא הזה. צריך לעשות להם אאוטינג בלי בושה. אני ראיתי מאבטחים של השב”כ, החבורה הצמודה שאיבטחה את ביבי אחרי רצח רבין, הם היו מעשנים קבוע. היתה להם דירת מאבטחים כזאת והיו מעשנים שם כל הזמן.

עם זאת, מי שנמצא בקהילת המעשנים חושב שכולם מעשנים. זה לא נכון. כמו שלא כולם אוהבים את כוורת, למרות הנסיונות לגרום לנו לחשוב שכן… אלו שכן מעשנים, ה-15% אחוז האלה, לכל הפחות, כולם צריכים לצאת מהארון.

איך הנסיון שלך עם קנאביס?
התחלתי לעשן אחרי הצבא, בשנת 88′. היתה תקופה של ירוק מסיני וקצת חשיש. זה היה הרבה יותר פתוח אז דווקא. כולם עישנו, הרבה גידלו, לא היו בעיות כמעט. היה לנו בחבר’ה טייס שהיה מעשן קבוע והיה עולה על מטוס. בכיף ובלי שום בעיה. אני לא מעשנת היום באופן רגיל. אני לא מתארגנת ולא מחפשת, אבל אם מישהו מציע אני לא אומרת לא.

אבל החוויה הראשונה עם הגראס דווקא לא היתה טובה. היה איזה בחור שחשב שאם נעשן יהיה לנו כיף. לא חיבבתי אותו ונוצרה שם סיטואציה לא נעימה. זה גם היה חום ואני אוהבת ירוק. בגיל 21, 22, זה כבר היה טוב יותר.

מה היתרון הגדול של הקנאביס?
מה שטוב בקנאביס זה שהוא גורם לך לקחת את הדברים בקלות יותר. מה שאנשים מייחסים כ”פגיעה בזכרון” הוא למעשה היפטרות מהמחשבות והדאגות הלא-חשובות. אם יש משהו חשוב אז הגראס לא יגרום לך לשכוח אותו. הוא פשוט מזיז הצידה את הדברים הלא חשובים שמטרידים כל אחד מאיתנו לחינם יום יום. זה לא שאתה נהיה מטומטם, אתה פשוט פחות מוטרד ממה יגידו ואיך יחשבו. הוא מסנן את הבולשיט. סנן הבולשיט המושלם.

המפכ”ל אמר לאחרונה שלא מעניין אותו מי שמעשן ג’וינט במרפסת.
אז המפכ”ל אמר, אז אמר. מפכ”לים לפניו אמרו את זה גם כן לא פעם. זה לא מספיק. מאיפה הוא חושב שאני אביא את הג’וינט הזה? הרי אני צריכה לקנות אותו ממישהו? אז זה כן מעניין או לא מעניין? זה צריך להיות נתון לכל אדם להחליט מה הוא רוצה לעשן.

מה את חושבת על הקנאביס הרפואי?
קנאביס רפואי הוא קנאביס. אני לא כל כך אוהבת את הפטנט הזה כי אני רואה שאמנם הוא מועיל לרבים, אך הוא גם פוגע במטופלים עצמם שחיים בחשש שיקחו להם את הרשיון, או שלא מקבלים מספיק. המדינה מתייחסת אליהם בצורה נוראית. הם חוששים מ”זליגה”. ומה עם הזליגה של המורפיום? חומר ממכר קשות. בזה אין סחר בלתי חוקי? בוודאי שיש. זה גועל נפש. וכמובן – פוגע באלו שמשרד הבריאות לא מאשר להם שימוש בצמח. מי הם שיקבעו? מה זו הסלקציה הזאת?

יש מתיחות מסויימת בין תומכי הלגליזציה למטופלים בקנאביס רפואי…
זה הפרד ומשול קלאסי. המדינה אשמה. הם מחלקים את המדינה לכאלה עם רשיונות וכאלה בלי. מצד אחד הקנאביס הרפואי הוביל את הנושא לקדמת הדיון הציבורי וזה מצויין. מצד שני, הציבור הרחב מבין מזה ש”מי שצריך מקבל” וממשיך להיצמד להתנגדות להתיר את השימוש לכולם. זה עניין מאוד מורכב.

בשורה התחתונה, ויסלחו לי החולים שליבי איתם ואני עוזרת לרבים מהם, הפתרון היחיד הוא הלגליזציה. המאבק לחופש לא ייפסק. אפילו אם זה יהיה כאן כמו בסן-פרנסיסקו וקליפורניה, שם מקבלים אישור מרופא ב-5 דקות, זה לא יספיק. המדינה לא צריכה להתערב. אני רוצה לגדל עגבניות, חצילים, אבוקדו או קנאביס – למדינה לא צריכה להיות יד ורגל בעניין הזה. לא פגעתי באף אחד. למה אנשים צריכים להתעסק עם דילרים ועולם תחתון?

מתוך ההפגנה למען לגליזציה שנערכה בחודש מאי 2010
פעילי לגליזציה מפגינים

המתנגדים אומרים שזה מאבק “לא חשוב”, משני…
הלגליזציה היא אחת המטרות החשובות ביותר בעולם היום. אין כמעט מאבק חשוב יותר. יש כאן עליהום על אנשים ופגיעה חמורה בזכויות הפרט. אנשים חשודים באופן אוטומטי ואלו שנתפסים, נהרסים להם החיים. אנשים יצירתיים, בעלי פוטנציאל, כאלו שהיו יכולים להיות מובילי תרבות ומנהיגים פוליטיים, נעצרים על לא עוול בכפם וחייהם נהרסים. הרדיפה הזאת של 15% אחוז מהאוכלוסיה פוגעת בכל הישראלים. כל אחד ואחד מאיתנו נפגע מזה. כלל האנושות נפגעת מזה.

יתרה מזאת, גם אלו שכלל לא נתפסים – הם חיים בפחד תמידי, בחשש קבוע, גם אם בתת-מודע. יש ענן שחור שמרחף מעל אנשים שחיים בשקר ונאלצים להתבייש בעובדה שהם צורכים חומר מסויים שעושה להם להרגיש טוב. אם אתה נאלץ לפגוע באמת שלך כי אתה חי בפחד, אז אתה לא יכול לפרוח באמת. כל דבר שקורה לך בחיים מושפע מזה. גירושין, תאונת דרכים – אתה אשם תמידי ומוגדר כמסומם.

בקהילת הלגליזציה ניתן למצוא בעיקר גברים. מה דעתך על זה?
האמת שאני לא מבינה את הנשים. אתן מעשנות ושותקות. לנשים יש השפעה אדירה. הרבה מן המאבקים שהצליחו, הצליחו בגלל שבראשן עמדה אישה. לציבור קל יותר להקשיב להן. חבל שהן מתחבאות.

כפעילת שלום, את יודעת לספר על הרגלי העישון של המגזר הערבי?
מכירה בהחלט ואף אגיד שחלק חשוב מאוד בקידום נושא הלגליזציה יכול וצריך לבוא מהמגזר הערבי בישראל. הם מוכרחים לפעול יחד איתנו בדרך הזאת. הם אמנם מפחדים בטח יותר מאיתנו אבל אם היה חיבור בסגנון “מעשנים למען השלום” זה היה יכול להיות נפלא.

מה דעתך על סמים באופן כללי?
מי שמכיר את הגראס ומי שהתנסה בו יודע היטב שאין בו נזק. בעיקר אל מול סמים אחרים, למרות שאין מה להשוות. הסמים הם לא אלו שגורמים לנזק, זה האנשים שמשתמשים בהם, האופי שלהם. מעולם לא הרבצתי לאף אחד בגלל אלכוהול. מי שרוצה לשבת ולעשות הרואין ולא לעבוד, יצטרך להתמודד עם ההשלכות של מעשיו. כך או כך, הטיפול במשתמשי סמים לא צריך להיות בעזרת אכיפה ומשטרה.

חיפוש אלכוהול
נלחמים בסמים – נלחמים באנשים

את רואה עצמך כמובילת המאבק ללגליזציה בישראל?
אני מדברת ממקום יותר “סאחי” ולכן זה יעיל מאוד כשבאים להסביר לציבור. אחד הדברים שקשה לי זה שחברי הקהילה מציעים לי לעשן, מביאים לי פרחים. אם אני אעשן אני אהיה רגועה ומבסוטה ואולי זה ייפגע לי במאבק. אל תביאו לי פרחים.

האמת היא שכל חיי ראיתי עצמי כפעילת שלום בעיקר. אבל יש כל כך הרבה אינטרסים בפעילות הזאת וזו נהייתה תעשייה ממש. בלגליזציה יש לי המון השפעה, מדברים איתי, אני מצליחה להזיז דברים.

את לא מסתירה שאת מעשנת?
הילדים שלי יודעים וההורים שלי יודעים. אני לא מסתירה את זה, זו לא בושה. לא חושבת שצריך לעשן ליד ילדים, אבל אין מה להכחיש. הקנאביס עזר לי מאוד בלידה ובכלל בחיים.

ספרי לנו על איזו חוויה מעניינת הנוגעת לנושא.
בעבר הייתי סגנית מנהלת בסניף של חנות ACE קנה-ובנה וכל העובדים בחנות היו עושים הפסקות עישון באופן קבוע. במהלך הזמן התברר שהסניף שלנו הוא הסניף המצליח ביותר. למה? כי הלקוחות היו מרוצים מהשירות האדיב, מהחיוכים של העובדים שהיו הרבה יותר סבלניים. המכירות עלו. הסניף הזה הפך לחנות המצליחה ביותר וקיבל ציונים לשבח. לקנאביס יש חלק בזה ללא ספק. כמובן שאיש ממנהלי ACE לא ידע שזה העניין, אבל הם בהחלט היו מרוצים מהעלייה בהכנסות.

צפי לעתיד?
זה תלוי רק בנו. מדינת ישראל יכולה להפוך למדינה מתקדמת ופופולרית. אני מקווה שתוך שנתיים-שלוש הלגליזציה תגיע. אנחנו אלו שמשלמים מיסים, אנחנו אנשים טובים, לא עבריינים ולא טרוריסטים. יש למשטרה מספיק במה להתעסק פה. מה שקורה כאן זה פשע נגד האנושות. המסר שלי הוא ברור: לא לפחד כלל!

לסופיה יש גם תכניות לעתיד. מעבר לרצון הכנה להוביל את תנועת הלגליזציה בישראל, היא גם רצה בימים אלו במקום החמישי ברשימת “עיר ללא גבולות” בבחירות המקומיות בתל אביב ומתכננת להיכנס גם למגרש של הגדולים בעתיד הלא רחוק. “אני מקווה שבבחירות הבאות לכנסת כבר אהיה חלק מכוח פוליטי משמעותי,” היא אומרת.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר