השאכטה שלי עם אבא / בועז רביד

בועז (שם בדוי) גדל במשפחה חרדית בירושלים, עם חזרתו בשאלה הוא עזב את הבית והיחסים בינו לבין אבא, ראש “כולל” מוכר בעיר עלו על שרטון – עד שערב אחד בלתי נשכח יצא להם ממש במקרה לשבת יחד על ג’וינט…

זה התחיל כמו לילה רגיל בתקופה האחרונה. מסיבה באחת מדירות הסטודנטים של חצר פיינגולד. אני עם ביני ויהלי, אחרי 4 צ’ייסרים של עארק, רוקד להנאתי וחושב איך אני גורם ליעל החמודה לסיים איתי את הלילה.

חצר פיינגולד
חצר פיינגולד


2:25 מקבל הודעה ממספר לא מוכר: “ער? אבא”. אני יוצא מהמסיבה ומתקשר לאבא, הוא מספר לי שהוא פה, בירושלים, במרכז העיר עם וולך, אברך בן 30, חברמן כזה, שמעריץ את אבא שלי ומבלה איתו המון. קבענו להיפגש ברחוב הלל. כמה דקות עברו, הם מחנים את הרכב ליד פיצה צ’ילי ומספרים שהם חוזרים מהבית של אבא של וולך שחולה בסרטן, לאחרונה מצבו החמיר והם נסעו לעשות לו ערב שמח עם מוזיקה חסידית ואלכוהול, עכשיו הם בדרכם לכותל. אבא היה נראה במצב רוח טוב ומשוחרר, וסיפר שהוא אחרי כמה כוסות ויסקי, תוך כדי שהוא נועץ מבט משתאה ברחוב השוקק עשרות בליינים צעירים שעה מאוחרת כזו. בלי שאבא שם לב הזכרתי לוולך שלפני חצי שנה הוא הבטיח לפנק אותי בקצת רפואי מאבא שלו בתמורה לכך שאשב ללמוד איתו קצת גמרא מידי פעם, הוא חייך.הם שיכנעו אותי לבוא איתם לכותל, ואני בלב משלים עם העובדה שהלילה התלתלים של יעל כבר לא ירקדו לי על הכרית. בכותל אמרתי לוולך שאני מעדיף להישאר ברכב, הוא ביקש שאבוא בכל זאת, רק בשביל לשמח את אבא. הסכמתי, גם עלי זה עדיין עובד.

ראו עוד: איך קנאביס הציל לי את החיים / יהונתן וינברג

2:53 נכנסתי לכותל, אבא צמוד לקיר, מתפלל. באחת הפינות נתקלתי באורציון, חבר מהמכינה להשלמת בגרויות שחזר בתשובה, יושב ולומד גמרא עם מישהו. חיבקתי אותו לשלום והוא הציע לי להצטרף אליהם ללמוד. העובדה שאני צריך להעביר פה עשר דקות בחוסר מעש, בצירוף הבטחה ישנה לאורציון ללמוד איתו, גרמה לי להסכים. התיישבתי איתם, הם למדו “דף היומי” ממסכת שבת. לקח לי רגע להכנס לעניינים, בכל זאת חמש שנים לא פתחתי גמרא, אבל מהר מאד מצאתי את עצמי מסביר להם בהברה ליטאית את הברייתא שהגמרא הביאה כראייה למימרא של רבי יוחנן. אחרי כמה דקות אבא מתקשר לשאול איפה אני, הסברתי לו, והוא הגיע. אורציון הזמין גם אותו להצטרף אלינו והביא כיסא נוסף. המשכתי להסביר להם איך הגמרא דוחה את הראייה מהברייתא, כאשר פתאום אבא מוריד את הראש ומתחיל למרר בבכי . השתתקתי, קצת מביך, אורציון וחבר שלו מסתכלים עלינו במבט כזה כאילו הם רואים את הסוף של “ארמגדון”. אחרי חמש דקות נוספות של לימוד, תוך כדי שאבא גם מראה את כשרונו כמגיד שיעור דף היומי, וחזרנו לאוטו. נסענו לכיוון הבית שלי. כשהתקרבנו, הזמנתי אותם לקפה או עארק, הם זרמו.

שנים לא התעסקתי בעניין - דף גמרא
שנים לא התעסקתי בעניין – דף גמרא

3:34 אבא יושב על המיטה בחדר שלי, וולך על הכורסא, הוא מסתכל על החדר שלי ומציין בקצת קנאה, “אתה יודע לחיות את החיים אתה? אהה?”. הבאתי לאבא כוסית ערק גת. וולך שאל איך זה ללמוד גמרא אחרי כזה הרבה זמן, אמרתי לו שהעיקר שאבא התרגש, והזכרתי לו שוב שאני ממש אשמח ללמוד גם איתו גמרא בתנאי שהוא יסדר אותי מהרפואי של אבא שלו. הוא ניסה להתחמק, בטענה שאם הוא יתחיל לקחת מאבא שלו קנאביס הוא יתפתה למכור. אט אט השיחה התגלגלה לנושא של סמים ומריחואנה רפואית, תוך כדי שאבא מראה התעניינות הולכת וגוברת בנושא. סיפרתי לו שלפני שבוע, שהייתי אצל סבתא שלי, הצעתי לה לעשן קצת בגלל שהיא התלוננה שהיא סובלת מכאבים כל היום. בעדינות רמזתי לו שגם אני מעשן לי פה ושם ג’וינט, והוא דווקא לקח את זה סבבה. אחרי כמה דקות של דיבורים על סמים, אבא שואל פתאום: “יש לך עכשיו פה סמים?”. אני עונה בחיוב, והוא בעקבות השחרור של האלכוהול, בנוסף לכך שהוא נמצא עם הבן החילוני שלו, אומר ברצינות, “יאאלה, תכין לי איזה ג’וינט, נראה מה זה”. אני קצת בהלם, ווולך, שבסתר ליבו מבסוט על ההזדמנות לראות את הראש-כוילל שלו לוקח שאכטה אומר לי: “רק שלא תמסטל לי את הראש-כוילל”. אני מתחיל להכין ג’וינט מחומר שקניתי השבוע, משהו טוב, שעושה את העבודה. וולך שואל אותי אם אני מעשן רק ג’וינטים או גם באנג. אני מוציא מהמגירה באנג ומסביר לו שאני פחות אוהב את זה, ושזה בעיקר בשביל החברה שבאים. הוא לוקח לי את הבאנג מהיד ומתחיל להסביר לאבא בפרוטרוט על הבאנג, ואיך מעשנים בו. הוא מספר שאחיו בן 19 שחזר בשאלה מעשן הרבה מהרפואי של אבא שלהם ולכן הוא מבין בנושא. סיימתי לגלגל את הג’וינט והדלקתי. וולך נותן לאבא טיפים אחרונים ומזהיר אותו לא לעשן יותר מידי.

גם זה בטח יעניין אותך
הכותל המערבי. צילום: ורה עציון
הכותל המערבי. צילום: ורה עציון

“אל תדאג, רק שתיים שלוש שאכטות”, אבא שלי מרגיע את וולך. הוא הכניס לפה ולקח שאיפה עמוקה. אני מצלם בראש את התמונה של אבא שלי, ראש כולל חרדי, בן חמישים, יושב על המיטה שלי עם ג’וינט ביד ומעשן חשיש לראשונה בחייו, ואני נודר לעצמי בלב לזכור את הרגע הזה לנצח.

אני יושב שם עם חיוך מרוח על הפנים חושב על המקומות ההזויים והמצחיקים שהמציאות לוקחת אותנו. אבא מעשן שאכטה אחרי שאכטה ומתלונן שזה לא משפיע עליו. הוא מסביר לוולך: “אני אומר לך הכל פסיכולוגי, זה לא באמת משפיע על אנשים, אני חכם וולך, אני יודע מה אני אומר”. אני מזכיר לאבא בעדינות שזה גם חומר רפואי ואפילו אבא של וולך מטופל בזה, ווולך מוסיף שאם לא הקנאביס, אבא שלו היה מת מזמן מהסרטן. אבא ממשיך לעשן וגפנר מדריך את אבא להחזיק את העשן כמה שיותר זמן בריאות, כדי שזה ישפיע יותר.אבא מסיים את הג’וינט. שאלתי אותו אם זה השפיע והוא ענה לי שגם אם הוא קצת מסטול זה בכלל מהאלכוהול, וחזר על הטענה שזה פסיכולוגי. הצעתי שפעם אחרת אכין לו ג’וינט בנייר סיגריה ואביא לו לעשן בלי שהוא ידע, הוא כנראה הבין שהג’וינט כבר משפיע עליו כי גם לזה הוא הסכים.

ראו עוד: אל תקראו לי נרקומנית! / נוית שטראוס סלמן

לאחר שסיימנו את הג’וני יצא לי ולאבא לערוך שיחה רצינית ונוגעת, דיברנו על דברים שמעולם לא עלו בשיחות קודמות ונגענו בנושאים שבחיים לא תיארתי לעצמי שייצא לי לדון עליהם עם אבא, זה היה רגע מכונן ביחסים שלנו, הייתי מאושר.

בתום השיחה העמוקה ליוויתי אותם בחזרה לרכב. בחדר מדרגות אני קולט את אבא שלי מתחיל לבדוק את עצמו אם הוא מסטול, הוא שואל אותי אם זה נראה שהוא מסטול ומנסה ללכת ישר על המרצפות.

4:42 אני נפרד מהם לשלום ושואל את וולך אם אוכל לבוא איתו לבקר את אבא שלו בפעם הבאה שהוא בירושלים. “אל תדאג”, הוא עונה לי ומחייך, “יש מספיק, אבא שלי מקבל 70 גרם בחודש, הכי הרבה בירושלים”.

ראו עוד: איך עושים לגליזציה / איתן נדלמן

המשך קריאה
Back to top button
x
Close

אופס!

אנא בטלו את חוסם הפרסומות כדי לצפות בתוכן באתר