לנפץ מיתוסים (או איך הקנאביס הציל את חיי)

עו”ד ליאור פרי מנסה לנפץ את שני המיתוסים הכי מעצבנים של מתנגדי הקנאביס ● על הדרך הוא גם יחשוף לראשונה איך הקנאביס הציל את חייו ● לקרוא ולשנן לקראת הויכוח הבא עם מתנגדי הלגליזציה הבורים

מאת: ליאור פרי

במאמר צנוע זה אנסה להשיב לשתי הטענות הכי נפוצות והכי מעצבנות שאני שומע מאלו שמתנגדים ללגליזציה של הקנאביס, טענות שמושמעות בדרך כלל ע”י כאלו שמעולם לא ניסו קנאביס (או כאלו שניסו אבל מתביישים להודות בכך עד כדי הדחקת והכחשת העובדות).

ליאור פרי
עו”ד ליאור פרי

כאשר אני מנהל וויכוח עם מישהו שמאמין באמת ובתמים שהקנאביס צריך להיות מחוץ לחוק, אני כבר רגיל לשמוע את שתי הטענות המעצבנות האלו. האחת, הקנאביס גורם נזק. השניה, זה קרש קפיצה, היום קנאביס, מחר הרואין, מחרתיים אתה מוטל מת בצידי הדרך, לא לפני ששדדת שתי זקנות כדי לממן את הקוקאין, הרואין וקראק שלך.

קנאביס גורם לנזק?

אז בואו נתחיל עם סוגיית הנזק. אני לא בטוח שמבחינה מדעית הטיעון הזה נכון. יש כל מיני מחקרים שנויים במחלוקת שטוענים שקנאביס פוגע בזיכרון, באינטליגנציה, בפוריות וכו’. אבל יש גם הרבה מחקרים שטוענים שקנאביס מסייע מאד בהמון מקרי מחלות (ועובדה שמשרד הבריאות נותן התרי קנאביס ושמדינת ישראל מספקת ללמעלה מרבבת חולים קנאביס רפואי). חוץ מיזה שאין מחלוקת שהקנאביס כיף, עושה טוב לבן אדם, משפר מאד את חיי המין שלו, מרגיע, מקל על כאבים, עוזר במצב של דיכאון, פותר בעיות חוסר רעב ועוד המון סגולות טובות עד נפלאות. אז אם מדובר בצמח טבעי שיש לו גם תכונות שליליות (אולי) וגם תכונות חיוביות (בטוח) מי אנו בני האדם שנוציא אותו אל מחוץ לחוק (להבדיל אגב מסיגריות, חמאה, שיזוף יתר ושאר דברים שחוקיים אבל יש להם רק תכונות שליליות).

אבל בואו נעזוב את הוויכוח המדעי. בואו נצא מתוך הנחה (מוטעית לדעתי) שהקנאביס אכן מזיק. עולה השאלה הבסיסית – האם לנו כחברה מותר להוציא משהו אל מחוץ לחוק, למרות שהוא מהנה, כיפי וטוב, רק בגלל שהוא מזיק למשתמש בו? לדעתי, במדינה תרבותית, מתקדמת, נורמלית, שדוגלת בכבוד האדם וחירותו ובזכויות הפרט, אין כל זכות חוקית להוציא אל מחוץ לחוק משהו שגורם לנזק או לסכנה למשתמש בו. רוצה אדם לסכן את בריאותו, שיבושם. רוצה אדם להסתכן במשהו לא בריא שמענג אותו, איזו זכות יש לנו למנוע זאת.

גם זה בטח יעניין אותך

תסתכלו סביבכם, כמה הרבה דברים לא בריאים, אפילו מזיקים, יש לנו בחברה, ולרגע לא נעז להעלות על הדעת להוציאם אל מחוץ לחוק. נתחיל עם סיגריות. מידי שנה מתים מיליוני בני אדם ברחבי העולם כתוצאה מנזקי הסיגריות, ובשום מדינה (חוץ מבוטן, נסיכות הינדית זעירה בהימלאיה) הסיגריות אינן מחוץ לחוק. לא ידוע לי על אדם אחד שנפטר בעולם עקב נזקי הקנאביס. אותו הדין לגבי אלכוהול, הסם ההרסני, המסוכן, שהשפעתו רעה פי כמה וכמה מקנאביס, ועדיין אנחנו מסתכלים על מדינות מוסלמיות קיצוניות שבהן האלכוהול לא חוקי כעל מדינות חשוכות. אבל יש עוד המון המון מוצרים לא בריאים, מזיקים, הרסניים, שאנו לרגע לא נחשוב להוציא אותם מחוץ לחוק. חמאה למשל, מיונז, סטייק רב שומן (שהפקתו כוללת התעללות בחיה אומללה על לא עוול בכפה) ממתקים, שוקולד, אפילו קפה יש הטוענים שהוא לא בריא. למעשה, אם נוציא את כל מה שמזיק / לא בריא מחוץ לחוק, במקרר שלנו נמצא לכל היותר כמה סוגי ירקות אורגניים (כמובן שכל הירקות עמוסי הכימיקלים מזיקים) ואולי גם עדשים וקינואה אורגנית. כל דבר אחר, תמצאו בו דבר מה מזיק. אם מותר לאדם לאכול מנה שווארמה עם כמה נתחי שומן כבש (ולקנח בשלוש בירות צוננות וסיגריה של אחרי הארוחה) למה שלא נרשה לו לעשן ג’וינט קטן שבטוח מזיק הרבה פחות?

ראו גם: קנאביס הוא החומר הכי פחות מזיק מבין שלל חומרים נפוצים

אבל בואו נעבור שלב אחד קדימה יותר. אנו גורמים לעצמנו לנזק לא רק בצריכת מוצרים מזיקים. הרבה מהמעשים שאנו עושים מזיקים לנו, או מסכנים אותנו. להשתזף יותר מידי בשמש, לעבוד יותר מידי, לקיים יחסי מין, לקפוץ בנג’י, לנסוע על אופנוע, לרוץ מרתון, לנסוע באופניים, לטפס על הרים, לעשות סנפלינג, לעשות סקי, כל אלו, ועוד אלפי פעילויות אחרות הן מסוכנות, או לא בריאות, או כאלו שעלולות להיות מזיקות. כפי שאנו לא אוסרים על אנשים להשתזף, למרות הסיכון לסרטן העור, וכפי שאנו לא מוציאים את הסקי אל מחוץ לחוק, למרות הסיכוי הגדול להיפגע, למה דווקא את הקנאביס האומלל, שלא מזיק לאף אחד כנראה, הוצאנו אל מחוץ לחוק???

וטענה אחרונה בעניין הנזק. תסתכלו רגע על המאבק המטורף במדינת ישראל כנגד הקנאביס. אותם אנשים שרוצים לגרום לי לא להזיק לעצמי ע”י עישון קנאביס, האם המאבק שלהם לא מזיק לי הרבה יותר מהקנאביס עצמו? נניח שאכן הקנאביס מזיק, מה ההיגיון להזיק לאותו אדם שמעשן קנאביס, נזק הרבה יותר גדול על ידי רדיפתו? בלי שנדע בדיוק כמה, אם בכלל, הקנאביס מזיק למשתמש בו, אין ספק שפתיחת תיק פלילי לאדם שעישן קנאביס גורמת לו ליותר נזק. חייל שעישן קנאביס במהלך חופשה, מוצא עצמו בכלא, אחר כך מודח מהיחידה המובחרת בה שירת, ומסיים את שירותו כג’ובניק. הנזק שהרדיפה ההזויה גרמה לו אדיר. גם סטודנט למשפטים שלא מתקבל ללשכת עורכי הדין כי במהלך לימודיו (או חמש שנים לפני כן!) נתפס עם ג’וינט, מגלה שהנזק מהתיק הפלילי גדול עשרות מונים מהנזק שהקנאביס גרם לו, אם בכלל גרם. בקיצור, אותה חברה שרוצה לגרום לאנשים לא להזיק לעצמם על ידי שימוש בקנאביס, גורמת לו לנזק הרבה יותר גדול בהליכים הפליליים שהיא מנהלת נגדו.

ראו גם: שוברים את המיתוסים – העובדות על הסכנות הבריאותיות בצריכת קנאביס

ונקודה למחשבה בטרם נעבור לטיעון השני – נניח ואכן הצלחנו לשכנע ו/או לגרום לאדם לפחד מהחוק הפלילי ולהתרחק מהקנאביס. מה האלטרנטיבה ? האם אדם שחטף חצי שנה מאסר על תנאי, למד את הלקח, ועכשיו הוא לא מעז יותר לעשן קנאביס, האם עכשיו הוא יעבור לקינואה אורגנית וטופו טבעי בכל פעם שבא לו לנקות את הראש ? לא ולא. הוא יעבור לאלכוהול (במקרה הטוב) לסמי פיצוציות שעוד לא הוצאו אל מחוץ לחוק (במקרה הפחות טוב) או לתחליפים מאולתרים כמו הסנפת ריטלין, הרחת טיפקס וגז מזגנים (במקרה הכי גרוע). כמו שאומרים, הניתוח הצליח, החולה מת.

קנאביס הוא קרש קפיצה לסמים קשים?

עכשיו נעבור לטיעון המקומם והמעצבן השני. הקנאביס הוא קרש קפיצה. מתחילים בקנאביס, מגיעים להרואין. היום זה ג’וינט, מחר זה המזרק. מדובר בטיעון שמעולם לא הוכח. יש לי הרבה מאד חברים שכבר עשרים ושלושים שנה מעשנים קנאביס. אף אחד מהם לא ניסה מעולם הרואין, לא גילה עניין בקראק ולא ניסה להשיג קוקאין. רוב מעשני הקנאביס, טוב להם עם הקנאביס. הם אוהבים אתה קנאביס, ומתנגדים נמרצות ונחרצות להרואין לא פחות מאלו שלא מעשנים קנאביס. הקנאביס הוא לא קרש קפיצה לשום סם אחר, ואין שום קשר בין הקנאביס, צמח טבעי, אקולוגי, בעל תכונות חיוביות רבות, המשמש את החברה אלפי שנים לצורך אלפי שימושים שונים, לבין כל מיני סמים איומים שהומצאו במעבדות. כפי שלא כל מי שמתחיל עם בירה עובר לשתיית אבסינט או כוהל מזוקק 95 אחוז אלכוהול, כך גם לא כל מי שמעשן קנאביס עובר להרואין ודומיו.

למתנגדי הקנאביס יש טיעון גם נגד זה. “אף אחד לא מתחיל עם הרואין. מתחילים עם קנאביס, וכשזה מפסיק לרגש מנסים הרואין”. אז גם טיעון זה אינו נכון. לא בטוח שכל מי שלוקח הרואין התחיל דווקא בקנאביס, אבל באותה לוגיקה גם אפשר לטעון שאף אדם לא מייד שודד.הוא קודם לומר ללכת, אחר כך לומד לרוץ, ורק כשהוא יודע לרוץ הוא שודד זקנות ובורח.אז אולי נוציא את ההליכה והריצה אל מחוץ לחוק ? אם באמת מתנגדי הלגליזציה מאמינים שהמעבר להרואין נוצר כאשר הקנאביס כבר לא מרגש, אז הפתרון הוא להשקיע בקנאביס, ובכך לדחוק את ההרואין. אם המדינה תדאג שקנאביס באיכות גבוהה יהיה זמין, חוקי ובמחיר סביר, או אז אנשים לא יחפשו דברים אחרים. לו כל הקנאביס בשוק יהיה חזק כמו הקנאביס הרפואי המעולה שמשרד הבריאות מספק, אנשים אולי לא ישתעממו ולא יפסיקו להתרגש ממנו כל עם מחדש. חוץ מיזה,אם אתם כל כך רוצים למגר את ההרואין, קוקאין, קראק, אל. אס. די ודומיהם, הפתרון הכי הגיוני זה דווקא לעשות את הקנאביס התמים והטוב לחוקי. קודם כל, כי רוב חובבי הסמים יעדיפו סם חוקי וזמין על פני סם מסוכן ולא חוקי. חוץ מיזה, ברגע שהמדינה תפסיק להגיש מידי שנה עשרות אלפי תיקי קנאביס לבתי משפט, ברגע שאלפי שוטרים יפסיקו לרדוף צרכני קנאביס בשמורות טבע, בבתים פרטיים ובמסיבות, יהיה הרבה יותר משאבים להלחם בסוחרי ההרואין (ובאותה הזדמנות גם בגנבים, אנסים ושאר פושעים). שורה תחתונה. אם הטיעון שלך הוא שקנאביס מהווה קרש קפיצה להרואין, תלחם בהרואין לא בקנאביס.

איך קנאביס הציל את חיי

וכפי שהבטחתי, ברצוני לספר לכם סיפור יוכיח שהקנאביס גם יכול להציל חיים. בשנת 1988 טיילתי בנפאל, בטיול של אחרי הצבא, טרק בהימלאיה וכל זה. שם גם גיליתי לראשונה את נפלאות הקנאביס. אחרי טרק ממושך בהימלאיה, הייתי אמור לנסוע לדרום המדינה, לאזור המדברי של נפאל. הייתי אמור לקחת אוטובוס לילה לעיירה בגבול עם הודו, שם המתין לי אבי, שבאותה תקופה עבד בנפאל. בערב, כמה שעות לפני הנסיעה, פגשתי ברחובות קטמנדו, את קווין, בחור אנגלי שבמהלך הטרק בהרים יצא לנו להתיידד. הוא סיפר לי שלמחרת בבוקר הוא חוזר ללונדון, ושיש לו שקית מלאה גראס שהוא רוצה לטחון כמה שיותר ממנה עד טיסה, כי הוא מפחד לקחת את זה איתו למטוס בגלל הבדיקות הקפדניות בשדה התעופה בהיתרו. מייד הצטרפתי אליו לישיבה בחדרו במלון, גם כדי לעזור לו לטחון את הקנאביס (חב רטוב שכמוני) וגם מתוך תקווה שמה שהוא לא יסיים הוא יתן לי.

ישבנו כמה שעות בחדר לו, הרבצנו ג’וינטים, צ’ילומים, היה אחלה. לצערי קווין לא השאיר לי חומר, כי בשלב מסוים כשכבר לא היינו מסוגלים לעשן יותר מרוב שהיינו מחוקים, הוא הוציא גזייה קטנה, בישל מרק עגבניות מאבקה, הוסיף למרק את כל הגראס והציע לי ארוחת גורמה של מרק עגבניות מיוחד. הטעם היה דווקא בסדר, הזכיר לי מרק עגבניות עם יותר מידי אורגנו, ההשפעה היתה קטלנית, קמתי למחרת בבוקר שפוך לגמרי, ורק אז נזכרתי שפספסתי את האוטובוס שלי. קווין אגב כמעט איחר לטיסה. בלית ברירה לקחתי את אוטובוס הבוקר לאותה עיירה בדרום. במהלך הנסיעה קללתי כל הזמן את קווין ואת המרק שלו שבגללם החמצתי את האוטובוס. אבא שלי היה מודאג בטירוף כשהגעתי באיחור של 12 שעות (אז עוד לא היו טלפונים סלולרים, ובנפאל לא היו טלפונים בכלל). כשהגעתי הסתבר לי למה הלחץ היה כל כך גדול. אוטובוס הלילה שיצא מקטמנדו התדרדר לתהום, חלק גדול מנוסעיו נהרגו. כשאבא שלי שמע זאת הוא היה בטוח שאני בין הנוסעים שנפגעו.

כשהגעתי אליו באיחור עצום הוא הודה לבורא עולם על זה שלא עליתי לאוטובוס אליו הייתי מיועד לעלות. אני מצידי הודאתי לא רק לבורא עולם אלא גם לקווין ולקנאביס שלו, שהצילו את חיי.

אז בנימה אופטימית זו…….

עוד מעו”ד ליאור פרי:
ההצגה חייבת להימשך
עולה עולה, כמה זה עולה לנו?

הכותב הוא עורך דין הפועל למען הליגליזציה של הסמים הקלים (אלו שקל להשיג אותם) ומעניק ייעוץ וסיוע משפטי למי שבכל זאת נתפס.

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר