הוא שורף תאים במוח, הוא פוגע בזיכרון, הוא עושה אותך עצלן, הוא ממכר ועוד ועוד מיתוסים מודבקים לצמח הקנאביס בכל יום. הגיע הזמן לשבור אותם.

במהלך העשור האחרון התרחשה קפיצה ענקית בכמויות המידע הנגיש לכל אדם בביתו והביאה עימה שינוי תודעתי רחב היקף שנגע בחלקים בכל כדור הארץ – האינטרנט וההתפתחות הטכנולוגית אפשרו לנו למצוא תשובה לכל שאלה ואמיתות שהיו בגדר טאבו במשך שנים עלו וצפו לפני השטח ועוררו את הציבור לכדי פעולה. תנועת המחאה החברתית של קיץ 2011 אמנם אינה עוד, אבל את חלק מתוצאותיה ניתן כבר להתחיל לראות – בראש ובראשונה באופי והרכב האנשים המרכיבים את הממשלה.

מתוך 120 החברים בכנסת ה-19, ישנם היום תומכים רבים יותר בקנאביס מאשר היו מאז ומעולם. נכון לעכשיו נראה שח”כ משה פייגלין עומד בהבטחתו לבוחריו ופועל במרץ לקידום רפורמות הן בתחום הקנאביס הרפואי והן בתחום הפסקת ההפללה. למעשה הפך פייגלין בתוך חצי שנה לאיש המזוהה ביותר בישראל עם נושא הקנאביס והצליח לגרום לרבים להקשיב בסבלנות לדבריו גם בשאר הנושאים בהם הוא עוסק. נראה שיש תקווה אמיתית לשינוי שיגיע כפי הנראה בקרוב, בתחילה בדמות התרה לרופאי משפחה ו/או רופאים מומחים לספק אישורים לשימוש בקנאביס רפואי ובהמשך גם בהפסקת הפללת צרכני הקנאביס ומיסוד התחום הפרוץ בחוק.

אז על אף שניתן לאמר שאם היו אומרים לנו לפני שנה שהיום תעמוד כבר הצעת חוק מוכנה להצבעה, כזו שתאפשר לכל רופא לתת אישור לשימוש בקנאביס ממש כמו בקליפורניה ועוד עם סבירות לא קטנה לרוב מנצח בהצבעה, היינו כמובן חותמים עליה – עדיין נראה שחלק נכבד מאוד באוכלוסיה ספוג משנים של תעמולה ממשלתית שקרית נגד המריחואנה והחשיש. סיפרו לנו שקנאביס מוביל לשימוש בהרואין, שהוא הורס את המוח, שהוא ממכר, שהוא דופק את הזכרון, שהוא גורם לסרטן, שהוא מוביל לתאונות דרכים, שהוא גורם לעצלנות ועוד ועוד מני סיפורים.

פעם אחר פעם, מחקר אחר מחקר, מתנפצים כל המיתוסים לרסיסים ואנו נותרים פעורי פה אל מול האבסורד שבמלחמה בקנאביס, כשהאמת נראית כל כך רחוקה מהמציאות. לפניכם רשימה של מיטב טענות המתנגדים ללגליזציה שמקפידים לחזור עליהן בכל הזדמנות (ר”ע יאיר גלר).

מנת יתר של מריחואנה

לא קיימת הוכחה שמישהו אי פעם מת ממנת יתר של מריחואנה. ניסויים שבוצעו על עכברים הראו כי היחס בין מספר הקנבינואידים (החומרים הפעילים בקנאביס) הנחוץ ליצירת מנת יתר למספר הדרוש להרעלה הוא 1:40,000. לשם השוואה, יחס האלכוהול בדרך כלל נע בין 1:4 ל-1:10 ומינון יתר של אלכוהול הורג כ-5,000 אנשים בשנה, אך מינון יתר של מריחואנה אף פעם לא גרם למוות.

ראו: האם מריחואנה ממכרת?
ראו: אלכוהול או קנאביס – אולי הגיע הזמן להחליף תחביב?

נזק מוחי

מריחואנה היא פסיכו-אקטיבית מכיוון שהיא מגרה קולטנים מסוימים במוח, אבל לא מייצרת רעלים שהורגים אותם (כמו אלכוהול), וזה לא מתיש אותם כמו שסמים אחרים עלולים לעשות. אין ראיות לכך שהשימוש במריחואנה גורם לנזק מוחי כלל ומחקרים שנערכו על ידי ד”ר רוברט הית’ (Robert Heath). אבל עבודתו של הית’ קיבלה ביקורת חריפה מהמכון לרפואה של האקדמיה הלאומית למדעים בשלושה סעיפי אישום עיקריים : גודל המדגם הבלתי מספיק שלה (רק ארבעה קופים), כישלונה לשלוט בהטיה ניסיונית, וזיהוי שגוי של מבנה מוח קוף רגיל בתור “פגום”.

ניסוי עדיף בהרבה שנערך על ידי המרכז הלאומי למחקר טוקסיקולוגי (NCTR) שכלל 64 קופי רזוס שנחשפו למינונים יומיים או שבועיים של עשן מריחואנה במשך שנה לא מצא ראיות לשינויים מבניים או עצביים במוחם של קופי הרזוס. מחקרים שיבוצעו על אוכלוסיות אנושיות יאשררו את התוצאות הללו, גם עבור משתמשי מריחואנה כרוניים (עד 18 ג’וינטים ליום) אחרי שנים רבות של שימוש. למעשה, בעקבות פרסום שני מחקרי JAMA בשנת 1977, איגוד הרפואה האמריקנית (AMA) הודיע ​​על תמיכתו בדקרימינליזציה של מריחואנה באופן רשמי.

בניגוד לפרסומת טלוויזיה משנת 1987 ששודרה בחסות השותפות למען אמריקה ללא סמים (PDFA), מריחואנה גם לא “משטחת” גלי מוח. בפרסומת, גלי מוח אנושיים נורמליים הושוו למה שהיו כביכול גלי מוח של ילד בן 14 מסטול ממריחואנה. אלה היו בעצם גלי מוח של חולה בתרדמת. ארגון PDFA שיקר בנוגע לנתונים, ונאלץ להוציא את הפרסומת מלוח השידורים כאשר החוקרים התלוננו לרשתות הטלוויזיה.

במציאות, למריחואנה יש השפעה שמגבירה במעט את פעילות גלי האלפא. גלי אלפא קשורים בדרך כלל למצב מדיטטיבי ורגוע אשר, בתורו, לעתים קרובות קשור ליצירתיות אנושית.

ראו: איך קנאביס מאט את הזדקנות התאים במוח
ראו: איך קנאביס מגביר את היווצרות התאים במוח
ראו: המריחואנה העצמית של המוח – המערכת האנדו-קנבינואידית

זיכרון

המריחואנה עשויה לפגוע בזיכרון לטווח קצר, אבל רק בזמן השפעתה. למרות שנראה שהמחקרים הסמכותיים על שימוש במריחואנה מסכימים כי אין ליקויים שנשארים לאחר ההשפעה, פגיעה מתמשכת בזיכרון לטווח קצר כבר צוינה בקרב מעשני מריחואנה כרוניים עד 6 ו-12 שבועות לאחר הפסקת השימוש.

ראו: בקרוב על המדפים – מריחואנה ללא השפעה על הזיכרון

בעיות לב

מקובל בחוגים הרפואיים כיום כי שימוש במריחואנה לא גורם לבעיות לב וכלי דם בטווח הארוך בקרב אנשים רגילים. יחד עם זאת, עישון המריחואנה גורם לשינויים במאפייני לחץ זרימת הדם בגוף, שעלול לסבך בעיות קיימות של לב וכלי דם כמו יתר לחץ דם, מחלות כלי דם במוח, וטרשת עורקים ולב. השפעות המריחואנה על לחץ הדם הן מורכבות ולא עקביות.

ראו: “פרח מריחואנה אחד ליום ותיפרדו מהתקפי לב לשלום…”

הורמונים

לא נמצא כי שימוש כרוני במריחואנה משנה את רמות הטסטוסטרון או הורמוני מין אחרים, למרות מסקנותיו של מחקר שבוצע על ידי ד”ר ר. ק. קולודוני (R.C. Colodony) בשנת 1974. שבעה מחקרים דומים בוצעו מאז, האחרון בהם על ידי ד”ר רוברט בלוק (Robert Block) באוניברסיטת איווה, ואף אחד מהם לא הצליח לשחזר את תוצאותיו של קולודוני. לעומת זאת, צריכת אלכוהול כבדה ידועה בהורדת רמות הטסטוסטרון.

נזקי פוריות

אין מחקר אמין שאי פעם הראה ששימוש במריחואנה פוגע במערכת הרבייה, או גורם לשבירת כרומוזומים. ד”ר גבריאל נחאס (Gabriel Nahas) הגיע למסקנה הפוכה בניסויים שביצע בראשית שנות ה-80, אך עשה זאת על ידי שימוש במבחנה (כלומר, במבחנות וצלוחיות פטרי) עם תאים של קופי רזוס. הטענה היחסית בלתי מוצדקת שלו כי שינויים אלה היו מתרחשים גם בגוף האדם קיבלה ביקורת מעמיתיו, ובשנת 1983 הוא התכחש לתוצאותיו.

מחקרים על אוכלוסיות אנושיות לא הצליחו להוכיח שמריחואנה משפיעה לרעה על מערכת הרבייה. בשנת 1988 מצא החוקר Wu יחד עם עמיתיו כי ישנו קשר בין שימוש במריחואנה וספירת זרע נמוכה אצל בני אדם זכרים. אבל זה מטעה, כי (1) לא הוכח שלירידה בספירת הזרע יש השפעה שלילית על פריון, ו-( 2) ספירת הזרע חזרה לרמות נורמליות לאחר הפסקת השימוש במריחואנה.

הטענות ששימוש במריחואנה עלול לפגוע בייצור הורמונים, במחזור חודשי, או בפוריות נקבות גם הן לא מוכחות ולא מבוססות.

ראו: קנאביס – ויאגרה טבעית לשיפור חיי המין
ראו: מריחואנה וסקס: שילוב קלאסי

המערכת החיסונית

מחקרים בעכברי מעבדה שהוזרקו להם כמויות גדולות במיוחד של THC מצאו כי למריחואנה (בכמויות גדולות כאלה) יש “אפקט דיכוי מערכת חיסונית” בעכברי המעבדה הללו, בכך שהוא באופן זמני מכבה תאים מסוימים בכבד הנקראים לימפוציטים ומקרופאגים. המקרופאגים האלה יעילים בלחימה בזיהומים חיידקיים, לא נגיפיים. אבל זה קורה רק בזמן ההשפעה. קיימות גם מספר ראיות לכך שמטבוליטים של מריחואנה נשארים בתוך הריאות עד שבעה חודשים לאחר הפסקת העישון, אולי משפיעים על המערכת החיסונית של הריאות (אך לא על ידי כיבוי התאים). בהיאמר זאת, רופאים וחוקרים עדיין אינם בטוחים שמערכת החיסון למעשה מושפעת לרעה במצבים מציאותיים מכיוון שאין מספרים שיכולים לתמוך ברעיון. למעשה, שלושה מחקרים הראו כי THC עשוי דווקא לעורר את המערכת החיסונית באנשים שנבדקו.

מומים מולדים

בניגוד לאלכוהול, קוקאין וטבק, מחקרים מראים שלא קיים קשר ברור בין שימוש טרום לידתי במריחואנה לבין מומים מולדים או תסמונת אלכוהול עוברית בבני אדם. למעשה, נמצא כי לשימוש במריחואנה בשליש השלישי יש השפעה חיובית על משקל הלידה. ידוע כי Delta-9-THC נכנס לשליה, ולכן מומלץ לאימהות לא לצרוך כמויות גדולות.

ראו: “תינוקות מריחואנה” – עישון מריחואנה או חשיש בזמן הריון איננו פוגע בעובר

סרטן

לעישון מריחואנה יש פוטנציאל מסויים לגרום גם לברונכיטיס ולסרטן הריאות, הגרון והצוואר, אבל באופן כללי זה לא שונה משאיפת כל חומר שרוף אחר המכיל פחמן מאחר וכולם מגדילים את מספר הנגעים (ולכן גם זיהומים אפשריים) בדרכי הנשימה שלך.

במחקר אמריקאי, שבדק חמשת אלפים צעירים במשך עשור, נמצא כי לא רק שעישון גראס אינו פוגע בריאות – הוא גם משפר את תפקודיהן. ההשערה: השיפור נגרם בשל השאיפה העמוקה.

לגליזציה של המריחואנה תגרום למעבר לבאנגים (טובים יותר) עם מים, מזון, משקאות וכדורי מריחואנה להיות פחות יקרים ויותר נגישים. עישון מריחואנה בבאנג מלא מים יצנן את העשן ויש סיבה להאמין שהוא יסנן חלק מהחומרים המסרטנים. אכילת או שתיית מריחואנה למעשה מבטלת את כל ההשפעות השליליות. בנוסף, מתקבל על הדעת שמתקן או תרסיס, יכול להיבנות בקלות ולהתעלות על הג’וינטים ביעילות, להתחרות בהם בהופעה ולשלוט על ההשפעות, ועדיין לא יזיק לגוף.

ראו: מחקר חדש קובע: הריאות שלך אוהבות מריחואנה

תאי שומן

אחד המיתוסים המופצים המגוחכים יותר הוא שמריחואנה נשארת בתאי השומן שלך ומאפשרת לך להישאר מסטול במשך חודשים. למרות ששמותיהם עשויים להיות דומים, ה-THC הפסיכו-אקטיבי (Delta-9-THC) שונה מהמטבוליטים (למשל, 11-OH-THC ו-11-nor) שהגוף שלך מפרק בכך שהאחרונים לא ימסטלו אותך. המטבוליטים הם אלה שנשארים בתאי השומן שלך ויופיעו בבדיקות סמים.

תסמונת חוסר מוטיבציה

תסמונת חוסר מוטיבציה מוגדרת כמצב שבו אדם מאבד את השאפתנות או המוטיבציה להשלים את המשימות שהוא בדרך כלל היה רוצה להשלים. הטענות שהועלו בשנות ה-60, ששימוש במריחואנה גורם לתסמונת חוסר מוטיבציה התבססו בעיקר על סטריאוטיפים. אך לאחרונה, מחקר שנערך על ידי ה-NCTR למעשה אישר את החשדות האלה בתנאים מסוימים – הוא מצא כי שימוש במריחואנה באופן עקבי יכול לייצר משהו דומה לתסמונת חוסר מוטיבציה בקופים בגיל ההתבגרות. יחד עם זאת חשוב לציין כי אין זה מוכיח שמריחואנה גורמת למתבגרים להיות אדישים או מדוכאים. התאוששות מלאה לרמות מוטיבציה רגילות נצפתה בדרך כלל בין חודשיים לשלושה חודשים אחרי הפסקת הצריכה. מסיבות שאינן ידועות, קוף אחד לא החלים באופן מלא. באופן מפתיע, הנכונות לעבוד הופיעה באופן שווה גם אצל הקופים שעישנו כל יום וגם אצל הקופים שעישנו בסופי השבוע. מחקרים אחרים לא הצליחו להוכיח תסמונת חוסר מוטיבציה בקרב מבוגרים, ולכן יש הרבה סיבות להאמין שהשפעה זו מתרחשת רק בעת שימוש בגיל ההתבגרות.

נהיגה

נהיגה בכל מצב שיכרות מוסיפה סיבוכים למה שכבר מסתכם במצב מתמיד של סכנת חיים. עם זאת, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים של ארה”ב (NHTSA) סיכמה את כל מחקריה באומרה כי “לא הייתה כל אינדיקציה לכך שהמריחואנה בעצמה הייתה גורם לתאונות קטלניות”, ועד כה האלכוהול היה ללא ספק “הבעיה הדומיננטית” הקשורה לתאונות.

המכון הוויקטוריאני לרפואה משפטית המחלקה לרפואה משפטית באוניברסיטת מונאש במלבורן, אוסטרליה מצא כי נהגים המשתמשים בקנאביס למעשה גורמים לפחות תאונות קטלניות מאשר נהגים שלא צורכים סמים, ולא סביר יותר שיהרגו או יפצעו קשה בתאונת דרכים מאשר נהגים אחרים. ניסוי אחד בדק נהגים תחת השפעת מריחואנה במסלול סגור וברחוב צפוף. הוא מצא כי האלמנטים המושפעים ביותר בנהיגה היו ריכוז וכושר שיפוט.

בניסוי שהשתמש בסימולטור נהיגה שבדק יכולת נהיגה בפועל לפי מספר הטעויות שנגרמו על ידי נהגים מפוכחים, שיכורים, ומסטולים נמצא כי מריחואנה, בניגוד לאלכוהול, לא משפיעה מהותית על יכולת הנהיגה. נמצא כי תוצאות אלו נכונות גם לגבי מינונים גבוהים אף יותר (בגבולות סבירים) ובקרב משתמשי מריחואנה לא מנוסים. למעשה, ההבדל המשמעותי היחיד שדווח על ידי הנבדקים המסטולים היה תפיסה שונה של הזמן, מה שגרם להם לנהוג בצורה יחסית איטית. במחקר דומה נמצא כי בנוסף מריחואנה פוגעת ביכולתו של הנהג לדאוג לגירויים היקפיים.

אחת התאוריות המנסות להסביר את הממצאים המפתיעים הללו היא שמשתמשי מריחואנה, במקרים הדורשים רצינות, בעצם מסוגלים “להפסיק להיות מסטולים” מרצון. מחקרים שהראו בעבר כי נהגים תחת השפעת מריחואנה גורמים ליותר תאונות באופן משמעותי מאשר נהגים מפוכחים הם בדרך כלל לא אמינים בגלל אחד או יותר מהסעיפים הבאים : (1) הם משתמשים בבדיקות סמים כדי לקבוע אם אדם מסטול או לא, והבדיקות מציינות רק שימוש במהלך 30 הימים האחרונים, (2) מספר מחקרים לא תוקנו עבור שימוש באלכוהול, או שאינם מספקים קבוצת ביקורת, ו-( 3) במחקרים רבים היו גם יחסית יותר נהגים מסטולים שנהרגו, אבל זה היה לא באשמתם וכאשר “חלוקת האשמה” של המשטרה נלקחה בחשבון, המריחואנה בדרך כלל לא הייתה אשמה בתאונה.

צפו: מבחן נהיגה למעשני מריחואנה
ראו: מחקרים מוכיחים: מריחואנה לא פוגעת בנהיגה. להפך!

אפקט “סם השער” / “סם מעבר”

שימוש במריחואנה לא נמצא לפעול בתור סם שער כניסה לשימוש בסמים קשים יותר. מחקרים מראים כי כאשר ההולנדים נתנו למריחואנה מעמד חוקי באופן חלקי בשנות ה-70, השימוש בהרואין וקוקאין ירד באופן משמעותי, למרות עלייה קלה בשימוש במריחואנה. אם תאוריית קרש הקפיצה הייתה נכונה, השימוש היה צריך לעלות ולא לרדת. במציאות, נראה כי שימוש במריחואנה נוטה לשמש תחליף לשימוש בסמים קשים ויחסית מסוכנים יותר כמו קוקאין והרואין, ולא להוביל לשימוש בהם. מסיבה זו, חוקי מריחואנה מחמירים לעיתים קרובות הם עצמם הגורם המשמעותי ביותר למעבר לסמים קשים יותר כמו קוקאין. כזה הוא המקרה במדינות נוואדה ואריזונה, המדינות בהן השימוש במריחואנה הוא הגבוה ביותר.

מחקר שנערך לאחרונה על ידי המרכז להתמכרות ושימוש לרעה בחומרים באוניברסיטת קולומביה מנסה, כמו מחקרים קודמים רבים, להראות שלמשתמשי המריחואנה יש סיכוי גבוה יותר להשתמש בהרואין או קוקאין. אבל מה שהמחקר בעצם עושה זה להראות שמספר גדול ממשתמשי ההרואין או הקוקאין השתמשו בעבר במריחואנה, ולא להפך. מה שלא מוזכר הוא שרבים בדיוק, או אפילו יותר, כנראה גם שתו אלכוהול, עישנו סיגריות, קיימו יחסי מין, או אכלו כריכים לפני השימוש בסמים הקשים. למעשה, סקר של התיכון הלאומי אומר לנו כי בשנת 1990, 40.7% מכלל תלמידי התיכון ניסו מריחואנה או חשיש לפחות פעם אחת, בעוד שרק 9.4% ו -1.3% צרכו קוקאין והרואין, בהתאמה. לפיכך, במקסימום, רק 23% ממשתמשי המריחואנה עוברים לצרוך קוקאין, ורק 3% עוברים לצרוך הרואין. לפיכך, תאוריית קרש הקפיצה נכשלה.

ראו: 7 מחקרים שהרשות למלחמה בסמים לא רוצה שתכירו
ראו: מחקר: גראס הוא לא סם מעבר לסמים קשים
ראו: מחקר: לא גראס אלא אלכוהול הוא סם מעבר לסמים קשים

מריחואנה ופשע

שטיפת המוח בעשרות השנים האחרונות עלולה לגרום לך להאמין כי קיים קשר חזק בין שימוש במריחואנה ופשע. מחקר שנערך לאחרונה מנסה להציג את הקשר בין שימוש במריחואנה ואלימות באומרו כי שני שלישים מכל התלמידים שמודים בלקיחת אקדח לבית הספר עישנו מריחואנה לפחות פעם אחת. למעשה, ראש ה-DEA תומאס קונסטנטין (Thomas Constantine), הצהיר לאחרונה בראיון לוושינגטון טיימס כי “פעמים רבות אנשים מדברים על עבריין הסמים האלים. זה זן נדיר. אין איזה סוג סמים סטרילי שאינו מעורב באלימות ותורם לקהילה; זה מגוחך. הם לא תורמים כלום חוץ מרוע”.

אבל טענות אלו אינן נתמכות על ידי מחקר, בגלל שתוצאות המחקרים מראות כי שינויים באישיות כתוצאה משימוש במריחואנה, למרות שהם יחסית מעטים, כוללים בין השאר הפחתה של מגמות תוקפניות. מחקרי אוכלוסייה גדולים כמו דוח לה גרדיה (La Guardia) מצאו כי, אם בכלל, שימוש במריחואנה מעכב פעילות אנטי חברתית כמו אלימות. מיתוס האלימות בהשראת סמים, כולל ההיסטוריה המקיפה של תפיסתו, נדון באריכות בספרו של לסטר גרינספון, בו הוא נראה כמבוסס במידה רבה על סיפור פרסי מעוות בן מאות שנים.

הבעיה טמונה בהסקת מסקנות המבוססות על מתאמים כמו נתון שני השלישים לעיל היא שהסיבתיות לא ניתנת להסקה מהמתאם. במילים אחרות, אין כל דרך לקבוע אם שימוש במריחואנה תרם בדרך כלשהי לקיומן של תכונות מסוימות אצל משתמשי מריחואנה, כלומר להביא אקדח לבית הספר, או, מה שנראה לגמרי סביר יותר, שאנשים עם תכונות כאלה נמשכים לשימוש במריחואנה. מחקר אחד מצא כי משתמשי מריחואנה כרוניים קיבלו ציוני איי-קיו גבוהים יותר באופן משמעותי (113.08) מאשר משתמשים מתונים (102.15) ואנשים שלא משתמשים כלל (103.26). פשוט בלתי אפשרי לפענח נתונים סטטיסטיים כאלה כפי שהם הוצגו.

מקורות:

http://www.xn--4dbcyzi5a.com/wp-content/PDF/resources.pdf